הרב מאיר שטרן מתרפק בגעגועים עזים על רגעי ההוד במחיצתם של חבורת ה'עובדים'

הרב מאיר שטרן בשיחה רצופת גילויים היסטוריים מכלי ראשון למגזין 'ניצוצות' על הווי הברסלבאי במירון ועל חבורת ה'עובדים' מאנ"ש אשר בילו את ימיהם באתרא קדישא מירון » כדאי הוא רבי שמעון

הרב מאיר שטרן שליט''א, רבה של מירון // באדיבות: ניצוצות

הרב מאיר שטרן מתרפק בגעגועים עזים על רגעי ההוד במחיצתם של חבורת ה'עובדים' • כבני מרון  

שיחה רצופת גילויים היסטוריים מכלי ראשון באתרא קדישא מירון במחיצתו של המרא דאתרא הגה"צ רבי מאיר שטרן שליט"א. רבה של מירון בחמישים וחמש השנים האחרונות מאז שנת תשי"ח, שופע בשיחתו ההיסטורית ומתאר בתיאור אותנטי את ההווי הברסלבאי במירון אשר ראה בעיניו, את היורה הרותחת של חסידי ברסלב בצילו של התנא האלוקי רשב"י, הוא מתרפק בגעגועים עזים על רגעי ההוד הנעלים שלא מעלמא הדין במחיצתם של שרפי מעלה, חבורת ה'עובדים' מאנשי שלומנו אשר בילו כאן את ימיהם ושנותיהם בגן עדן עלי אדמות » כדאי הוא רבי שמעון

הרב אשר זעליג מרגליות, הרב יהודה דייטש, הרב פנחס שפירא

הקשר הנפשי העמוק של חסידי ברסלב למירון הוא כל כך עמוק, עד אשר הרב ממירון שליט"א בוחר לפתוח את השיחה ב'מילתא דבדיחותא' השגורה בפי העולם: "מאין אנו יודעים שרבי שמעון הוא ברסלבר? כי הוא שוהה כל היום במירון!"

חמישים וחמש שנות הרבנות במירון ניכרות בשיחו של הרב ממירון. אוצרות הרוח הנצורים עמו רוויים זיכרון קדומים. חמישים וחמש שנים אצל רבי שמעון אינם דבר של מה בכך, כמעט שלשה דורות יושב כאן הרב במחיצת קודש הקדשים, והדבר ניכר בכל תנועה ותנועה במהלך השיחה.

ביתו של הרב שימש כבית ועד לחכמים, בשנים עברו כאשר תנאי השהיה במירון היו בלתי נסבלים. קשה לנו בכלל להאמין איך נראה היה הציון בלב השממה בלי שום אמצעי חימום ותאורה ואף אספקה של מים לא הייתה בקביעות במתחם הציון הקדוש, מי מדבר על לגימה כפי שכבר הורגלו בני דורנו שגדל על ברכי המציאות החדשה בה בית ציונו של רשב"י הפך להיות תל תלפיות אשר לא יחסר כל בו.

בשנים אלו היו עובדי ה' המופלאים מוצאים את ביתו של הרב ממירון כבית מנוח, שם היה הבית פתוח בפניהם לרווחה כאשר הרב שליט"א במאור פניו וברוחב לבו מתמסר בכל כוחו למענם, כשלצידו פועלת גדולות ונצורות הרבנית תליט"א להאכילם ולהשקותם בעין יפה.

אש יוקדת במירון

"ויז'ניצ'ער חסיד אנכי", פותח ה'מירונער רב' את נועם שיחו, "בתעודת הזהות איני רשום כברסלבר חסיד, אבל מה אומר לכם? האש, האש, האש, דער פייער, דער ברען, אוי גיוואלד, איך אוכל לתאר במילים את עבודתם של שרפי מעלה חסידי ברסלב מדורות עברו.

"האמת, כי זכיתי להיות מקורב מאד אל אדמור"י בית ויז'ניץ, כ"ק מרן האמרי חיים זיע"א כבר היה מגיע לביתי בכל עת שהגיע למירון, וכמובן בנו כ"ק מרן אדמו"ר הישועות משה מויז'ניץ זצ"ל לא ויתר אף פעם מלבקר בביתי כשהגיע למירון. עם זאת, אני בכל יום אומר תיקון הכללי, זכיתי להיות באומן בראש השנה, זה לא סותר אחד את השני, כשרואים את האור של ברסלב מבינים שזה שייך והכרחי לכל אחד בעולם, איזה חסיד שרק יהיה.

כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל ידע היטב על הקשר העמוק שלי עם ברסלב ומעולם לא הביע שום תרעומת על כך. להיפך, תמיד האיר לי פנים. שיחה מעניינת מאד הייתה לי עמו לאחר שזכיתי להיות באומן בראש השנה. הוא שאל אותי: האם היית באומן? סיפרתי לו על ההתעוררות העצומה שזוכים להרגיש באומן, סיפרתי לו איך עומדים רבבות מכל החוגים והעדות ויחדיו שבים בתשובה שלימה, מוזילים דמעות של געגועים להשי"ת והלב נפתח בחשק וכיסופים לעבודתו ויראתו. לאחר ששמע את הכל, נשפכה נהרה של קורת רוח על פניו, ואמר לי: "זייער גוט, גוט האסטו געטוהן" [טוב מאד, טוב עשית].

כמי שהכיר מקרוב את גדולי חסידי ברסלב וכמי שהתחקה מקרוב אחר צעדיהם והייתי נוכח בעבודתם את קונם בסילודין, ראיתי איך אנשים מסתובבים בעולם הזה בשר ודם, ובעצם גופם כאן בקרקע ונשמתם מעפילה בגבהי מרומים, מתעלים במעלות קדושים וטהורים, כל מהותם ודביקותם רק בתורה ועבודה. ראיתי בעיניי איך אנשים מתהלכים כאן על גבי הקרקע ובעצם חייהם חיי גן עדן ממש. מי שרוצה לטעום טעם גן עדן בעולם הזה, יוכל לעשות זאת כשיחיה "א ברסלב'ער לעבין" [חיים ברסלבאיים].

  • איך נוצר הקשר העמוק בין הרב שליט"א הנודע כחסיד ויז'ניץ בלב ונפש עם האור של רבינו הקדוש מברסלב?

