בורא עולם הוא תכלית הטוב, את הדין והרע יצר הנברא. הדינים קשורים ומעורים בשורש התהוות העולם, וככל שאדם שוקע, מתבסס ומתבוסס יותר בענייני עולם הזה, כך הוא כורך את עצמו ואת גורלו עם הדינים.

ליל התקדש חג פסח

יש קושיא מפורסת ששואלים הספרי מחשבה והגיון על הסדר לילי פסח, והוא: מה פשר הפרודוקס שאנו רואים בלילה הזה.

כאן אנו אומרים לילי פסח זמן חירותינו ליל של חירות מוחלט ביותר בלי שום שבעוד ושום קשר לטבע שום שבעוד של עבדות רק חירות מוחלט, תשב בהסבה בחירות מוחלטת, תשתה ארבע כוסות יין דרך חירות כמו שאמרו חז”ל שזה עיקר סיבת התקנה של הד’ כוסות להחדיר החירות המופלא שאנו אמורים להרגיש בלילה הזאת, תשב בבגדי לבן דרך חירות ותתנהג במלוכה ושררה, אל תמזוג לעצמך את הגביע, שים כל הכלים של כסף וזהב שיש לך על השולחן וכולו חירות ואור עצום, יצאנו ממצרים נהיינו עמו של השם יתברך נהיינו בנים של השם יתברך בני מלכים של ממש.

לילי שמורים הוא לכם בלי דאגה וצער ופחד משום דבר שבעולם.

וכאן הבן שואל ?

אז למה הכרפס? – זכר לעבודת פרך, למה המרור? – זכר לוימררו את חייהם, למה החורסת? – זכר לטיט, למה מתחיל בגנות ומסיים בשבח, למה להתחיל אם הגנות, מי רוצה בכלל לשמוע עכשיו גנות.

למה השלילי עכשיו??

מה זה קשור לסדר ליל פסח מה זה קשור לזמן חירותינו?

 

המתקת הדינים:

מוהרנ”ת מבאר באריכות בהלכות נט”י ו’ ובהלכות פריקה וטעינה, שאדרבה מחמת גודל ורבוי הרחמים והחסדים הנמשכים בלילה הזאת, רחמים ממש בלי סוף, על כן דייקא, עכשיו הזמן לחזור ולהמתיק את הדין בשורשו. עכשיו הזמן לחזור ולראות שבעצם כל מידת הדין הוא כל כולי גם כן לטובתי, ובזה שהאדם מאמין בזה ומקבל את זה, זה בעצמו – מבטל את הדינים וממתיקם וגורם שיתנהגו איתו רק בחסדים ורחמים.

ודבר זה תמוה לכאורה, כי לנו הרי נראה שהדינים דבר רע של עונש וכעס ואיך אני יכול להסתכל על הדין ולראות שהוא כולו חסדים.

ועוד למה דוקא בליל הסדר, מה המסר המונח פה ומה עומק הכוונה בזה.

 

מדת הדין, טוב או רע?

בורא עולם הוא תכלית הטוב, את הדין והרע יצר הנברא. הדינים קשורים ומעורים בשורש התהוות העולם, וככל שאדם שוקע, מתבסס ומתבוסס יותר בענייני עולם הזה, כך הוא כורך את עצמו ואת גורלו עם הדינים. זו הסיבה לכך שעשירות עלולה לעורר את מדת הכעס. ההון והממון הם תמצית החומריות, וזו הסיבה להתגברות מדת הדין, וכך גם אומרים חז”ל על הדוחק את השעה ששעה דוחקתו. ככל שאתה מתמסר יותר לצמצומי העולם, שעיקרם – הזמן והמקום, כך מתגבר ומתעצם בעולמך החומר והצמצום ששורשם דין.

בעולמינו נחשבים הדין והחסד לשתי קצוות רחוקות בתכלית. אולם למעלה, בשורשם העליון, מקור אחד להם. החסד וגם הדין שופעים שניהם מאחדותו הפשוט של הבורא הקדמון, רק כאן לאחר השתלשלויות רבות הם נראים כה רחוקים וסותרים. אולם, דווקא כאן במציאות הגשמית העבודה שלנו היא לעשות שלום בין החסד והדין, להביא אותם לנקודת מפגש, ליצור ביניהם הסכמה. כשהדין והחסד נפגשים נולדת ביניהם מידה שלישית, רחמים.

האם מדת הדין דורשת את רעתנו?

מה פתאום!

***

מוישי הקטן רוצה לצאת החוצה לחצר לשחק עם חברים. אם יבקש את רשותה של אמא, התשובה תהיה שלילית, כאם מסורה היא תחשוש להתיר לו את היציאה החוצה, אך אם ישאל את אבא יקבל תשובה חיובית. אמא אוסרת, אבא מתיר. ויש גם את דרך האמצע, יתכן שאבא ואמא יחליטו יחד להתיר לו את היציאה החוצה לזמן מוגבל ותחת פיקוח אחראי.

