כותב המאמר הרב שמואל שטרן

'שבעה משיבי טעם' - חג השבועות

בַּעֲצֶֶרת, כְּׁשֶעָמְדוּ יִשְָׂראֵל תַּחַת הָהָר “כְּאִיׁש אֶחָד בְּלֵב
אֶחָד”, אַחֲרֵי שֶׁנִּטְהֲרוּ וְנַעֲשׂוּ שְׁלֵמִים וּתְמִימִים, זָכוּ לְמַתַּן
תּוֹרָה בָּאֹפֶן הַשָּׁלֵם עַד שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת “לִפְנֵי
הַחֵטְא”.

כָּתוּב בַּגְּמָרָא (שבת פז, ע”א) שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה הוֹסִיף יוֹם מִדַּעְתּוֹ, וְהקב”ה
הִסְכִּים. הַדָּבָר מַצְרִיךְ בֵּאוּר – מַדּוּעַ נִצְרַךְ כָּל זֶה?

נֶאֱמַר: “בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַנָּחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָה, יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי
פָּסְקָה זֻהֲמָתָן”. (שבת קמו, ע”ז כב, ע”ב).

יִשְׂרָאֵל בְּמַתַּן תּוֹרָה הִגִּיעו לְמַדְרֵגַת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחֵטְא בִּפְסִיקַת זֻהֲמָתָם,
וְזוֹ מַדְרֵגָה נַעֲלָה שֶׁנִּזְכֶּה לָהּ רַק לֶעָתִיד לָבוֹא בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה וּבַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְקִבֵּל מִמֶּנּוּ שִׁבְעִים שָׁנִים – נוֹלַד
בְּשָׁבוּעוֹת, וְהוּא זֶה הַנִּקְרָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וּמִמֶּנּוּ מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידִית
בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת אָדָם הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי הַחֵטְא. לָכֵן נוֹלַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּחַג
הַשָּׁבוּעוֹת דַּוְקָא, כִּי אָז מִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת “פָּסְקָה זֻהֲמָתָן”,
בְּחִינַת אָדָם הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי הַחֵטְא.

עַל פִּי זֶה יִתְבָּאֵר גַּם הָעִנְיָן שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה, שֶׁגַּם עָלָיו נֶאֶמְרָה בְּחִינַת מָשִׁיחַ –
“גּוֹאֵל רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן” – שֶׁנִּתְגַּלָּה לָעוֹלָם בְּיוֹם ו’ סִיוָן. )זאֹת מִשּׁוּם שֶׁנִּגְמְרוּ שְׁלשֶֹׁת
יַרְחֵי הַצְפָּנָתוֹ לְאַחַר שֶׁנּוֹלַד, וְהֻכְרְחוּ לְגַלּוֹתוֹ לָעוֹלָם וּלְשִׂימוֹ בַּתֵּבָה בַּיְאוֹר, וּבְאוֹתוֹ
יוֹם נִתְגַּלָּה עַל יְדֵי בַּת פַּרְעֹה(. בְּיוֹם זֶה הוּא גִּלּוּי שַׁעַר הַנ’ – יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא
בְּחִינַת יוֹבֵל, וּבְיוֹבֵל בָּאָה גְּאֻלָּה וְהִתְחַדְּשׁוּת לָעוֹלָם, וְיוֹצְאִים לְחֵרוּתוֹ בְּשׁוֹפָרוֹ שֶׁל
יוֹבֵל, בִּבְחִינַת שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וּבִבְחִינַת שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה.

כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה חוֹזֵר וּמֵאִיר לָנוּ בְּשָׁבוּעוֹת בְּכָל שָׁנָה, וְעַל כֵּן זֶהוּ זְמַן הַמְסֻגָּל
לִגְאֻלָּה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא גְּמַר הַמַּהֲלָךְ שֶׁל “בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לְהִגָּאֵל”.
וְכַמּוּבָא בָּרַמְבַּ”ן (פ’ אמור): שֶׁכָּל מ”ט יְמֵי הַסְּפִירָה הֵם כִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד, וְעַל כֵּן
בְּשָׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם, מִתְגַּלָּה תַּכְלִית הַגְּאֻלָּה.

יֶשְׁנָם שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים הַקְּשׁוּרִים בְּאֹפֶן מְיֻחָד לַתּוֹרָה וְהֵם:

עֲצֶרֶת – יוֹם מַתַּן תּוֹרָה.

