בשורת השנה החדשה: ערך "שיח השדה" באתר "אומן שלום" לובש אור חדש

מדור "שיחת חברים" משנה סדרי חיים, וחודר כליות ולב: "חסידי ברסלב, עכשיו יש לכם כאלה רצונות שאתם יודעים שאתם מסוגלים לשנות את כל הבריאה, לכו לשדות, לכו ליערות…" • מצורף הקובץ להדפסה

המעלה העליונה מבית 'שיח השדה' // צילום: שיח השדה

בשורת השנה החדשה: ערך "שיח השדה" באתר "אומן שלום" לובש אור חדש • מצורף הקובץ להדפסה

מדור "שיחת חברים" משנה סדרי חיים, וחודר כליות ולב: "חסידי ברסלב, עכשיו יש לכם כאלה רצונות שאתם יודעים שאתם מסוגלים לשנות את כל הבריאה, לכו לשדות, לכו ליערות…"

 

תוכן השיחה: רוצים משיח | הכתר אצל חכמי ישראל | מי זה "חכמי ישראל" | כל הכיסופין נמצאים באוויר ומנהיגים הבריאה | כל האומנות שבעולם תתהפך לאומנות טובה | משה כוסף שמונים שנה, וזוכה לצייר 'תורה' | תלמד לצייר בעצמך, תכסוף. | 'מאמין בחיי עולם וזורע' | דוד המלך הוא הסמל של חידוש הרצונות | דוד מקשר את כל הסיבות להקב"ה | אל תתן שהגלגל יגלגל אותך, תחדש אתה נפלאות חדשות ותבטל את כל טבע הגלגלים | הצדיקים הטבועים | הצער עושה מהחומר צורה | עיקר חידושי תורה, שהאדם ששומע אותם יתחיל לחדש גם כן | ציפורים שהתבלבלו | עיקר עבודת משיח בן דוד לעורר את החסיד שנפל | "וואס איז נייעס…" על הצמאון המתבטא בחיפוש 'חדשות'  | משיח יקח את הרצונות של הפושעים ויקרב בזה את החרדים | גוי אסור לו לשנות הטבע, יהודי מוכרח | כל החידושים הם ב"שְׁבִיל" של ישראל | קח סימן זה בידך שחודש תשרי הומתק | להיות תינוק | כל האור של התפילה, שהאדם מייחל ומצפה | אנחנו מחכים והקב"ה מחכה, למה משיח לא בא | ועתה קרבו ימי הפדיון הכולל – – –

 

רוצים משיח

משיח תלוי רק בדבר אחד, שנחכה לו, שנתגעגע לו, שנמתין לו, שלא נתייאש ממנו. הכל כבר מוכן, אין כבר מה להוסיף עוד ממה שהיה מימי קדם עד הנה, מה תוכל להוסיף עוד?

מי שיודע היסטוריה מה שהיה, לא נשאר שום דבר מה להוסיף. היו נשמות, צדיקים, קדושים, סיגופים ותעניות, הכל כבר היה, צריכים רק דבר אחד, שהאדם לא יתייאש, המצווה הכי גדולה היום, זה לא להתייאש. היום, לא ייאמן מה שרואים ומה ששומעים ביום אחד, הראש עובד היום מאד מהר, ורואים הרבה מאד, מבקשים מאיתנו רק דבר אחד, רק 'אל תעזבני ואל תטשני'. זה העיקר.

וזה דווקא יוצא מהתורות של רבינו. כל תורה ותורה בגלל שזה כל כך עמוק, לכן זה ממש מחייה את כל העולמות. כמה שזה יותר עמוק זה יותר פשוט. זה היופי. זה הכי עמוק שבעולם, אבל זה הכי פשוט שבעולמות. כל תורה ותורה אפשר לטייל בזה ולעשות בזה המטעמים הכי גדולים בעולם, וממש להראות את כל החכמות שבעולם, אפילו החכמות גשמיות, הכל יש בתורה, כל מה שיש בעולם.

