שמחה היא תוצאה של בירור, כי הלא אין שמחה כהתרת הספקות

כשהבלבול מתברר והספק מתבהר מתפשטת בנפש תחושת השמחה. האדם נברא אל תוך בלבול בין נפש רוחנית לגוף בשרי, והבלבול משרה עליו עצבות שמבקשת פורקן בתאוות המגבירות עוד יותר את הבלבול וממילא העצבות שמנותבת לתאוות, וחוזר חלילה. הדרך היחידה להיחלץ מהבלבול ומהעצב הכרוך בו היא לברר את עצמך, וזו עבודת חיים

השמחה תוצאה של בירור והעצבות תולדת הבלבול, יהודי נברא כדי להתברר ורק זה ישמח אותו.

 

בפרשתנו שורר קשר בין אדם לבהמה, זה לא ממש קשר של שֹיג ושֹיח, אלא של תזונה. האדם רשאי להיות ניזון מבשר הבהמה כמו שכתוב (יב, ט”ו) ‘רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר’. הציוויים הללו מתייחסים לתקופה שאחרי הכניסה לארץ, קודם לכן במדבר, נאסרה עליהם אכילת בשר מלבד זה המובא כקרבן שלמים, בארץ ישראל הותרה להם אפילו אכילת בשר תאווה, דהיינו בשר בהמה שלא הובאה כקרבן אלא נשחטה לאכילת אדם.

תאווה היא דבר שלילי כמובן, הבהמה היא סמל הבהמיות, כלומר גסות הרוח והתאוותנות, אכילה היא פעולה מסוכנת אך מצילת חיים. בלי לאכול אי אפשר לחיות, והאכילה מועדת לפורענות השכחה, כמו שקראנו רק בשבוע שעבר בפרשת עקב (ח, יב) ‘פן תאכל ושבעת.. ורם לבבך ושכחת’. האכילה מגבירה את כוח המדמה עד כדי כך שאפילו אדם כשר מוכרח שיהיה לו קצת בלבול הדעת לאחר אכילה (ליקוטי מוהר”ן תורה יז). וכל הדברים הללו מוכנסים לעולמנו בפרשה זו, הבשר התאווה והאכילה.

 

בשר ויין

למען האמת לא רק דברים שליליים כרוכים בבשר ובאכילה, יש גם צדדים טובים ומבורכים. על הבשר והיין אומרים חז”ל (פסחים קט ע”א) שהם גורמי שמחה, רבי יהודה בן בתירא לומד זאת מהפסוק שבפרשתנו: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר ‘וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה’ אלוקיך’, ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר ‘ויין ישמח לבב אנוש’.

כשביקש רבא לברר אצל רב נחמן דין מסוים בהלכות גניבה וטביחה ענה לו תשובה אחת בלילה ולמחרת שינה את תשובתו, והסביר: מה שלא עניתי לך כך אמש בלילה, משום ‘דלא אכלי בשרא דתורא’ – כלומר מפני שלא אכלתי בשר שור לא היה הדבר מבורר לי דיו. כלומר אכילת בשר יפה לבהירות המחשבה! מסביר רבי נתן איך כל הפרטים הללו מסתדרים היטב יחדיו: הבהמה אכן מייצגת את הנמיכות והתאוותנות, אין לה דעת והיא נשלטת על ידי המדמה.

האדם מורכב מגוף בשרי וחומרי ובתוכו פועמת רוח מן העליונים, בשל שייכותו לצד החומרי מוצא האדם את עצמו נאבק כל העת בין ה’אדם’ החכם והרוחני שהוא, ל’בהמה’ החומרית שגופו ונפשו הבהמית מגלמים. הנטייה אחרי תאוות ומשיכות נמוכות היא כניעה לדמיון, וכשהמדמה שולט התאוות ח”ו בוערות.

 

מלחמת התאוות מוכרזת על כל אדם עם בואו לעולם, וככל שהוא מתמהמה כאן, תאוותיו מעצימות את התקפותיהן, החומריות מדברת אליו, האכילה מכבידה עליו, הבהמה מתגברת על האדם. לאור כל זאת עדיף היה לכאורה להימנע לחלוטין מאכילה, לכל הפחות מבשר בהמה. ובכל זאת בפרשתנו עם הכניסה לארץ הותרה אפילו אכילת בשר שלא במסגרת הקרבת קרבנות. את הסיבה לכך אנו שומעים היטב מבין שורותיה של הפרשה – שמחה. שוב ושוב מוזכרת השמחה, בסמיכות ובהקשר לכניסה לארץ ולאכילת בשר. מהי שמחה? מה מביא שמחה?

 

ואכלת ושמחת

שמחה היא תוצאה של בירור, כי הלא אין שמחה כהתרת הספקות, כשהבלבול מתברר והספק מתבהר מתפשטת בנפש תחושת השמחה. האדם נברא אל תוך בלבול בין נפש רוחנית לגוף בשרי, והבלבול משרה עליו עצבות שמבקשת פורקן בתאוות המגבירות עוד יותר את הבלבול וממילא העצבות שמנותבת לתאוות, וחוזר חלילה. הדרך היחידה להיחלץ מהבלבול ומהעצב הכרוך בו היא לברר את עצמך, וזו עבודת חיים.

כדי לברר צריכים כוחות וגם מקום המוכשר לכך, במדבר גישתנו לעבודת הבירור היתה מוגבלת, עם הכניסה לארץ נפתחה בפנינו הדרך. ולכן כרוך היתר אכילת בשר תאווה בכניסת לארץ ישראל שהוא המקום ‘אשר יבחר ה’ אלוקיכם לשום את שמו שם’, דהיינו בבית המקדש. לשם, אל המקום הנבחר יובאו כל העולות הזבחים והמעשרות, ושם גם יחל עידן חדש בעבודת האכילה, ‘ואכלתם שם לפני ה’ אלוקיכם ושמחתם בכל משלח ידיכם’.

השמחה האמורה מתייחסת להבאת הקרבנות ברגל, ועליה נאמר שבזמן בית המקדש אין שמחה אלא בבשר. עבודת הקרבנות מלווה היתה בשירתם של הלוויים שחוללה שמחה, הבירור מביא שמחה. ההיתר לאכול בשר יותר משהוא ‘מתיר’ הרי שהוא ‘חוגר’ אותנו בכלי מלחמת הבירורים, מותר לך לאכול כלומר אתה מוכרח להיכנס לעבודת הבירורים. העניין הזה מתחבר היטב עם הנושא בו פותחת הפרשה ‘רְאֵה’, הבט וראה כי פניך ברכה וקללה, בחר לך.

הברכה כרוכה בקיום מצוות ה’ ואת הקללה מביא על עצמו מי שאינו שומר את המצוות. אבל בעוד שישנם מקומות ותחומים בהם החלוקה בין קללה לברכה ברורה, במקומות אחרים כדי לבחור נכון מוכרחים להתבונן, לראות. מדובר בתחומים שהם בגדר ‘דבר הרשות’, לא מצווה ולא עבירה רק דבר היתר, אבל גם בהיתר יש ברכה וקללה, וכאן נדרשת עבודה פנימית, והיא זו שמבדילה בסופו של דבר את האדם ומגביהה אותו מן הבהמה.

(ע”פ ליקוטי הלכות טרפות ב’)

תגובות

No comments found.
41
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ז' אלול ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.