תמוז – ז’מני ת’שובה מ’משמשים ו’באים.

תמוז – ז’מני ת’שובה מ’משמשים ו’באים, וכשיעמוד מול בית דין של מעלה, ויצביעו בפליאה על שבעים התמוז’ים שלו: מה קרה בהם? האם עשית אז מה שצריך? הוא לא יבין אפילו את השאלה…

ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים | צילום: יוסף חיים גולדשמידט

חודש תמוז …

אולי זה לא היה אומר לנו כלום {מלבד תזכורת על ז’מני ת’שובה מ’משמשים ו’באים, או תזכורת לימי ‘בין המצרים’ המתקרבים}, אך ב”ה זכינו שרבינו הקדוש יגלה לנו, מהי העבודה המיוחדת של חודש זה. וכך גילה רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר”ן ריז):

“זכְִרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה” רָאשֵׁי תֵּבוֹת “תַּמֻז” חָסֵר ואָו, כִּי אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה, כִּי אָז נתְִהַוּהֶ הַשִּׁכְחָה, כִּי עַל ידְֵי הַלּוּחוֹת שֶׁנּשְִׁתַּבְּרוּ בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז נתְִהַוּהָ הַשִּׁכְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זכְִרוֹנםָ לִבְרָכָה )עירובין נ”ד(: ‘אִלְמָלֵא לֹא נשְִׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נשְִׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיּשְִׂרָאֵל’, ועְַל כֵּן חָסֵר ואָו מִתַּמֻּז כַּנּ”ַל, כִּי מֵאַחַר שֶׁנּשְִׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת נסְִתַּלֵּק הַוּאָו, כִּי הַלּוּחוֹת הֵם בְּחִינתַ ואָו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זכְִרוֹנםָ לִבְרָכָה (בבא בתרא י”ד): ‘הַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה ורְָחְבָּן שִׁשָּׁה’. גּםַ “זמְַן מַתַּן תּוֹרָתֵינוּ” רָאשֵׁי תֵּבוֹת ‘תַּמֻּז’. כִּי בְּתַמּוּז נתְִּנוּ הַלּוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זכְִרוֹנםָ לִבְרָכָה )יומא ד:(. וגְםַ כָּאן חָסֵר ואָו, מֵחֲמַת שֶׁאָז נשְִׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינתַ ואָו כַּנּ”ַל.

עד כאן דברי רבינו הקדוש והנורא, נחל נובע מקור חכמה.

ובכן, אם שמתם לב, יש כאן הדרכה ברורה בקשר לעבודת חודש זה, לאמר: “כִּי אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה!”. שלא תגידו שלא אמרנו לכם… עוד מעט יחלוף החודש, ו”תמוז” יהיה כבר מאחורינו. ולכן, אשרי מי ששם אל לבו כבר עכשיו בתחילת החודש, שאכן רבינו התכוון אליו ממש, ולחודש תמוז זה ממש, ולמצב זה ממש. ומקבל את דברי רבינו כפשוטם, לאמר: בחודש זה, עלי לשים אל לבי ‘להמשיך הזכרון לתקן השכחה’. כי הרי כך אמר רבינו
מפורשות: “כִּי אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה!”.

ישנה מציאות שכזאת, שהאדם ילמד וישנן את הליקוטי מוהר”ן עשרות פעמים, ויטמן בבוא היוםבהר-המנוחות, כשמאחוריו שבעים או שמונים תמוז’ים, ועדיין לא שם אל לבו, את הידיעההפשוטה ש: “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… שלא תחשדו בו ח”ו; הוא למד את התורה הזאת עשרות פעמים בעיון, הוא אפילו חידש על זה, והשאיר בירושה מחברת יקרה ובה כתב 17 דרכים איך לפרש את כפל הלשון של “לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן ~ לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, אך דבר אחד שכח, ש: “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… כשמעיינים בפרוטוקול שלו, מבחינים שבכל חודשי תמוז, משנת תש”ז עד שנת תשע”ז (שבעים שנות חייו) – לא נקף אצבע בעבודה חשובה זו של “לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… הוא אפילו השאיר ברכה אחריו, במערכת “אוצרות ברסלב”, 6 שיעורים נפלאים העוסקים בנושא זה. אך לדאבונינו, אחר שעזב את המקרופון והלך הביתה, שכח לשים לב לנקודה נשכחת ונעלמת, ש: “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ
הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה!”… כפשוטו ממש… וזאת מדוע? איך קרה דבר מצער שכזה? שימו לב: הוא אף פעם לא הפך את המשפט הזה לשיחה בינו לבין קונו… ודוק היטב היטב…

