מיילך קאהן פרץ אל עולם המוזיקה חושף את סיפור חייו הכואב ומלא המהפכים

מיילך קאהן פרץ בסערה אל עולם המוזיקה החסידית כשהוא מציג סגנון ייחודי וחסר תקדים. לראשונה הוא חושף את סיפור חייו הכואב ומלא המהפכים ואיך למרות הקשיים החזיקו אותו האמונה והשירה

מיילך קאהן // באדיבות המצלם

מיילך קאהן פרץ בסערה אל עולם המוזיקה החסידית כשהוא מציג סגנון ייחודי וחסר תקדים. לראשונה הוא חושף את סיפור חייו הכואב ומלא המהפכים ואיך למרות הקשיים החזיקו אותו האמונה והשירה: הייתי עומד על הר בקליפורניה ושר. הבריחה מוויליאמסבורג, החזנות בטמפל הרפורמי והשיר הראשון של ערב פורים. איך הפך למלך השוק ואיפה למד לסלסל במזרחית, ברגש של כיסופים הוא מספר על ההתעלות ב”נקודה טובה” והתפילות והבכיות באומן * עד דלא ידע

יצחק הורוויץ – באדיבות מגזין ניצוצות

תשכחו מבניית החומות, מהסולטן סולימאן המפואר, ואפילו מביקורו של הקיסר פראנץ יוזף. אף אחד מכל אלו לא הצליח להשתיק את המולת שוק ‘מחניודה’, עד לרגע שעליו אנו מדברים. בבת אחת, נדמו השאגות הנצחיות מדוכני הירקנים. כל העיניים נפערו בתדהמה. מחזה שכזה אפילו ותיקי הטיפוסים של השוק לא זוכרים.

ממש בשדרה הראשית, על המרצפות הדביקות ביותר בבירה, עומדים עשרות אנשים מוזרים בשלל לבושים וסגנונות.

מי שמרתק את כולם הוא האיש שבמרכז. שתי עיניו יוקדות מבעד למשקפי שמש עגולים, חיוך גדול על גבול התימהוני. כובע ברט על ראשו, ובניגוד הכי חריף מסתלסלות שתי פיאות ארוכות ומבצבץ זקנקן שמתחיל להכסיף.

אחרי כמה דקות של נמנום מדומה, הוא מזנק ממקומו. וזהו, בתוך רגעים אחדים הוא יהפוך את כל השוק לאולם ריקודים אחד סוער. הוא יקפץ ויחבק את משה מדוכן הפיצוחים, את יחזקאל מהחמוצים ואת אחמד מהקישואים. רק מי שיקשיב היטב למבטא, יבין שלא מדובר בעוד תמהוני ממבואות הגליל, אלא בברודער מזדקן מווילאמסבורג.

וזה, על קצה רגל אחת, סיפורו הססגוני של מיילך קאהן, האיש שלמרות המסלול המפרך שהעבירו אותו חייו, הפך סמל של חיוך גדול ונצחי.

פציעת גב בסן פרנסיסקו
גלות גלות ווי גרויס ביסטו/ שכינה הקדושה ווי ווייט ביסטו/ וואלט דער גלות קלענער געווען, וואלט די שכינה נענטער געווען/ גלות-גלות כמה ארוכה את/ שכינה הקדושה כמה רחוקה את / אם רק הגלות תתקצר יותר/ השכינה אלינו תתקרב (גלות. מילים: הרה”ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי”ע)  

די נדיר למצוא אדם שפוצח בקריירה של בעל מנגן כשגילו נושק לגיל בינה, מייסד מקהלה מצליחה בין לילה ולומד להיות בשמחה למרות דרך הייסורים שאותה חצה, אבל אצל מיילך קאהן שום דבר לא שיגרתי, שום דבר לא דומה למשהו עליו שמעתם קודם לכן. כמעט כמו המוזיקה שלו.

