הרב שמואל שטרן שליט"א

‘שבעה משיבי טעם’ – פסח

וְנֶאֱמַר בַּ”זֹהַר” הַקָּדוֹשׁ (שמות ג, ע”א): “דְּאִי כַּד נָחֲתוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לָא יִטְעֲמוּן נַהֲמָא דְּמִצְרָאֵי, לָא יִשְׁתַּבְקוּ בְּגָלוּתָא, וְלָא
יְעִיקוּן לוֹן מִצְרַיִם”. כִּי מֵאֲכִילַת לֶחֶם זֶה בָּאוּ לָהֶם כָּל צָרוֹת הַגָּלוּת, וּבַאֲכִילַת הַמַּצָּה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֵחֵלּוּ בְּתִקּוּן אֲכִילַת הַקִּלְקוּל שֶׁלָּהֶם בְּמִצְרַיִם, וְהִיא
תְּחִלַּת יְצִיאָתָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה.

“לֶחֶם אֱמוּנָה”

כָּתוּב בַּגְּמָרָא (פסחים מח, ע”ב): תָּפַח תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן, וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ”י: שֶׁהִיא רוֹאָה שֶׁרוֹצֶה לִתְפֹּחַ. כְּלוֹמַר, כְּשֶׁרוֹאָה שֶׁהַבָּצֵק עוֹמֵד לִתְפֹּחַ – תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּח, כִּי אָז הוּא יַחְמִיץ. וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ”ם: “וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וְשָׁהָה הֶחָמֵץ וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו, כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד”. נִרְאֶה, כִּי הַשְׁמָעַת הַקּוֹל בָּאָה מִן הַתְּפִיחָה שֶׁיֵּשׁ בַּבָּצֵק, וְאִם אֵין מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ נִקְרָא “בָּצֵק חֵרֵשׁ” (שֶׁלּאֹ תָּפַח), כַּמּוּבָא בְּמַגִּיד מִשְׁנֶה. נִמְצָא, כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין חָמֵץ וּמַצָּה הוּא בַּתְּפִיחָה, וְהוּא עִנְיַן הַחִמּוּץ. עוֹד נִרְאֶה, כִּי עִנְיַן הַהַחְמָצָה פֵּרוּשׁוֹ בְּכָל מְקוֹם “קִלְקוּל” – כְּעִנְיַן “חֹמֶץ בֶּן יַיִן”. וּמִן הַבָּצֵק הַמַּחְמִיץ, שֶׁהוּא שְׂאוֹר בָּעִסָּה, נַעֲשִׂים הַשְּׁמָרִים, שֶׁהֵם דָּבָר מְקֻלְקָל הַמֵּבִיא לִתְפִיחָה, וְכֵן נִמְצָא בְּעוֹד דְּבָרִים הַמְקֻלְקָלִים שֶׁתּוֹפְחִים, כְּגוֹן: בָּשָׂר אוֹ תְּסִיסַת יַיִן וְכַדּוֹמֶה.

עַל פִּי זֶה יוּבַן מַדּוּעַ לֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחְמִיץ וְאָכְלוּ מַצּוֹת, וְנִקְבַּע הַדָּבָר לְדוֹרוֹת. כִּי הָיָה הַדָּבָר מְכֻוָּן וּמְדֻקְדָּק מֵאֵת הקב”ה – שֶׁלֹּא יַסְפִּיק בְּצֵקָם לְהַחְמִיץ, כְּדֵי שֶׁלּאֹ תִּהְיֶה בְּחִינַת קִלְקוּל אֶצְלָם וְיִפְּלוּ לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל
הַטֻּמְאָה, וְעַל כֵּן אָכְלוּ מַצָּה, כִּי הַמַּצָּה הִיא “מְתֻקֶּנֶת לְלֹא קִלְקוּל”, וּבָזֶה עָשׂוּ מַעֲשֵׂה הֲכָנָה לְהַכְנָסָתָם לִקְדֻשָּׁה. וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא הֶחָמֵץ יֵצֶר הָרַע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י: שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה – יֵצֶר הָרַע שֶׁבִּלְבָבֵנוּ הַמַּחְמִיצֵנוּ. כְּלוֹמַר, שֶׁתּוֹפֵחַ וּמִתְפַּׁשֵּט כְּאֶֶרס שֶׁל עַכְנַאי, וְכַנֶּאֱמָר בַּ”זֹהַר” הַקָּדוֹשׁ (שמות מ, ע”ב): “וְרָזָא אוֹקִימְנָא בֵּין חָמֵץ וּמַצָּה בְּכַמָּה דּוּכְתֵי דָּא יֵצֶר רַע וְדָא יֵצֶר טוֹב”. וְעַל כֵּן, הַהֶבְדֵּל בֵּין חָמֵץ וּמַצָּה הוּא כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְהוּא הַהֶבְדֵּל בֵּין הָאוֹת ה’ לָאוֹת ח’. ה’ – הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, ח’ – הִיא בְּחִינַת חוֹטֵא, שֶׁהַתְּשׁוּבָה בָּאוֹת ה’, הֵן עַל פִּי הַפְּשָׁט וְהֵן עַל פִּי הַסּוֹד, שֶׁסּוֹד הַתְּשׁוּבָה הָעִילָּאָה (הָעֶלְיוֹנָה) הוּא גָּדוֹל, וְהִיא ה’ רִאשׁוֹנָה, וּתְשׁוּבָה תַּתָּאָה (תַּחְתּוֹנָה) הִיא ה’ הַשְּׁנִיָּה. וְלָכֵן אִם שָׁהָה רֶגַע אֶחָד אַחֲרֵי ח”י ( 18 ) רְגָעִים – הֲרֵי הֶחְמִיץ.

וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁבִּשְׁעַת קִלְקוּלָם בַּמִּדְבָּר הִתְלוֹנְנוּ “בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע” (שמות טז(, וְנֶאֱמַר דַּוְקָא לֶחֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לֶחֶם מִצְרַיִם הַמְקֻלְקָל וְהַמַּחְמִיץ )בִּבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָבְדוּ בְּמִצְרַיִם). וְנֶאֱמַר בַּ”זֹהַר” הַקָּדוֹשׁ (שמות ג, ע”א): “דְּאִי כַּד
נָחֲתוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לָא יִטְעֲמוּן נַהֲמָא דְּמִצְרָאֵי, לָא יִשְׁתַּבְקוּ בְּגָלוּתָא, וְלָא יְעִיקוּן לוֹן מִצְרַיִם”. כִּי מֵאֲכִילַת לֶחֶם זֶה בָּאוּ לָהֶם כָּל צָרוֹת הַגָּלוּת, וּבַאֲכִילַת הַמַּצָּה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֵחֵלּוּ בְּתִקּוּן אֲכִילַת הַקִּלְקוּל שֶׁלָּהֶם בְּמִצְרַיִם, וְהִיא
תְּחִלַּת יְצִיאָתָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה.

•••

אָמְרוּ חֲזַ”ל (ברכות מ, ע”א): “אֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אַבָּא וְאִמָּא עַד שֶׁיִּטְעֹם טַעַם דָּגָן”. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י: זֶה נִקְרָא עֵץ הַדַּעַת. כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת קֹדֶם שֶׁיִּטְעַם דָּגָן. וּמָצָאנוּ, כִּי אֲכִילַת דָּגָן וּמַצָּה קְשׁוּרִים בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם. עַל כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
שֶׁכָּל יְרִידָתָם לְמִצְרַיִם הָיְתָה לְתַקֵּן אֶת פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא פְּגַם הַדַּעַת הַבָּא מֵעֵץ הַדַּעַת, נִצְטַוּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַמַּצּוֹת, כַּכָּתוּב: “וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ” (שמות יב), וּבְכָךְ תִּקְּנוּ אֶת פְּגַם הַדַּעַת שֶׁבִּגְלָלוֹ יָרְדוּ מִצְרַיְמָה. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהַיְרִידָה לְמִצְרַיִם הֵחֵלָּה בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק דַּוְקָא, כִּי הוּא הֵכִין לָהֶם דֶּרֶךְ תּוֹךְ עֶרְוַת מִצְרַיִם לְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא הַנַּ”ל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: “אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב” – שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שְׁקוּעִים בְּמ”ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה הָיוּ גְּדוּרִים וּשְׁמוּרִים בָּעֲרָיוֹת – וְזֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁבִּגְלָלוֹ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם. אָמְנָם אִם חַס וְשָׁלוֹם הָיוּ פּוֹגְמִים וְנִטְמָעִים בָּהֶם, אֲזַי לֹא הָיוּ נִגְאָלִים. וּכְדִבְרֵי הַמַּהֲרָ”ל בַּהַגָּדָה: “וְאִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים אֵצֶל מִצְרַיִם, לֹא הָיוּ רְאוּיִים לַגְּאֻלָּה,