"תבינו, אם אתה רואה את האמת בעיניים, אינך יכול להישאר מן הצד. איני מספר על דברים ששמעתי מאחרים או השערות וסברות, עיני ראו ולא זר. הנני מעביר כעת תחושות אישיות שהייתי להם עד בעצמי, והמה חקוקים בעצמותי, המראות הנשגבים האלו לעולם לא ימושו מזיכרוני.

"ראיתי אנשים שניצחו את המלחמה, העולם הזה על כל שלל ניסיונותיו ופיתוייו לא יכל להם כחוט השערה, דבוקים היו בדביקות מוחלטת ועצומה לבורא עולם ותורתו הקדושה. זה לא היה אדם אחד או שניים, זה היה מציאות. מי שנגע בשיפולי גלימתם של חסידי ברסלב, מי שדבק בהם ובחבורתם נהפך לאיש אחר, רוח ה' החלה לפעם בקרבו ואהבת ה' היתה מלהטת סביבו. רואים בחוש את כח האור של רבי נחמן איך שהופך את אנשיו לצדיקים מופלגים.

"מעל לכל" – מתלהב הרב ממירון – "הוא כח השמחה וההתחזקות של הברסלב'ער חסידים. זה ממש מעל לדרך הטבע, מידת השמחה שלהם". הוא מזכיר למשל את ריקוד הקאדאצ'קע של רבי וועלועל חשין זצ"ל במרכז המעגל, "הוא פשוט היה מרים את כל הקהל בשתי ידיו, הוא הזריח כזאת שמחה בקרב הציבור.

"הנני רגיל לומר, הלא הוא נקרא רבינו נחמן בן שמחה, שמו לא בכדי, כי אכן בן שמחה הוא, והמציאות היא שבקרב מקורביו שוררת שמחה מעל לדרך הטבע. בלי כח השמחה של רבי נחמן איני יודע איך אפשר לשרוד את מהמורות העולם הזה ותלאותיו.

"'טויטע חסידים' קוראים להם לחסידי ברסלב מי שלא זכה להכירם, ואני שהכרתי אותם מקרוב יכול לומר לכם, 'אוי זענען זיי לעבעדיג', ועוד איך הם מלאים חיות ושמחה".

שמחה ללא גבול

  • האם הרב שליט"א יכול לציין אירועים מיוחדים בהם ראו את השמחה הגדולה של חסידי ברסלב במירון?

הרב ממירון מתרפק בגעגועים לימי קדם, לריקודים הסוערים של רבי שמואל צ'צ'יק זצ"ל בסעודת מוצאי יום כיפורים שהייתה נערכת בביתו לפני ארבעים שנה. אז לא היה מושג של הכנסת אורחים, מירון הייתה מדבר שממה, אפילו מי שתיה לא היו תמיד זמינים. בערב יום הכיפורים נהגה הרבנית להכין מרק חם ובשר עוף, אותם היה הרב מעלה אל המערה למעלה, שם שהה הבעל תפלה של מנין חסידי ברסלב, רבי יעקב מלמד זצ"ל, ואילו במוצאי יום הכיפורים התכנסו גדלי חסידי ברסלב בביתו של הרב, שם סעדו את סעודת מוצאי יום הכיפורים, ובמהלך הסעודה הוציא הרב 'פטיפון' – הרב מתאר איך נראה היה הכלי הגדול והמסורבל, שבתוכו הסתובב דיסק עגול ענק – ולקול צלילי ניגוני מירון שבקעו מתוכו, נעמדו החסידים וערכו ריקודים סוערים ונלהבים למשך שעות ארוכות.

הרב ממירון עוצם עיניו בהתלהבות ועל פניו ניכר כי חוזר הוא במחשבותיו לאותם רגעים נעלים. הרב שליט"א מתלהב ברגשות קודש: "נקודת אמת נחקקת במקום מאד אמיתי בלב, זה נשאר לנצח, אלו דברים שלעולם לא ימושו מזיכרוני".

כשהרב מדבר על התנאים הקשים שהיו בשנים הללו במירון הוא נזכר ב'קאנע' של רבי אשר זעליג, זה היה כלי חשוב מאד בעיניו. מאחר ולא היו שם מים הכין לו רבי אשר זעליג שהיה איסטניס בטבעו, כלי גדול שהכיל כמות גדולה של מים, ובהגיעו למירון היה שולח תמורת כמה פרוטות בחור שירד לנחל מגידו וימלא את החבית לצורך שתיה, ונטילת ידיים למשך ימי שהותו במירון. "כלי זה היה חשוב בעיניו מאד, הוא היה מונח בביתי וכל אימת שהיה מגיע למירון היה מבקש כלי זה, וכן הייתי מכין עבורו כרית מוצעת וסדין נקי שכן אנין דעת היה".

מידי דברו ברבי אשר זעליג מפליג הרב לימי חולשתו של הריא"ז בהם כבר לא עמדו לו כוחותיו לעלות ברגליו את הר הקודש, היה הוא שולח מברק להרב שהיה לו רכב, כשהוא מבקש ממנו לבוא ולהעלותו את מעלה ההר, כשהוא כותב לו שהוא מבקש: "על מעשה מרכבה מתתא לעילא".

ממשיך הרב ומספר על עוד ריקוד במועד קבוע בו היו רגילים אנ"ש להתכנס בביתו: היה זה בראש חודש ניסן, הם הגיעו כבר כולם בערב ראש חודש לתפילת יום כיפור קטן בהתלהבות עצומה כזאת, שלהשערתי אצל חסידים אחרים אפילו ביום כיפור גדול אין את ההתעוררות הזאת, אחר עבודת הלילה ותפילת ותיקין בציון הרשב"י היו מגיעים יחד לחצר ביתי לברך ברכת האילנות על עצי פרי מלבלבים שגדלו שם, ושוב לאחר הברכה יצאו בריקוד נלהב שאי אפשר לתאר עד היכן בערה בקרבם מידת השמחה, "אוי זענען זיי געווען פרייליכע מענטשן"…

  • האם נוכל לשמע מהרב שליט"א על אותם אריות עובדי ה', מי היו הדמויות שהרכיבו את החבורה הקדושה הזו?