אחרי שאתה לומד על חייו הפתלתלים ותהפוכותיו, אתה לא מתפלא שהשיר הראשון שהלחין, שפשט כמו אש בשדה קוצים והיה לתעודת הזהות שלו, הוא על המילים ‘ונהפוך הוא’. גם נסיבות הלחנתו הן בבחינת ‘הפוך על הפוך על הפוך’. “זה היה בערב חג הפורים”, הוא מספר לי. “ישבתי עם החברים בישיבה במאה שערים בה למדתי, וניגנו. אמרתי להם: יש לא מעט שירים למילים ‘ונהפוך הוא’, רובם ככולם בעלי קצב מהיר ונמרץ. בואו נעשה הפוך על הפוך: נלחין שיר איטי, ניגון נשמה ודבקות למילים הללו. ישבתי והלחנתי, והשמעתי לחברים. אלא שאז הגיע הזמן להפוך שוב. החברים החליטו לשנות את הקצב ולהפוך אותו לשיר מהיר.

“התוצאה הייתה גם היא הפוכה מכל היגיון. הם חיבבו את הגרסה החדשה, החלו לשיר אותו, זה פשט לעוד מקומות, עד שבכל מקום אליו הלכתי בירושלים שמעתי אותו. זה הרגע שבו הבנתי שיש לי שיר מיוחד. כשהציעו לי להפיק אותו בצורה מקצועית, הסכמתי, ומכאן הכל היסטוריה”.

השיר הפורימי הזה הוא שהזניק אותו קדימה והציב אותו על במת המוזיקה החסידית. כיום קאהן הוא אחד ממלכי המוזיקה החסידית של הדור הצעיר. הוא מרבה להופיע בקומזיצים ובאירועים, וכעת הוא בעיצומו של סבב הופעות בארצות הברית שסוחף המונים.

אבל מה שבאמת הפוך, זה המרחק של האיש מהחזות שהוא משדר. הוא אולי נראה כמו אחרון החסידים שנחת לפני שעה מאומן, אבל עד לפני מספר שנים הוא היה זרוק ואבוד בסן פרנסיסקו עם שיער ארוך שחור ומתולתל. לו הייתם רואים אותו אז, ודאי שלא הייתם מאמינים שהוא נולד למשפחת חסידי סאטמאר בוויליאמסבורג בניו יורק. מאז כל הדרך רצופת מהפכים. “איפה לא הייתי? הייתי במקומות האפלים והגרועים ביותר”, הוא מתוודה, “הייתי בנפילה ארוכה, אבל התרוממתי מזה, יצאתי מזה והרבה בזכות עולם השירה”.

הוא נולד כאחד משמונה אחים ואחיות מצאצאי הרבי ר’ אלימלך מליז’ענסק זי”ע שעל שמו נקרא. אביו איש עסקים מנכבדי חסידי סאטמאר, שזכה להכיר את האדמו”ר ה’דברי יואל’ זי”ע, עוד בעיר סאטמאר שברומניה. “כילד”, הוא מספר, “נהג אבא להתפלל בבית המדרש של הרבי זי”ע, והיה משורר במקהלה של החזן האגדי הרה”ח רבי יהושע וידר. לאחר מלחמת העולם השנייה, היגר אבא לארצות הברית והמשיך להסתופף בצל הרבי. כאן כבר שימש כחזן בנו של ר’ יהושע, אלימלך וידר.

בנוסף לרבי מסאטמאר, הייתה משפחת קאהן מקורבת לאדמו”ר מרימניץ זי”ע. “אני גדלתי על ברכיו”, מספר קאהן, “בכל עניין ובכל שאלה שהייתה לנו היינו הולכים אליו. הוא היה דמות גדולה מאוד, איש צדיק שהותיר עלי רושם עד היום הזה”.

המוזיקה הייתה שם מאז שנולד. “הייתי מוקף במוזיקה. אבא חיבב מוזיקה יהודית, בעיקר חזנות. הוא הקשיב הרבה ליוסל’ה רוזנבלט ואחרים”. כילד וכנער אהב לשיר ולנגן. למד לנגן על קלידים, מפוחית וגיטרה. “הקשבתי לשירים של ר’ יום טוב ערליך האגדי, לשלמל’ה קרליבך, וגם למוסיקה מזרחית. הייתי מסלסל בקולי בבית כמו מזרחי מלידה, אהבתי מאוד את המנגינות הספרדיות הוותיקות. הייתי מסתובב בוויליאמסבורג ומדבר בחי”ת ועי”ן, אנשים לא הבינו מאיפה זה בא לי, אבל אותי זה הקסים”. אם תקשיבו לשירים שלו, תשמעו עד היום את אותו סלסול במוזיקה שלו, כמו היה יליד המגרב.

