הילד המחונן מאזרבייג'אן שהפך למתמיד בציון רבינו הקדוש

מאזרבייג'ן לאומן • ילדות במשפחה מוסלמית • דחייה מהלימודים במנזר • תחושת סלידה במכה שבסעודיה • עזיבה פתאומית של ניהול חברת נפט גדולה • ונסיעה גורלית אחת בערב ראש השנה מהישיבה בקייב לאומן • הילד המחונן מאזרבייג'אן שהפך למתמיד בציון רבינו הקדוש בראיון ראשון למגזין ניצוצות

יהודה שמואלוב סמוך לנהר התשליך באומן | צילום: אומן שלום

נברשות פאר השתלשלו מן התקרה הגבוהה המפוארת ומצופת הזהב, תמונות ענק בשווי מאות אלפי דולרים פיארו את הקירות לצד ווילונות אדומים ומסולסלים בדיוק רב, השולחנות הערוכים, המשקאות החריפים וכוסות הזכוכית פיארו את אחד האולמות היוקרתיים שבפאתי עיר הבירה מוסקבה. ג'יפ שחור התקרב במהירות אל רחבת החניה הענקית שבחזית האולם, השער נפתח, הג'יפ התקדם אל עבר גרם מדרגות הכניסה שהוארו באור צבעוני מסנוור ונעצר באחת. דייל לבוש מדים מרופטים פתח את הדלת, והוא יצא מן האוטו.

מראהו היה מרשים ומלא ביטחון. דייל נוסף לחץ את ידו, בירכו לשלום וליווה אותו דרך השערים הענקיים אל פנים האולם שכבר המה בעשרות אוליגרכים רוסים. הוא הגיע ממוקד מטרה, אם הכל יילך כשורה הוא יסגור את אחת מעסקאות הנפט הגדולות של חייו. זאת הייתה מסיבה סגורה לרגל היבחרו של אחד מחבריהם למנהל אגף תשתיות הנפט בממשלה הרוסית, "דבר שעלה לו הון רב". הוא לא היה אמור לפגוש שם את אחד ממתחריו שזה זמן רב הוא מבקש לקבוע אתו פגישה, זה ימים ארוכים שהוא משתדל לא להדק עד כמה שאפשר את הקשר עם חבריו לעסקים אך כעת ממון רב היה יכול להשתלשל לכיסו אם רק העסקה תצא לפועל.

חלפו דקות, ידיו נלחצו שוב ושוב, ולמרות שהיה בין הצעירים ביותר באולם, שמו המסחרי הטוב והנאמן הלך לפניו. רבים ניצלו את האפשרות לפגוש אותו וללחוש לו מילה. הוא התיישב לצד אחד השולחנות, נטל כוס גדולה ומילא אותה עד למחציתה מאחד מבקבוקי הזכוכית היוקרתיים שעמדו אחר כבוד על השולחן. הוא ביקש לשתות אבל עצר לרגע, הוא הביט אל האופק כמו אל שום מקום ונשם בכבדות. הוא הניח את הכוס חזרה, והנהן בראשו ימין ושמאל. לא, זה לא המקום שלו, הוא לא יכול להישאר כאן ואפילו לא עוד רגע. הוא קם במהירות, חלף בין השולחנות, יצא מן האולם וניגש לרכבו, לאן? שאל הנהג בתימהון, "דבר ראשון סע מכאן", ספק לחש ספק שאג על הנהג, "סע ישר לכנסייה, לא, אולי בעצם לבית הכסת, אולי למסגד וזהו…"

כמעט כל מי שביקר בציון רבינו הקדוש בתקופה האחרונה נתקל בו, יהודי דובר רוסית השוהה במשך שעות רבות בציון הקדוש, ובכל יום ניגש לציון רבינו הקדוש כאילו זה לו הפעם הראשונה שפוגש הוא בצדיק. יהודה שמואלוב שמו היום, אך עד לפני חודשים ספורים הוא עוד היה בגדר גוי הנדחה שוב ושוב על ידי בית הדין, אך את יהודה ש'מלאוב דבר כבר לא ידחה בדרך לגיור, הוא וויתר על דברים רבים בחייו כשכל צעד שעשה היה טעון בשעות של מחשבה, ימים של התבוננות, והתעוררות אחת של אמת בציון הקדוש.

