ר’ יונתן דנינו התחיל כשומר אבטחה ונשלח לשמור על ארנולד שוורצנגר

ר’ יונתן דנינו התחיל כשומר בחברת אבטחה ונשלח לשמור על ארנולד שוורצנגר, שהתקדם לימים לכהן כמושל קליפורניה • בעמקי לוס אנג’לס הכיר את בוראו והתקרב ליהדות, עלה לארץ והקים את ביתו בבני ברק שם התקרב לתורת רביה”ק מברסלב • היום הוא עובד יחד עם גיסו ר’ שולי רנד על הצגות ומחזות יהודיים • נגמרה ההצגה – “ראיתי אדם אמיד בקנה מידה ומעשן סיגרים, לא חסר לו כלום, אבל רחוק מאושר, והבנתי שאלו לא החיים האמיתיים” • מנחם מנדל קוריץ – ירחון ברסלב ‘ניצוצות’

ר' יונתן דנינו | צילום: ניצוצות

היו ימים ומדף ספרות הילדים והנוער הצטמצם במספר מועט של ספרים, ספרי הרב ליהמן, הרב בן ציון פירר ועוד כמה ספרים. היום בלי עין הרע מדפי הספרות כורעים תחת נטל הספרים לכל גיל, לכל טעם ובכל שפה נפוצה. היו ימים ומדף המוזיקה החסידית התחיל ביוסל’ה רוזנבלט החזן והסתיים בשירי יענק’ל תלמוד. היום, מופקים עשרות אלבומים חדשים בקצב מסחרר, כאשר מפיקים, מעבדים ומנגנים רבים פועלים בשדה המוזיקה החסידית.

מהפכה דומה הולכת ומתחוללת לאיטה גם בתחום אמנות המחזות והמשחק. בשנים האחרונות הולכים ומתרבים מחזות ומצגות המופקים על טהרת הקודש שבאמצעותם מועברים מסרים ערכיים. אחד ממובילי מגמה זו הינו ר’ יונתן דנינו, שהינו גיסו של יוצר ידוע אחר, ר’ שולי רנד, שגם הוא פועל בתחום.

דנינו, ששב בימים אלה ל’חריש’ לאחר ששהה תקופה ארוכה בשליחות לקירוב ליהדות בעיר אילת, עובד בימים אלה על הפקת הצגה יהודיות עם לקח ערכי, שנועד לקרב יהודים לשורשיהם. “מאז ילדותי חלמתי להיות על הבמה”, הוא מספר. למעשה, כל סיפור חייו סובב סביב כמיהה זו והיא גם זו שהובילה אותו בסופו של יום בדרך מופלאה ממ”ט שערי טומאה היישר לזרועות היהדות.

שומר ראש

דנינו, בן 49, נולד ברמת גן למשפחה מסורתית ממוצא מרוקאי. “בבית שמרו על המסורת הבסיסית אך קיבלתי חינוך חילוני ונשלחתי לבית ספר חילוני. אמנם הייתה לי משפחה דתית, ידעתי מה זה שבת, מה זה מצוות, אך זה היה רחוק ממני”.

במשך תקופה ארוכה גם שהה עם הוריו בשליחות בדרום אפריקה ואח”כ שב עימם לארץ. “כשבגר התגורר במשך תקופה באילת, למד בבית ספר בארץ ולאחר זמן מה המשיך בלימודים בארצות הברית. לאחר שמיצה את עצמו בארץ וחש שכבר הוא מוכן לעבוד בתחום החליט להתמקם במרכז תעשיית המחזות האמריקנית, בבלוס אנג’לס.

דנינו רצה לפגוש אדם אחד במיוחד. “באותם ימים”, מספר דנינו, “מי שהיה מפורסם, היה היהודי סטיבן ספילברג, או בשמו היהודי שמואל שפילברג. למעשה, שפילברג, שהוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בתעשייה, הינו בן למשפחה שמאוד קשורה למסורת היהודית.