לקאהן, כפי שהוא מספר, הייתה ילדות לא קלה. הוא נפגע קשה ובשל כך עבר ללמוד בלונדון שבאנגליה כבר בגיל 14. “למדתי בישיבה חסידית שהייתה קשורה לחסידות סאטמאר”. התברר שההתרחקות מהבית לא הייתה טובה. הוא החל לרעות בשדות זרים. “היום אני מבין עד כמה חשוב החינוך של הילד, ההתייחסות אליו ואיך כל אירוע קטן עלול להשפיע עליו. אני מזכיר את הילדות שלי, רק כדי שאנשים יבינו איזו אחריות יש להם לחיים שלמים של ילדים. יש ילדים שאולי עוברים היום ילדות קשה, שיידעו, אני עברתי חיים לא קלים כילד, אבל הנה, בסופו של דבר יצאתי מזה”.

קאהן חזר לארצות הברית אבל נטש את ביתו והחל לנדוד בחיפושים אחר משמעות. “הייתי בקליפורניה שנים רבות, הייתי בג’ורג’יה, הייתי בישראל, הייתי בהרבה מקומות אבל לא מצאתי לי אחיזה”. בתקופה הזו נדד ממקום למקום, מעיר לעיר, בארצות הברית ודרום אמריקה. “הייתי הולך למקומות הכי מוזרים, הכי רחוקים. עומד על הר גבוה ושר שירי שבת”.

למרות המרחק, למרות שנטש, עדיין הייתה בו אמונה. “תמיד חשתי שהקדוש ברוך הוא עמי, שהוא מנהל אותי ואת חיי. הייתי מדבר עמו רבות, כל פעם שהייתי עצוב או שמח הייתי מדבר עם הקדוש ברוך הוא כבן המתחטא לפני אביו. גם כשהתרחקתי, ראיתי את השגחתו. הייתי פעם בצרה קשה, התפללתי לקדוש ברוך הוא שיעזור לי. מן הכא להתם, איני יודע עד היום איך, כל הקושי נעלם.

“אלו לא היו ימים קלים, נפצעתי בגב ולא יכולתי לתפקד למשך תקופה. אני זוכר עד היום כאשר אירע לי מקרה מצער. פגשתי אדם, דיברנו ושוחחנו והוא הצביע לשמים ואמר לי: ‘כשמצביעים על השמים, תסתכל על השמים, לא על האצבע’. אמר והלך. זה משפט שעשה עלי רושם גדול. זה נכון. לפעמים קורים לנו דברים שנועדו לספר לנו משהו, לרמז לנו משהו. במקום להסתכל על האירוע צריך להבין מה המשמעות של מה שקורה לנו ומדוע זה מתחולל”.

הבדיחה של הטמפל רפורמי
שבע יפול צדיק וקם / רק כי נפלת / זה לא אומר שהובסת / אתה חייב לקום ולהמשיך לצעוד / לך הלאה ועוד הלאה / כי יהודי לעולם אינו לבדו. (תרגום מ’איין טראפ וואסער’, מיילך קאהן)

עם הזמן קאהן התמסד והקים משפחה. הוא החל לנסות להתפרנס ממוזיקה. “הופעתי בניו יורק ועסקתי בתחום. את המוזיקה מעולם לא יכולתי לעזוב. תמיד חשבתי בצורה של שיר, כל מחשבה שלי לוותה במוזיקה”. הוא גם מצא פרנסה כששימש חזן ב’טמפלים’ רפורמיים וקונסרבטיביים באזור ניו יורק, שם השתקע. עד שהגיע השינוי.

“מעולם לא הייתי אנטי”, הוא מסביר, “גם כשהייתי רחוק התגעגעתי ליהדות המקורית ולכן חשתי די משונה ומוזר בטמפלים הרפורמים. אתה מתפלל עם מיקרופון בפריצות ובחילול שבת. זו הרי בדיחה צבועה. אמרתי לעצמי שזה לא ייתכן. אי אפשר להיות חזן, לעמוד ולהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא כשאינך שומר את מצוותיו. בסופו של דבר עסקתי בזה בעיקר בימים הנוראים והייתי מבקש מהאמרגן שלי שיארגן לי בית כנסת יותר דתי. הוא נהג להגיד לי: ‘אנשים יותר דתיים ממך חזנים במקומות האלה’, אבל ניסה להביא לי טמפל מעט יותר דתי, ועוד יותר דתי. ועדיין חשתי שזו צביעות”.