כבר מהרגע הראשון, בכל מילה היוצאת מפיו מגלים רצון, כיסופים, משהו שבוקע מליבו, טבע נדיר של אדם שרוצה יותר. בין תיקון הכללי לתיקון הכללי נוסף הוא מתיישב לספר את סיפורו ל'ניצוצות', סיפור שמתחיל אי שם בשנת תשמ"ה בעיר באקו, הלא היא העיר הגדולה במדינת אזרבייג'ן השוכנת על צידו המערבי של הים הכספי.

"גדלתי למשפה מוסלמית מאמינה", הוא פותח את סיפורו, "הורי לא היו דתיים אך השתייכנו למוסלמים. בתור סובייטים הם האמינו שדת זה דבר גרוע אבל הם עדיין האמינו שיש בורא עולם. נולדתי אל ימי התקופה שבה מהפכת ברית המועצות התרחשה, אזרבייג'ן בקשה להתנתק מברית המועצות, אך מה שהיה זה שברית המועצות חילקה את המפעלים לפי סוגים וכל מדינה הפעילה מפעלים של מוצר אחד בלבד, כך שברגע שאזרבייג'ן התנתקה משאר המדינות לא נותר לה כלום מלבד כמה סוגי גידולים חלקיים עליהם היא הייתה אחראית, ויחד עם כל שאר המדינות היא נותרה מדינה עצמאית אבל ענייה בצורה מחפירה ומזעזעת".

שאיפות של יהודי

אבי המשפחה ראה שהם אינם יכולים להתקיים כך, הם עזבו את אזרבייג'ן ועברו לגור אצל ידידים בעיר הבירה מוסקבה. "המצב שם לא היה יותר טוב. הייתי נער צעיר ואפילו לא ידעתי לדבר רוסית, דיברתי ב'אזרית' בלבד שזוהי השפה המקומית באזרבייג'ן. הבנתי שאני חייב ללמוד את השפה כדי להתקיים באזור, ועשיתי את כל המאמצים. אחרי תקופה למדתי את השפה, ופתאום גילתי ששכחתי את השפה הקודמת. נבהלתי מאד והסבירו לי שיש סוג של אנשים שלא יכולים לדעת שתי שפות ביחד. לפני מספר ימים ראיתי שרבינו הקדוש אומר שלא טוב לדעת הרבה שפות, כי לכל ארץ יש מדה רעה, וכשלומדים את השפה שלה מקבלים גם את המדה הרעה. שמחתי מאד, הבנתי שזו מתנה שקבלתי מן השמים…

"רק כשלמדתי רוסית הסכימו לקבל אותי לבית הספר. משום מה ואיני יודע עד היום מדוע, חבריי החליטו שאני יהודי, הם קראו לי 'היהודי'. זה לא הפריע לי, אפילו לא ידעתי מה המשמעות של יהודי, חשבתי שזה איזה משהו עתיק שנכחד… יכול להיות שהסיבה הייתה משום שתמיד ביקשתי יותר, תמיד חיפשתי מעבר למה שראיתי, היכן שהגעתי מיד שאלתי את עצמי מה היעד הבא. הרצון והדחף למשהו חדש שאני עדיין לא מכיר היה חבוי בי מאז שאני זוכר את עצמי ואף פעם לא אמרתי לעצמי: זהו, עכשיו יש לי הכל. אלו הן תכונות של יהודים שהנשמה שלהם לא נותנת להם מרגוע אלא היא רוצה את הסיפוק הרוחני שלה, וכל אחד עושה עם הזעקה הזאת משהו אחר. רואים את זה בחוש, שכל יהודי באשר הוא, ופגשתי את זה בכל העולם, תמיד יש להם רצון ושאיפה למשהו חדש ויותר גבוה"…

הנער החדש מתאקלם היטב ומוחו הכשרוני קולט את הלימוד במהירות רבה. יום אחד הוא נקרא לחדר ההנהלה. "נגשתי לחדר המנהל, התיישבתי והוא אמר לי: 'אין לך מה לחפש פה יותר'. נבהלתי, והוא המשיך לומר: 'תבחר לאיזו אוניברסיטה אתה רוצה לעלות ונעלה אותך כבר עכשיו, חבל על כל יום שהנך מבזבז פה'. אהבתי לחשוב, כל דבר שהייתי עושה הייתי חושב קודם, וכך גם בלימודים הייתי יושב ומתרכז בלימודים ופשוט נהנה מכך, זה גרם לי לשתות את הלימודים בצמא ולאגור חומר פי כמה מכל התלמידים".