***

אם מסורה מבקשת את טובת בנה. היא חרדה לשלומו, מטבע הדברים היא דואגת וחוששת. כשמוישי הקטן מבקש לצאת החוצה, אמא רואה לנגד עיניה רק את הכביש הסואן, החברים הלא טובים, החשש מזרים ועוד סכנות עד אין מספר. היא עשויה לאסור עליו לחלוטין את היציאה החוצה, ולא מתוך אכזריות, אדרבה, מתוך דאגה כנה לשלומו.

אבא מחבב את בנו הקטן, וכשמוישי יבקש לצאת החוצה, הוא יאמר לו, כן. הרצון להיטיב, לספק את מאווייו ולעשות אותו מאושר, יגרום לאבא להסכים. אבא לא בהכרח מחבב את מוישי יותר מאמא. אבא אינו חושש, אינו רואה סכנה, הוא אינו ער דיו לחשש.

רק אם יתרחש מפגש בין החרדה לשלום הילד, לחיבה האבהית. יתכן יהיה ליצור נוסחה מושלמת שתאפשר להורים לעשות את מוישי מאושר ולאשר לו את היציאה החוצה, מבלי לגרוע במאומה משימת הלב לשלומו. זוהי רחמנות, לרחם זה להעניק חסד בגבול הנכון, חסד נעדר גבולות עלול להסתיים באסון. גם צמצום וגבורה ללא המתקה, עלולים לחנוק. הרחמים הם תוצאה של חיבור חסד וגבורה, ולכן, כל גילוי של רחמים נובע תמיד מהרצון לשתף יחדיו את שתי הנטיות השונות, את הרצון להיטיב יחד עם הנטייה להצטמצם מפני הסיכון. הרחמים מגלים בעצם, שהחסד והדין הנראים סותרים כל כך, שופעים בעצם ממקור אחד ומאוחד. הא ראיה, הם הרו גם הולידו בריה משותפת, רחמים.

 

בין אנרגיה חיובית לשלילית

אם נתבונן בשורשי המידות, חסד ודין. הרי שהנטייה להתחסד פשוטה ומובנת, יש כאן רצון להשפיע, להעניק, לתת ולגלות את הטוב. הורה מחבב את ילדו ומבקש להיטיב עימו, אדם המבקש את טובת זולתו יעניק לו מטובו, אך שורש נטיית הדין מה הוא?

כמובן קיים כאן החשש מפני סיכון, את הרצון לגונן, ואת הצורך להצטמצם. אך יש משהו מעבר לכך, הדין הוא ביטוי ההעדר, זוהי צעקת החסר והבעת החידלון. במצבים מסוימים אנשים עלולים לכעוס, לצעוק ולהתקצף, אין לך אדם כועס המשוכנע שהכעס מידה נאה היא, אין אדם צועק וזועם הסבור שזוהי הדרך הנאותה להבעת עצמו, ובכל זאת אנשים כועסים, מדוע? משום שכעת, נוכח עוולה כמו זו, אין דרך – כך סבורים הם, אלא ‘לשבור את הכלים’. לצעוק, ולהביע את הזעזוע והכאב גם בדרך שאינה נאותה וגם אם אין בכך כל תועלת ממשית.

צעקה של זעם זו הבעת כאב ספונטנית, לא כדי להשיג משהו, ולא מתוך כוונה בדווקא. בבריאה בולטים שני סוגים של אנרגיות, חיובית ושלילית. האנרגיה החיובית יוצרת ומשפיעה, בבחינת חסד והשפעה של טוב. האנרגיה השלילית כל כולה אינה אלא ביטוי לחסר ולהעדר, וגם זהו חלק חשוב וחיוני בבריאה. המקור הקדום לשתי ההבחנות הללו היא ראשית הבריאה, החלל הפנוי, הוא ביטוי ההעדר והשלילי, החלל הוא ריק ובלי אותו ריק לא היה מקום לשום התגלות של טוב להופיע כאן. ה’קו’ והשפע הם החיובי, זהו גילוי הטוב.

לאורך כל תקופות ההיסטוריה, הרוחנית כמו הגשמית, יצרו את המציאות ביטויים של טוב ושל רע, של העדר ושל גילוי. שבירת הכלים הוא ביטוי התגברות הדין, כאשר המדות העליונות ‘מלכין קדמאין’ מבקשים כל אחד להיות ‘אנא אמלוך’ מסכימים כביכול להישבר ולהיחרב, העיקר לא להיכנע ולהסכים לזולת. כך גם בקטרוג המלאכים על בריאת האדם ‘מה אנוש כי תזכרנו’ (תהלים ח, ה) צעקת המחאה על חדלותו של הנברא. וכך גם בהמשך, בחטא המרגלים ומחלוקת קרח ועדתו, מדת הדין תמיד מעוררת את ידיעת ההעדר, החולשה והאפסות.