וכשנעמד מול בית דין של מעלה, והצביעו בפליאה על שבעים התמוז’ים שלו: מה קרה בהם? האם עשית אז מה שצריך? לא יבין אפילו את השאלה… מה אתם רוצים בדיוק? האם לא הנחתי אז תפילין? האם לא נרשמתי אז לאומן? וכשהסבירו לו שהשאלה היא, האם זכר אז לעסוק בעבודת המשכת הזכרון ותיקון השכחה, פקח שני עיניים גדולות ותמהות… מה? האם מה שכתוב שם בתורה רי”ז, היא ממש כפשוטו? האם באמת “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן ַשִּׁכְחָה?! האם באמת מי שלא עסק בעבודה זו בחודש תמוז, שואלים אותו על כך, כאן בבית דין של מעלה?…

הבנתם – אחים יקרים?
רבינו אומר לנו משהו, ואנחנו צריכים לשים לב למה שהוא אומר! אם הוא אומר ש”אָז בְּתַמּוּז ְצרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, עלינו להכניס בלבנו שאכן כך, “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… אז שוב: מה צריך לעשות בתמוז? התשובה היא: “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”!. ולסיכום: הגיע חודש תמוז, מה מוטל עלי לעשות בחודש זה? התשובה ברורה: “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”…

מדוע אנו חוזרים על זה שוב ושוב?
כדי שייכנס לנו ללב ולמח, הידיעה הפשוטה והברורה והמעשית והאקטואלית, ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים ְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… כי ישנם הרבה סיכויים שכמה דקות אחרי שתעזבו את הלוח, שוב תשכחו ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, ולכן עלינו לחזור ולשנן ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, כדי שתזכרו היטב היטב, ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… מה גם, שכנגד הליקוטי מוהר”ן עומד היצר הרע, אשר הוא דואג לטפטף לנו יומם ולילה, סברות הפוכות מהאמת. ואחת מסברותיו היא, ש”תמוז” הוא חודש ככל שאר החדשים; אין בו שום תפקיד מסויים, ואין צורך לשנות שום דבר בחודש זה. ולכן אנו צריכים לחזור ולשרש את הטעות שהשתרשה בנו, ולזכור היטב היטב ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”…

וכך כותב מוהרנ”ת לבנו, ביום ר”ח תמוז שנת תר”א:
“והְַיּוֹם ראשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז, שׁוֹרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה. “תַּמֻּז” רָאשֵׁי תֵּבוֹת “זכְִרוּ תּוֹרַת “והְַיּוֹם ראשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז, שׁוֹרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה. “תַּמֻּז” רָאשֵׁי תֵּבוֹת “זכְִרוּ תּוֹרַת משֶׁה ~ זמְַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ”, והְַוּאָ”ו חֲסֵרָה כִּי נשְִׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁאָרְכָּן ורְָחְבָּן ואָ”ו. וּצְרִיכִין לִזכְּ רׁ כָּל זהֶ הֵיטֵב כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מֻזהְָרִין מִזֹּאת הַתּוֹרָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת תַּמּוּז, שֶׁהוּא זכְִרוּ וכְוּ’. כִּי כָּל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה הֵם תּוֹרַת משֶׁה מַמָּשׁ. כִּי הֵם קִיּוּם הַתּוֹרָה. ועְַתָּה צְרִיכִין לַחֲזוֹר עוֹד הַפַּעַם ועְוֹד הַפַּעַם וכְוּ’ וכְוּ’!”