וְרַק מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְסֻמָּנִים בֵּין הַמִּצְרִים וְהָיוּ עַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, רְאוּיִים הָיוּ לְהוֹצִיא אוֹתָם מִתּוֹכָם, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְחַבְּרוּ עִם הַמִּצְרִים”. עַל פִּי זֶה יוּבַן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וּלְשׁוֹנָם, כִּי עַל יְדֵי זֶה הָיוּ גְּדוּרִים מִן הַמִּצְרִים וְלֹא פָּגְמוּ בַּבְּרִית, שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר תִּקּוּנָם. וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: “כְּדַאי הָיָה גִּדּוּר עֶרְוָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ”. לָכֵן, נִצְטַוִּינוּ בְּפ”ה ס”ח – מִצְוַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ”, בִּזְמַן אֲכִילַת הַמַּצָּה(לֶחֶם שֶׁעוֹנִים עָלָיו דְּבָרִים רַבִּים), כִּי הַמַּצָּה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת, וְעַל כֵּן יֵשׁ לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַנֵּס, שֶׁהֵם דִּבּוּרִים שֶׁל דַּעַת. וְהִנֵּה נִמְצָא, שֶׁבְּמִצְרַיִם הַדִּבּוּר הָאֲמִתִּי הָיָה בַּגָּלוּת, וּמַלְכָּא דְּשִׁיקְרָא (מֶלֶךְ הַשֶּׁקֶר) הוּא פַּרְעֹה – פ”ה ר”ע – “רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים”, שֶׁלֹּא תָּפַס אֶת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא  הָאֱמֶת. וּלְעֻמָּתוֹ יוֹסֵף הַצַּדִּיק ֹ לא תָּפַס אֶת הַשִּׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁהֵם שֶׁקֶר (עַד אֲשֶׁר קִבֵּל אוֹתָם בְּמַתָּנָה), וְעַל כֵּן אָמַר יוֹסֵף לְאֶחָיו: “כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם”, לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא פָּגַם בִּבְרִית הַלָּשׁוֹן וְהַמָּעוֹר (הַנִּקְרָאִים פֶּה), עַל אַף הֱיוֹתוֹ בְּמִצְרַיִם. כְּשֶׁמַּרְבִּים לְסַפֵּר בְּנֵס יְצִיאַת מִצְרַיִם מוֹצִיאִים אֶת הַדִּבּוּר “מיצר-ים”, שֶׁהֵם הַפֶּה וְהַגָּרוֹן (מְקוֹם הַדַּעַת), וּמְתַקְּנִים אֶת הַדִּבּוּר הָאֲמִתִּי הַנִּקְרָא דַּעַת, בִּבְחִינַת “וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ” )איוב יג(, בִּזְמַן שֶׁאָנוּ מְסַפְּרִים לְבָנֵינוּ כִּי “הַדֵּעָה וְהַדִּבּוּר” לְחַי עוֹלָמִים (הַדַּעַת הַמִּתְגַּלָּה בַּדִּבּוּר). וְיוֹם זֶה כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – “לֵיל שִׁמּוּרִים” – כִּי בּוֹ נִשְׁמָרִים מֵהֶחָמֵץ הַמְקֻלְקָל, הִיא הַדַּעַת הַמְקֻלְקֶלֶת שֶׁל מִצְרַיִם, וּמְקַבְּלִים בַּלַּיְלָה הַזֶּה כֹּחַ לְדַבֵּר כָּל הַשָּׁנָה דִּבּוּרֵי דַּעַת וֶאֱמֶת. וְהוּא שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּ”בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא” – לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁלּאֹ יִמָּצֵא בָּנוּ בָּעֵת הַזוֹּ, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כָּלְשֶׁהוּ מִן הַדֵּעוֹת הַמְשֻׁבָּשׁוֹת הַ”מַּחְמִיצוֹת” שֶׁל מִצְרַיִם וְהָעֵרֶב-רַב שֶׁבְּכָל דּוֹר, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַהַתְחָלָה.