בראש השנה לפני עשר שנים בדיוק התחולל השינוי, ה’ונהפוך הוא’ הראשון: “עוד הרבה לפני החג אמרתי לרעייתי שאני חש חוסר נוחות עם הסיפור הזה של התפילות בראש השנה בטמפלים. ואז התקשר אלי הסוכן והציע לי להיות חזן בימים הנוראים בקהילה קונסרבטיבית באזור ניו יורק. למעשה, היה שם כמעט מניין של שומרי שבת, אמרתי לעצמי: אולי זה כבר יותר טוב. נפגשתי עם נשיא הקהילה והסכמנו על חוזה עם סכום נאה מאוד, כדי לשמש חזן בראש השנה ויום כיפור.

“אבל בדרך חשבתי לעצמי: ‘מיילך זה לא יכול להמשיך כך, אתה כבר החלטת שאתה חזן בבית כנסת כזה לא תהיה. איך אתה יכול לעשות שקר בנפשך ולהתפלל בראש השנה בבית כנסת מהסוג הזה’? לעבור לפני העמוד כשהאווירה בבית הכנסת רחוקה מהיהדות ומהקדוש ברוך הוא?’. החלטתי שאני חוזר בי. מיד כשהגעתי הביתה, התקשרתי לנשיא הקהילה, אמרתי שאני מצטער אבל אני נאלץ לבטל את ההתקשרות בינינו. הוא חשב שזה בגלל השכר, והציע לי הרבה יותר, אבל אני התנצלתי והבהרתי שקיבלתי החלטה שלא אוכל להיות אצלו”.

זה היה השלב הראשון. השלב הבא גם הוא קשור לתפילה ולראש השנה. “היה לי חבר ותיק, ‘שמוליק דייטש’ עוד הכרתי אותו באנגליה, הוא היה קרוב לחסידות ברסלב. בקביעות הוא היה נוסע לאומן. תורת רבי נחמן מברסלב דיברה אלי כבר קודם לכן, אף שלא ממש למדתי אותה בישיבה. הרעיון של התבודדות, להיות לבד ולדבר עם הקדוש ברוך הוא, מאוד קסם לי. למעשה הייתי עושה זאת מידי פעם, אבל לא מעבר לכך. הדיבורים שלו על ברסלב לא משכו אותי. אבל הוא תמיד היה אומר לי: ‘בוא לאומן לראש השנה, לא תתחרט’. תמיד היה לי תירוץ מן המוכן. ראש השנה ויום כיפור היו שיא העונה שלי כחזן ולא יכולתי לנסוע.

“באותה שנה, הוא התקשר שוב ואמר: ‘בוא יש לי בשבילך כרטיס, נצל את זה’. התירוץ הקבוע, כבר לא היה לי באותה שנה. סיפרתי על כך לרעייתי, והתלבטנו רבות. למחרת בבוקר היא אמרה לי: “חלמתי חלום משונה, שאתה בעיר אומן באוקראינה, בין הרבה יהודים, ושם אתה עובר לפני התיבה. איני יודעת מה המשמעות של זה. אולי אתה צריך לנסוע?’. הסיפור הזה היה בשבילי רמז. יצאתי לאומן.

“זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד בשבילי, לראות את כל האנשים שהתלקטו שם כדי להתפלל. לתדהמתי ניגשו אלי כמה חברים מהעבר ואמרו לי: ‘מיילך, שמענו שאתה חזן טוב. בוא תעבור בשבילנו לפני התיבה’. לא רציתי. לא הרגשתי שאני ראוי. אבל החברים ערכו מניין משלהם והכריחו אותי להתפלל. מה אגיד לך, בתפילה ההיא בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. כל מי שהיה שם התרגש. באו אנשים ממניינים אחרים כדי להתפלל אתנו. פתאום הבנתי שתמיד הייתי מאמין גדול בקדוש ברוך הוא, תמיד הייתי אתו והוא היה איתי, רק שניסיתי להדחיק זאת. ידעתי שהגיע הזמן לחיות כמו שתמיד האמנתי”.

מיילך ממשיך לספר לנו את ההתקדמות שלו בחיים של קודש לאחר הנסיעה לרבינו לראש השנה, כשרבינו כבר לא משאיר אותו לבד. “כמו שהרב’ה אמר ‘צופיה הליכות ביתה’, שהצדיק כבר צופה מרחוק על האדם כיצד ילך ויגלה את האור ויתקרב להשי”ת.

