על ידי שמחה יוצאין לחירות // צילום: Art Chazin

צריך להיזהר להפוך כל כבדות ודאגה לשמחה. כי זה יסוד דרכי עבודת ה'

ובאמת הרי בזה תלוי כל חיי האדם ממש, כמבואר בדרבה"ק (לקו"ת סי' כ"ד) שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ובזה נמצא עיקר כח הרפואה לגוף ולנפש, כי כל מיני התחלואים והמכאובים, שורשם בחסרון רוח החיים והשמחה

כל חיי האדם – תלויים בשמחה

נבא לקבל שבת פרשת נח לאור דברי מוהרנ"ת בהלכות פו"ר ואישות הלכה ג', שבהם מתגלה איך להיכנס לתיבת נח, מקום המנוחה והשמחה שהוא אור ליהודים ביום שבת קודש, להינצל ממבול היגון ואנחה, ולהמשיך עי"ז כח הששון והשמחה של זמן שמחתנו שמחת התורה על כל השנה כולה. אזהרת רבינו להמשיך השמחה לתוך היגון ואנחה.

ידוע שרבנו ז"ל הזהיר מאד שצריכים להיות בשמחה תמיד, ומבואר בדבה"ק (לקו"ת סי' כ"ג) ע"פ מה שנאמר "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", שצריכים להתגבר כל כך במידת השמחה עד שיחטוף גם את 'היגון והאנחה' – שהם כל הצער שיש לו, כל המרה שחורה והעצבות שבאים להכביד עליו – לחטוף אותם ולהכניסם לתוך השמחה בעל כרחם. וזאת ע"י שיגביר בלבו מה שמשמח ומרים אותו, עד שכל מה שיכול לגרום יגון ייחלש כוחו וייכלל ג"כ בשמחה, ובזה יהפוך היגון ואנחה ל'ששון שמחה', כי הששון ושמחה ישיגו ויתפסו גם את היגון ואנחה, לבטל כל מה שהם מסתירים ממנו את השי"ת ושמחת המצות. כי כשם שיש להגדיל השמחה והחיות שיש כאשר זוכים ללימוד התורה כמ"ש "פקודי השם ישרים משמחי לב", וכשם שיכול להתרומם בכח התפילה, ובכל מה שרואה שהשי"ת עוזר ומושיע ובחסדי השם יש הצלחה וברכה – הרי לפי מה שנעשה עם כל אדם, באמת ההכרח לקבל כלי זיין ללחום נגד היגון ואנחה, לזכות לשמוח עם קדושת יהדותו ועם הנחת רוח שעושה לפני השי"ת, כי בזה עיקר עבודת כל יהודי לגלות כבוד שמים ששמח עם המצות ומקבל מה שעובר עליו באהבה, שעי"ז דעתו פנוי לעבודת השם, להתפלל בחשק, ולהבין בדברי תורה ויראת שמים.

עיקר הקדושה הוא השמחה, והכח לזכות בזה הוא ע"י רבינו כי חסרון שלימות הלב מתוך איזה נקודה של שמחה – הוא עיקר הסתרה מלכות השם, והוא מציאות הקליפות והרע, כי העצבות והיגון הוא הסטרא אחרא ממש, והוא עונש כל חטא ועוון, ועיקר שמירת הברית שמירת הקדושה והמחשבה – הוא התעוררות השמחה (עי' לקו"מ סי קע"ט ובעכ"מ) כי בזה כל הכח להתגבר על כל נסיון, וכל הכח להתעורר לעבודת השם.

ולכן יסוד התשובה הוא – ללחום לחזור לאור החיות והשמחה דקדושה, כאשר זאת יכולים לזכות בכח רבינו ז"ל שמעורר בחי' עשרה מיני נגינה, לתקן נפשינו, להחזיר התעוררות השמחה ללב כל מבקש, ולשוב לבנות זכרון האמונה שהוא השמחה. ובאמת זהו עיקר גדול בהתגלות דברי כל הצדיקים, שהזהירו מאד על עבודת השמחה האמיתית של אמונה בלי תערובת זר של שמחה מתוך הוללות ליצנות ונפיחת הצלחות עוה"ז וכו'.

ולכן יש לקבל נוראת העצות של רבינו, שמחיה ומשמח כל נפש בשמחה האמתית – גם כאשר קשה לו מאד בכל מה שצריך בגשמיות וברוחניות, וגם כאשר רוצה לעלות להנקודה, ואז הרי רואה אמיתת החסרנות ויש לו מלחמה גדולה – באור דברי רבינו ימצא כל אחד כל מיני נגינה מתוקה שמחיה נפש כל חי ללכת בדרכי חיות וחיים טובים אמיתיים.

וכאשר יאחז עצמו באמונה ויחזיק בעצת רבינו, הרי אז כל מה שהבעל דבר מכניס בליבו זכרונות ומחשבות שמביאים יגון ואנחה ומרה שחורה – יהיה בו כח להפוך זאת, שאדרבה יהיה שמח מאד ויבא לחירות המוחין, כי שמחה הוא עיקר חירות המח כמבואר בדרבה"ק (לקו"ת סי' י') ע"פ מ"ש "כי בשמחה תצאו", שע"י שמחה יוצאים מהגלות ושיעבוד המוח והדעת לקטנות וכו'.