עוֹד מְבאָֹר, שֶׁחָדְשֵׁי הַקַּיִץ הֵם בְּחִינַת לַיְלָה, וְעַל כֵּן עַתָּה בִּכְנִיסַת הַ”לַיְלָה” – הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, מִתְגַּבֶּרֶת הָאֱמוּנָה, כַּכָּתוּב “וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת”, כִּי הַלַּיְלָה הוּא זְמַן הִתְגַּבְּרוּת הָאֱמוּנָה. אָמְנָם בְּמִצְרַיִם נָפְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקַטְנוּת הָאֱמוּנָה (קַטְנוּת הַמֹּחִין וְהִסְתַּלְּקוּת הָאוֹרוֹת), עַל כֵּן הֻצְרַךְ ה’ יִתְבָּרַךְ לִגְאלֹ אוֹתָם בְּחִפָּזוֹן כְּדֵי שֶׁתִּפָּסֵק אֲחִיזַת וִינִיקַת מִצְרַיִם מִן הַדַּעַת בְּטֶרֶם “תַּחְמִיץ” דַּעְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיִפְּלוּ, חָלִילָה, לַשַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל הַטֻּמְאָה. וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁבְּלֵיל הַסֵּדֶר נִתְגַּלּוּ “אוֹרוֹת הַגְּאֻלָּה” בְּחִפָּזוֹן וּבְהֶאָרָה גְּדוֹלָה בִּבְחִינַת “אֲנִי וְלאֹ מַלְאָךְ”, שֶׁהִיא הַנְהָגָה שֶׁ”לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע” – וּבָזֶה הִבְדִּיל הקב”ה בֵּין “בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל” לִבְנֵי הַמִּצְרִים, בְּסוֹד הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת הָאֲמִתִּית בָּעוֹלָם, וְעַל יְדֵי זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְגַדְלוּת הָאֱמוּנָה. (וְעַל פִּי הֶסְבֵּר זֶה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים “זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם”, פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא שֶׁאָנוּ מְגַלִּים בָּזֶה אֶת אֱמוּנָתֵנוּ). עַל כֵּן נִקְרֵאת הַמַּצָּה שֶׁאָכְלוּ “לֶחֶם אֱמוּנָה” (זוהר תצווה קפג, ע”ב), כִּי הַמַּצָּה צנַעֲשֵׂית בְּחִפָּזוֹן נֶגֶד הַזְמַּן וְנֶגֶד הַטֶּבַע, כְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִטַּעַם וָדַעַת. וּבְחִינַת הֶאָרוֹת הַגַּדְלוּת הַלָּלוּ שֶׁל גְּאֻלָּה וֶאֱמוּנָה חוֹזְרוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר, בַּתְּפִלָּה בַּפְּנִימִיּוּת (שֶׁהִיא תְּפִלַּת הַפֶּה – מַלְכוּת – אֱמוּנָה), וּבַסְּעוּדָה עַל יְדֵי הַחִיצוֹנִיּוּת – שֶׁאָז נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הָאֲכִילָה. לָכֵן זֶהוּ זְמַן הַמְסֻגָּל לֶאֱמוּנָה, לִתְשׁוּבָה וּלְדַעַת אֲמִתִּיִּים, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְקַבֵּל בַּהֶמְשֵׁךְ, בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, אֶת הַתּוֹרָה, כְּפִי שֶׁהָיָה בְּדוֹר דֵּעָה. הַמַּצוֹּת וְהַכּוסֹוֹת שְׁלֹׁש הַמַּצֹּות הֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹׁשֶת הָאָבֹות, וְאְַרבַּע הַכֹּוסֹות הֵם כְּנֶגֶד אְַרבַּע הָאִמָּהוֹת. הַמַּצָּה הָעֶלְיוֹנָה כְּנֶגֶד אַבְרָהָם (חֶסֶד), הַמַּצָּה הַתַּחְתּוֹנָה כְּנֶגֶד יִצְחָק (גְּבוּרָה), וְהַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית כְּנֶגֶד יַעֲקֹב (הַמְמֻצָּע בֵּינֵיהֶם). עַל כֵּן בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית לַאֲפִיקוֹמָן כְּנֶגֶד קַו הָאֶמְצַע. וְצָרִיךְ לְהָבִין, מַדּוּעַ תִּקְּנוּ חֲזַ”ל אֶת
עִנְיַן הַמַּצּוֹת וּשְׁתִיַּת הַכּוֹסוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהַתּוֹרָה לֹא צִוְּתָה זֹאת? הַבֵּאוּר הוּא,
שֶׁאֵין אֲכִילָה בְּלֹא שְׁתִיָּה (“וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ”), וּבַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה יַחְדָּו נַעֲשֶׂה יִחוּד
הַסְּעוּדָה שֶׁהוּא אכל-י”ה שת-י”ה, לָכֵן מוּבָן כִּי הַמַּצּוֹת כְּנֶגֶד הָאָבוֹת, וְהַכּוֹסוֹת
כְּנֶגֶד הָאִמָּהוֹת דַּוְקָא, שֶׁאָז הִיא שְׁלֵמוּת הַסְּעוּדָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים,
אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה דִּמְהֵימָנוּתָא, אָנוּ מַמְשִׁיכִים מֹחִין לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל וּבוֹנִים קוֹמַת
עַמֵּנוּ עַל יְדֵי הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת שֶׁהֵם ג’ מַצּוֹת וְד’ כּוֹסוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם יְסוֹד עַמֵּנוּ
וֶאֱמוּנָתֵנוּ, וְעַל יָדָם אָנוּ נַעֲשִׂים לְעַם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה עָלֵינוּ לַטּוֹבָה. (לָכֵן בְּכָל שָׁנָה
חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם).
וְעַל כֵּן הַכּוֹסוֹת הֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת הַגְּאֻלָּה – “וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי,
וְלָקַחְתִּי” – שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת וּכְנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת, וְהֵם אַרְבַּע לֵדוֹת,
שֶׁהֵם יְצִיאָה מִגָּלוּת לְחֵרוּת, וְעַל כֵּן נִרְמָזִים בָּאִמָּהוֹת דַּוְקָא (וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁכָּל
הָאִמָּהוֹת הָיוּ עֲקָרוֹת וְנִגְאֲלוּ, גַּם לֵאָה, כְּפִי שֶׁמָּצָאנוּ בַּכָּתוּב: “וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה
לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ”). וְהַכּוֹס הַחֲמִישִׁית כְּנֶגֶד יַיִן הַמְשֻׁמָּר, שֶׁהוּא יֵין הַגְּאֻלָּה
הָעֲתִידִית (כּוֹס אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הַמְבַשֵּׂר אֶת הַגְּאֻלָּה).
נִמְצָא, כִּי בַּסְּעוּדָה זוֹ, הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַרְרֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה, שֶׁהֵם הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת,
בּוֹנִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. וּבְאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁהַסְּעוּדָה מִתְבַּסֶּסֶת עַל הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת,
זוֹכִים לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהַדַּעַת בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וּלְהָקִים וּלְהַעֲמִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל
בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה.
הַשְׁלָ”ה הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ עַל הַהַגָּדָה, “שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַחְשֹׁב שֶׁהַסְּעוּדָה
הִיא כְּמוֹ סְעוּדָה רוּחָנִית, כְּעֵין מַטְעַמֵּי יִצְחָק, וְדֻגְמָא וָרֶמֶז לִסְעוּדַת לִוְיָתָן. עַל
כֵּן יֵשֵׁב הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ כְּאוֹכֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְיֵשְׁבוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְלֹא יִשְׁמַע
קוֹלָם בְּשׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה בָּעוֹלָם, בִּלְתִּי ה’ יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם”.
הַמַּשְׂכִּיל וְהַמֵּבִין יִרְאֶה כִּי כָּאן נַעֲשֶׂה תִּקּוּן אֲכִילָה מְיֻחָד בִּשְׁבִירַת הַיֵּצֶר וּבַאֲכִילַת
מַצַּת עֹנִי (כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָדָם רָעֵב תָּאֵב לֶאֱכֹל חָמֵץ וְלֹא מַצָּה), וְאַחֲרֵי סְעוּדָה זוֹ