הרב מקדים: "אריות, אריות, ממש אריות היו, לייבן, אש יוקדת בערה בקרבם. הרב מתחיל למנות בחרדת קודש את שמותיהם, כשהוא פותח ברבי הערש לייב ליפל, "א לייב, אריה ממש היה כשמו כן הוא, הוא היה אדם גדול וקדוש, יהודי של מסירות נפש, זכיתי להיות מיודד עמו ואף ביקרתיו בתמידות גם סמוך לפטירתו בבית בתו בעיר העתיקה.

"קשה לתאר את דמותו העוצמתית, הוא היה אש להבה להשי"ת. מספיק כדי לשבר את האוזן, אם נגיד שאותו קדוש עליון רבי שמואל שפירא זצ"ל היה תלמידו. הוא היה פשוט אריה במלוא מובן המילה. הוא היה אדם חריף וחד 'א שארפער מענטש', אבל לא כולם יודעים עד כמה הוא היה אדם טוב, אדם לבבי ונעים למרות חריפותו העצומה".

רבי שמעון לא זרק אותך…

"בכל פעם שרבי הערש לייב הגיע למירון, היה מוציא את ארנקו ומושיט לעברי סכום כסף. בפעם הראשונה ניסיתי להתווכח אתו, אמרתי לו, ב"ה יש לי פרנסה ואיני נזקק לבריות, אך משהתעקש ועמד על דעתו ניסיתי לברר את כוונתו, ואז הסביר לי כך: 'אם רבי שמעון מחזיק אתכם כל כך הרבה שנים זה סימן טוב. רשב"י לא היה זורק אותך בבעיטה, הוא היה יכול להמציא לך איזה מקום אחר וכך לשלח אותך מעל פניו, כעת שרבי שמעון עדיין לא זרק אתכם מכאן, אני רוצה שתהיה לי שותפות איתכם…'

"רבי הערש לייב היו לו תכסיסים והמצאות משלו כיצד לזכות את הרבים בקיום מצוות. לדוגמה, בערב יום הכיפורים היה נוטל תרנגול לבן אשר קיבל במתנה מאחד מתושבי הכפר, וכדי לזכות את הרבים במנהג הכפרות היה מכנס את כל חבורת העובדים לחבורה גדולה ליד הציון הקדוש, והיה מסובב מעל ראשם את אותו תרנגול כאשר הוא קשור בחבל על נס גבוה, ואומר: זה כפרתנו, זה חליפתנו.

"רבי בן ציון אפטר זצ"ל היה שם דבר במסירות נפשו הנוראה בעבודת ה' בכל הכוחות עוד בפולין. כל הצדיקים והאדמו"רים אהבו אותו מאד, הם נהנו לשוחח איתו על אף שהיה חד וחריף מאד בדביקותו בברסלב, כי ראו בו את הלהט ואת הדביקות האמיתית. גם ה'בית ישראל' מגור הפליא תמיד את התבטלותו לצדיק האמת. דבר כזה לא רואים בשום מקום אחר בעולם – היה ה'בית ישראל' מציין בהתפעלות. אני זוכר אותו גם מבני ברק כשהיה מגיע אל האמרי חיים זיע"א, הוא היה סוחף את כולם בנעימותו ובמתיקותו. כשהיה מגיע למירון היה שוכח מכל העולם, היה נשכב על הריצפה כפי שרואים בתמונה הידועה, ובכך הסתיר את עוצם מעלותיו ומדרגותיו בתורה ועבודת השם".

הרב שליט"א מתלהב ומגביה את קולו בנעימה: "רבי שמואל הורוביץ, איי איי איי זה היה חסיד, היה אש להבה, הוא היה הרי תושב מירון", הרב מחווה באצבעו לעבר החלון: "שם הוא היה גר. אני עוד זוכר אותו כאשר בא לשאול אותי שאלות באיסור והיתר. הייתי אז אברך בן עשרים, היום הצעירים כבר לא יודעים איך אכלו פעם בשר, היו קונים עופות חיים, היה לנו שוחט חסידי חשוב מאד כאן במירון, שמו היה ר' אברהם יעקב העלד, כשביתרו את העופות נתעוררו ספיקות בנוגע לכשרותם, כל אחד היה שולח את בני ביתו, אבל רבי שמואל היה מגיע בעצמו בכל פעם שהייתה לו שאלה. הוא היה אומר לי תמיד, איני שואל אם זה כשר או טריפה, אני שואל אם זה שאלה או לא, כי אם יש בזה שאלה אעפ"י שהתשובה היא 'כשר' איני רוצה לאכול אפילו ספק של שאלה. עד כדי כך הייתה מידת זהירותו להתרחק אפילו מצ"ט שערי היתר כדי להתקדש בקדושת האכילה.

"הדרשות של רבי שמואל הורביץ היו מיוחדות במתיקותם ובהתלהבותם. בכל מסיבה שהתקיימה בישוב הייתי מזמין את רבי שמואל הורוביץ. סגנון הדרשות שלו מצא חן בעיני מאד, שעות הוא היה יכול להאריך בדרשה וכל דיבור ודיבור היה הכל מתוך ספרי ברסלב. היתה לו בקיאות נוראה בכל אות ואות של הליקוטי מוהר"ן ושל הליקוטי הלכות, הוא היה דורש באש להבה ובכזאת חיות שאי אפשר לתאר, הוא היה סמל ודוגמא של שמירת המסורת ודקדוק על כל קוץ ותג של מנהגי ברסלב מדור דור".

הרב שליט"א נזכר בערגה כיצד היה רבי שמואל הורביץ יושב במערה בחדר של רבי שמעון, בפינה המערבית דרומית מימין לציון, ידיו מורמות כלפי מעלה וכל כולו אש להבה בוערת מתוך ישוב הדעת. כל תנועה שלו הייתה מלאה מחשבה עמוקה והתבוננות, הריכוז והדביקות שלו היו פלאי פלאים. הוא היה מסוגל לשבת עשר שעות ברציפות ליד הציון ללא שום ספר בידו רק עיניו סגורות ומוחו משוטט בדביקות עצומה כשעיניו זולגות דמעות ללא הרף, ומזמן לזמן יוצא מפיו בערגה: 'רבי שמעון, רבי שמעון'.