“בחזרתי מאומן נתן לי אברך חסיד ברסלב את הספר הקדוש ‘סיפורי מעשיות’, ולאחר שנים רבות באתי לבקר את אבי מורי ז”ל, שהיה במצב קשה בבית חולים. ישבתי ליד מיטתו וקראתי במעשיות הקדושות. לפתע נכנס יהודי חרדי וראה אותי יושב בבית חולים וקורא בסיפורי מעשיות הזה והגיב בזלזול מחפיר על המעשיות הק’ בהתנגדות נחרצת, אני נבהלתי מדבריו ומהסגנון החריף של ההתנגדות שלו לרבינו, אך לפתע אבי מורי התרומם מעט ואמר לי מיד בנחרצות ‘מיילך! אל תתיחס אליו תמשיך לקרוא הלאה בספר! ואז בעצם עם התנגדותו הנחרצת של אותו יהודי זה גרם לי דווקא בסקרנות וחיפוש אמת לחפש את כל ספרי רבינו. הסתובבתי בחנויות ובבתי מדרשות עד שמצאתי ספר ליקוטי עצות ועוד כמה ספרים מרבינו שממש החיו אותי ובעיקר חיזקו אותי במצב המסובך שהייתי אז בחיים אחרי כאלו ירידות, ובעצם התעצמה בי ההחלטה לשוב לדרכי אבות, בלי לדעת עדיין מה לעשות למעשה עם כל ההתעוררות וההחלטות הטובות שלי. הייתי זקוק להמון חיזוק להמשיך הלאה לדרך המלך, והספרים של הרב’ה הם אלו שנתנו לי אז את הכח להמשיך הלאה בדרכי ולהמשיך להתעלות ולא לעצור. בספרים שלמדתי באותו תקופה האיר לי רבינו דעת כזו “שלא משנה כמה והיכן הירידות שלך וכמה נפלת, לגבי עצם הרצון שלך לכסוף ולהמשיך הלאה תמיד ולהשתייך למשהו אחר ומרומם, אחרת מכל הירידות שלך…

“גיליתי עוד נקודה עמוקה אז, שכמה שאני שבור ממצבי ומהנפילות שלי, לא רק שאני יכול מחר להתחיל דף חדש אלא כבר הרגע אני יכול לחיות בקרבת ה’ ולזכות להתקרב אליו, כי ה’ פה איתי וקרוב אלי ואני לא צריך לחכות לחזור אליו, אלא עכשיו ברגע זה אני כבר איתו בכל מצב שיהיה”.

הקסקט שלי נשאר 
אין דבר העומד לפני הרצון / עשה זאת עוד היום / אתה חלק אלוק ממעל ונושא את כתרו / אין דבר העומד לפני הרצון / עוד טיפת מים / ועוד טיפת מים / בכוחה לנקב סלעים (תרגום מ’איין טראפ וואסער’, מיילך קאהן)

הטלטלות הרוחניות שעבר שינו את קאהן ואת דרכיו. הוא החליט להתחיל לשמור מצוות, נטש את ארצות הברית ועלה לירושלים כדי לחפש תיקון רוחני לנפשו.

“תמיד חלמתי לבוא לגור בירושלים, עכשיו שחזרתי לשורשים שלי החלטתי לעשות זאת”, מספר מיילך קאהן. “התגוררתי במרכז ירושלים, הכרתי כאן אנשים ומוסדות לא מעטים. איכשהו רגליי הוליכו אותי לישיבת ‘נקודה טובה’ של המשפיע המפורסם הרה”ח רבי ברוך מרדכי ‘מוטה’ פרנק. לא הייתה לי כוונה מיוחדת להשתקע שם, אבל רגליי הוליכו אותי לשם שוב ושוב עד שהחלטתי להישאר. הוא קירב אותי מאוד, ושם שקעתי בלימודים במשך תקופה ארוכה”.

