חדשות אומן

יארצייט של 30,000 קדושי עליון שמסרו את נפשם על קידוש ה’ באומן

ה’ – ו’ – ז’ תמוז חל היארצייט של 30,000 קדושי עליון שמסרו את נפשם על קידוש ה’ באומן שנת תקכ”ח. אשר במקום קבורתם בחר רבי נחמן מברסלב זיע”א להיטמן, באומרו: “אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד”

לוח זיכרון המוצג ליד ציון רבינו באומן | התמונות באדיבות: "אהלי צדיקים"

בימי ה’ ו’ ז’ תמוז, חלים הימים הנוראים בהם נעקדו על קידוש השם בעיר אומן באוקראינה במסירות נפש ובגבורה עילאית שלושים אלף יהודים, גברים נשים וטף. ראוי לכולנו לזכור מעמד קדוש ונשגב זה שלא היה כדוגמתו בעוצמת קידוש ה’ שהיה בו, שכן הבחירה הייתה בידם אם להיות נאמנים לה’ ולתורתו או חלילה להיפך, כפי שיסופר.

רצונו של רבינו הק’ רבי נחמן מברסלב זיע”א להיקבר בעיר אומן היה בגלל אותם קדושים, שעל כן ביקש רבינו להטמן שם, על אותה אדמת קודש ממש, בה נטמנו עשרות אלפי הקדושים, שם התחולל קידוש ה’ גדול ונשגב מאין כמוהו ושם נגנז גם, על פי ציוויו המפורש, ארון הקודש של רבינו לאחר הסתלקותו. מקום קבורתו נכרה בבית הקברות שבו נטמנו הם.

מוהרנ”ת כותב: “כמה פעמים הפליג רבינו מאד בשבח בית החיים של אומאן. ופעם ענה ואמר: אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד”. ומעשה נורא שהיה, כך היה: העיר אומאן שוכנת על אם הדרך בין קייב בירת אוקראינה, לבין אודסה, עיר הנמל המרכזית שבים השחור. מעצם מיקומה, הייתה אומן מאז ומתמיד עיר מרכזית וחשובה באוקראינה, צבאית וכלכלית. התקופה עליה אנו מדברים (חציה השני של המאה ה- 18), הייתה תקופת מרידות, בה מרדו האוקראינים בשלטון הפולני, בנסיונם להשיג עצמאות. מאז שנת תצ”ד אירעו שלשה מרידות בשלטון הפולני על ידי ההיידמאקים האוקראינים, כנופיות שהורכבו מבני המעמדות הנמוכים, אצילים פושטי רגל וסתם שודדים, שהאחרונה בהם היתה בשנת תקכ”ח, 1768. שוב החלה מסכת של פרעות ופוגרומים להשתולל ברחבי אוקראינה, היהודים, שנתפשו כשכבה עירונית המייצגת את ומוגנת על ידי השלטון הכובש והאצולה השנואה, היו, כמו תמיד, הקרבנות הראשונים בכל מרידה. יהודי אזור קייב, במיוחד, עברו שרשרת של פוגרומים נוראיים. היהודים שהתגורו בסביבות אזור אומן נמלטו אל העיר אומן, בהיותה עיר מבצר, בתקווה למצוא בה מקלט, רובם נכנסו לתוכה, אולם חלקם נותרו מחוצה לה. מהצד הפולני נשלח איוואן גאנטע ימ”ש, שונא יהודים מושבע ומפקד בצבא שהיה מוצב באומן, על מנת לדכא את המרידה להלחם נגד ההיידמאקים. אולם, עד מהרה החליף גאנטע את נאמנותו, ובקיץ אותה שנה הצטרף למורדים והיה למפקדם. ושני הכוחות התאחדו כעת, כשאחת ממטרותיהם המרכזיות היא טבח והריגה ביהודים בכל מקום שהם. לא כל יהודי האזור הצליחו להכנס לאומן. לחלקם הגדול לא היה מקום בעיר, והם נותרו מחוצה לה. כאשר הגיע גאנטע, החלו היהודים שהיו מחוץ לעיר להלחם בו ולעמוד על נפשם, אולם הכוחות לא היו שווים ותוך זמן לא ארוך, ולמרות הגבורה העצומה שהפגינו, לא נותר מהם עד אחד.