"בדרך כלל הוא היה עובד את ה' בינו לבין קונו בפינתו לבד, כמעט לא נראה אף פעם משתתף בשיחת חברים, הוא היה יושב לעצמו ומתבודד לבד עם ה', אפילו רבי שמואל שפירא שהיה ידוע בשתיקתו, היה משתתף תמיד בתוך שיחת החברים, והיה ה'שותק' שבחבורה, אבל רבי שמואל הורביץ בכלל לא היה נוטל חלק בדרך כלל בשיחות שערכו ברבים".

לשמור על הפרוז'קטאלאך

כאשר הרב שליט"א מתחיל לספר על רבי יונה לבל זצ"ל נשפכת נהרה על פניו: "היה זה יהודי שמח, ברסלבר אמיתי, איזו שמחת חיים ראו עליו, היה מגיע למירון לעיתים תכופות, לא החמיץ שום הזדמנות להיות אצל רבי שמעון. למרות העניות והקשיים שעברו עליו היה תמיד אדם עליז ושמח. כפי שאמרתי לכם, הסוד של הברסלבער חסידים זהו שמחת החיים שרבינו נחמן מלמד אותם, השמחה שלהם בוקעת רקיעים.

"בכל פעם עם הגיעו למירון, לא הראה את פניו ריקם, תמיד היה לו מה להביא למירון ויהיה זה קופסת פח זיתים או קופסת ביסקוויטים להחיות בהם נפש כל חי. תיכף עם היכנסו לחצר הרשב"י היה שר ומוחה כף: אשרינו, אשרינו!!! והיה סוחף בשמחתו את כל מי ששהה אז בחצר הרשב"י.

"מסירות נפשו למען רווחת המתפללים במירון להשקותם ולהאכילם אינה ניתנת לתיאור, לילות כימים עסק ופעל ובמיוחד לפני ראש השנה על מנת להכין את המקום לשהיית החסידים שהגיעו להשתתף בקיבוץ במירון. הוא לא חס על כבודו וגם כשעסק בעבודות בזויות כניקיון השירותים וכדו' ואף בשעה שתחב את ידו על מנת לפתוח סתימה בבית הכסא היה מלא שמחה וחיות, וכשהעירו לו שאין זה לפי כבודו לעסוק בגופו במלאכה כזאת, ענה בעליצות: הלא אין לי זכיה ואושר גדולים מזה.

"הוא הפקיר את כל צרכיו הרוחניים והגשמיים כדי לגמול חסד עם המתפללים, במשך כל שעות התפילה בימי ראש השנה היה מתרוצץ על מנת להכין את ה'קידוש' והסעודות, אולם כאשר הצליח להתפנות לשעה קלה לשפוך שיחו לפני קונו ראוהו כבן המתחטא לפני אביו כאשר נפשו יוצאת בדברו מרוב כיסופים וגעגועים. הוא היה מדבר עם השי"ת בכזו אהבה ופשטות עד שכל מי שעמד שם נשפך לבו מרוב מתיקות.

"במיוחד בא הדבר לידי ביטוי בימי ראש השנה כאשר ניגש לפני העמוד לומר את פסוקי 'מן המיצר' היו שאגותיו מנהמת לבו בוקעות רקיעים עד שהיו אומרים זקני מירון כי "מובטח הדבר כי מי ששמע אי פעם תפילת מן המיצר יוצאת מפי רבי יונה, כבר לא יצא מהעולם בלי תשובה". ובאמת ידוע על יהודי ממשפחה ידועה, שכמובן לא אוכל לומר את שמו, שירד מן הדרך ל"ע והתדרדר עד שהגיע לשפל המצב רחמנא ליצלן, והזיכרונות של תפילת 'מן המיצר' שהיה שומע מרבי יונה לבל, עוררו את לבו והחזירוהו למוטב.

"רבי יונה היה כל הזמן מעיר במאור פניו "לשמור על הפרוז'קטאלאך", כשהוא מכנה את העיניים בכינוי פרוז'קטורים ומזרז את כל אחד לשמור על קדושתם וטהרתם".

קדישא בן היכלא

ביראת הכבוד עובר הרב שליט"א לשוחח על אחד המיוחד מבני היכלא קדישא דרשב"י, רבי שמואל שפירא זצ"ל. "הוא היה ממש קדוש עליון, רק להסתכל עליו כבר הדליק את הלב בהתעוררות לתשובה, ראו עליו את המתיקות של החיים, הוא היה חי בכזה עולם מתוק שכולו אש להבה להשי"ת. חיים טובים של חסידי ברסלב אינם בנמצא בעולם, זה לא יעזור לאף אחד, מי שחושב אחרת זה או מפני שלא הכיר את חסידי ברסלב האמתיים, או מפני שלא הכיר אותם מספיק מקרוב, אני מדבר רק על מה שבעיני ראיתי ונחקק בלבי.

"באים אלי בנש"קים שמוצאם מגזע צדיקי הדורות וקדושי עליון, ויז'ניצער אייניקל, בעלזע'ר אייניקל, צאנז'ער אייניקל, אני אומר במלוא מובן המילה, נכד של רבי שמואל שפירא זה בעיני לא פחות חשוב. הוא היה קדוש עליון במדרגה של צדיקי אמת, לא הוציא הגה מפיו אבל כל המציאות שלו האירה יראת שמים ותמימות והתעוררות לעבודת השי"ת, ובמיוחד השמחה והאושר האמיתי שהיו רואים עליו כשהתבוננו בו היטב היטב.

"הקשר שלו לרבי שמעון היה עמוק ונשגב עד למאד, הוא לא החסיר ראש השנה במירון, ולא זו בלבד, הוא כבר הגיע מראש חודש אלול ועד למחרת יום הכיפורים. אי אפשר לתאר את העבודות הנשגבות שערך שם עד כדי תמצית נקודת לבו ומיצוי כל כוחות הנפש לעבודת ה', ואילו למחרת יום הכיפורים כשהטנדר שהיה אמור להחזירו לירושלים עמד בחוץ, היה זה מחזה נורא הוד לראות את פרידתו מהציון הקדוש, זה היה מלווה בתנועות של השתוקקות ואהבה שהביעו הרגשה של "קשה עלי פרידתכם" בצורה כל כך עוצמתית עד שהרואה היה יכול להיות בטוח שהוא שהה כאן לא יותר מכמה דקות. למרות השהיות הארוכות היה אצלו כל רגע במירון בהתחדשות ובחיות שאי אפשר לתאר.