“אמו לאה הייתה בעלת מסעדה חלבית כשרה למהדרין באוהיו והיא שומרת מצוות”, מספר דנינו. “אני, בתערובת של חוצפה ישראלית ותמימות של צעירים, חשבתי שכל מה שאני צריך זה להגיע לביתו של שפילברג. הוא הרי יהודי חם ומיד יכניס אותי לביתו, נדבר והוא מייד יציע לי עבודה בתחום.

“טסתי ללוס אנג’לס ומשדה התעופה לקחתי מונית היישר לביתו של ספילברג החי באחוזה גדולה באזור. אבל הכי קרוב שהצלחתי להגיע היה אל פעמון הדלת. צלצלתי בפעמון ומייד צצו שומרי ראש שלא הבינו מה אני רוצה. כאשר התעקשתי שאני רוצה לדבר עם בעל הבית הזמינו משטרה כשהם אומרים: ‘מהגרים זרים באו להטריד כאן אותנו’. המשטרה הגיעה וסילקה אותי”.

דנינו המאוכזב מהכישלון והגירוש מדלת ביתו של היהודי עליו סמך, החליט לא לנטוש את חלומו, להשתקע במקום. “למעשה”, אומר דנינו, “המקום הוא מאוד מעניין, נהגי המוניות, המלצרים, העובדים בחנות, מטאטאי הרחוב, כולם שחקנים שהגיעו למקום בתקווה להשתלב בתעשייה. בינתיים, כדי להתפרנס הם עובדים בכל מיני עבודות מזדמנות.

“גם אני חיפשתי עבודה מזדמנת לבינתיים, עד שאצליח להשתלב, ופניתי לחברת אבטחה מקומית שהייתה מנוהלת על ידי ישראלים. לישראל יש שם מאוד טוב בתחום האבטחה בכל רחבי העולם ובפרט בארצות הברית, ובעלי החברה ניצלו את המוניטין הזה כדי להיכנס לתחום. יש לי עבר כלוחם, כך שיכולתי לשמש כמאבטח. עשו לי מבחן, ולאחר שהצלחתי אמרו לי שהתקבלתי והשתלבתי בעבודה. לא אמרו לי לאן בדיוק, רק שלחו אותי לבית גדול, לא בית אלא אחוזת ענק, ואמרו לי שיש לי כאן ראיון עבודה, כדי לראות אם אוכל לשמש פה כמאבטח ושומר ראש.

“מי שקיבל את פניי הייתה בעלת הבית. היא הייתה אחייניתו של נשיא ארצות הברית ג’ון קנדי שנרצח. קנדי היא משפחה עשירה ומפורסמת מאוד, אחת המשפחות העשירות ביותר ובעלות העוצמה בארצות הברית. בעלה היה אישיות ידועה בשם ארנולד שוורצנגר”.

דנינו בצעירותו עם ארנולד שוורצנגר
דנינו בצעירותו עם ארנולד שוורצנגר

שוורצנגר ידוע בשנים האחרונות כמי שהקדיש את עצמו לפוליטיקה. הוא חבר המפלגה הרפובליקנית. בשנת תשס”ד רץ כמועמד לכהונת מושל קליפורניה וזכה, הוא החזיק בתפקיד עד לפני שנתיים כאשר פרש מכהונתו כמושל. באותם ימים היה לו צורך בשומרי ראש, והוא פנה לחברה הישראלית ששלחה אליו את דנינו.

“שוורצנגר”, אומר דנינו, “הינו ממוצא אוסטרי, ואביו שהיה שוטר היה חבר במפלגה הנאצית. הדבר הזה מאוד העיק עליו, הוא דיבר איתי על הנושא הרבה, וכדי לטהר את עצמו מדרך אביו הוא עשה הכול כדי להיות ידידותי ליהודים. בכל שנה תרם מיליון דולר למוסדות יהודיים וישראליים. בכל פעם שמכון ויזנטל היה עורך דינר הוא היה מגיע ותורם מיליון או שניים. הוא מתומכי ישראל הגדולים ביותר. במהלך מלחמת לבנון השנייה ואירועים נוספים, השתתף בהפגנה גדולה בעד ישראל, והוא אינו חדל בכל מהלך פעילותו הפוליטית להביע עמדות פרו ישראליות מובהקות.