ולכן יתגבר בליבו בכל עת של קטנות וחסרון הצלחה ברוחני וגשמי – שאף על פי שנעשה איתי מה שנעשה במחשבה וכו' ועובר כך וכך וכו', אדרבה, אף על פי כן אינני גוי ואני מזרע ישראל, ואזכה לחיים נצחיים, ואני שומר שבת קודש שמזה מתגלה מציאות השם בעולם על ידי, ובכל יום אני בכל זאת מקיים כמה מצוות קריאת שמע ציצית ותפילין, ואני גם זוכה לומר כמה ברכות ותפילות, ולפעמים משתוקק להשי"ת ולתשובה, ואדרבה זהו עיקר שמחתי שמרוחק כמוני יזכה גם כן להניח תפילין בכל יום שהם כתרא דמלכא וכו'.

ומי שנזהר להתגבר על כל הליצנות, ועל כל מה שמבטל דרכי עבודת העמדת השמחה, כי נדמה שזה שייך אנשים שנפלו ולא לי שמסודר במקום עבודה ולימוד וכו' – הרי הוא יזכה לשמחה אמיתית בתורה ועבודה, ויזכה להודות להשם מאד על כל החסדים שהשי"ת עושה איתו בכל יום להיות קרוב ודבוק בהשי"ת ע"י כל ישועה וחסד, שזהו עיקר שעשוע עוה"ב (עי' לקו"ת סי' ב), כי יהיה בידו דרך של אמונה להתגבר על הצער שמקונן בליבו באמת וכו', כי יהפוך היגון והאנחה לששון ולשמחה, ועי"ז יזכה לאמונה וחירות המוחין ויהיה בו כח להדבק בדרכי עבודת השם כראוי. ייחוד השמחה

ובאמת עי"ז נעשה יחוד גדול מאד, כאשר כל עבודת האדם הוא לגרום יחוד קוב"ה ושכינתיה, וממילא, התגברות האדם לחזור למחשבות טובות של אמונה איננה רק עצה בשביל חיזוק הנפש מרוח נכאה, אלא זהו עבודת השם ממש כשלעצמה, ובזה נמצא שורש כלל עבודת האדם לברר בירורים ממציאות העולם הזה, כי מציאות הנסיון והתגברות התאוות הם מציאות נגה הרע שמתגבר על האדם להעציב רוחו להסתיר מחשבות השמחה בהשם, וכל מה שהאדם לוחם ומתגבר לחזור לאמונה – בזה הוא מברר הרוח טובה מהרוח נכאה בבחי' מ"ש "עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי" (עי' לקו"מ סי' נ"ד) שזה עיקר בירור האמונה, בירור הטוב מהרע.

ובזה נמצא מציאות תיקון העונות. כי כל חטא גורם התגברות הכבדות וכח ההסתרה, והתעוררות המלחמה נגד כבידות ההסתרה – הוא עיקר תיקון החטא ויסוד התשובה לחזור לחיות כבוד השם, שזה עיקר מציאות הבירור והתיקון, והפרדת הרע מהטוב, שמחשבות של אמונה יעלו ויתגלו והמחשבות של כבידות ודאגה יפלו ויתבטלו כי הם בחי' ידיעת הרע ויש לברר הטוב מהרע.

ולכן עיקר התעוררות האדם בכל עת הוא – להיזהר להפוך כל כבדות ודאגה לשמחה. כי זה יסוד דרכי עבודת השם שנתגלו ע"י הצדיקים, וזה עבודה ודבר גדול ויקר מאד. ומציאות השמחה הוא רק כאשר זוכים לעורר שמחת האמונה ועי"ז להיות שמח כל כך עד שיהפוך היגון ואנחה לשמחה, שמזה נעשה ייחודים גדולים ושעשועים גדולים מאד מאד למעלה למעלה בכל העולמות, כאשר היה מובן מתוך דברי רבינו ז"ל אז בעת שזכינו לשמוע החידוש הנפלא והנורא הזה, שענין זה הוא גדול מאד, ושיש מעלה גדולה מאד בעבודה זו שמתגברים לשמחה כזאת עד שמהפך המרה שחורה וכל היגון ואנחה לשמחה, שהששון ושמחה משיגים ומגיעים וחוטפים היגון ואנחה לתוך השמחה בעל כרחם.