הנער הצעיר החליט ללמוד כימיה. זהו תחום שכלולים בו נושאים רבים והוא מרתק ומצריך המון ידע ומחשבה. הוא מתקבל לאוניברסיטה ומתחיל בלימודים, כשבמקביל הוא מסייע לאביו שפתח חנות במוסקבה. לא לקח זמן רב, ואביו מבחין בחושיו העסקיים המחודדים של בנו והוא מייעץ לו לצאת ולסחור באופן אישי. "אבא אמר לי: 'לך תקנה מוצרים ותמכור אותם באופן עצמאי, אתה תרוויח הרבה יותר'. ואכן כך היה, התחלתי לסחור בדברים קטנים ומכרתי לחנויות באופן אישי מוצרים שונים. אנשים סמכו עלי, ויום אחד קבלתי הצעה להתמנות למנהל של רשת חנויות מצליחות במרכז מוסקבה". וכך במקביל ללימודים הוא מנהל מספר חנויות כשההצלחה הולכת לפניו, הבעיה היא שככל שאדם מתקדם הסיכון גובר…

"ככל שהצלחתי בעסקים כך פחדתי יותר. רוסיה היא ארץ שבסופו של דבר מנוהלת על ידי מאפיות, כל אחד שגדל יותר צריך להחליט לאיזה ארגון הוא משתייך ומי החברים שלו, כך שכל טעות קטנה עלולה לעלות לו בחייו. אי אפשר לדמיין את סגנון החיים שם לאנשים שמתגוררים בארץ, העשירים מתגוררים בארמונות פאר, ויש להם הכל בלי סוף, משרתים, רכבים, בתים, וכשמתערבבים איתם אין גבולות לאן שאפשר להגיע.

עמוק בתעשיית הנפט

"הייתי רק נער צעיר והרווחתי הרבה מאוד כסף. קשרתי קשרים עם עשירים גדולים, שביקשו שאעבוד איתם, הבנתי שהכבוד הזה עלול להיות מסוכן ולא ידעתי מה להחליט. כרגיל חשבתי וחשבתי.

יום אחד קיבלתי צו גיוס לצבא, וכמו שכתוב: 'אין שמחה כהתרת הספקות', החלטתי שאני עוזב הכל והולך להתגייס. אך כעבור שנה בלבד קיבלתי טלפון מתעשיית הנפט של אזרבייג'ן, הם קיבלו המלצה עלי מהאוניברסיטה וביקשו שאבוא לעבוד אצלם כסוחר נפט.

"כאשר אזרבייג'ן נפרדה מברית המועצות, בסופו של דבר מה שהציל אותה היו אלו בארות הנפט שנמצאו בשטחה במעמקי הים הכספי. העולם שמע על כך ולפתע מדינות רבות מאמריקה ואירופה ביקשו לפתח איתה קשרים, מה שגרם לתעשיית הנפט להיות התעשייה הכי מצליחה במדינה. להצעה כזו לא יכולתי לסרב, ועזבתי את הצבא.

"כעת כסוחר נפט שוב נפגשתי עם אוליגרכים מיליארדרים, ביצעתי עסקאות ענק מוצלחות שהניבו לחברה כסף רב וכך גם לי. בכל תקופה הוזמנתי למקום אחר וטסתי ממקום למקום, אני זוכר שבאחד הימים טסתי לערב הסעודית, שמעתי מאנשים שזו התקופה שאז באים מוסלמים רבים לעיר מכה. בתור בן של מוסלמים החלטתי לבקר במקום, הגעתי לשם וראיתי מיליוני מוסלמים מסתובבים סביב האבן הענקית. כדרכי לחשוב לעומק, התחלתי לשאול אנשים מה זה הדבר הזה והם הסבירו לי שזה קבר של מישהו. צחקתי עליהם, לא הבנתי מה זאת השטות הזו, בן אדם מת מה יש להסתובב סביבו, אף פעם לא אהבתי אנשים שעושים דברים בלי מחשבה, הם היו נראים בעיניי משוגעים ומיד ברחתי משם…"

העסקים מצליחים, הקשרים נפתחים אבל הלב הולך ומתרוקן. "ככל שגדלתי הבנתי שבכל הכבוד והכסף הזה אין סיפוק פנימי, המחשבה הזו לא נתנה לי מנוח. שוב התחלתי לחשוב ולחשוב, בשביל מה אני בעולם, מה זה העולם בכלל, יש לי הכל ועכשיו מה? הרצון להתקדם לא נתן לי לנוח, כל הזמן חשבתי אולי אגיע לשם ואהיה רגוע, לבסוף הבנתי שכנראה אני בכלל לא מחפש במקום הנכון. לאחר מחשבות רבות החלטי שאולי ל'דת' יש תשובה, התחלתי ללמוד על הדתות, הבנתי שיש שלש דתות גדולות וידועות, לא ידעתי מה האמת, החלטתי לנסות את שלשתן יחד.