“גם עכשיו, כאשר חיפש שומרי ראש הוא העדיף חברה ישראלית, ולכן פנה אלינו, ואני נשלחתי אליו. בני המשפחה חששו מהתנקשות בחייו ושאלו אותי: ‘אם יירו כדור, האם תקפוץ כדי להגן עלינו ולספוג את הכדור?’ בעוונותיי אמרתי שכן, אך למעשה בליבי חשבתי שחלילה לי, בטח לא אעשה זאת. איך אסתכן כך בשביל אדם זר?”

הכרת היהדות

“למעשה, כפי שהתברר, לא היה צורך בשומר ראש כדי למנוע התנקשות אלא בעיקר כדי לסלק טרדנים וסקרנים שלא נתנו מנוח. בכל פעם היה עלינו לערוך סיור באחוזה ולוודא שאין צלמים שמסתתרים בכל מיני מקומות, ופעם אחת תפסתי צלמים מסתתרים על עץ.

“כך גם היה צורך לשמור על ילדי המשפחה כדי שלא ייפגעו. פעם אחת הגיע קצב אוסטרי שהחליט שמכיוון שבעל הבית אוסטרי אז גם הוא יכול להגיע, והביא חמישה קילו בשר. הייתי צריך לבדוק שזה לא מורעל, שזה בסדר, וכן הלאה דברים מסוג זה. היו לי שיחות רבות עם שוורצנגר, שהתעניין ביהדות וישראל.

דנינו היה מרוצה מאוד מעבודתו, הקרבה עתה לאחת מהדמויות הידועות בתעשייה, ההכרות שלו עם בכירי הבמאים בתחום, פתחו לפניו פתח שהיה רק צריך להיכנס פנימה כדי לממש את חלום חייו ולהשתלב. אבל דווקא אז, התעוררה אצלו הנקודה היהודית, ומי שהיה אחראי לזה היה דווקא המעביד שלו, שוורצנגר.

“ראיתי אדם שיש לו הכול, עושר מופלג שקשה לדמיין. פעם אחת נשלחתי להביא צ’ק שנכתב לפקודתו של בעל הבית והיה רשום שם עשרים מיליון דולר. אני חושב שמעטים האנשים בעולם שהחזיקו אי פעם צ’ק כזה. את כספו השקיע שוורצנגר בחכמה, הוא גם היה איש עסקים שהקים רשת של עסקים ומסעדות על שמו. כיום הוא מכניס מעסקיו כרבע מיליון דולר ליום וימשיך לעשות זאת מן הסתם עד סוף חייו.

“האיש חי בעושר דמיוני של ממש. הוא גם זכה לתהילה, הצליח להיות מושל של מדינתו וזכה גם לכבוד גדול. ובכל זאת? היית מצפה שיהיה מאושר, אך היו לי איתו שיחות נפש רבות שבהן התברר לי שהוא אינו מאושר, והוא מדוכא. חשבתי לעצמי, אדם כה עשיר ואינו מאושר? אז מדוע כל הטירחה הזו? בכלל, חיי המשפחה היו קרים ומנוכרים. בני המשפחה היו אומללים, והוא עצמו היה אומלל. הוא ישב עם ויסקי וסיגר ענק, אבל היה מדוכא. חשבתי לעצמי, מה הם חיי המשפחה האלה לעומת מה שראיתי לא פעם: שבת, כל הילדים והמשפחה סביב השולחן, מדברים ושרים ביחד, חיים פשוטים רוחניים ועשירים. ואז החלטתי שזה לא בשבילי: אני רוצה לטעום את הדרך היהודית.

“עד אז חשבתי שהאושר טמון בעושר ותהילה, והנה ראיתי אדם עם עושר עצום, עם המשפחה בעלת העוצמה הגדולה ביותר בארה”ב, והוא לא מאושר. יש לו מכוניות מפוארות ואופנועים מיוחדים, ואני יותר מאושר ממנו. כך התחיל לחלחל לליבי שאולי אני טועה ברדיפה אחר העושר המזויף.