 

הכתר אצל חכמי ישראל

בעולם יש חכמות שאי אפשר לתאר, שאתה יכול להחיות מתים עם החכמות. ואם להחיות מתים, אז פרנסה וכדומה בודאי. הכל כתוב בתורה, היום מוכיחים הכל, ואני מדבר על כל הדברים הקבועים שכתובים בתורה. כל האסטרונומיה, עם הכי… השעון האטומי, העולם זז, אחרי אלפי שנים, ב… מי שיודע אסטרונומיה, "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים", זהו חישוב תקופות ומזלות.

ולכאורה, מה זה שייך לגויים. עכשיו ראיתי את זה, מה הקשר לגוי שאין זה שייך לו, "כי היא חכמתכם ובינתכם", זה סוד העיבור, למה קוראים לזה סוד העיבור, הרי כל אחד שיש לו ראש טוב, ולומד את כללי הרמב"ם בחישובים יודע מתי ליקוי לבנה, ליקוי חמה, יודע כמה שזה זז ואיפה, ואם יש לו מחשב טוב בוודאי יכול לחשב ברגע מליוני שניות, וכל החישובים כל אחד יכול לדעת את זה.

ואף על פי כן, רבינו מדבר בתורה ס"א, שיש בזה סוד 'למה זה ככה', למה הלבנה ככה… אמת שיודעים את המציאות, אבל למה זה עובד ככה, למה יש מליארדי כוכבים, וכל כוכב זה אחרת מחבירו, זה אף אחד לא יכול לדעת, למה זה ככה, למה מי שנולד במזל כזה כל הטבעים שלו שונים מזולתו… אף בריאה בעולם לא יכול לדעת למה זה נולד במזל כזה, ולמה נפגש מזל טלה עם מזל פלוני, והזנב של זה… כולם יודעים את זה בעולם, כל מי שרק רוצה לדעת, כי זה דברים קבועים, חכמי אומות העולם, מי שיותר חכם, יכול לחשב המזלות והכל, כולם יודעים את זה. עם כל זה, ה"כתר" הוא לחכמי ישראל.

 

מי זה "חכמי ישראל"

מי זה "חכמי ישראל". אז כאן יש סוד, אפילו אחד שאינו יודע שום חישוב, שום תקופות ומזלות, לא יודע שום דבר, הוא לא יודע חשבון אפילו, אז אומר רבינו בתו' ס"א, שדווקא דרכו מונהגים כל הכוכבים והמזלות. רבינו אומר גם בתו' ל"א, שכפי הכיסופין של האדם ככה הוא מנהיג את כל העולמות.

ונשאלת עכשיו שאלה עוד יותר קשה, הרי אנחנו רואים שהמזלות הולכים בדיוק איך שיודעים, איך שיש בטבע מששת ימי בראשית. עכשיו כשיש ליקוי, האדם יכול לדעת את זה מאה שנה לפני כן, איך אפשר לראות שזה מונהג לפי כיסופי האדם עכשיו ברגע זה.

התירוץ הוא, שהאדם מנהיג את כל הבריאה כולה, אז אולי בנגלה הכל מונהג כפי שהקב"ה טָבַע -שזה גם יופי אינסופי – אבלבפנימיות, הקב"ה אומר לאברהם אבינו, אתה רואה בכוכבים והמזלות "אברהם אינו מוליד", למה, כי המזל שלך, "צדק", עומד שמה, אני אעביר את זה לפה, כך כתוב בגמרא, וזה גם משמע מתורה ל"א, שרבינו מסביר שאברהם אבינו זה ענין של כיסופין, "נדיב לב".

כמה שהאדם אינו עוזב את הכיסופין שלו – ילד, יש לו כיסופין, אדם יותר מבוגר יש לו פחות כיסופין – אין לו כיסופין טהורים כמו של ילד, למה כי הוא ראה כבר שהוא, כמה יש לו כיסופין, ואו שנעשה הפוך ממה שכסף, או שיש לו כיסופין שאינם ממלאים משאלות לבו.