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת – שִׂמְחַת תּוֹרָה, בּוֹ מַתְחִילִים לִקְראֹ אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ (וְזֶה בְּחִינַת
קַבָּלָתָהּ).

יוֹם כִּפּוּר – קַבָּלַת הַלּוּחוֹת בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה.

צִָריךְ לְהָבִין, בַּמֶּה נִתְיַחֲדוּ זְמַנִּים אֵלּוּ מִׁשְּאָר זְמַנֵּי הַׁשָּנָה לִ”נְתִינַת וְקַבָּלַת
הַתּוֹרָה”, וְעוֹד יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ לאֹ הֻזְכַּר בַּתּוֹרָה כְּלָל שֵׁם “עֲצֶרֶת”, וּמַדּוּעַ נִקְרָא
חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּפִי חֲזַ”ל בְּשֵׁם זֶה (עֲצֶרֶת)?

עִנְיַן עֲצֶרֶת שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁל הִתְכַּנְּסוּת, הוּא זְמַן שֶׁבּוֹ הקב”ה מְבַקֵּשׁ מֵעַם יִשְׂרָאֵל
לְהִתְכַּנֵּס וְלִהְיוֹת עִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ. לָכֵן שָׁבוּעוֹת נִקְרָא בַּתּוֹרָה “יוֹם הַקָּהָל” שֶׁהוּא
עִנְיַן עֲצֶרֶת. וּבְחִינָה שְׁנִיָּה – הוּא עִנְיָן שֶׁל “עֲצִירָה” כְּלוֹמַר סוֹף, סִיּוּם וְהַשְׁלָמַת
מַהֲלָךְ. וְאָמְנָם שְׁנֵי הֶסְבֵּרִים אֵלּוּ (כִּנּוּס וְהַשְׁלָמַת מַהֲלָךְ) מִתְקַיְּמִים הֵן בַּעֲצֶרֶת,
הֵן בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְהֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת – הוּא הַשְׁלָמָה וְסוֹף לְסֻכּוֹת בִּפְרָט, וְלַיָּמִים הַנּוֹרָאִים בִּכְלָל, וְהוּא יוֹם
עֲצִירָה וַאֲסֵפָה שֶׁבּוֹ הקב”ה מְבַקֵּשׁ: עִצְרוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד. (תנחומא, פנחס).

עֲצֶרֶת – הוּא הַׁשְלָמָה וְסוֹף לַמַּהֲלָךְ שֶׁהֵחֵל בְּפֶסַח, וְהוּא נִקְרָא בַּתּוֹרָה “יוֹם
הַקָּהָל”, כַּכָּתוּב: “וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד הָהָר”, שֶׁהוּא יוֹם אֲסֵפָה וְכִנּוּס.

יוֹם כִּפּוּר – גַּם כֵּן מְהַוֶּה הַשְׁלָמָה וְסוֹף לִימֵי הַתְּשׁוּבָה וְהָרָצוֹן הַמַּתְחִילִים מֵרֹאשׁ
ֹ חדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשֶׂרֶת יְמֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא יוֹם אֲסֵפָה וְכִנּוּס לְכַפָּרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ
בַּעֲבוֹדַת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַתְּפִלָּה וְהַכַּפָּרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת.

נִמְצָא, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ הֵם זְמַנִּים הַמְהַוִּים גְּמָר וּשְׁלֵמוּת מֵחַד, וַאֲסֵפָה
וּכְנֵסִיָּה לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל מֵאִידָךְ. לָכֵן דַּוְקָא לְיָמִים אֵלּוּ יֵשׁ קֶשֶׁר
מְיֻחָד עִם הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת תְּמִימָה – שְׁלֵמָה (“תּוֹרַת ה’ תְּמִימָה”), וּשְׁלֵמוּת
נוֹתְנִים וּמְקַבְּלִים בִּזְמַן שֶׁל שְׁלֵמוּת, וְהֵם הַיָּמִים הַנַּ”ל. וְעוֹד, שֶׁהַתּוֹרָה מְאַחֶדֶת
אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לָכֵן הִיא נִתֶּנֶת בִּימֵי כִּנּוּס, מִכֵּיוָן שֶׁהַשְּׁכִינָה
שׁוֹרָה וּמִתְגַּלָּה בִּזְמַנִּים אֵלֶּה בְּעִקָּר. וְאָמְנָם בַּעֲצֶרֶת, כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל תַּחַת הָהָר
“כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד”, אַחֲרֵי שֶׁנִּטְהֲרוּ וְנַעֲשׂוּ שְׁלֵמִים וּתְמִימִים, זָכוּ לְמַתַּן תּוֹרָה
בָּאֹפֶן הַשָּׁלֵם, עַד שֶׁהִצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת “לִפְנֵי הַחֵטְא”.

נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (שבת פח, ע”א): דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה
לְנִשְׁמַע, בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְקָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי
כְּתָרִים – אֶחָד כְּנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְאֶחָד כְּנֶגֶד נִשְׁמַע”. וְכֵן: “אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בְּשָׁעָה
שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע, יָצְאָה בַּת קוֹל (מִן הַשָּׁמַיִם) וְאָמְרָה לָהֶן: מִי
גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ, כַּכָּתוּב: “בָּרְכוּ מַלְאָכָיו גִּבּרֵֹי כחַֹ
עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ”.

וְנִשְׁאַל: וְכִי דֶּרֶךְ מְלָכִים לְהַנִּיחַ בְּרֹאשָׁם שְׁנֵי כְּתָרִים, כְּפִי שֶׁקָּשְׁרוּ הַמַּלְאָכִים
לְיִשְׂרָאֵל? וּמַדּוּעַ לֹא קִבְּלוּ רַק כֶּתֶר אֶחָד, כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּלָכִים, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי
מְלָכִים הֵם? וּבְנוֹסָף, מַהוּ הָרָז (מִלְּשׁוֹן סוֹד) שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע?

בְּמַתַּן תּוֹרָה קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל גַּם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְגַם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כַּכָּתוּב (ברכות
ה, ע”א): “אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר ר”ש בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת
לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם, לוּחוֹת אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת,
תּוֹרָה זֶה מִקְרָא, וְהַמִּצְוָה זוֹ מִשְׁנָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי אֵלּוּ נְבִיאִים וּכְתוּבִים, לְהוֹרֹתָם
זֶה גְּמָרָא, מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי”.

בְּמַאֲמַר “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע” כְּלוּלִים שְׁנֵי חֶלְקֵי הַתּוֹרָה:

חֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה – הַ”בְּפֹעַל” כְּנֶגֶד תֹּוָרה שֶׁבְּעַל פֶּה וּכְנֶגֶד “נַעֲשֶׂה” שֶׁאָמְרוּ
ישְִׂרָאֵל.

וְחֵלֶק הַלִּמּוּד – הַ”בְּכֹחַ” כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּכְנֶגֶד הַ”נִשְׁמַע” שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל.

פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הוּא, שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא שֹׁרֶשׁ וּ”בְּכֹחַ” לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לָכֵן
הִיא כְּנֶגֶד הַ”נִשְׁמַע”, חֵלֶק הַלִּמּוּד שֶׁל הַתּוֹרָה – “דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר” אַף עַל פִּי
שֶׁאֵינוֹ לְמַעֲשֶׂה. וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – עִקַּר עִנְיָנָהּ לְהָבִיא לַ”בְּפֹעַל” וְלִפְסִיקַת
הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִפְסֹק מִן הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְלֹא הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל
פֶּה. כְּלוֹמַר, לְלֹא טְעָמִים וְנִמּוּקִים, הֲלָכוֹת וְכַדּוֹמֶה, שֶׁקִּבֵּל מֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁהִיא
תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. עַל כֵּן הַהוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה מַגִּיעָה דַּוְקָא מֵהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה,
כִּי הִיא הַמּוֹרָה לָנוּ בְּפֹעַל אֶת דֶּרֶךְ עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וְקִיּוּמָן, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל:
“לְהוֹרוֹתָם – זֶה גְּמָרָא”. לָכֵן הִיא כְּנֶגֶד הַ”נַעֲשֶׂה” שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל.