“היה זה יום שישי כשנסעתי הביתה. התגוררתי באזור הוואלי בלוס אנג’לס, אזור שבו יש יהודים רבים. מבעד לזגוגית המכונית ראיתי יהודים לבושים חגיגית בבגדי שבת, כשהם נכנסים לבית הכנסת. התעוררו אצלי פתאום געגועים למשהו אחר, ואמרתי לעצמי: הנה יהודים, הנה הם הולכים לבית כנסת, ואני מאז בר המצווה שלי לא הייתי בבית הכנסת. החניתי את הרכב במרחק מספר רחובות ונכנסתי לבית הכנסת. רק רציתי קצת לטעום, לרחרח ולצאת, אלא שרב בית הכנסת, יהודי יקר בשם הרב אזולאי, התנפל עליי בחיבה ואהבה כמו חיכה לי כל חייו, קרא לי לגשת אליו, הגיש לי סידור וליווה אותי במשך כל התפילה.

“לאחר התפילה חיבק אותי חיבוק גדול, בכיתי על כתפיו והוא אמר לי: ‘תבוא גם מחר, תבוא ותאכל אצלינו’. כך התחלתי את צעדי הראשון ליהדות”.

עלייה לארץ

דנינו נטש את החלום האמריקני ואת מארחו ומעבידו ושב לישראל. הוא נרשם לסמינר של ארגון ערכים ויצא ממנו יהודי שומר תורה ומצוות. התגורר בבני ברק, והלך ללמוד בישיבה. במשך חודשים ארוכים למד גמרא, משנה והלכה, הקים משפחה והתחיל ללמוד גמרא עם חברותא קבועה בכולל. את חלום הילדות נטש לגמרי, עתה היה שקוע כולו אך ורק בתורה. “אימצתי לגמרי את הדרך הליטאית, של תורה ועוד לימוד תורה. אבל חשתי שעדיין משהו חסר לי, וכך התחלתי להתקרב לחסידות ברסלב ולתורת רבינו נחמן”.

דנינו עבר לירושלים ופתח עסק לצילום, תוך שהוא ממשיך ומחזק את קשריו עם רבני חסידות ברסלב. “היה חשוב לי לאורך כל הדרך להיות אמיתי, להיות מחובר באמת לקדוש ברוך הוא. זה לא פשוט ולא קל. לא מספיק שיש לך כובע וחליפה כדי לחיות בדבקות עם ה’.

דנינו עזב את ירושלים ועבר ללמוד בצפת. “הכרתי כאן אדם שהוא מסור כולו לה’ יתברך, נכנסתי לבית הכנסת וראיתי איך בסתם יום חול הוא מתפלל בהתלהבות ובעוצמה עם כל הרגש, ונשביתי בקסמו. שמו הרב דניאל דיין, שהינו תלמיד חכם עצום. גם הוא חזר בתשובה. הוא גם היום עוסק במשחק ומציג מחזה שבו מומחשת עבודת הקורבנות. ראיתי אצלו איך ניתן ליצוק תוכן קדוש גם במשחק”.

למעשה, בשביל שחקן, המעבר לחיי יהדות הוא שוק. זה מעבר מעולם שבו למשחק יש ערך לעולם שבו הוא כמעט לא קיים, אבל האמת היא שזה כלי, וכמו כל כלי ניתן לקדש אתו את החומר.

“חשבתי לשוב אל התחום הזה שהייתי בו מימי ילדותי ועליתי להתייעץ עם מו”ר האדמו”ר רבי דוד אבוחצירא בנהריה. הוא אמר לי שודאי יש להמשיך ולא לעזוב בשום אופן את התחום, למצוא את הדרך שבה ניתן לקדש שם שמיים ולעבוד את ה’ גם דרך זה. הוא עודד אותי ואת גיסי ר’ שולי רנד לחזור ולשחק”. השניים גם התקרבו לרבי שלום ארוש, מקהילת ‘חוט של חסד’, שגם כן עודד אותם בדרכם להפיק מחזות.

 “הצגה אחת קרוייה ‘על חומותייך ירושלים’ והיא ממחישה את סיפור חורבן בית המקדש ואת הגעגועים שלנו לגאולה.