"אנשי דורנו לעולם לא יוכלו להבין באילו תנאים קשים הם שהו כאן במירון שבועות וחודשים, לא היו שום תנאים מינימליים. אני נזכר כי פעם רציתי לראות מה רבי שמואל שפירא אוכל בליל שבת, עליתי לחדרו וראיתיו סועד את סעודת שבת קודש, אשר כל תכולתה הייתה שתי חלות קטנות ויבשות לקיום מצוות לחם משנה, בקבוק יין, קופסת שימורים שהכילה דגים קטנים, ועוד פרי אחד, ומים לשתיה, זה היה כל הסיפור. אבל באיזו שמחה עילאית היה יושב לסעודת השבת, אני בטוח מעל לכל ספק כי עשירי תבל שעל שולחנם עולים כל מעדני מלכים אין להם אפילו טיפה אחת של שמחה כפי שהייתה לו לרבי שמואל ולחבר מרעיו חסידי ברסלב, שהשמחה העצומה שהקיפה אותם גברה על כל הקשיים והניסיונות שהיו מנת חלקם ותמיד היו שמחים ודבקים בחי החיים. ממש חיים טובים".

עובדה מעניינת מוסיף ומסר הרב שליט"א: "בין כסה לעשור מידי שנה בשנה היה נוהג להגיע יהודי יקר מבני ברק, שמו היה הרב זכריה שטרן ובבעלותו הייתה טחנת קמח, מה שביסס את מצבו הכלכלי כך שהיה לו רכב פרטי מדגם 'וולוו'. באותם הימים זה לא היה דבר של מה בכך. הוא היה שוכר דירה אצל שלזינגר ממחרת ראש השנה ועד ערב יום הכיפורים, הוא היה ברסלב'ר חסיד ומיודד עם רוב חסידי ברסלב והיה נוסע איתם יחד כל יום לפקוד את המקומות הקדושים בגליל. זכיתי גם אני לנסוע עמו והייתי צמוד במשך כל הנסיעה אל רבי שמואל שפירא.

"זכורני, כי בציון הראשון שהגענו התחיל לומר את מזמור 'מכתם לדוד', הקאפיטל הראשון בסדר תיקון הכללי, ולא אמר יותר מקאפיטל אחד כי האריך בדביקות ובנעימה, ובהגיענו לציון השני המשיך ואמר את הקאפיטל השני 'לדוד משכיל', וכך היה אומר את התיקון הכללי במשך הרבה שעות, בכל ציון היה אומר פרק אחד, ובמשך זמן הנסיעה לא הפסיק בשום דיבור חול רק ישב בדביקות עצומה אחוז בשרעפי קודש. האמירה שלו הייתה בהתעוררות ובנעימה הרבה יותר ממונה מעות, ולא סתם מעות אלא כל מילה היתה כמו מונה מאה דולר לפחות. הרושם העז נחקק בלבי ואיני יכול לשכוח מזיכרוני את המתיקות והנעימות בה אמר את התיקון הכללי שעות על גבי שעות".

רבי שמעון א טרעמפ

כאן מגיע הרב שליט"א לדבר על רבי שמואל צ'צ'יק זצ"ל: "רבי שמואל היה אש להבה להשי"ת, שלימות של תורה וגאונות וצדקות וקדושה שאין בנמצא, דביקות והתבטלות לצדיקים בלי שום זיז כלשהו. לא הייתה לו שום נגיעה קלה להנאות עולם הזה, נקי מכל רבב. הוא היה הבעל תפילה כאן במירון, אין לשער ולתאר את המתיקות שלו בתפילתו, הוא היה ניגש תמיד לתפילת ליל שבת, הוא היה זורק את השטריימל מתוך שהיה מופשט ונקי לגמרי מחיזו דהאי עלמא, ומתחיל להתפלל בנעימות עצומה. גם לתפלת הלל תמיד היה ניגש וצלילי תפילתו הערבים מצטלצלים באזני עד היום הזה, אני מתגעגע לשמוע את קול תפילתו, כבר ניסיתי לברר אצל רבי צבי קרקוביץ שהיה מקליט הרבה, האם קיימת היום הקלטה מתפילתו של רבי שמואל, אני מתגעגע אחר המתיקות ההיא".

כאשר הרב מתחיל לספר את הסיפור דלהלן אנו מבחינים בחיוך רחב על פניו: "תשמעו מה נקרא תמימות והתקשרות אמתית לרבי שמעון, ועד כמה היא פועלת: היה זה לפני יותר מארבעים שנה, הורי התגוררו בחיפה ואני הייתי עושה את דרכי למירון ברכב בו נהגתי. פעם באחד מלילות החורף על אם הדרך מחיפה על יד עכו, שומע אני יללות מחרידות הקורעות את דממת הליל העוטפת את היקום כולו בשעות הקטנות של הלילה. הטיתי אוזן והנה עולה באזני מנגינה מסוימת, המנגינה היא תנועה השגורה על פיהם של חסידי ברסלב בעת התפלה, האטתי את הנסיעה והתאמצתי לקלוט את המילים, והנה קולטות אזני את המילים: 'רבי שמעון א טרעמפ, רבי שמעון א טרעמפ, רבי שמעון א טרעמפ'". הרב שליט"א חוזר על התנועה הברסלבאית בנעימה ויז'ניצאית, משל הסיפור אירע זה עתה. ממשיך הרב ומספר: "הבנתי מיד כי אלו צעקותיו של חסיד ברסלב אשר פניו מועדות מירונה והוא ממתין למצוא טרמפ, אכן לא טעיתי בהשערתי ומשהתקרבתי הבחנתי ברבי שמואל צ'צ'יק, נעניתי ואמרתי לו: 'אתה רואה, רבי שמעון שלח לך טרמפ'. הוא ענה לי בשמחתו האופיינית, כשאני נוסע לרבי שמעון אני סומך על כוחו של הצדיק כי בע"ה בודאי ימציא לי את הדרך, פשוט ביקשתי כמו שאני מבקש מאבא שלי". הרב מסיים: "העליתי אותו ברכבי עד למעלה ליד הציון, ואמרתי לו: 'אתה רואה איזה טרמפ שלח לך רבי שמעון, עד הדלת'.