כשקאהן מדבר על ‘נקודה טובה’ קולו הרועד, הופך לרועד יותר והוא מסביר: “חובתי להדגיש את המקום ממנו שאבתי ועדיין שואב את כל חיותי, זה מביהמ”ד ‘נקודה טובה’, הפינה המיוחדת בהשראתו של ידיד נפשי המשפיע רבי מוטה שליט”א. שם למדתי פרק ה’אהבת ישראל’ איך לקבל כל אחד עם כל הלב, כשהגעתי לירושלים ואיך שהייתי נראה ועוד דובר אידיש מקורית… לא כולם ממש רצו לדבר איתי אבל החבר’ה מ’נקודה טובה’ קיבלו אותי בשתי ידיים בכזו מין אהבה וקירבה מיוחדת שאת זה לא קיבלתי באף מקום לצערי. תמיד הסתכלו עלי כעוף מוזר עד כדי שלא העיזו לדרוש בשלומי, עד שגיליתי את המקום המיוחד בלב ליבה של מאה שערים, חבורה של יהודים יראים ושלמים גדושים באהבת ישראל. ראיתי חסידי ברסלב יושבים ולומדים בכל שעות היום ולא מחפשים לחנך ולהטיף מוסר לשני בכל עת, שקירבו אותי ודאגו לי. הם הסתכלו על נשמה מחפשת ודורשת קירבת ידיד נפש אב הרחמן…”

לא בבת אחת שינה קאהן את דרכיו. זה לא היה תהליך קל להסתגל לחיים החדשים-ישנים. את השיער הארוך החליף בפאות עבותות. “היה לי תמיד שיער ארוך, מהיום שאני זוכר את עצמי”, הוא מספר, “ומעליו חבשתי כובע קסקט. זה היה המראה שלי תמיד. כשהתחלתי להתקרב התלבטתי אם לקצץ את השיער, ואז פגשתי יהודי תימני עם סימנים ארוכים. אמרתי לעצמי: כאלו פיאות אני רוצה, מראה יהודי, כזה אני רוצה. וכך מהשיער הארוך שלי נותרו רק פיאות. אבל שמרתי על הקסקט שלי כדי לזכור מאין באתי, לזכור את הימים הקשים שעברו עלי”.

קאהן שב וביקר בבית הוריו משם נעדר שנים ארוכות: “אבי נפטר לפני מספר שנים, כאב לי לדעת שלא ראה אותי חוזר לשורשים. אבל אמא קיבלה אותי בחום ואהבה, מאוד שמחו שחזרתי”.

הוא חבר לקבוצה חמה ומחבקת של חברים בירושלים ושמע שיעורים מפי שורה של רבני ירושלים. “אני שואב הרבה מהתורה של רבי נחמן מברסלב, אבל לא רק. יש כל כך הרבה עושר ביהדות. היהדות היא כמו עץ עם ענפים רבים, לכל ענף פירות משלו, ואני קוטף פירות מענפים רבים. בסופו של דבר כולם יונקים משורש אחד של משה רבינו. עם הזמן גם התקרבתי להרה”צ ר’ אלעזר מרדכי מנצר, מהצדיקים הגדולים שבדור, שמדריך אותי בדרכי בכל צעד ושעל. הוא בשבילי דמות מופת”.

בירושלים, שקע קאהן בלימוד תורה, כשאת המוזיקה הוא זונח מעט. העניין המוזיקאלי חזר והתעורר די במקרה כאשר הלחין את שירו הראשון ‘ונהפוך הוא’ שהיה ללהיט גדול. ועדיין לא חשב מעולם להיכנס לעולם המוזיקה כזמר וכבעל מנגן עד שפגש את אחד מאנשי המוזיקה החסידית הבולטים, זאבי פריד ממקהלת ‘שירה’, שהתפעל מכישרונותיו המוזיקאליים ועוד יותר מאישיותו.

“פגשתי אותו באירוע משותף”, מספר פריד ל’ניצוצות’, “שמענו על הלחן שהקליט, והוא שר לנו. התפעלתי והצעתי לו לשיר במופע. בעל השמחה התפעל משירתו והחליט להעניק לו 1500 דולר. ראיתי שמיילך החזיק בכסף והתחיל לבכות. שאלתי אותו: ‘על מה אתה בוכה?’ והוא אמר לי: ‘מעודי לא החזקתי סכום כסף כה גדול בתמורה להופעה שלי’. הוא התרגש מאוד. סיימנו ויצאנו אל הרחוב הקר, עמדה שם אשה ובנה שביקשו צדקה. הוא הוציא את כל המזומן שהיה לו ונתן להם הכל. הוא אדם עם לב ענק, זאת בנוסף לכשרון המוזיקלי שלו”.