"חיפשתי באזור מגוריי מסגד ונרשמתי לשיעור קבוע, עברתי למנזר וגם שם נרשמתי, ולהבדיל המשכתי לבית כנסת וקבעתי שיעור שבועי ביהדות, כך במקביל לעסקי הנפט, לטיסות ופגישות, הלכתי בכל שבוע, יום אחד למסגד יום אחד למנזר ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יום אחד לבית כנסת. הייתי בטוח שאני אגיע ועל כל שאלה יענו לי תשובות ואני אבין מה היא האמת.

"בשלשת המקומות לא היה באמת מי שענה… המשכתי להגיע לשיעורים ונפשי נקרעה, בכל יום הבנתי יותר שעד היום חייתי בשקר, אבל להיכן הולכים כשעוזבים את השקר? המשכתי לנהל את העסקים כשלאט לאט אני מואס בהם. הייתי קובע פגישות ומבטל, מודיע לחבריי שאני אגיע למקומות ומתחרט, רק דברים שהייתי חייב לעשות כדי שלא יקרסו כל עסקיי הייתי עושה. התחלתי למאוס ביופי החיצוני והכבוד ששרר בכל מקום אליו הגעתי ובפרט באירועים גדולים, הייתי בורח באמצע ומבקש לרוץ ללמוד עוד על הדת ושוב לא ידעתי לאיזה מהם"…

נפש מפוצלת וקרועה…

נפשו הקרועה לא יודעת מנוח, והוא מחליט דבר ראשון לעזוב את העסקים. הוא מודיע לממונים עליו שהוא עוזב, וכל מכריו בטוחים שהשתבשה עליו דעתו. "ההורים שלי חשבו שהשתגעתי. הם בכו על הבן החכם שלהם שאבד להם בין הידיים. חשבו לשלוח אותי לפסיכולוג, אך הסברתי להם שלא קרה כלום, שאני בתהליך שסופו ייגמר בטוב. אך הם לא הבינו בכלל על מה אני מדבר.

"באחד הימים, היה זה בחג השבועות, ידעתי שיש חג ליהודים והחלטתי להקשיב לשיעור של רב יהודי. מצאתי שיעור של הרב זכריה מתתיהו, רב ישראלי מהעיר חיפה, הדלקתי את השיעור והקשבתי. הוא התחיל לפרק את היהדות כמו מגדל קלפים, הוא שאל שאלות רבות וענה על כולם על פי התורה בצורה ברורה ופשוטה. במשך שעה ארוכה הקשבתי לדבריו ותורצו לי כמויות של שאלות שהיו לי בראש. הייתי המום שיש מישהו שיש לו תשובות לשאלות האלו, הקשבתי לשיעור שוב ושוב, זה היה השבועות הראשון שלמדתי תורה כל הלילה…

"המשכתי ללכת למסגד ולמנזר אבל התמקדתי יותר ביהדות, שמתי לב שכל פעם שאני חוזר מהמסגד או מהמנזר מתרחשים דברים טובים לעומת זאת בבית כנסת הפוך, אך משום מה זה גרם לי להבין שאני כן צריך ללכת לבית כנסת יותר ולא למקומות אחרים.

"התחלתי ללמוד תורה, ומצאתי שהכול כתוב בה, הרגשתי שזה כמו ספר שמספר לי מה יקרה איתי בטוב וברע. התרגשתי מאד אך לא היה לי למי להוציא את הרגשות שלי. היה זה באחד הימים, יהודי שהוריו לא היו דתיים ברח מביתו שבמוסקבה והגיע לאזור המגורים שלי, הבחנתי בו שהוא יהודי וניגשתי לדבר אתו. ישבנו ושוחחנו במשך שעה ארוכה, הוא הבין אותי וסיפר לי על דירה של חבריו היהודים בעיר מוסקבה, ושבוודאי הם ישמחו לארח אותי.