נִמְצָא מֵעַתָּה שֶׁ”נַעֲשֶׂה וְנִׁשְמַע” כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. לָכֵן
אָמַר הקב”ה: מִי גִּלָּה רָז זֶה לְבָנַי? שֶׁעִקַּר הָעֵסֶק הוּא לְהַגִּיעַ לַ”מַעֲשֶׂה”, כִּי בָּזֶה
שֶׁהִקְדִּימוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב גִּלּוּ, שֶׁעִקַּר הַלִּמּוּד הוּא לִלְמֹד עַל
מְנָת לַעֲשׂוֹת. לָכֵן הֵבִיאָה הַגְּמָרָא אֶת הַפָּסוּק: “בָּרְכוּ ה’ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי
דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ”, כְּלוֹמַר, הַמַּלְאָכִים כָּל עִנְיָנָם הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר ה’
בְּ”פֹּעַל”, וּבָזֶה מְקַיְּמִים אֶת תַּכְלִית בְּרִיאָתָם. אוּלָם כְּשֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה
לְנִשְׁמַע, גִּלּוּ כִּי רוֹצִים הֵם בְּמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁהִיא תַּכְלִית הַבְּרִיאָה וְסוֹדָהּ, וְהֶעֱמִידוּ
עַצְמָם בְּמַדְרֵגַת מַלְאָכִים “עֹשֵׂי דְבָרוֹ”. מִכָּאן מוּבָן מַדּוּעַ קִבְּלוּ שְׁנֵי כִּתְרֵי תּוֹרָה:
הָאֶחָד כְּנֶגֶד “נַעֲשֶׂה” – תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד “נִשְׁמַע” – תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.

בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (כי תישא) כָּתוּב: “שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת”, מַהוּ “שְׁנֵי לוּחוֹת”? – כְּנֶגֶד
שָׁמַיִם וָאָרֶץ – כְּנֶגֶד חָתָן וְכַלָּה – כְּנֶגֶד שְׁנֵי שׁוֹשְׁבִינִין – כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם
הַבָּא

יֵשׁ בַּלּוּחוֹת רֶמֶז לְחָתָן וְכַלָּה. וְעִנְיַן “חָתָן וְכַלָּה” הוּא – שֶׁיֵּשׁ מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל. וְזֶהוּ
גַּם עִנְיַן שָׁמַיִם וָאָרֶץ (הַמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ), זֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַשָּׁמַיִם מַשְׁפִּיעִים בָּאָרֶץ.
כָּךְ הוּא הַדָּבָר לְגַבֵּי עִנְיַן עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא – שֶׁעוֹלָם הַבָּא הוּא הַשֹּׁרֶשׁ וְהוּא
הַמַּשְׁפִּיעַ לָעוֹלָם הַזֶהּ. וְזֶהוּ עִנְיַן הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁהִיא הַשּׁרֶֹשׁ וְהַמַּשְׁפִּיעַ לַתּוֹרָה
שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מְקַבֶּלֶת מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, לָכֵן
הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא כְּנֶגֶד כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרֵאת כַּלָּה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא
כְּנֶגֶד הֶחָתָן שֶׁהוּא הקב”ה.

לָכֵן נֶאֱמַר: הקב”ה יִשְׂרָאֵל וְאוֹרַיְיתָא )תּוֹרָה( – חַד הֵם. כְּלוֹמַר, שֶׁהַחִבּוּר בֵּין
הקב”ה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַמַּשְׁפִּיעַ לַמְקַבֵּל, נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁבָּהּ יֵשׁ
שְׁתֵּי בְּחִינוֹת מַׁשְפִּיעַ וּמְקַבֵּל: תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְעַל יְדֵי זֶה
יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּׁשִים בִּקְדֻׁשָּתוֹ, בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה (שֶזֶּה בְּחִינַת מַׁשְפִּיעַ), וַעֲשִׂיַּת
הַמִּצְווֹת (בְּחִינַת מְקַבֵּל).

עַל כֵּן שָׁבוּעוֹת הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין וְהַחֲתֻנָּה בֵּין הקב”ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן גַּם יֵשׁ
שְׁנֵי כְּתָרִים: אֶחָד כְּנֶגֶד הֶחָתָן – תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְהַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד הַכַּלָּה – תּוֹרָה שֶׁבְּעַל
פֶּה, בִּבְחִינַת “שְׁנֵי מְלָכִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד”, שֶׁהוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין
וְהַשְׁלָמָה בֵּין הַמַּשְׁפִּיעַ וְהַמְקַבֵּל וּבִבְחִינַת פְּסִיקַת הַזֻּהֲמָה.

אוּלָם כְּשֶׁקִּלְקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְנַעֲשׂוּ בְּחִינַת “סוֹטָה
בְּקִלְקוּלָהּ”, נִטְּלוּ מֵהֶם אוֹתָם הַכְּתָרִים, וּכְדִבְרֵי הַמַּהֲרָ”ל (חדושי אגדות, שבת
פח): כַּאֲשֶׁר קָשְׁרוּ בְּרָאשֵׁיהֶם הָיָה מַלְאָךְ אֶחָד (שֶׁשָּׂם בְּרָאשֵׁיהֶם שְׁנֵי כְּתָרִים), כִּי
שְׁנֵיהֶם, “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע”, הֵם דָּבָר אֶחָד, וְאֵין זֶה בְּלאֹ זֶה. אֲבָל כְּשֶׁנִּטְּלוּ מֵהֶם סוֹף
סוֹף הָיָה לָהֶם שְׁנֵי עֲטָרוֹת, וְהָיָה מַלְאַךְ חַבָּלָה לְכָל כֶּתֶר (בְּנִפְרָד), כִּי אֶל הַלְּקִיחָה
לֹא הָיָה חִבּוּר אֶל שְׁנֵי עֲטָרוֹת אֵלּוּ, וְדָבָר זֶה פָּשׁוּט. (עד כאן לשונו).

וְהֵם הֵם הַדְּבָרִים, שֶׁהַקִּלְקוּל בְּחֵטְא הָעֵגֶל גָּרַם לְפֵרוּד בֵּין הקב”ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,
וְלָכֵן לֹא הָיָה יוֹתֵר חִבּוּר בֵּין שְׁנֵי הַכְּתָרִים, וְהֻצְרְכוּ מֵאָה עֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאָכִים
לָקַחַת כָּל כֶּתֶר בְּנִפְרָד, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁשָּׂמוּ אֶת הַכְּתָרִים בְּרָאשֵׁיהֶם,
שֶׁהָיָה זְמַן חִבּוּר, יָכוֹל הָיָה כָּל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הַשּׁוֹשְׁבִינִים,
לָשִׂים שְׁנֵי כְּתָרִים יַחְדָּו, וְהָיוּ שְׁנֵי כְּתָרִים, שֶׁהֵם אֶחָד, בְּחִיבּוּרָם.

וְנַחְזֹר לָעִנְייָן הָרִאשׁוֹן – שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ.

נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא (שבת פח, ע”א): “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי”. הָאוֹת הֵ”א
יְתֵרָה, לָמָּה לִי? זֹאת לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהִתְנָה הקב”ה עִם מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם:
אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה אַתֶּם מִתְקַיְּמִים, וְאִם לָאו – אֲנִי מַחְזִיר אֶתְכֶם לְתהֹוּ
וּבֹהוּ”.

פֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י: הַשִּׁשִּׁי, מַשְׁמַע הַשִּׁשִּׁי הַמְיֻחָד בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוּא יוֹם ו’ בְּסִיוָן שֶׁנִּתְּנָה
בּוֹ הַתּוֹרָה.(עִכֵּ”ל). וּבֵאוּר קֻשְׁיַת הַגְּמָרָא: “הֵא יְתֵרָה, לָמָּה לִי?” הַהֶסְבֵּר הוּא:
שֶׁבִּשְׁאָר חֲמֵשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית לֹא נֶאֶמְרָה הֵ”א יְתֵרָה, וּמַדּוּעַ אִם כֵּן נֶאֶמְרָה בַּיּוֹם
הַשִּׁשִּׁי? מִכָּאן לְמֵדִים שֶׁהִתְנָה הקב”ה תְּנַאי עִם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

וּנְבָאֵר: לְכַתְּחִלָּה רָצָה הקב”ה לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה בְּיוֹם ו’ בְּסִיוָן, לָכֵן הִתְנָה תְּנַאי
עִם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית – שֶׁאִם לֹא יְקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּיוֹם זֶה יַחְזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ
וּבֹהוּ, וּמַדּוּעַ אִם כֵּן לֹא חָזַר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וּבֹהוּ, שֶׁהֲרֵי קִבְּלוּ בְּז’ בְּסִיוָן? וּבְנוֹסָף,
כֵּיצַד אָנוּ אוֹמְרִים הַיּוֹם עַל יוֹם ו’ סִיוָן זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ וְאֵינָן כֵּן, שֶׁהֲרֵי קִבַּלְנוּ
אֶת הַתּוֹרָה בְּז’ סִיוָן?