 

כל חיי האדם – תלויים בשמחה

ובאמת הרי בזה תלוי כל חיי האדם ממש, כמבואר בדרבה"ק (לקו"ת סי' כ"ד) שמצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ובזה נמצא עיקר כח הרפואה לגוף ולנפש, כי כל מיני התחלואים והמכאובים, שורשם בחסרון רוח החיים והשמחה, וכל מה שהאדם אינו יכול לעשות מה שצריך מחמת חולשה וכו' ומה שעובר על נפשו – הוא מחמת ערבוב רוח הטובה בהרוח נכאה, ואינו מתגבר למצוא כח האמונה וההתקרבות להשי"ת לגלות אורה ולבא לשמחה. וכמו שזהו העיקר לעבודת השם, זהו עיקר תקות גם כל מי שנתרחק ונפל וכו', שכאשר בא להתקרב – עליו להגביר שמחה אמיתית, שבא מהתעוררות הלב שזוכה לקדושת ישראל מה שבכל זאת התחזק, ולהגדיל מאד השמחה כאשר זוכה לאיזה דבר שבקדושה, כי בזה נמצא התגלות אור הדעת שירים את נפשו לתוך הקדושה. כי עיקר הרפואות בגוף ונפש הם בבחי' עשרה דפיקין, והתעוררות השמחה האמתית הוא בחי' עשרה מיני נגינה, ולכן נמצא הזהרה על ענין זה, כי רבינו הזהיר שנתגבר בכל עוז להיות בשמחה תמיד, וכפל להזהיר על זה בכמה לשונות שיכריח האדם את עצמו בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד.

 

מקור השמחה – שבת קודש

והנה מקור כל מנוחה ושמחה הוא יום שבת קודש, בו ימצא כל אחד מנוחה אורה ושמחה. כי בששת ימי המעשה מתגברים הטרדות ורדיפת הצטרכות האדם, וקשה ליישב דעתו, ובכל עת מתחדשים מקרים ושמועות שגורמים דאגה וצער, כי בכל מה שיש לעשות יכול להיות מניעה וצער, והאדם מוסיף דעת ומכאוב כאשר מקדים לדאוג והצטער מכל רמז ושמיעה בעלמא, וכאשר עוד עובר על הנפש שרואה שלא יצא חובת היום בעסק התורה ותפילה

כראוי, ויש נכשל במה שנכשל, הרי עי"ז מתבלבל תוקף הדעת ואור האמונה. ומי שלא יכנס לתוך תיבת התורה, ששם מאיר לו איזה צהר של נקודת אמת, הרי עי"ז מתגברים נגדו מבול של כבידות דאגה וצער להטביע אותו ביון העצב ברוח נכאה, אבל יש כח להתגבר לברוח לתוך תיבת הקדושה, וכל אדם יכול להתעורר לראות מרחוק אור נרות השבת שמאירים לתוך חושך רוחו הכבידה, לזכור השבת, ולהעיר כל נקודה של טוב שבו, וכך לעורר בו זכרון דרכי הדעת ואור התורה להשיב נפשו.

וכלל עבודת האדם בזה הוא מציאות בחי' הבירורים שנעשים בששת ימי המעשה לברר הטוב מהרע בכל מלאכה ומעשה, כי בהם יש אחיזת ההסתרה והצער, ועל האדם ללחום לקום משם ולחזור לחיזוק ולאור התורה. וכל כוחנו לזכות להתגבר הוא באור קדושת השבת שבו אין בירור, כי מתבטלים הל"ט מלאכות, ובכל דבר מאיר כבוד השם ע"י מה שאנו שומרים שבת, ומגלים שם השם בעולם בשמחה.

ולכן עיקר מצות זכרון יום השבת הוא לזכור שהיום שבת ולהיות שמח בזה מאד, כמבואר בדבה"ק (לקו"מ סי' י"ז) שצריכים להיזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלות וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, ויש פרטים יקרים מקדושת ומעלות שבת אשר יש לשמוח בכל אחד ואחד מהם יותר ויותר.

ולכן יש להתעורר מאד ולהתלהב לבו לקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה כראוי, וצריכים לנהוג שמחה גדולה בשבת- קודש, ולבלי להניח שום עצבות ודאגה כלל, רק להתענג על ה' ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג – הן אכילה ושתיה, הן מלבושים, כפי מה שיכול. כי אכילת שבת היא כולה רוחניות, כולו קדש, ועולה למקום אחר לגמרי. וע"י השמחה ביום השבת, אז מתגלה אמיתת היראה לפני השם, כי בחול אפשר שיהיה היראה עם כסילות, בבחינת (איוב ד): "הלא יראתך כסלתך", שזה מחמת השעבוד שיש בחול, כי ע"י השעבוד אין הדעת שלם, אבל בשבת אז הוא חירות, וכשיש חירות ואין שעבוד וגלות – אז הדעת שלם, שזה עיקר החירות התענוג והשמחה של שבת, בחינת (ישעיה נ"ח): "אז תתענג על השם". ועי"ז מתבטל כל גלות בבחי' מ"ש "כי בשמחה תצאו", שעל-ידי שמחה יוצאין לחירות וזוכים לבחי' "ירא שבת", כי אז היראה בלי כסילות שיש בימי החול.

וכאשר נזכה לאור הדעת בקדושת השבת, עי"ז יהיה בנו כח לזכור תמיד בדרכי הדעת שיכולים להוציאנו לחירות ולשמחה בכל יום, כדי להנצל ממימי המבול, מהתגברות הדאגה והצער, למצוא אור הצדיקים שמכניסים אותנו לתוך התיבות של תורה ותפילה ולמצוא מנוחה ושמחה תמיד.

תגובות

No comments found.
135
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ד' טבת ה'תשע"ט
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.