"לא היססתי לרגע, ארגנתי מזוודה, נפרדתי מההורים ונסעתי. הגעתי לכתובת המיועדת ובחוץ ראיתי בחורים עומדים עם מזוודות, הם סיפרו לי שזה עתה הוציאו אותם מהדירה כי הם לא שילמו שכר דירה. הם שמעו את הסיפור שלי והמליצו לי לנסוע לישיבת חב"ד בקייב".

יהודה לא מהסס וקונה על המקום כרטיס טיסה לקייב. "נחתי בישיבת חב"ד בלי הודעה מוקדמת, נגשתי לראש הישיבה אמרתי לו: 'אני רוצה לדעת מה זה יהודי'. הוא קבע לי חברותא עם בחור מקומי, אמרתי לעצמי כדאי לנסות אולי פה אמצא משהו שעוד לא פגשתי.

"למחרת בבוקר נכנסתי לבית המדרש המלא, התיישבתי עם החברותא, הוא שלף מהארון שני ספרים ענקיים פתח והתחלנו ללמוד, זה היה כרכי גמרא. מהרגע הראשון שהתחלתי ללמוד גמרא הרגשתי מתיקות שלא הרגשתי בשום מקום אחר בחיים שלי. לא רציתי להפסיק. השאלות, התשובות, הסוגיות, הכל ביחד הכניס בי סיפוק עצום, לא הצלחתי להבין מה יש בגמרא הזו אבל פשוט התמכרתי אליה".

ליבו הכוסף מצא את מקומו. השיעורים, החברים, הרבנים עשו את שלהם, והוא הרגיש שהוא מצא בית למבוקשו. לאחר זמן הוא מבין שכדי להשלים את הדבר עליו להתגייר. "חשבתי שאני פשוט אודיע שאני מוכן להתגייר ויקבלו אותי בזרועות פתוחות", אבל זה ממש לא היה כך. ראש הישיבה התקשר לרב בבית כנסת וביקש ממנו המלצות עלי, אבל הרב לא רצה להמליץ משום מה. ראש הישיבה אמר לי שהוא לא יוכל לגייר אותי, ואין לי מה לחפש עוד בישיבה בתור גוי, זה נפל עלי כרעם ביום בהיר".

כח עליון ולא טבעי

המום ומאוכזב לא נותרה ליהודה ברירה והוא חזר לבית הוריו, ששמחו מאוד על בואו. "הם שמחו לראות אותי חוזר, כשהם מצביעים על כך שטעיתי בדרך וכעת חזרתי מהמסע שלי עצוב ומדוכדך ולמה עשיתי את זה לעצמי, לא ידעתי מה לענות להם".

חלפו ימים ונפשו של יהודה סוערת ולא מוצאת מנוח, ואז הוא מקבל החלטה לשוב אל הישיבה אותה עזב רק כמה ימים קודם לכן. "נחתי שם בלי הודעה מוקדמת, כשהפעם אני חדור מטרה והחלטי, אני רוצה להיות יהודי ויהיה מה. בכיתי לראש הישיבה, אמרתי לו: 'אתה יכול להניח תפילין, אתה יכול לשמור שבת אבל אני לא, אני גם רוצה לזכות לזה, למה אתה מונע ממני את הזכות הזאת, תראה כמה זה כואב, בבקשה תעזור לי'. ראש הישיבה הקשיב לדבריי אך היה נוהל ברור לגבי גיורים, וכנראה שהיה אסור לו לעבור על הנוהל ושוב הוא לא הסכים לקבל את דברי.

"היה זה באחד הימים בהם הרגשתי מותש מהדרך שעלי לעבור בכדי להיותי יהודי. מגיד השיעור ר' אליהו חשין ראה אותי וסיפר לי שבעוד שבוע יחול ראש השנה. הוא סיפר לי על רבי יהודי בשם רבי נחמן שקבור באומן, נסיעה של כמה שעות בלבד מהישיבה, הוא סיפר לי שמכל העולם באים בימים האלה אנשים להתפלל בקברו ואין לו ספק שאם אגיע לשם אני אפעל ישועות.

"הוא ניסה לשכנע אותי, הקריא לי ספרים, והסביר לי שיש משמעות לנשמה ונשמתו של הצדיק נמצאת במקום ציונה, אך ביטלתי את דבריו כשאני מסביר לו שוב ושוב שאני לא מסוג האנשים האלה. חלפו ימים, ערב ראש השנה הגיע ואיני יודע עד היום מה קרה לי. בשעות הבוקר קמתי ממקומי, לקחתי את הדברים שלי, עליתי על מונית ואמרתי לנהג 'לאומן', כל הדרך הרגשתי שאני עושה צחוק מעצמי אך נסעתי כאילו מישהו מושך אותי בכח.