שיר של קיבוץ גלויות 
הריני מקבל על עצמי מצוות עשה / ואהבת לרעך כמוך / כולנו מתפללים ומחכים למשיח / הוא רק יגיע כשכולנו חברים / כולנו מתפללים ומחכים למשיח / הוא כבר רוצה להגיע. (ואהבת. מיילך קאהן)

השיר הבא של מיילך קאהן, אחרי ‘ונהפוך הוא’, הוא שיר על אהבת ישראל. ניגון שהוא בבחינת קיבוץ גלויות, המשלב עברית מזרחית עם יידיש חסידית בסגנון מעורב וקצבי, המשלב סלסולי פיוטים עם סגנון חסידי, שהפך ללהיט ענק. קאהן מספר על נסיבותיו: “אחרי שהלחנתי את השיר ונהפוך הוא, הגעתי לרב מנצר. זה היה לפני פורים ורבים שרו אותו. הרב מנצר אמר לי: ‘אם אתה רוצה להצליח – עליך להלחין שיר על אהבת ישראל, ורק אז תצליח’. לא ידעתי אם הכוונה שאצליח בעצם הלחנת השיר, או שזה יביא לי הצלחה בכלל.

“אצל הרב מנצר מאוד חשוב העניין של אהבת ישראל. הוא מדבר רבות על כך שרק זו הדרך להביא את המשיח. הוא נוהג לומר: ‘אנשים מברכים כל יום את ברכת ‘ובנה ירושלים’, אבל למעשה כשמבטלים את מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, זו ברכה לבטלה, אם אתה לא פועל על פי זה. אנשים אומרים ‘חס ושלום’, אבל חס ושלום זה כבר אלפיים שנה’. אחרי כמה ימים נולד השיר הזה בראשי, ללא כל הכנה. השיר היה שם, עם המילים על אהבת ישראל, ההצלחה הייתה מיידית ופשטה בקרב חוגים רבים.

השיר הבא ביטא את דרכו של קאהן בחיים, ונושא את השם, “נאך א טראפ וואסר” – עוד טיפה יכולה לחולל נקב בסלע. “השיר הזה”, הוא מספר, “נולד בשני חלקים. תחילה היה לי קטע ביידיש על כך שטיפה ועוד טיפה מחוללת שינוי כסיפור המפורסם של חז”ל. זה פשט בציבור עוד לפני שהשלמתי אותו. חיברתי אח”כ שיר נוסף על “שבע יפול צדיק וקם”, ובהפקה התברר לנו שבעצם גם מבחינה רוחנית ותכנית וגם מההיבט המוזיקלי, מדובר בשני חלקים של שיר אחד.

השיר הזה, פרסם את שמו של קאהן, ומאז החל להיות מוזמן למופעים, לקומזיצים רבים ושולב בשמחות. הוא מתייחד בכך שכל שיריו עד לאחרון שבהם מלאים לא רק בשמחת חיים מתפרצת אלא גם בסיפורים המלווים את הופעתו בשמחה. “לפי החסידות”, אומר קאהן, “השמחה היא חלק מעבודת ה’ יתברך. אני למרות הקשיים שעברתי משתדל להיות שמח, כי מה החכמה להיות שמח כשטוב לך? אם אתה שמח גם כשקשה לך, סימן שיש לך אמונה אמיתית בקדוש ברוך הוא”.

הניגון שהשתיק את מחניודה 
יומם יצווה השם חסדו / ובלילה שירו עמי, תפלה לקל חיי

השיר האחרון של קאהן, יצא לפני תקופה לא ארוכה. הוא לווה בצילום שלו, המתחיל מלמטה, מהקרקע, ומתרומם למעלה ומתחיל להלך בסמטאות מחנה יהודה, השוק המפורסם של ירושלים, זה ממשיך כאשר קאהן מחלק טשולנט מסיר גדול ומשקה ביין את לקוחות השוק, מבקר בבסטות, טועם מהפיצוחים ושר. בסופו של דבר השוק כולו רוקד עם קאהן בקצב השיר.

