הילולת הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל בביהמ”ד “אהבת תורה” בירושלים

ביום כ”ב תמוז לעיתות ערב התקבצו אנשי שלומינו שיחיו’ בראשות גדולי משפיעי אנ”ש שליט”א לסעודת ההילולא במלאת כ”ט שנים להסתלקותו של זקן אנ”ש רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל ומי שהעביר את דרך המסורה והאיר את אורו ודעתו של רבנו הקדוש לדור האחרון

ביום כ”ב תמוז לעיתות ערב התקבצו אנשי שלומינו שיחיו בראשות גדולי משפיעי אנ”ש שליט”א לסעודת הילולא במלאת כ”ט שנים להסתלקותו של זקן אנ”ש ומי שהעביר את דרך המסורה והאיר את אורו ודעתו של רבנו הקדוש לדור האחרון במסירות נפש, רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל.

תחילה דיבר תלמידו המובהק של בעל ההילולא הרה”ח ר’ ישראל מאיר ברנר שליט”א שעה ארוכה דיבורי אש קודש, כאשר הרחיב את החוב המוטל על פי דברי רבנו בליקוטי מוהר”ן בתורה ‘וביד כל אדם יחתום’ שעל ידי שמתבוננים בגדולי תלמידי רבנו שהאירו את האור לדור האחרון כמו ר’ לוי יצחק ור’ אליהו חיים ור’ מיכל ועוד זכר צדיקים לברכה, כך יודעים איזה חותם צריך להיות לברסלבער חסיד ואיך ברסלבער חסיד צריך להתנהג, וגם אם קשה לו להתנהג כמותם אז לפחות הוא יכול לכסוף להתנהג כך, הסביר בארוכה איך שכל העניין של הרבי כפי שר’ לוי יצחק האריך תמיד לדבר הוא שהאדם יחיה לעצמו, בבחי’ אם אין אני לי, מי לי.. שיחשוב ויהיה תמיד דבוק בתכלית, לשמור את הזמן ולנצל את הזמן היקר בדביקות להשי”ת לחטוף עוד טוב ועוד תורה ותפילה וכו’ וכו’ כפי שהרחיב תמיד ר’ לוי”צ על שמירת הזמן באופן מופלג, והיה תמיד אומר שהסוד של ר’ נתן בחיים שהיה מושלם בכל ענייני עבודת השם באופן מופלג היה השמירת הזמן לרגעים תבחננו ממש. וכאן הזכיר לדוגמא מה שהיה ר’ לוי יצחק דורש בתמימות בשיעוריו ‘איך יש זמן לברסלבער חסיד לקרוא מודעות ברחוב’? שדיבר זה כל כך מאפיין את ר’ לוי יצחק שהיה חוזר ודורש תמיד שברסלבער חסיד צריך תמיד לעניין אותו על החיים שלו עצמו ולא לחשוב מאחרים כלל כמו ‘התם’ בסיפו”מ. וכך היה שואל לאברכים שהתחילו לשאול אותו כל מיני דברים של השמטות ועניינים שלא קשורים אליהם, היה אומר ‘מה חסר לך?’ ‘איך יש לך זמן לזה?’.

לאחר מכן דיבר על עניין של יהושע, נער לא ימיש מתוך האהל שזה היה העניין של ר’ לוי יצחק כשבכל דבר ועניין אצל הרבי היה הראש וראשון לדאוג ולעשות וגם לקיים ועד כדי כך היה ניתן לראות את זה בדברים קטנים ופשוטים כמו ביארצייט של הרבי שהגיע הזמן של הסעודה מיד ר’ לוי”צ מגיע כנער לא ימיש מתוך האהל ואינו מחכה לאף אחד  ונוטל ידיו ראשון לפני כולם, בשונה ממה שנהוג תמיד.. כי זה היה חייל של הרבי ‘נער לא ימיש מתוך האהל’.