לאחר שהרב שליט"א מסיים את הסיפור הוא חוזר על התנועה בנעימות: 'רבי שמעון א טרעמפ, איי ר' שמעון א טרעמפ', כשידיו מורמות כלפי מעלה, וניכר הדבר שהוא מפליג בזיכרונו לאותן צעקות שעדיין מהדהדות באזניו.

כאן הרב נזכר ב'מבצע' שערך בחדרו של רבי שמואל במירון: החדרים של רבי אשר זעליג או רבי שמואל שפירא והאחרים היו שכורים בידיהם מידי חכם יוסף או מידי חכם מנחם ומשום כך דאגו להקפיד על ניקיון החדר וסידורו, אבל גם שאר החדרים היו די מסודרים, אולם חדרו של רבי שמואל צ'צ'יק היה בתקופה מסוימת במצב שאי אפשר היה להיכנס אליו מרוב העירבוביא והבלגן ששררו בו. הדבר גרם גם לריח חריף וקשה שהיה נודף מתוכו והיה ממש בלתי נסבל. רבי שמואל שהיה מופשט מחיי העולם הזה לא שת לבו לכל זאת. "פעם ביום בהיר עלינו למעלה עם עוד כמה אברכים ובמבצע מהיר ערכנו ניקיון כללי ויסודי בכל החדר, פינינו משם את האשפה ואת הפסולת, סידרנו תכנית חדשה ומסודרת כראוי, ברז מים הותקן בתוך החדר, זרקנו את הקרש העלוב והמחורר ששימש את רבי שמואל בתור מיטה, והבאנו מיטה רגילה. זה היה מבצע", מסכם הרב בסיפוק.

מתוך להט השיחה ומרוב ההתרגשות האוחזת בקרבו בהעלותו זיכרונות מימי קדם, כאשר הרב מזכיר את השם 'רבי שמואל' לא תמיד אנו מצליחים לעמוד מיד על כוונתו, אם הכוונה לרבי שמואל הורביץ, רבי שמואל שפירא או רבי שמואל צ'צ'יק. כולם שרידי דור דעה שמסרו כל כוחותיהם ונפשם לעבודת הבורא מתוך שמחה.

שאגות בוקעות ממעבה היער

  • האם זוכר הרב שליט"א לציין את 'סדר היום' של הנהגותיהם הנשגבות של אנ"ש במירון?

"סדר היום התחיל כמובן בקימת חצות". הרב מדגיש בתוקף: "כולם קמו בחצות, בלי יוצא מן הכלל, כולם ממש קמו חצות, גם בליל שבת קודש אף אחד מכל ה'עובדים' האלו לא החסיר קימת חצות. אני נזכר כעת כאשר היו אוכלים את סעודת ליל שבת קודש בביתי וכאשר הייתי מאריך קצת בשירות ותשבחות כנהוג בנוסח ויז'ניץ, היו מרמזים לי, בדרך ארץ כמובן, אם אפשר לקצר כי הרי עוד מעט צריכים כבר לקום לערוך עבודת חצות.

"גם רבי אשר זעליג הקפיד מאד לקום בחצות, כידוע הוא חיבר ספר נפלא על קימת חצות, ובעצם כל מי שיש לו שייכות ללימוד הזוהר הקדוש, לאו דווקא ברסלב'ר חסידים, אינו מסוגל להישאר במיטה בחצות כשרואים אילו הפלגות נוראות כותב רשב"י על העת רצון של חצות, עד שהשל"ה הקדוש כותב כי אין עוד מידה שכל כך האריך והפליג בה הזוהר הקדוש כקימת חצות. פעם סיפר לי רבי אשר זעליג כי לאחר עבודת היום במערת הרשב"י עלה לחדרו כדי לנום את שנתו ולהחליף כוחות רעננים לעבודת יום המחרת שתתחיל בחצות, אבל לאחר כמה דקות החלו לחוג מעליו ה'קאמארעס' [יתושים] שזמזמו לתוך אזניו והפריעוהו להמשיך את שנתו. 'מיד קמתי ואמרתי לנפשי: איך אתה מבזבז בשינה את הרגעים במקום קדוש ונורא זה, בודאי היתושים צודקים, ומיד אזרתי כגבור כוחות מחודשים ורעננים וירדתי למערה להמשיך בעבודת הבורא'.

"על טבילת מקווה כמובן לא ויתרו, הס מלהזכיר, על אף שהמקווה באותם הימים היה במצב זוועתי ונורא, מים קרים ומלוכלכים שהריח הרע נדף מהם למרחקים, עם זאת לא עלה על דעתם להימנע מטבילת מקווה אף בלילות החורף הקרים כשהצינה הייתה חודרת עד לשד עצמותיהם המיוגעות ביגיעת עבודת הבורא.

"ייזכר לטוב רבי שמעון אנשין זצ"ל, שכאשר היה מגיע, היה פועל גדולות ונצורות לחמם את המקווה. זאת הייתה משימה מאד מורכבת וכלל לא קלה, הוא היה עומד שעות על ה'סמיוואר' וריח הנפט הקשה מנע ממנו להמשיך ולהתעסק במצווה זו. אני בטוח שבגן עדן עומדת לפניו זכות המקוואות החמות שארגן אצל רבי שמעון".

הרב שליט"א ממשיך לתאר את סדר היום: "לאחר חצות הלכו כולם להתבודדות ביערות כאן מסביב למירון, למרות שנכנסו למעבה היער והתרחקו מהישוב היו קולותיהם נשמעים בכל פינה, השאגות קורעות השחקים הדהדו בעוצמה אדירה בכל מרחבי הכפר, שמענו אותם כל לילה בקולות עד לב השמים". 'גיוואלד טאטע!' משחזר הרב שליט"א את הזעקות שיצאו מנהמת לבם הטהור של שרפי מעלה אשר שפכו נפשם כמים בשיחה בינם לבין קונם מידי לילה בלילה, ולא ויתרו בשום אופן על השעה של ההתבודדות ויהי מה. תמיד היו גדולי החסידים חוזרים ואומרים: "ה'שעה' הזאת מוציאה את האדם מחיים מרורים של גיהנום לחיים מתוקים של גן עדן עלי אדמות, רק מי שזוכה לעשות בקביעות כל יום שעה התבודדות יודע טעמו של גן עדן אמיתי מה הוא.