“השיר נולד אצלי”, מספר קאהן, “לפני שיצאתי לאומן. היה לי ניגון ופתחתי ספר תהילים והמילים הללו קפצו לפניי. המילים הללו תיארו בדיוק את התחושות שלי, על היום והלילה בחיים, ועל זה שתמיד עלינו לשיר ביחד לקדוש ברוך הוא. כך נולד הרעיון ללכת למחניודה, שכולם ישירו יחד את השיר. זו הייתה הצלחה, כולם, דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, עשירים ועניים, כולם הצטרפו לשיר. בהתחלה לא כל כך הבינו מה אני עושה שם. ברגע שקלטו כולם את העניין הצטרפו לשיר. השוק כולו חגג סביב שיר הודאה לקדוש ברוך הוא. איפה עוד יש דבר כזה חוץ מאשר בירושלים עיר הקודש?

“לא רק עליך להיות שמח”, הוא מוסיף, “אני רוצה לראות אנשים שמחים, אנשים עם חיוך. שמעתי מהרב מנצר שפעם הגיע אליו אברך צעיר שהיה שרוי בעצבות ודכאון. אמר לו הרב: ‘יש לך ילד?’ והוא ענה: ‘כן, יש לי תינוק בן כמה חודשים’. המשיך הרב ושאל: ‘וכשהוא מחייך או צוחק, אתה מתרגש?’ והוא ענה: ‘ודאי שאני מתרגש, אני רץ וקורא לכל בני הבית, תראו את התינוק איך הוא צוהל ושמח’. אמר לו הרב: ‘הגע בעצמך, התינוק שלך בן כמה חודשים, צוחק על מה? על שטות, על איזה פרצוף משונה שעשית או קול מצחיק ששמע, ואתה מתרגש וקורא לכולם, על אחת כמה וכמה כשהקדוש ברוך הוא, אבינו האב הרחמן, רואה את בניו שמחים וצוחקים – ולא משנה למה – הוא קורא ומזעיק את כל הפמליה של מעלה ואומר להם: חזו בבני איך הוא צוהל’. אנו צריכים לשמוח, עם סיבה או בלי סיבה זה לא משנה. כל שמחה שלנו משמחת את הבורא, וכך אני משתדל לנהוג”.

השיר הזה, כמו השירים לפניו, הינו קיבוץ גלויות של סגנונות וז’אנרים, שרק קאהן מסוגל להגות ולבצע. “זה אחד הדברים שמדהימים אותי”, הוא אומר, “אני מוזמן לאירופה ולאוסטרליה ומקומות אחרים מעבר לים, אני מופיע בפני קהל מבוגר באירועים, ועורך במקביל קומזיצים לצעירים. כולם שרים ומכירים את השירים. זה מחמם את הלב שמכל סוגי האוכלוסיות אני מקבל תודה ואהבה לשירים”.

לאחרונה גם ייסד מקהלה משלו בשם ‘תכלת’ המבטא את הרעיון הזה בדיוק, חסידים לצד ספרדים, צעירים ומבוגרים, שכל אחד מהם מתמחה בסוגה אחרת, מחזנות ועד שירת פיוטים, ממארשים גוראיים ועד מוזיקה עכשווית. כן. לא שמעתם עדיין דבר כזה, “זו המוזיקה המאחדת של עם ישראל”, הוא אומר ובטוח: “כשיבוא המשיח הוא ירצה שנשיר ביחד, כולם, איך אם לא כך?” קאהן כבר מוכן.

לסיום, מיילך מנגן מנהמת ליבו ניגון הלל לדרך של רבינו הקדוש ובפרט שרואים את השיר מתנגן לו בדור שכזה. “אנחנו נמצאים היום בדור שיש בו כל כך הרבה אנשים שבורים וכל כך מחפשים, ובכל פינה ומקום רואים שהכל הופך להיות ברוח של ברסלב, רוח של קירוב לבבות ונפשות, רוח של שמחה, רואים משנה לשנה את הנהירה העוצמתית שמתגברת כל שנה באלפים רבים על ראש השנה אצל רבינו, זה ברור ללא ספק שכל זה קיום שיחתו של רבינו שבימות המשיח כולם יהיו אנשי ברסלב שכמובן אין הכוונה להפוך לחסידות ששמה ברסלב… אלא הכוונה ללבב את הלב ואת הראש ולחיות חיי ברסלב’ר אמיתי בעבודת ה’ בשמחה ואמונה ולדבר אל השי”ת כאיש אל רעהו, פשוט לחיות עם ה’ ועם אהבת ישראל לכל יהודי ויהודי.

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ד' אלול ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.