“אני מקבל עידוד רב מרבותיי, רבי שלום ארוש והגר”ד אבוחצירא, המדריכים אותי על כל צעד כיצד לעשות את הדבר נכונה עם זהירות על פי כל גדרי ההלכה. אין ספק שזהו כלי רב עוצמה שיכול לקרב ליהדות, להמחיש רעיונות עמוקים ובסופו של דבר נראה כיצד הוא מהווה כלי נוסף למען ריבוי כבוד שמיים בעולם”.

החיים לא שחור או לבן

מיד לאחר התקרבותו לברסלב עשה דנינו את דרכו לאומן. “רק שם באומן המחיצות נופלות”, דנינו מנסה להסביר מה גרם לו במהירות רבה כזו להבין שהוא מצא את שחיפש, “הציון הקדוש זה דבר שמצליח להפוך חיים של אנשים רבים ולא משנה מה היא רמת היהדות שלהם”. דנינו נזכר בפעם הראשונה בה נסע לאומן יחד עם הרב דניאל דיין, אז שלא כמו היום אומן הייתה עיירה מוזנחת בארץ מוקפת חומות שרק זה עתה נפרצו, דנינו שלא היה מוכן נפשית היה המום כשמצא את עצמו במדינה רחוקה נתון בידי ממשל זר וכמעט נשבע שלעולם לא יחזור לשם…

“היה זה בשנים הראשונות בה נפרצו גבולותיה של רוסיה לתיירים”, הוא מספר, “נסענו יחדיו קבוצה לא גדולה לשבת חנוכה. לא הכרתי כיצד מתנהלים הדברים במקום הזה”, תמיד בנסיעותיי לחו”ל פגשתי עולם מואר ופתוח בפן הגשמי, שדה תעופה מפואר, האנשים סביב מכבדים אותך ומשרתים אותך, חשבתי שכך גם באוקראינה, במשך תקופה ארוכה התכוננתי לנסיעה, ציפיתי לחוות חוויה רוחנית אך ברגע שנחתנו קיבלתי הלם.

“הייתה זו שעת לילה מאוחרת, ירדנו מכבש המטוס ומצאתי את עצמי מוקף בכלבים אחוזים בידי חיילים אוקראינים כששנאה על פניהם, ותחושת פחד חדרה לעצמותי. הם סימנו קו על הרצפה והזהירו אותנו כשבידיהם אלות ורובים שלא נעבור אותו עד שהאוטובוס יגיע. הקור הרוסי, החושך והכלבים הכניסו בי מיד הרגשה כאילו אני אסיר אי שם בשנות האימה של אירופה, באותו רגע רציתי לברוח ולחזור לארץ”.

דרכו של דנינו לאומן לא הייתה על מי מנוחות “כשהמשכנו לנסוע ברכבים מקרטעים וישנו בצריפים על גבי מיטות עשויות קש וחבלים, החלטתי שלעולם לא אשוב למקום הזה, החיילים שליוו אותנו במשך כל שהותנו באומן הטילו עלי כזו אימה שאפילו בציון הקדוש לא הצלחתי להתרכז. אבל… כמובן שכבר באותה שנה בראש השנה מצאתי את עצמי נדחף שוב בין הציבור שרק הלך וגדל…

“זה מדהים לראות שבכוחו של רבינו ששובר את כל המחיצות אתה יכול למצוא בדירה אחת חסיד וויז’ניץ, חבדני’ק וליטאי”. דנינו מתאר בהתלהבות את התחושות, “אתה רואה מפעל של אהבת ישראל, ריקודים שלא מפסיקים בכיכרות, בחצרות, בבתים, בכל מקום. כולם באווירה של אחדות. אתה מרגיש בבית חרושת לאמונה, אתה מבין שיש פה משהוא שאין בשום מקום אחר, ואז אתה לומד את התורה של רבינו ואתה מבין שהעצות שלו מדברות לכל אחד ואחד עד שאין מי שלא יכול למצוא את עצמו אישית בספריו, שחייו לא השתנו לטובה”.