נִגְרָרוֹת סְעוּדוֹת כָּל הַשָּׁנָה בַּאֲכִילוֹת מְתֻקָּנוֹת.
לָכֵן מָצָאנוּ, כִּי הַהֲכָנוֹת לְפֶסַח בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַׁשְמִיּוּת מַתְחִילוֹת מֵרֹאׁש חֹדֶׁש
)בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז(, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה עָמַד בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְהִזְהִיר אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פֶּסַח, וְזֹאת לְפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, שֶׁאֵלּוּ וָאֵלּוּ הָיוּ
עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְצַוֶּה לָהֶם “מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם” – לְתַקֵּן
אֶת הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה. וְאַחֲרֵי שֶׁהֵכִינוּ עַצְמָם בְּהִתְחַזְּקוּת בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהוּא קְשִׁירַת
הַצֹּאן לְמַטָּה וּבִזּוּי הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, עַל יְדֵי זֶה זָכוּ לִגְאֻלָּה בְּלֵיל הַסֵּדֶר. וְנִרְאֶה,
שֶׁגַּם בְּפֶסַח חֵלֶק מֵהַהֲכָנוֹת לְלֵיל הַסֵּדֶר הוּא לְהִתְחַזֵקּ בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהוּא עִנְיַן הַפֶּסַח
בִּכְלָלוּתוֹ, וְצָרִיךְ לָזֶה הֲכָנָה, וְעַל יְדֵי זֶה מַרְגִּישִׁים אֶת הֶאָרַת לֵיל הַסֵּדֶר בְּיֶתֶר
שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז.
שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח-שִׁירַת הַיָּם
כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל (פ’ בשלח) כִּי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ שְׁתֵּי שִׁירוֹת בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.
הָרִאשׁוֹנָה נֶאֶמְרָה עַל קָרְבַּן פֶּסַח, כַּכָּתוּב (ישעיהו ל): “הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל
הִתְקַדֶּשׁ חָג”, וְהַשְּׁנִיָּה עַל יַם סוּף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה”. וְצָרִיךְ לְהָבִין
– מַדּוּעַ אָמְרוּ שְׁתֵּי שִׁירוֹת בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה גְּאֻלָּה אַחַת?
עוֹד מָצָאנוּ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל: “מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הקב”ה אֶת הָעוֹלָם וְעַד שֶׁעָמְדוּ
יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם לֹא מָצָאנוּ אָדָם שֶׁאָמַר שִׁירָה לְהקב”ה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל. הקב”ה
בָּרָא אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן – וְהוּא לֹא אָמַר שִׁירָה, הִצִּיל אֶת אַבְרָהָם מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ
וּמִן הַמְּלָכִים – וְלֹא אָמַר שִׁירָה, אֶת יִצְחָק מִן הַמַּאֲכֶלֶת – וְלֹא אָמַר שִׁירָה, אֶת
יַעֲקֹב מִן הַמַּלְאָךְ, מֵעֵשָׂו וּמֵאַנְשֵׁי שְׁכֶם – וְלֹא אָמַר שִׁירָה. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל
לַיָּם וְנִקְרַע לָהֶם – מִיָּד אָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי הקב”ה, שֶׁנֶּאֱמַר “אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל”, כְּמוֹ “פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה”. אָז אָמַר הקב”ה: לְאֵלּוּ הָיִיתִי מְצַפֶּה”.
וְקָשֶׁה הוּא הַדָּבָר, הֲרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת”, אַבְרָהָם
אָבִינוּ אָמַר “מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי”, אִם כֵּן, נִמְצָא שֶׁהֵם כֵּן אָמְרוּ שִׁירָה לִפְנֵי