"אחרי נסיעה של שלש שעות הגענו לאומן, ירדתי מהמונית, הוצאתי את המזוודה, והתחלתי להתקדם. ראיתי כמויות של אנשים מסוגים שמעולם לא פגשתי, לא האמנתי שכולם יהודים, היו שם סגנונות של אנשים וכל אחד היה נראה שונה, חשבתי לעצמי כל אלה באו לכאן, בשביל מה? שיחגגו את ראש השנה בבית שלהם עם המשפחות שלהם. מדוע הם באים לאיזה רחוב נידח, מבוגרים, צעירים, ילדים ושרים וצועקים ומתפללים? לא הצלחתי להבין איך כמות כזו גדולה של אנשים מתנהגים ככה…

"התקדמתי עוד וראיתי את הבניין שעל הציון, וכמו שעליתי על המונית גם כעת כאילו אין לי בחירה אני צועד ומתקדם בין ההמון, מפלס לי דרך בין אלפי האנשים, ונכנס לציון הקדוש.

"אני נכנס לציון הקדוש, מסתכל מרחוק על הציון, ומהרגע הזה ממש, הרגע שבו ראיתי את הציון הקדוש הרגשתי, שמכאן אני לא יוצא לשום מקום. אי אפשר להסביר במילים מה מרגיש אדם שכל חייו חיפש וחיפש וברגע אחד מצא… כל השאלות נעלמו לי ברגע, זה לא משהו טבעי בכלל. עמדתי דומם, הסתכלתי על הציון, זלגו לי דמעות מהעיניים ואמרתי: זהו זה. כן, זה הבית. לכאן רציתי להגיע כל חיי. הרגשתי כאילו מצאתי את אבי שנאבד לי ביום שנולדתי וכעת הוא עומד מולי ומסתכל לי בעיניים ואומר לי: הנה אתה, טוב שהגעת כי כבר התגעגעתי…

חזרות לקראת הגאולה…

"אני נזכר ברגעים האלה ואני פשוט רועד, זה הרגע הגדול ביותר שהיה לי בחיים, אני זוכר איך התקרבתי לציון, הנחתי את ראשי על המצבה ובכי של עשרים שנה, בכי של ילד קטן פרץ ולא הפסיק לרגע. לא רציתי להרים את ראשי. רק לאחר שעה ארוכה כאשר הייתי סחוט מדמעות, יצאתי החוצה, הסתכלתי על האנשים, ראיתי אותם שמחים, מאושרים, איך לא. פתאום הכל השתנה, רציתי לרקוד לשיר לקפוץ, לספר לכולם שמצאתי את אבא שלי, שאותו לא ראיתי בחיים.

"כאן באומן פגשתי את הרב יעקב ג'אן, מראשי הקהילה היהודית באומן. סיפרתי לו מי אני, ספרתי לו שאני רוצה להישאר באומן והוא עזר לי להתמקם, פה הבנתי שאני צריך להתגייר וכמה שיותר מהר. כעבור כמה חודשיים גוירתי ובחרתי לעצמי שם יהודה

"כיום הורי רואים שאני מאושר עד אין קץ, הם יודעים שאני באומן וטוב לי כאן, אני מרגיש בבית, אצל אבא שלי".

יהודה מתגורר כיום באומן וקובע את לימודיו בציון הקדוש עם הרב יצחק חזין. "בכל יום אני פוגש יהודים נוספים שבאים לכאן וחייהם משתנים, יש פה כח עצום של הרהורי תשובה, כמו מכת חשמל, אנשים נהפכים פה לחדשים, בפרט בימי ראש השנה אז ההרגשה היא כמו חזרות אחרונות לקראת הגאולה השלמה. כל הסוגים, כל הגוונים, כל מי שרק יכול להיות מגיע לכאן ומרגיש שנפשו מקושרת לצדיק והצדיק מתווה לו דרך כיצד לעבוד את השם בצורה הכי נכונה בשבילו, ולא משנה מי הוא ומהיכן הוא מגיע. אפילו אם הוא יהיה מוסלמי מהעיר באקו שבמדינת אזרבייג'ן…"

תודה ויישר כח לרב יהודה אבנשטיין על תרגום הראיון

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ח' חשון ה'תשע"ט
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.