תורה של העיר הגיע. כוחותיו של גאנטע פרצו העירה בחמת זעם, הורגים וטובחים כל יהודי שנקרה בדרכם. יהודי העיר נמלטו לבית הכנסת הגדול שבעיר, שהתמלא עד אפס מקום באלפי יהודים עטופי טליתות, זועקים לפני בוראם שיצילם ומוכנים למסור נפשם על קדושת שמו יתברך. סמוך לבית הכנסת עצרו הפורעים. בהוראתו של גאנטע נבנתה כמין חופה בעלת גג, שגובהה נמוך מגובה אדם, ולידה העמידו צלם, באופן שכל מי שיעבור תחת החופה יאלץ להתכופף קמעא להשתחוות לצלם – ח”ו. והכרוז יצא אל בית הכנסת, שם כאמור התרכזו יהודי אומן, והכריז שכל מי שרוצה להציל את חייו יצא ויעבור דרך החופה והיו לו חייו לשלל. אותה שעה, נתקדש שמו הגדול יתברך. מכל אלפי היהודים ששהו בבית הכנסת, אנשים, נשים וטף, זקנים וצעירים, לא נתפתה אף אחד… כולם, ללא יוצא מן הכלל, מסרו נפשם על קדושת שמו, בחרו ליפול לידיהם הטורפות צמאות הדם של הפורעים, לעשות בהם כאוות נפשם במיתות שונות ומשונות, אך באלקים לא מרדו! מסירות נפשם של היהודים העלתה עוד יותר את חמתם של הפורעים. כחיות טרף התפרצו הללו אל בית הכנסת, רצחו וטבחו ביהודים בכידונים, סכינים ושאר כלי משחית, בעוד נחלי דם זורמים כמים, ונחלי נחלי דם ישראל הקדושים נשפך אז כמים בכל רחבי העיר. שלשה ימים השתוללו הפורעים: ה’ ו’ ז’ בתמוז, לא נחו ולא שקטו עברו שוב ושוב על הררי הגופות, דקרו ושיסעו את הגופות הקדושות. ויהי מספר ההרוגים, בעיר ומחוצה לה, לכשלושים אלף נפש! רק מתי מעט, בודדים ממש, מתושבי אומן, שהסתתרו במערה בקרבת העיר, ניצלו.

רבי דוד חזן, איש צדיק וקדוש ועמו עוד יהודים מספר. היו אלה הניצולים היחידים מיהודי אומן וסביבתה. לאחר שתם מסע הרציחה, יצאו רבי דוד חזן זצוק”ל תלמיד הבעש”ט ושאר המסתתרים ממחבואם, והחלו לאסוף את הגופות להביאם לקבורה. הגופות נערמו לכדי שני גבעות גבוהות, שכוסו בעפר, והמה טמונים בבית החיים העתיק בעיר אומן (בית החיים בו נטמן לאחר כ- 40 שנה רבינו הק’ רבי נחמן מברסלב זיע”א). לזכר הטבח האיום, כתב רבי דוד חזן את “קינת אומן”, בה הוא מתאר את המעשה ומקונן על רבבות ההרוגים, ובה הוא כותב: “תחילת נפילה היה פה אומן ביום השני חמשה ימים בתמוז הרגו ביהודים ואבד המקובצים ועיירות, חונים על פני השדה סביבות העיר כמה וכמה מאות אנשים נשים וטף לא נשאר פרסה, ולעת ערב הובקעה העיר, ויכו היהודים מהנשף עד הערב למחרתו יום שלישי ששה ימים לחודש הנ”ל ועוד ידם נטויה ביום הרביעי בחפש מחופש כל יום הרביעי, ביום ההוא בא מספר הרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלהינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימינו לעינינו, ולרחם על פליטתינו, ומהר ויחיש לגאלנו, על ידי משיח צדקינו, ותבנה בית מקדשינו, במהרה בימינו, אמן ואמן”. ישתדל נא כל אחד, בימי הזכרון לאותם קדושים, ללמוד משניות או לימוד אחר בעבור הזכרת נשמתם, ולוואי שיהיו לנו מליצי יושר על כלל ישראל שלא נדע עוד צער ושבר בקהלינו ויבוא בן דוד ויגאלנו גאולת עולמים אמן.