הקב”ה, אִם כֵּן מַהוּ הַבֵּאוּר בְּדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ?
כְּדֵי לְיַשֵּׁב אֶת הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ”ל צָרִיךְ לְהָבִין תְּחִלָּה מַהוּ עִנְיַן הַשִּׁירָה.
הַמַּהֲרָ”ל בְּ”נֶצַח יִשְׂרָאֵל” אָמַר: “וְזֶהוּ הַשִּׁירָה מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּשְׁלֵמוּת וְאֵין עִמּוֹ
חִסָּרוֹן וְהוּא נִמְצָא בְּפֹעַל, וְאָז פּוֹתֵחַ פִּיו וּמְשׁוֹרֵר, כִּי עַל יְדֵי הַשִּׁירָה הוּא בְּפֹעַל
לְגַמְרֵי”. כְּלוֹמַר, הַשִּׁירָה נוֹבַעַת מִן הָאָדָם (אוֹ מֵעַם) הַנִּמְצָא בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא
מֵאָדָם (אוֹ מֵעַם) שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ חִסָּרוֹן כָּלְשֶׁהוּ (הֵן מִצַּד מַהוּתוֹ וְהֵן מִצַּד מַעֲשָׂיו),
וְהַפְּעֻלָּה הַשְּׁלֵמָה (כְּגוֹן: מְסִירַת הַנֶּפֶשׁ) וּמַצָּב הַשָּׁלֵם, מַעֲמִידִים אֶת הֲוָיַת הָאָדָם
הַהוּא (אוֹ הָעָם) בְּהִתְפַּעֲלוּת אוֹ בְּחִדּוּד חוּשִׁים, וּמִתּוֹךְ סִפּוּק וּרְאִיַּת הַשְּׁלֵמוּת
שֶׁיֵּשׁ כָּאן, יוֹצֵאת פְּנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ בְּהִתְפַּעֲלוּת מִפִּיו עַל יְדֵי הַשִּׁירָה.
כִּי הַשִּׁירָה הִיא הַ”מַכֶּה בְּפַטִּישׁ” שֶׁל אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה, וּבָהּ מִשְׁתַּלֵּם הַתַּהֲלִיךְ כֻּלּוֹ,
וּמִתְגַּלָּה הַהִתְפַּעֲלוּת מֵהַנַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי (בְּהַשְׁרָאַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ), וְעַל כֵּן תַּכְלִית
הַבְּרִיאָה הִיא שֶׁהַבְּרוּאִים יָשִׁירוּ לְבוֹרְאָם, כִּי בְּכָךְ הֵם מְגַלִּים הִתְפַּעֲלוּת שְׁלֵמָה
וְהוֹדָיָה שְׁלֵמָה עַל עֶצֶם קִיּוּמָם, שֶׁזֶּה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
עַכְשָׁו נִתְבּוֹנֵן בַּשִּׁירוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם, שֶׁהֵן שְׁתֵּי שִׁירוֹת (מִתּוֹךְ עֶשֶׂר
שִׁירוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל) וְנוּכַל לִפְתֹּר אֶת הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ”ל.
לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם הָיוּ שְׁנֵי שְׁלַבִּים שֶׁהֵם שְׁנֵי מַהַלְכֵי הַגְּאֻלָּה:
מַהֲלָךְ א’ “רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח” א. יְצִיאָה מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, ב. הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת
בָּעוֹלָם עַל יְדֵי הַמַּכּוֹת וְהַמּוֹפְתִים.
מַהֲלָךְ ב’ “שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח” א. טְבִיעַת וְאָבְדַּן מִצְרַיִם, ב. הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם
בָּעוֹלָם עֵקֶב הַנִּצָּחוֹן עַל הַמִּצְרִים.
עַל כֵּן שָׁרִים בְּשִׁירַת הַיָּם מֵעֵין הַמְּאֹרָע: א. הַנִּצָּחוֹן בְּפֹעַל וּגְמַר הַגְּאֻלָּה: “סוּס
וְרכְֹבוֹ רָמָה בַיָּם” – “וּבְרבֹ גְּאוֹנְךָ תַּהֲרסֹ קָמֶיךָ” – “ה’ אִישׁ מִלְחָמָה”. ב. גִּלּוּי כְּבוֹד