וְאָמְנָם הַמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה, כִּי גַּם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נֶאֶמְרָה “הֵ”א הַיְדִיעָה”: “וַיִּשְׁבֹּת
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי” (וְאַף אִם אֵינָהּ יְתֵרָה, עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ כָּאן הֵ”א הַיְדִיעָה, מַה שֶּׁאֵין
כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים). נִמְצָא שֶׁשְּׁנֵי יָמִים אֵלּוּ, “הַשִּׁשִּׁי וְהַשְּׁבִיעִי” נִשְׁתַּנּוּ וְנִתְיַחֲדוּ
מִשְּׁאָר הַיָּמִים בַּהֵ”א שֶׁנֶּאֶמְרָה בָּהֶם. וְנִרְאֶה לוֹמַר עַל פִּי זֶה, כִּי הַתּוֹרָה רָמְזָה
בְּ”הַשְּׁבִיעִי” עַל ז’ סִיוָן, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּ”הַשִּׁשִּׁי” רָמְזָה עַל ו’ סִיוָן, כְּפִי שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ”י
לְעֵיל עַל “הַשִּׁשִּׁי” – “הַשִּׁשִּׁי הַמְיֻחָד בְּמָקוֹם אַחֵר”.

הַיַּחַס שֶׁל שְׁנֵי יָמִים אֵלֶּה, הַשִּׁשִּׁי וְהַשְּׁבִיעִי, הוּא יַחַס שֶׁל מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, כִּי יוֹם
הַשִּׁשִּׁי הוּא הַ”בְּכֹחַ” שֶׁל שַׁבָּת, וְהוּא הַמֵּכִין לְשַׁבָּת, כְּמוֹ “מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת
יֹאכַל בְּשַׁבָּת”, וּכְפִי שֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר – שֶׁבַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי יָרַד “עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת” כָּפוּל.
וְאִלּוּ שַׁבָּת, הַמְקַבֵּל מֵהֲכָנַת יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הִיא הַשְׁלָמַת הַבְּרִיאָה וִיצִיאָתָהּ בִּשְׁלֵמוּת
לְ”פֹּעַל”, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל (ב”ר י, י): גְּנִיבָא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ חֻפָּה
וְצִיְּרָהּ וְכִיְּרָהּ, וּמֶה הָיְתָה חֲסֵרָה? כַּלָּה שֶׁתִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ. כָּךְ מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר?
שַׁבתָּ.

וּפֵרוּשׁ הַדָּבָר הוּא, שֶׁיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הוּא בְּחִינַת “חָתָן”, (וְהוּא נִקְרָא מַשְׁפִּיעַ, וְהוּא
כּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ שֶׁהֵם מְכִינִים לְשַׁבָּת(, וְיוֹם שַׁבָּת הִיא בְּחִינַת
“כַּלָּה” (הַנִּקְרֵאת מְקַבֵּל).

לָכֵן רָצָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה שֶׁהַתּוֹרָה תִּנָּתֵן דַּוְקָא בְּשַׁבָּת הַנִּקְרֵאת כַּלָּה, כִּי בָּזֶה
תֻּשְׁלַם מַדְרֵגַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרֵאת כַּלָּה, וְיִהְיֶה תִּקּוּן שָׁלֵם וּפְסִיקַת הַזֻּהֲמָה.
עַל כֵּן נִקְרָא יוֹם מַתַּן תּוֹרָה – יוֹם הָאֵרוּסִין וְהַחֲתֻנָּה בֵּין הקב”ה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,
מִשּׁוּם שֶׁמַּתַּן תּוֹרָה הָיָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁבּוֹ יֵשׁ גִּלּוּי לַכַּלָּה. לָכֵן בָּחַר משֶֹׁה לְהוֹסִיף
יוֹם מִדַּעְתּוֹ, כִּי רָצָהּ שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ וְיִהְיֶה גִּלּוּי לַכַּלָּה, וּכְנֶסֶת
יִשְׂרָאֵל תִּזְכֶּה לִשְׁלֵמוּת.