"לאחר שחזרו מההתבודדות הם החלו בלימוד שיעורים קבועים זה בכה וזה בכה, גמרא, משניות, זוהר הקדוש, ספרי רבינו ומוהרנ"ת. ואם ארצה לתאר את התפילה לא יספיקו כל המילים שבעולם איזו תפילה בכח, איזו השתפכות הנפש. אחר כך היה הריקוד הנפלא, ממש פלאי פלאות, כל יום ריקוד, אבל איזה ריקוד, מלא שמחה והתעוררות, ראית בעיניך איך אנשים חיים בעולם אחר, בעולם שמח ומתוק.

אהבת חברים מופלגת

"מיד לאחר התפילה למדו כולם, כל אחד, סדר בשולחן ערוך, הם היו אומרים: כך ציווה רבינו שולחן ערוך קודם לכל לימוד. זכורני שרבי שמואל שפירא למד שנים רבות קיצור שולחן ערוך עם מסגרת השולחן ואילו רבי שמואל צ'צ'יק למד משנה ברורה. כל אחד היה לו את הספר שלו, אבל כולם למדו שיעור בהלכה.

"לאחר שטעמו קצת, ממש פירורים של ביסקוויטים וכוס קפה, שוב קמו כאריות לעסוק בהתמדה בתורה במשך כל שעות היום ללא הפוגה. אמר לי פעם רבי יחיאל גרינוולד זצ"ל תראה מה שרבינו עשה איתנו, לקח מאיתנו את החשק והאפשרות לעשות עבירה ח"ו, בלילה גנב לנו את הלילה עם החצות וההתבודדות, וביום הרי כבר עייפים ומוכרחים ללכת לישון קצת. אוי כמה טוב מה שעשה איתנו".

הרב מבקש להדגיש נקודה נוספת שבלטה בין העובדים: "למרות שהיו בהם כל מיני סגנונות וכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, עם זאת הייתה ביניהם אהבת חברים שאי אפשר לתאר, כל אחד כיבד והעריך את דעתו של השני, אף אם לא הייתה ממש כדעתו. מעולם, מעולם, מעולם איני זוכר שהייתה ביניהם איזו חציצה קטנה!!!"

  • מה יוכל הרב שליט"א לתאר על קיבוץ אנשי שלומנו במירון בימי ראש השנה?

"הקיבוץ של חסידי ברסלב במירון בראש השנה שנוסד ע"י הגאון החסיד רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל, לצידו עמד רבי משה בורשטיין זצ"ל שהיה מנאמני מירון הקבועים והגדולים ביותר, היו כאן רבי שמואל הורביץ, רבי יונה לבל, רבי גדליה קניג, רבי הערש לייב ליפל, רבי יעקב מלמד, רבי אברהם יעקב גולדרייך, רבי שמואל שפירא, רבי שמואל צ'צ'יק, ועוד רבים.

"הם היו כולם מגיעים כבר יום לפני ערב ראש השנה ובשעה שלש לפנות בוקר החלו באמירת סליחות 'זכור ברית' בהתעוררות עצומה. לפני העמוד ניגש רבי יעקב מלמד ולאחריו רבי נחמן בורשטיין זצ"ל, אני אמרתי סליחות תמיד עם המניין של חסידי ברסלב, הנוסח יש לו מתיקות שאין לתאר. תוך כדי דיבור החל הרב לפזם בנוסח הסליחות הידוע: אשרי יושבי ביתך…

"בתפלות ימי ראש השנה הייתי צריך להתפלל למטה עם בני המושב, אך מיד לאחר התפלה האצתי פעמי למערה כדי להשתתף בתפלת המניין הברסלבאי ולהתענג על הנוסח הנעים, כיום אני הורגלתי לנוסח הזה עד שאני יודע כל תנועה על בוריה ב"ה, זה מונח לי בעצמות".

רגליים במירון, הראש בעולמות עליונים

"שאגות פסוקי 'מן המצר' של רבי יונה לבל החרידו את הלבבות כאמור, התקיעות של רבי גדליה היו מעמד נורא הוד שפשוט חבל שלא הייתה אפשרות להנציח זאת בתמונה. הוא היה עומד בין הציון של רשב"י ורבי אלעזר בנו, פניו היו אחוזות בשרעפי קודש ובדביקות נוראה עד שהיה נדמה שהוא אינו שרוי בעולם הזה כלל, היה תמיד פלא בעיני איך הוא שומע את קולו של הבעל מקריא, הוא הרי בכלל לא כאן".

במהלך סיפור הדברים נזכר הרב שליט"א בתפילתו של רבי שמואל שפירא בראש השנה, מקום מושבו היה בצד קברו של רשב"י בחלק שמשמש היום כעזרת נשים, באותם ימים עדיין לא הייתה המחיצה בהיכל של רבי אלעזר, גם כיום בימי ר"ה מפרקים את המחיצה, בין הגדר לציון היה ספסל קצר, שם ישבו רבי שמואל שפירא עם בניו, נחמן ונתן. העיניים שלי נמשכו לשם, לראות את תפילתו של רבי שמואל. איי איך היה נראה הראש השנה, מראה שלא מעלמא הדין, אני זוכר כמו היום ממש", מתרפק הרב שליט"א על זיכרון ימי קדם.

כאשר מדברים מהקיבוץ, מדגיש הרב שליט"א את מסירותה הבלתי ניתנת לתיאור של הגבאית צדקה מרת פרומה אנשין ע"ה – האמא של משפחת אנשין המפוארת והמסועפת – אשר דאגה בגופה להאכיל את בני הקיבוץ הקדוש, היא אף הייתה מסובבת בין תושבי הכפר להתרימם למען הקיבוץ, מזה היא נטלה עוף ומזה תבנית ביצים ומזה ק"ג סוכר, ואח"כ הגיעה עם עגלה, ובשנים מאוחרות יותר עם טנדר עמוס מכל טוב הארץ, ושעות רבות עמדה להכין ולבשל את מאכלי החג לציבור הגדול, במיוחד זוכר הרב שליט"א את ה'יהי רצון'ס', סימנא טבא שנוהגים לאכול בליל ראש השנה שהייתה מכינה לכל הציבור, כמו הרב שליט"א בעצמו שהיה מקפיד לאכול כל שנה דווקא מהסימנים של צדקנית זו.