וכן סיפר על רלוי”צ שבשיעורים בביתו אשר היה מיועד לאברכים מקורבים חסידים ואנשי מעשה היו מגיעים הרבה פעמים כל מיני סוגי אנשים שקשה לאדם רגיל לשבת במחיצתם.. והיה פלא לראות באיזה חביבות ופשטות מקבל אותם ר’ לוי”צ ללא שום סלידה וללא שום ריחוק, הוא הבין שהעניין של הרבי הוא רק לקרב את כל אחד ואחד ולא לרחק אף אחד, הארת פנים לכל אחד ואחד.

כאן עבר לספר כמה התייגע למען הקיבוץ הק’ בירושלים כל אותם השנים ששערי ציון היו נעולים, ולדוגמא שבועיים קודם פטירתו סיפר איך שהתפלל עימו במחיצתו בביתו תפלת שחרית בתוך חליו וחולשתו, ומיד אחר תפילת שחרית והנח תפילין דר”ת ואז התחיל לדאוג לכל ההוצאות של ראש השנה תש”ן כאשר בין השאר הרים טלפון לאחד מתלמידיו (שאגב השתתף כאן בסעודה, ונזכר כאן באותו מעשה..)  ששהה באותו זמן בארה”ב ודיבר איתו על ההוצאות וביקש ממנו להשיג סכום נכבד עבור הוצאות הקיבוץ הקדוש.

וכן סיפר על התקופה בשנת תשל”ט שהיה אז סכנה גדולה כידוע שיחפרו ח”ו את ציון רביה”ק, והיה אז אפשרות להביא את הציון הק’ ארצה ובלבד שלא יתחלל ח”ו, וגם היו שטענו שכך יוכלו להשתטח כסדר על הציון הק’ ששעריו היו נעולים אז, וכאן קם כארי רלוי”צ ואמר שידאגו שהציון הק’ יהיה אפילו מאחורי שורת מדריגות באיזה חדר כניסה וכדו’ ובכך יישמר הציון הק’ ‘כי זה המקום אשר בחר לו לעולמים לעסוק שם בתיקון העולם לדורות’ וכאן הפטיר ר’ ישראל מאיר, כמה גדולים דברי חכמים, מי האמין אז כמה הרהורי תשובה ואיזה קיבוץ מפואר על ראש השנה ואיזה תיקון העולם יהיה היום על הציון הקדוש, ופקודתו של ר’ לוי יצחק שמרה כל זה בנס ההצלה המפורסמת היום בכל קצוי תבל.

וכן דיבר הרבה על עוצם גדולת האוצר הנשגב שיש לנו מהרבי לחיות חיים טובים אמיתיים ועל זה מסר נפשו רלוי”צ להכריז את הכרזת הנשר הגדול ‘חידלו לכם מלהיות עניים, השתמשו באוצרותיכם’…

אחריו דיברו בנועם הרה”ח ר’ נתן מיימון שליט”א כשסיפר סיפורים נפלאים מתקופת הזהב כשלמדו קבוצת בחורים בני ארה”ב בשול במאה שערים והיה ר’ לוי יצחק מכניס בהם יראת שמים והוא בעצמו היה מעיר אותם כל בוקר לתפילת שחרית בנץ כשבאותו זמן לא היה עשירי למניין אם לא בחורים האלו.. וכך האיר והזריח אור רביה”ק לכולם בתמימות ופשיטות.

לאחר מכן הרה”ח ר’ יהודה צבי שפירא שליט”א התחיל בדבריו, על מה שהיה מזכיר רבי לוי יצחק פעמים רבות שאין להרבות ולספר בשבח הנפטר, אך הדגיש שעיקר התאספותנו כאן זה בכדי “והחי יתן אל לבו” להתעורר ולהתחזק מדרכיו הק’ שבוודאי זה יהיה לטובת נשמתו – כפי שרבי לוי יצחק היה מזכיר תמיד מתורה ז’ תנינא. על “אין חליפות למו” שהאדם צריך שישאר ממנו השארה בזה העולם וזה ע”י שמדבר ומשוחח עם אנשים ביראת שמים, ואם נתעורר אף גם במעט בודאי יש מכך הנאה לנשמתו, ששפתותיו דובבות בקבר.