אוּלָם הקב”ה מִצִּדּוֹ הִתְנָה שֶׁיִּהְיֶה מַתַּן תּוֹרָה דַּוְקָא בַּיּוֹם הַׁשִּׁשִּי, שֶׁהוּא רַק
מֵכִין לַׁשַּבָּת וּמֵכִין לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, בְּ”כֹּחַ” וְלֹא בְּ”פֹּעַל”, כִּי הַגְּאֻלָּה בְּ”פֹּעַל”
תְּלוּיָה בִּבְחִירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין רָאוּי לְצַוּוֹת עָלֶיהָ. (וְאָכֵן כָּךְ הָיָה, שֶׁאַחַר
כָּךְ חָטְאוּ בְּחֵטְא הָעֵגֶל, וְהִתְבָּרֵר שֶׁעֲדַיִן אֵינָם בַּדַּרְגָּה הַשְּׁלֵמָה). לָכֵן כְּשֶׁהוֹסִיף
מֹשֶׁה בִּבְחִירָתוֹ עוֹד יוֹם מִדַּעְתּוֹ, פָּעֲלָה (זְמַנִּית) פְּסִיקַת הַזֻּהֲמָה וְנִתְקַיְּמָה גְּאֻלָּה
בְּ”פֹעַל”, וַה’ הִסְכִּים עִמּוֹ לִבְחִירָתוֹ זוֹ.

וְזֶהוּ הָעִנְיָן שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל “נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע” – כִּי הַשַּׁבָּת הִיא כְּנֶגֶד “נַעֲשֶׂה”
וְיוֹם הַשִּׁשִּׁי הוּא כְּנֶגֶד הַ”נִשְׁמַע”. כְּלוֹמַר, שַׁבָּת הִיא גְּמַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי
בְּרֵאשִׁית, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: “מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר, מְנוּחָה, בָּאָה שַׁבָּת
בָּאָה מְנוּחָה”, לָכֵן שַׁבָּת הִיא בְּחִינַת “נַעֲשֶׂה”, כִּי עַל יְדֵי הַשַּׁבָּת מִתְגַּלָּה תַּכְלִית
הַבְּרִיאָה, בִּבְחִינַת: “אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת” הַנֶּאֱמָר בְּשַׁבָּת דַּוְקָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ
נִקְרֵאת “כַּלָּה” מִלְּשׁוֹן “תַּכְלִית. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (מכילתא): “וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ”
– שֶׁתְּהֵא כָּל מְלַאכְתְּךָ בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הִיא עֲשׂוּיָה, כִּי בְּשַׁבָּת מַגִּיעִים כָּל הַמַּעֲשִׂים
לְתַכְלִיתָם, וְאֵין הַמְּלָאכָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם גּוֹמְרָהּ. וְאִלּוּ יוֹם הַשִּׁשִּׁי (הַכּוֹלֵל
אֶת כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ) הוּא כְּנֶגֶד הַ”נִשְׁמַע” – מִכֵּיוָן שֶׁהוּא הַ”בְּכֹחַ” וְהַמֵּכִין לְשַׁבָּת.

לָכֵן, עַל יְדֵי שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל “נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע” זָכוּ לְמַתַּן תּוֹרָה בְּשַׁבָּת, שֶׁהִיא
“נַעֲשֶׂה” כַּנַּ”ל, וְלִפְסִיקַת הַזֻּהֲמָה וּלְתִקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַד אֲשֶׁר חָטְאוּ
בְּחֵטְא הָעֵגֶל וְחָזְרָה הַזֻּהֲמָה. וְזֶהוּ שֶׁהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם לְהקב”ה, שֶׁהֵם
בּוֹחֲרִים בִּבְחִינַת “נַעֲשֶׂה”, כְּלוֹמַר שֶׁרוֹצִים תִּקּוּן שָׁלֵם וּפְסִיקַת הַזֻּהֲמָה.

מֵעַתָּה יוּבַן, מַדּוּעַ לֹא נֶחְרַב הָעוֹלָם בְּו’ בְּסִיוָן, כִּי אַדְּרַבָּא, הָיָה כָּאן גִּלּוּי מִצַּד
יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַשִּׂיג מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר וּלְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּׁשַבָּת.
וְנִמְצָא, שֶׁהַתְּנַאי עִם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית קַיָּם וּמִתְמַלֵּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז, לָכֵן
אוֹמְרִים בְּיוֹם ו’ בְּסִיוָן יוֹם מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, כִּי הוּא זְמַן הַ”בְּכֹחַ” שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה
וְנִקְרָא אַף הוּא יוֹם מַתַּן תּוֹרָה. וְעוֹד, שֶׁהַשְּׁבִיעִי בְּסִיוָן (ז’) הוּא הַ”בְּפֹעַל” הַיּוֹצֵא
מִן הַשִּׁשִּׁי וְהוּא הַ”בְּכֹחַ” – וְהֵם דָּבָר אֶחָד כְּחָתָן וְכַלָּה.