דנינו פותח במונולוג וסיפור כואב: “בחור צעיר מישיבה ליטאית שהיה מצטיין באחת הישיבות הידועות בארץ, באחד הימים הוא השתתף באיזו מריבה בין כמה תלמידים וצעק והשפיל אותם ברבים. באותו יום בסדר מוסר הוא פותח ספר ואל מול עיניו מזדעקות המילים ‘מי שמבייש אחרים ברבים אין לו חלק לעולם הבא’. הבחור שהיה מקפיד על קלה כבחמורה נבהל ולא ידע מה לעשות, הוא קרא את זה שוב ושוב, והחל לפחד על חייו.

“במקום להתחזק ולחזור בתשובה, הפחד והידיעה כי לכאורה אין לו חלק לעולם הבא גרמה לאותו בחור להתדרדר, הוא נפל למקומות קשים ביותר, והכל מתוך מחשבה שאם אין לו חלק לעולם הבא אין לו כבר מה לחפש בישיבה.

“ואז ביום אחד נקלע לידו דיסק של דיבורי התחזקות מרבינו, פתאום הוא שמע שהשם לא סתם מעניש אף אחד ויש מצבים שאדם יכול ליפול ואחר כך לחזור ולקום, הוא הבין שהקדוש ברוך הוא אוהב כל מצווה אפילו הקטנה ביותר של כל יהודי בכל מצב, ולפתע הוא גילה שהחיים הם לא שחור או לבן כפי שהוא חשב. באותו יום הוא החליט שאם להשם יש נחת רוח ממה שהוא עושה אז הוא יניח דקה ביום תפילין ויקרא ‘שמע ישראל’ רק בכדי לעשות נחת רוח לקב”ה.

“יש לי את המכתב שבו הוא כתב את סיפורו וזה מזעזע, כמובן שהיום הוא אברך בן תורה  שלומד ועובד את השם יום שלם”…

כמו משוגע ביער

אנחנו חוזרים עם דנינו לימי התקרבותו והוא מספר על תחילת קיום עצת ההתבודדות. “אפשר לומר שהדבר שהכי קסם לי וזה מה ששינה את חיי, זו הייתה ‘ההתבודדות’. דנינו נזכר באחת הפעמים: “לילה אחד יצאתי עם כמה חסידי ברסלב מבני ברק לפרדסים של אז. עוד לא ידעתי לגמרי מה היא התבודדות, היה שם צריף עם ספרים וכסאות, התיישבתי שם, לא יודע מה צריכים לעשות, ולפתע אני שומע יהודי מתפלל. הוא חזר שוב ושוב רק על משפט אחד ‘רבונו של עולם תן לי אמונה’, ‘רבונו של עולם תן לי אמונה’, זעקה מלאת פשיטות, במשך… שעה וחצי. הפשטות הזו הוציאה לי את הלב, זה כל כך ריגש אותי, בסופו של דבר גילתי שזה היה… הרב שלום ארוש. זכיתי מאז להתקרב אליו וממנו קבלתי מתנה, את הדרך של השירים והריקודים”.

דנינו מספר על אחד הדברים שקסמו לו בדרך ההתבודדות “בהתבודדות אתה בונה מערכת יחסים פשוטה עם הקדוש ברוך הוא, אתה לבד בשדה, אין מקום להצגות, אתה לא צריך להגיד לאף אחד כלום ולא לעשות רושם על שום אדם. כל הדמיונות נעלמים. אתה חשוף כולך מול הקדוש ברוך הוא. זאת דרך כל כך חשובה בפרט בדור שלנו בו הדמיון הוא המוביל המרכזי בחיים”.

דנינו ממשיך ומספר לנו על התקופה הראשונה של ההתקרבות: “הייתי שקוע מעל ראשי בעולם של דמיון”, כשהגיע לצפת שם נהגו חסידי ברסלב להתבודד, דנינו לא הצטרף איתם אך את הפעם הראשונה בה יצא להתבודדות הוא לא שוכח עד היום הזה, שם הוא גילה כמה הדמיונות של האדם פעמים ששולטים בו ללא רחמים.

“היה זה באחד מלילות החורף, הרב דניאל דיין אסף אותי בחצות הלילה, ולקח אותי לאחד היערות הענקיים שסובבים את העיר צפת. יצאנו מן הרכב, נכנסנו אל בין העצים לעומק היער, הגענו למצב שלא רואים מטר קדימה, וכך באפלה מוחלטת אנו צועדים מספר דקות זה לצד זה.