בעיקר התמקד בשיחתו על נקודת האמת שהיה שזור בחיי רבי לוי יצחק זצ”ל, וזה התבטא הן בהנהגתו שכל רואיו ושומעי מתיקות נועם שיחו שחשו את האמת בדרכיו, בדיבוריו ובכל מעשיו, גם במעשיו ובהליכותיו הגשמיים. כשבכל פעולותיו לא חש על כבוד עצמו כלל – רק בעיקר להאיר ולהנחיל שם רבינו הק’ וקיום עצותיו הקדושים, ולעזור בתמיכה בעצה ובתושיה לאחרים. גם בשיעוריו היה מרבה לדבר הרבה מענין נקודת האמת כשהזכיר תמיד ע”פ שיחת מוהרנ”ת “שבעולם הזה אפשר לעשות עסק מבן אדם – אך איך יראה הקבלת פנים הראשונה של האדם בעולם האמת”.

כן הרבה רלוי”צ לשוחח מתורותיו של רבינו – תורה ט’ “ואל אמה תכלנה מלמעלה” ר”ת “אמת” שמלמעלה כוספים רק לאמת, גם היה רגול על לשונו תורה קי”ב שהמשכיל צריך להשתוקק לדבר רק דיבורי אמת. “אמת”; ישנו רק אחד אומר רבינו בתורה נ”א, בוודאי ישנו מדריגות – אך יש לכסוף ולהשתדל להכניס כמה שיותר אמת בכל עשייתו של האדם.

בשיחתו סיפר סיפורים שובי לב מימי חייו הק’, סיפור התקרבותו ומסירות נפשו ברוסיה הקומוניסטית שניצל בדרך נס, ותמיד היה מזכיר בשיחותיו שיש לנו לזכור חסדי ה’. וקישר זאת ע”פ תורה רי”ז ובליקוטי הלכות “ספר תורה”, שבחודש תמוז הוא תיקון השיכחה – ורבי לוי יצחק שתמיד דרש וביקש שעל ענין הזיכרון, זיכרון חסדיו וזיכרון עלמא דאתי, ובכלליות הזיכרון בעבודת ה’ – עלה השמימה בחודש זה, וסימנא מילתא היא.

בייחוד סיפר מעובדותיו והנהגותיו שעדיין לא התפרסמו משבועותיו וימיו האחרונים שזכה להיות יותר סמוך אליו לישן עמו ולשמשו, על “שמירת זמנו” ה”חצות” שלא וויתר על אף חולשתו ומיעוט שינתו. לימוד ליקוטי מוהר”ן בחצות לילה, כן הקפדתו על קיום כל הלכה ומנהג על אף חולשת הרבה, ודאגתו לכלל חסידי ברסלב ברוחניות ובגשמיות בענוה יתרה  גם במעט דמעט הכרוך בכך.

כן הרחיב בדבריו על יומו האחרון שחשו שנתקיים בו “ותשחק ליום אחרון” – ביישוב דעתו הגדולה. ההתעוררות המרובה שהייתה בעת עלתה נשמתו בסערה השמימה – בקבלת עול מלכות שמים של קהל רב בזעקות ובבכיות שכל אלו שהיו שם נחרט זאת היטב בלבם. וגם זכה שקבורתו הייתה קרוב להסתלקותו – שאיפתו של ימי חייו, כפי שהיה תמיד מזכיר על כך מדברי הזוהר הק’.

ולמעשה סיכם בסוף דבריו גם אם אנו רחוקים מעבודותיו והנהגותיו – אך יש לנו ראשית לדעת שישנם מושגים כאלו אפילו אם הם רחוקים מעמנו, כן שיש לנו לרצות ולהשתוקק לכך – לקיים עצותיו הק’ של רבינו, גם אם לא זוכים בשלימות, אך מעט זה גם טוב כפי שרבי נתן קיבל מרבינו בראשית התקרבותו… כל אחד כפי יכלתו ומהותו הוא.

דבריו השאירו רושם טוב בלבבות השומעים, טעם של דור העבר, של עבודת ה’ וישוב הדעת שיש להמשיך לכלל ולפרט.

 

תגובות

איזה דיבורים חובה על כל אחד מאנ"ש לקרוא דיבורים אלו

1

הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ה' אב ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.