  • האם חסידי ברסלב בקיבוץ במירון היו מדברים מעניין הנסיעה לאומן?

"באותן שנים זה בכלל לא היה במציאות, ולמרות זאת אותם קדושים וטהורים היו מלאים געגועים וכיסופים לאומן, הם לא הפסיקו לרגע אחד להתפלל על זה ולבקש ולדבר על ענין זה. הם תמיד אמרו כולם בצורה ברורה וחד משמעית כי רצונו של רבינו נחמן היה שיגיעו לקברו באומן גם מארץ ישראל, ורק כל זמן ששערי ציון נעולים על מסגר ובריח הם מתכנסים למירון להתקשר לרבי נחמן, כי הלא מפורש יצא מפיו הקדוש כי רצונו שיתאספו אליו לאומן בימי ראש השנה מכל מקום שהוא.

"וגם זכורני לאחר שחזרו מאמירת תשליך שהייתה נאמרת ברחבה שמעל הציון, בדרך לרבי יוחנן הסנדלר כי ראו משם בראיה ברורה את הכנרת, כיום העצים הגבוהים מסתירים, כשחזרו לציון היו רוקדים בהתלהבות עצומה ניגונים על "אומן ראש השנה", והזקנים יותר היו שרים גם "הוא רבינו מקור חכמה", כשחזרו למדו את התורות מליקוטי מוהר"ן בנעימות ובהתלהבות ע"י כמה מגדולי החסידים כגון רבי נתן ברסקי או רבי גדליה קניג".

תיקון הכללי בלב מינסק

  • לסיום נבקש לשמוע מהרב שליט"א את תיאור נסיעתו לאומן בראש השנה?

"היתה זו נסיעה מלאה 'תיקונים' והרפתקאות, אך איני מתחרט לרגע אחד על מה שזכיתי. היה זה רבי ישראל מאיר גבאי שהוליך אותנו, הנחיתה שלנו היתה במינסק יום אחד לפני ער"ה, התאכזבנו לראות כי אין אוטובוסים ממתינים לנו, נשארנו ערים כל הלילה, שום אוטובוס לא הגיע וכך למחרת כל היום היינו תקועים שם, כי הזהירו אותנו לא לקחת 'חאפרים' מקומיים כי הם חשודים על הרציחה ועל הגניבה. הציבור היה שבור והמום, אני אספתי את כולם לומר יחדיו את התיקון הכללי, בסופו של דבר לא עמדנו בלחץ והחלטנו לקחת את ה'חאפרים', בלילה של זכור ברית הגענו לעיר ג'ומל [הומיל], בחצות לילה. גומל היא עיר גדולה, הנהגים לא רצו לנסוע עוד. אספנו מוניות רוסיות, היה לנו פחד כזה, כי לא הייתה תחנות דלק, רק בבית היה לו לנהג ג'ריקן דלק והוצרכנו לנסוע לתוך שכונת הגויים לקחת את הדלק מביתו, ורק בערב ראש השנה בשעה עשר בבוקר זכינו להגיע לאומן בלי שום מידע על אכסניה ראויה.

מרחוק הבחין בי רבי נתן צבי קעניג זצ"ל. שאלתיו לאן הולכים, הוא סידר לי דירה ליד הציון בבניינים הגבוהים, בקומה האחרונה. ראש השנה חל אז בימי חמישי ושישי, וכך שלושה ימים זכיתי לעלות ולרדת כעשר קומות. וכן בחזור חיכינו לילה שלם בקייב בהמתנה מורטת עצבים. למרות כל ה'תיקונים' שעברנו, עם כל זאת בעת אשר אני נזכר במתיקות של התפילות באומן, אני נתקף בגעגועים גדולים. המתיקות שיש שם אין בשום מקום בעולם. בפרט ההארה הנוראה שמרגישים בציון בערב ראש השנה זה נורא ואיום מאד. אשרי מי שזוכה לזה!"

מי הוא ברסלבר אמיתי?

עוד נקודה מבקש הרב שליט"א להוסיף: "אצל אף אחד לא הולך הכל חלק, אם אתה דבוק בבורא כל עולמים, הכשל טוב, כל מה שה' עושה, הכל טוב, אם זה ה' נתן לי, סימן שזה אני צריך, אני לא רוצה מה שהוא לא נותן לי, מה שהוא נתן לי, זה טוב בשבילי.

"זה היה החיים של חסידי ברסלב שהכרתי כאן במירון, הם היו אנשים כל כך שמחים. הגיעו לכאן בלי שום תנאים, ישנו על הרצפה בקור ורעבו ללחם ועם זאת היו שמחים וטובי לב. זה יהיה לך לסימן: אם תראה ברסלבר שאינו שמח דע לך שזה סימן מובהק שאינו ברסלבר אמיתי, כי האמונה וההתבודדות שרבי נחמן מדריך את אנשיו מביאים את האדם לחיים הכי טובים ומתוקים ששייך להיות".

מחוגי השעון מורים כבר על שעת חצות, אנו מודים מקרב לב למירונ'ער רב על הזמן היקר שהקדיש לנו לאלפינו בינה ולהשביע נפשנו מזיכרונות אהבת קדומים. השיחה במעונו סחפה אותנו לתקופה של חמש וחצי עשורים מירוניים רוויי הוד וקדושה. אנו מאחלים לרב כי עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

הרב שליט"א בנעימות כדרכו מפטיר במאור פנים: "באותם הימים עליהם דיברנו כבר הייתם שומעים בשעות אלו את השאגות והזעקות הבוקעות ממעבה היערות כחיות הנוהמות ביער…"

תגובות

הרב שטערן הי"ו זכה להיות מחוחן עם הגה"ק מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבניאל

1

הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ט"ז תשרי ה'תשע"ט
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.