הדין וההעדר כפי שראינו, הם השורש לבריאת העולם. וכך אמרו חז”ל: “ביקש הקדוש-ברוך-הוא לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, עמד ושיתף עימה את מדת הרחמים” (ב”ר יב, טו). וכפי שמלמדים הצדיקים, השלב הראשון של הבריאה לא היה רק גדר ‘ניסיון’, אלו הם שני השלבים המוכרחים בבריאת העולם, ההתחלה היא דין – העדר, וההמשך הוא רחמים – התגלות החסד בכלי הצמצום.

אם נרד לעומקם של המידות, חסד ודין, נבין איך כל עבודת האדם וכל תכלית קיום העולם היא עשיית השידוך הנכסף בין החסד והדין, לצורך גילוי הרחמים. אז נבין גם, שהדין מעולם לא היתה מגמתו לכלות את העולם , אדרבה, הוא השורש והיסוד לקיום העולם, רק לשם כך חייבים להמתיק אותו.

 

ליל פסח – ממתיקים הדינים על ידי רבוי החסד

יש לי מריבה עם השכן על איפוא לשים את הפח הזבל הוא אומר שזה אמור להיות אצלי בגלל שלי יש יותר ילדים ואני אומר שזה אמור להיות אצלו כי אצלו יש שטח ריק בדיוק בשביל הפח.

אני רואה אותו את השכן יום אחד כולו שבור ורצוץ ועצבני ואז פתאום נופל לי רעיון הרי הוא עכשיו בלי מצב רוח במצב של קטנות וקטניות הנה זה זמן הכי מתאים ללכת לדבר איתו על דבר קטנוני כמו הפח הזבל…

אני ניגש אליו ומתחיל לדבר והנה מקבל פתאום כזה מנת שופכין שאיני יודע אפי’ היכן לברוח…

הנה יום אחר אני רואה אותו שכן כולו בלבוש חגיגי הוא הולך לחתן את בנו החשוב כולם שמחים ומאושרים והנה אני גש אליו ואומר לו מזל טוב ושאר ברכות ובין השיחה אני פתאום מעלה כל העניין של הפח, והנה ראו זה פלא! הוא מסתכל אלי ואומר ידידי היקר מה זה משנה שים את הפח אצלי העיקר שתהיה מבסוט.

למה מה קרה איך הוא התגבר על שנים של מריבה בשניה אחד?

התשובה: הוא עכשיו שמח וכולו רחמים וחסדים ופתאום נעלמו כל הרגשים של כעס ומכאוב והוא מסוגל להיכנס לתוך הדין והצמצום של איפוא לשים הפח, אבל בלי להתקע שם, הוא הסתכל רק על הנקודה נטו ועל כן נמתק כולו !!

המהר”ל מבאר סוד החמץ שהוא אותו קמח ומים כמו המצה, אבל נתנו לא זמן להחמיץ אז הוא גודל ומתנפח עוד ועוד, עד שהוא נהיה עיסה גדולה וענקית, אבל האמת שאינו כלום רק מים וקמח בדיוק כמו המצה, הידוע הזאת שכל הניפוח והצעקות והבלאגאן של מידת הדין בעצם אינו כלום, הוא רק אחיזת עיניים, הנקודה הוא נקודה הכי פשוטה שבעולם, רוצים לקרב אותך להשם זהו זה לא יותר ולא פחות, אין פה שום וכלום רק צעקה יענקלע יוסעלע מוישאלע בואו תתקרבו אלי!!

רבינו בלקוטי מוהר”ן תורה ה’ מבאר את ההבדל הזה בין החמץ והמצה, שלא יחמיץ את מוחו אל תתן להמוח לבנות בניינים של דמיונות והפחדות ותסכולים יש רק בורא עולם אחד שהוא מנהל את כל הבריאה כולו מראשית עד תכלית וכל מה שקורה בעולם הוא עושה, ורק הוא לבד, אני ולא מלאך אני ולא שליח אני הוא ולא אחר!!!

וכל מה שהוא רוצה גם עם מידת הדין וגם עם מידת החסד הוא : לקרב אותי אליו.

ריבוי החסדים נותנים את הכוח לראות שכל הדין הוא גם כן רק לטובתינו הדין רק מגיע לעזור לנו לבנות את עצמינו.

זה סוד המרור

זה סוד הכרפס

זה סוד החרוסת

כמו אמא של מושי שרק רוצה טובתו ככה נבין שכל מה שהשם יתברך עשה אתנו במצרים ושאר הגליות עד היום הוא אך ורק לטובתינו ואז נהיה חירות אמיתי שרואים את כל התמונה רואים שהכל טוב ומטיב, כמו שמסיים ההגדה “תאיר כאור יום חשכת לילה”

מבינים שגם הלילה כולו אור יום.

 

גוט יום טוב!!

 

תגובות

No comments found.
452
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ה' אלול ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.