אוֹמֵר הַמַּהֲרָ”ל (תפארת ישראל, פרק כז): וּלְפִיכָךְ אַף שֶׁיּוֹם חֲמִשִּׁים הוּא יוֹם
שֶׁרָאוּי אֶל הַתּוֹרָה  (שֶׁהוּא יוֹם הַ”בְּכֹחַ” כְּפִי שֶׁהֻסְבַּר), מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ עוֹד יוֹם
אֶחָד אֶל הַגָּעַת הַתּוֹרָה, אֶל הַמְקַבֵּל שֶׁהוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּבֵין לְרַבָּנָן וּבֵין לְרַבִּי
יוֹסִי קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת וְכוּ’, לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁתִּנָּתֵן בּוֹ הַתּוֹרָה, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת
הוּא הַשְׁלָמַת הָעוֹלָם, וּנְתִינַת הַתּוֹרָה לָעוֹלָם הוּא הַשְׁלָמַת הָעוֹלָם.

עַל פִּי זֶה נָבִין, מַדּוּעַ לֹא הֻזְכַּר חַג שָׁבוּעוֹת בְּשֵׁם “עֲצֶרֶת” בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, אֶלָּא
רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. זֹאת מִשּׁוּם, שֶׁעִקַּר הָ”עֲצֶרֶת” וְכִנּוּס יִשְׂרָאֵל (בִּבְחִינַת:
“עִצְרוּ עִמִּי יוֹם אֶחָד”, שֶׁהוּא הוֹסָפַת יוֹם אֶחָד) הָיָה בִּשְׁבִיל הַ”נַּעֲשֶׂה”, כְּלוֹמַר
הַ”כַּלָּה” שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְלָכֵן מֻזְכֶּרֶת עֲצֶרֶת דַּוְקָא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל
פֶּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן “חַג הַשָּׁבוּעוֹת” שֶׁהוּא תָּלוּי בְּיוֹם ו’ בְּסִיוָן וְחָל אַחֲרֵי מ”ט ( 49 )
יָמִים לַסְּפִירָה, שֶׁהֵם ז’ שָׁבוּעוֹת, וְהֻזְכַּר דַּוְקָא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁעִנְיָנָהּ לְהִנָּתֵן
בְּיוֹם ו’ סִיוָן. (וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁאִם הָיְתָה נִתֶּנֶת הַתּוֹרָה בְּיוֹם ו’ בְּסִיוָן לאֹ הָיְתָה נִתֶּנֶת
ח”ו הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, רַק שֶׁלֹּא הָיְתָה פְּעֻלַּת הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ”ל).

כְּדֵי לְקַשֵּׁט אֶת הַכַּלָּה נֵעוֹרִין בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת כָּל הַלַּיְלָה וְלוֹמְדִים בְּכ”ד סְפָרִים, כִּי בָּזֶה
מְקַשְּׁטִים אֶת הַכַּלָּה – שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה – בְּכ”ד קִשּׁוּטִים, מִכֵּיוָן שֶׁהֶחָתָן אֵינוֹ צָרִיךְ
לְהִתְקַשֵּׁט עַל יָדֵינוּ, וְכָל עִסְקֵנוּ, אִם כֵּן, הוּא לְקַשֵּׁט אֶת הַכַּלָּה – שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה.

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר טוֹבְלִים בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, כִּי אָז הוּא שְׁלֵמוּת וּגְמַר הַטָּהֳרָה שֶׁל כְּנֶסֶת
יִשְׂרָאֵל, הַכַּלָּה. (וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל מְאדֹ לִטְבּלֹ בְּמִקְוֶה בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר,
כִּי בִּלְעָדָיו חָסֵר בְּטָהֳרָה, כִּמְשַׁל הַנִּדָּה שֶׁסָּפְרָה וְלֹא טָבְלָה).

בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם הַשָּׁבוּעוֹת זוֹכִים לְקַבֵּל בְּחִינַת שַׁבָּת עִילָּאָה (שָׁבוּעוֹת – בִּבְחִינַת
שַׁבָּת הַכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַשְּׁבִיעִיוֹּת שֶׁהֵן כְּלַל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, כַּלָּה עִילָּאָה וְכוּ’), וְעַל
יְדֵי זֶה זוֹכִים לִתְשׁוּבָה עִילָּאָה, בִּבְחִינַת שַׁבָּת.

 

תגובות

No comments found.
449
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
י' כסלו ה'תשע"ט
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.