ואל יעלה בלבכם מחשבת הבל, כאילו דיבור זה אינו כל כך נחוץ לנו… והלא כך כותב מוהרנ”ת לבנו בהמשך המכתב: “רַק חֲזקַ ואֱֶמַץ מְאֹד מְאֹד לְשַׂמֵּחַ נפְַשְׁךָ בְּכָל מַה שֶּׁתּוּכַל ולְַהֲפוֹךְ כָּל הַיּגָוֹן ואֲַנחָָה וכְָל מִיניֵ מָרָה שְׁחוֹרָה ועְַצְבוּת וּדְאָגוֹת לַהֲפוֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה, כִּי אַף עַל  פִּי כֵן אֲניִ יוֹדֵעַ שֶׁתַּמּוּז רָאשֵׁי תֵּבוֹת זכְִרוּ תּוֹרַת משֶׁה, וּכְפִי מְעַט מְעַט הַשִּׁעוּר שֶׁבְּלִבִּי מִזּהֶ, צְרִיכִין לוֹמַר גַּם עַל דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ הַזּהֶ ‘אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי!’. כִּי הוּא נוֹגעֵַ לְתִקּוּן חֵטְא הָעֵגלֶ, לְתַקֵּן פְּגםַ שְׁבִירַת לוּחוֹת שֶׁהִמְשִׁיכוּ שִׁכְחָה בָּעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת בְּגוּף ונָפֶֶשׁ וּמָמוֹן שֶׁסּוֹבְלִין בַּגּלָוּת הַמַּר הָאָרוֹךְ הַזּהֶ. ועְִקָּר הוּא צָרוֹת הַנּפֶֶשׁ, בִּפְרָט כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנפְַשׁוֹ נגִעְֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו. אֲבָל לא דָּבָר רֵיק הוּא אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ לְהָאִיר עֵיניֵנוּ בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁבְּכֻלָּם הֶרְאָה לָנוּ ורְָמַז לָנוּ הֵיטֵב הֵיטֵב שֶׁעֲדַיןִ לֹא עָזבַ חַסְדּוֹ מֵעִמָּנוּ, ועֲַדַיןִ הַשֵּׁם יתְִבָּרַךְ עִמִּי ועְִמְּךָ בִּפְרָטִיּוּת ועְִם כֻּלָּנוּ! כִּי גּלִָּה לָנוּ תּוֹרַת חֶסֶד שֶׁלּא נשְִׁמָע מֵעוֹלָם, שֶׁכָּל דִּבּוּר יכָוֹל לְהַחֲיוֹת גּםַ אוֹתְךָ וגְםַ כָּל הַגּרְוּעִים בְּיוֹתֵר, אִם לא יתְִנגַּדְוּ נגֶדֶ הַמַּמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֲסָדִים חֲדָשִׁים כָּאֵלֶּה” .

הטו אזנכם ופקחו עיניכם ושמעו וראו, איך התייחס מוהרנ”ת לדיבור פשוט שכזה, ש”תמוז” ראשי תיבות “זכרו תורת משה” חסר ו’… כי אכן, הוא ידע באיזה אזניים יש לשמוע את הליקוטי מוהר”ן, ובאיזה עיניים יש להביט בו… לא עם אזניים ועיניים ששומעים ורואים, והולכים הלאה. אלא באזניים ועיניים ששומעים ורואים בהתפעלות, ונפעמים… וממילא גם משתנים…

ואז… אז… אחרי שקולטים שבאמת כתוב כאן משהו מבהיל, ומשהו מעשי ואקטואלי עד אימה, מתעורר החשק לעיין בתורה; לפתוח את המראי מקומות וללמוד אותם בעיון, להשתמש עם הח”י כללים ולצלול למעמקי ים החכמה שבתורה הקדושה הזו. כי כל זמן שעדיין לא קלטתי שאכן “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, כפשוטו ממש. וחשבתי שמה שרבינו אומר ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, זה רק נושא לחידושים / לכתבות / לשיעורים – אז גם כשאני מחדש חידושים נפלאים, אין נחשבים כל החידושים אלא כפרפראות נאות. אך ברגע שקלטתי באמת שאכן “אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה” – בוער לי באמת לדעת איך זוכים באמת לקיים זאת, ומה זה אומר לי למעשה. ומתוך תשוקה זו, אני פונה עם כל החיות לעיין ולחדש… ואז, כל העיונים והחידושים אינם פרפראות, אלא דרכים נפלאים איך לקיים את דברי התורה באמת… והמאמר שקראתם זה עתה, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. איך עלינו לגשת לתורה של רבינו הקדוש, ומה נחוץ לנו בעיקר, לפני ואחרי העיון והחידושים…

נ.ב. לסיום: אל תשכחו ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”… ואגב: גם אם אין לי נבואה, אני יכול לדעת בבירור מי מבין הקוראים אכן יזכור ש”אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזּכִָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה”, ומי לא יזכור זאת; מי שיהפוך את המשפט הזה לשיחה בינו לבין קונו, ייצא מזה משהו. ומי שלא, יישאר חכם, ותו לא מידי…

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ט' סיון ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.