שָׁמַיִם בָּעוֹלָם: “חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת” – “אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב
יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד”.
מֵעַתָּה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בַּ”תַּהֲלִיךְ” וְ”אָפְנֵי הַפְּעֻלָּה” הַמְּבִיאִים לְשִׁירָה. וְנִפְתַּח
בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַמְּאֹרָעוֹת וּבָאֳפָנִים שֶׁהֵבִיאוּ לְשִׁירַת הַיָּם בִּ”שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח”
(מהלך ב’) וְהֵם:
א. הִתְעוֹרְרוּת הַצָּרָה – רְדִיפַת מִצְרַיִם – הִתְעוֹרְרוּת קְלִפַּת מִצְרַיִם מֵחָדָשׁ.
ב. אֱמוּנָה בְּפֹעַל – מְסִירוּת נֶפֶשׁ (הַנּוֹבַעַת מִשְּׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה בְּכֹחַ) – “בְּעַתִּיקָא
תַּלְיָא מִלְּתָא” – קְרִיעַת יַם סוּף תְּלוּיָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ בְּחִינַת עַתִּיק, יְחִידָה
שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, שֹׁרֶשׁ מְסִירוּת נֶפֶשׁ. לָכֵן אָמַר הקב”ה: “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”, כִּי
בִּזְכוּת זֶה תִּוָּשְׁעוּ. וּבִזְכוּת הָאֱמוּנָה זָכוּ לַשִּׁירָה, כַּכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל: “וּבִזְכוּת
הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ זָכוּ לוֹמַר שִׁירָה וְשָׁרְתָה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה”.
ג. נֵס שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַטֶּבַע – קְרִיעַת יַם סוּף – כַּמַּיִם הַפָּנִים אֶל הַפָּנִים, שָׂכָר עַל
מְסִירוּת נַפְשָׁם.
ד. קִדּוּשׁ הַשֵּׁם – שְׁלֵמוּת הַפְּעֻלָּה (הַתַּהֲלִיךְ) – א. אָבְדַּן מִצְרַיִם וְנִצְחוֹן יִשְׂרָאֵל. ב.
גִּלּוּי אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּפֹעַל עַל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ לְעֵינֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אוּלָם עֲדַיִן אֵין
“סְגִירַת מַעְגָּל” עַד אֲמִירַת הַשִּׁירָה.
ה. אֲמִירַת הַשִּׁירָה – (בְּהַשְׁרָאַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ) – הִתְפַּעֲלוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִגִּלּוּיוֹ
שֶׁל הקב”ה וְהַשְׁרָאַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּשִׁירָתָם.
ו. תַּכְלִית הַשִּׁירָה – פֹּעַל יוֹצֵא – כְּנֶגֶד קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה, נַעֲשֶׂה תִּקּוּן
בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְיוֹרֵד שֶׁפַע לְעוֹלָם.
נִמְצָא, כִּי כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְשִׁירַת הַיָּם נִצְרְכוּ חֲמִשָּׁה שְׁלַבִּים עִקָּרִיִּים: הִתְעוֹרְרוּת