“הרב דיין החל להסביר לי ואמר, ‘הרי באמת אי אפשר שלא לפחד, אבל תדע שבדיוק בשביל זה אתה כאן, קח את הפחד ותדבר על זה עם השם, תגיד לו מה אתה מרגיש, ממה אתה מפחד, עד שתגיע לעומק הפחד ותגלה שזה אינו אלא דמיון, בדרך הזו אפשר לפתח קשר כל כך פנימי עם הקדוש ברוך הוא, קשר שנותר לנצח’.

“אחרי דקה של דיבורים נעצרנו, הרב דיין אמר לי ‘ניפגש בעוד שעה’ ונעלם אל תוך החשכה. אני מרגיש כמו ילד שאבא שלו נעלם, נותרתי לבדי… לא חולפות דקות מספר ואני שומע אותו מרחוק שואג כמו חיה פצועה. פחד כבד נכנס בלבבי ודמיונות החלו להציף את מוחי, מה יקרה אם חיה טורפת תבוא לתקוף אותי? לא יהיה מי שיגן עלי, הרב דיין אפילו לא ישמע את הצעקות שלי’.

“הייתי מאבטח, הייתי לוחם, הסתובבתי בעולם ואף פעם לא פחדתי כל כך. ביער שרר קור מקפיא, אבל כולי נוטף זיעה, כל הסיטואציות הכי מפחידות בעולם עולות לי מול העיניים ואני מתחיל לחשוב מה אני עושה.

“מצאתי סלע גבוה, נעמדתי עליו ואני מביט לכל הכיוונים תוך כדי שאני אוחז אבן קטנה, מוכן לכל צרה שלא תהיה. בין הדמיונות אני מנסה להוציא כמה מילים של תפילה מהפה, אך לפתע אני שומע פסיעות… ליבי הפסיק לפעום… אני לא רואה כלום… והפסיעות הולכות ומתקרבות. אני לא מבין למה נגזר עלי למות בפעם הראשונה שאני עושה התבודדות, זה לא יכול להיות דבר כזה. מהפחד פשוט קפצתי מהסלע והתחלתי לרוץ כמו שלא רצתי בחיים שלי, טיפסתי על סלעים תלשתי ענפים כמו משוגע, עד שהגעתי אל הרכב. במהירות שיא פתחתי את הדלת, נעלתי את הדלתות, את החלונות, נשכבתי על הספסל כשאני רועד בכל הגוף”.

הסיפור של דנינו לא נגמר כאן, “אחרי כמה רגעים אני מתחיל שוב לדמיין, ‘עוד שניה מגיע איזה ערבי ואני תקוע לבד בתוך האוטו, וכבר לא יהיה לאן לברוח’. פתחתי את הדלת, יצאתי במהירות וחיפשתי לאן להמשיך לברוח. ואז לפתע אני רואה… פרה יוצאת מבין העצים וממשיכה אל תוך היער, הפסיעות ששמעתי היו בסך הכל של פרה מפוחדת.

“נפלתי מותש וסחוט על איזו אבן והתחלתי להגיד לרבונו של עולם ‘עכשיו אני מבין שהכל דמיונות’, איזה פחד נכנס בי מפרה אחת, בטוח שאין יותר ממה לפחד. אני מתחיל להירגע ולהכניס בי קצת מילים של אמונה ואז לפתע אני שומע רעש חזק של כנפיים מעל הראש, קפצתי כמו מטורף, כמעט התעלפתי, כל הדיבורים נעלמו ברגע אחד, בסוף אני מגלה, שזה היה איזה עטלף שעבר מעץ לעץ…”

דנינו מסיים את סיפורו: “ככה הייתה ההתבודדות הראשונה שלי, מאז למדתי לשלוט בדמיונות ולקחת את הפחדים ולדבר עליהם עם השם, זה מביא את האדם למצב אחר של אמונה, ובעצה הזו של רבינו כבר כל החיים משתנים מן הקצה אל הקצה…”.

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ה' אלול ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.