גן סופיא סיפורו של הגן, כפי שסיפרו רבי לוי יצחק בנדר ז”ל, קשור קשר הדוק בסיפורה של אומן היהודית. בשעת התקוממות ההיידמאקים נגד השלטון הפולני, כמסופר, כבכל מרידה, שימשו אף הפעם היהודים שעיר לעזאזל עבור המורדים. אולם, כאשר קרבו המורדים לאומן, נעל מושל העיר את שעריה והבטיח ליהודים שלא יתן למורדים דריסת רגל בעיר (המושל יכול היה להיכנע ולהסגיר את העיר בלא לפגוע בעצמו). ואמנם, כאשר הגיעו המורדים, הם נתקלו בעיר מבוצרת וחתומה. ההיידמאקים ניגשו לכבוש את העיר, אך פעם אחר פעם נכשלו. אומן הייתה עיר מבצר בעלת חומות בצורות, שעליהם הגן צבא חזק. יהודים רבים מערי הסביבה שניסו להגיע אל העיר אומן, נותרו מחוץ לה מחוסר מקום, הם נלחמו כאריות במורדים ההיידמאקים והפילו בהם חללים רבים. כאשר ראו המורדים כי מאמציהם לכיבוש העיר נכשלים, קראו אל המושל לאמור: “אם תפתח לפנינו את שערי העיר, הצלת את נפשך. אך אם לא תפתח, נפרוץ אנו את העיר, ואז נהרוג את ביתך היחידה לעיניך!”. לאחר מאמצים חוזרים ונשנים הצליחו המורדים לפרוץ את העיר, ואת הבטחתם קיימו… ההרוגה הראשונה היתה סופיא, ביתו היחידה של המושל, שנהרגה לעיניו.

מספר שנים לאחר מכן, לאחר שהכניעו הפולנים את המורדים, בנה הרוזן פוטוצקי את העיר שנית, ובנה בה את הגן המפורסם סופיפקא סופיא, לזכר ביתו – האהובה שנהרגה. אולם, סיפור זה אינו הסיפור המקובל בהיסטוריה והוא אף אינו מופיע בכתבי רבינו או תלמידו מוהרנ”ת. אף בספר “חרב גאנטע”, המספר את סיפור הפרעות באומן, לא מופיעה הגירסה הזו. על פי הגירסה המקובלת, אכן נבנה גן סופיא לאחר המרד ההיידמאקי – ע”י הגרף פוטוצקי שמשל באזור, – אולם הוא נבנה עבור אשתו “סופיא”, כמתנה ליום הולדתה. סופיא היתה בת שבדיה, והנוף והאקלים שבאומן לא היו לרוחה. על מנת לרצותה, העניק לה הגרף את הגן כמתנה. מתנה יקרה, יש לומר… בנית הגן הסתיימה בשנת 1795 בערך. אם נכון הסיפור המסופר בתחילת המאמר על תולדות גן סופיא ואם לאו, בכל מקרה אנו אין לנו אלא שיחתו של רבינו הקדוש, שאמר בלשון שאלה: “להיות באומאן ולא להיות בסופיא?” “אין אומאן זיין און אין – סופיא נישט?” ואכן, משום שיחה זו, נהגו חסידי ברסלב בעת עלייתם לאומן, להיכנס גם לגן סופיא.

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ט' סיון ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.