הַצָּרָה, אֱמוּנָה בְּפֹעַל, נֵס שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַזְּמַן, קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, אֲמִירַת הַשִּׁירָה, וְאִלּוּ
הַשָּׁלָב הַשִּׁשִּׁי (תַּכְלִית הַשִּׁירָה) נַעֲשֶׂה “מִמֵּילָא” מִמַּעְלָה, וְחָל עָלֵינוּ מִלְּמַעְלָה,
וְעַל יָדוֹ נִשְׁלָם הַתַּהֲלִיךְ.
נַחְזֹר, אִם כֵּן, לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, לַחֵלֶק שֶׁבּוֹ הָעָלְתָה הַקֻּשְׁיָה, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא
אָמַר שִׁירָה אַחַר שֶׁנִּבְרָא – וַהֲרֵי לאֹ נִתְחַדְּשָׁה בּוֹ שׁוּם צָרָה (שלב א’), אֶלָּא לְהֵפֶךְ.
וְיֵשׁ לוֹמַר כִּי “הִתְחַדְּשׁוּת צָרָה” הִיא רַק הֵיכָן שֶׁנִּמְצָא הַתְחָלָה שֶׁל מַהֲלָךְ שֶׁבְּסוֹפוֹ
תִּהְיֶה שִׁירָה, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ עִנְיָן חָדָשׁ, וְעַל כֵּן גַּם בְּמָקוֹם שֶׁלּאֹ מִתְעוֹרֶרֶת
צָרָה, אֶלָּא רַק עִנְיָן מְחֻדָּשׁ (שֶׁהוּא דָּבָר הַמַּקְבִּיל לְעִנְיַן הַצָּרָה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת) יֵשׁ
שִׁירָה וּשְׁלֵמוּת, רַק שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמַּאֲצִיל מִלְּמַעְלָה וְלֹא עַל יָדֵינוּ.
עַל כֵּן אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ “בָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא אָמַר שִׁירָה, הִצִּיל אֶת אַבְרָהָם
אָבִינוּ מִכִּבְשָׁן” וְכוּ’ – כְּלוֹמַר, שֶׁנִּתְקַיְּמוּ אַרְבַּעַת הַתְּנָאִים הָאֲמוּרִים לוֹמַר שִׁירָה
וְלֹא אָמְרוּ, אַךְ כְּשֶׁבָּאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַיָּם וְנִבְקַע לָהֶם הַיָּם וְנִתְמַלְּאוּ כָּל הַתְּנָאִים
הַנַּ”ל )שִׁשָּׁה שְׁלַבִּים( – מִיָּד אָמְרוּ שִׁירָה, וְעַל כֵּן אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ: שֶׁלּאֹ מָצָא אָדָם
שֶׁאָמַר שִׁירָה לְהקב”ה לִפְנֵי כֵן, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן דַּוְקָא אַחַר שִׁירָתָם זוֹ נָכוֹן
כִּסְאוֹ שֶׁל הקב”ה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ: “נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז”, וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה
בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ: “אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעוֹלָם אַתָּה לֹא מִתְיַשֵּׁב בְּכִסְאֲךָ וְכוּ’, עַד שֶׁאָמְרוּ
בָּנֶיךָ שִׁירָה”.
עַל כֵּן, דַּוְקָא בְּנֵס שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע (כְּמוֹ קְרִיעַת יַם סוּף) וְיֵשׁ בּוֹ קִדּוּשׁ
הַשֵּׁם מִתְגַּלָּה הַשִּׁירָה הַשְּׁלֵמָה (כּוֹלֵל הַשָּׁלָב שֶׁל תַּכְלִית הַשִּׁירָה), כִּי דַּוְקָא בּוֹ
מִתְגַּלָּה פְּעֻלַּת הַבּוֹרֵא לְעֵינֵי כֹּל בַּעֲלִיל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵס הַמְלֻבָּשׁ בַּטֶּבַע. וְלָכֵן
דַּוְקָא עַל נֵס נַעֲלֶה כָּזֶה נֶאֱמֶרֶת שִׁירָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה בְּחַג קָדוֹשׁ זֶה לְכָל הַתִּקּוּנִים, לֶאֱמוּנָה וּשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, לָשִׁיר
לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאֵנוּ, לְבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְלַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ,
אָמֵן.

תגובות

No comments found.
227
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
י' תמוז ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.