 

כל הכסופין נמצאים באוויר ומנהיגים הבריאה

אך רואים בזוהר הקדוש ובכתבים ששום כיסוף לא נאבד, הכל נמצא באוויר, הכל הולך באוויר, זה נמצא באוויר, וכל מה שאתה רואה בעולם, ומה שנעשה בעולם, הכל מהכיסופין שיש בעולם.

במבול, אומר רבי נתן, היה כיסופין כל כך הרבה רעים באוויר, עד שזה באמת שינה את המזלות. ידוע שבמבול, הקב"ה הוציא חלון מ"כימה", וככה נהיה שיטפון, זה לא סתם נהיה מבול, יש חשבונות שלמים על פי אסטרונומיה, שבמזל הזה נהיה חור. אז אחרי שזה קרה, אומרים 'מי עשה את זה? זה נהיה בטבע של המזלות'. לא, זה נהיה מהכיסופין. (הכיסופין של דור המבול).

אנחנו רואים את זה אחרי שהקב"ה יודע שיהיה כיסופין. אבל האמת שהקב"ה מנהיג את העולם לפי הכיסופין שיש בעולם. כך יוצא, שהדור האחרון שלנו, אם יגברו הכיסופין, אז מה שיקרה, יקרה לפי הכיסופין.

לשנות הרבה בעשיה, זה רק בנגלות התורה, אנחנו עושים ממילא מה שצריכים לעשות, כל אחד עושה פחות או יותר. אבל לפי הכיסופין אנחנו עושים את הפנימיות של הכוכבים והמזלות, שהפנימיות, ששמה הכל מונהג בטוב.

יש פסוק "מאתו לא תצא הרעות והטובות", הקב"ה… הכל יוצא שמה אור פשוט, מי מסובב את זה, אומר רבינו, אנחנו למטה. בתו' לו' רבינו אומר שאנחנו מציירים את זה, למטה אנחנו מציירים את זה. אז יוצא שיש בזה הסודות הכי נפלאים בעולם. זה מה שרבינו גילה בעולם, שהכיסופין, אומר רבינו, גם כן בתורה ל"א, הכיסופין מגיעין מ-רל"א שערים, ישר אחרי הצמצום, לפני שנבראו כל העולמות.

 

כל האומנות שבעולם תתהפך לאומנות טובה

כמה שהאדם מרגיע את עצמו שאפילו שיש לו כיסופין רעים, הוא עושה כיסופין טובים, אז דרכו מתנהג כל הבריאה, עד שכל הבריאה בסוף – אומר רבי נתן בהלכות אומנין – כל האומנות שבעולם, תתהפך לאומנות טובה.

'אומנות' נקרא, שאני לוקח דברים, חומר פשוט, ואני עושה מזה כלי חדש, יש מיש – אבל אני עושה מזה כלי מועיל. בפרשת בראשית כתוב, "לוטש נחושת", שקיין היה לו נכדים שעשו את הברזל, עשו הכלים שמזיקים, הכלים שהורגים, מה הפשט, הכיסופין גרמו שיהיה כלים לא טובים.

בכל דור ודור, כמו היום במאכלים, מה שאתם רואים על השולחן, מליארדים בקבוקים כאלה (מפלסטיק), למה עושים את זה, זה כסף, להרוויח הרבה כסף, הרי יכולים לעשות זכוכית? כסף!, יכולים לעשות מפירות, ולמה עושים משקאות שאינם בריאים? כסף! למה, הרי הם יודעים שמה שהם עושים מלכלך את כל העולם, הדגים אוכלים את זה וזה מביא מחלות קשות, כל העולם במצב מאד לא טוב בגלל זה, העולם מתחמם, והרבה מחלות קשות באים מזה, כל זה הולך לדגים… כסף! זה כיסופים, זה הכל בא מכיסופין שאינם 'טוב'.

כך הקב"ה מחכה על כל הבריאה כולה שתכסוף כיסופים טובים.

 

משה כוסף שמונים שנה, וזוכה לצייר 'תורה'

יש צדיק אחד, שמוסר את הנפש בכל דור ודור עד שזה בבחינת משיח, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים, שלפני הבריאה הקב"ה ברא מציאות כזאת, שהילוד אשה יכול לשנות הכל. רוח אלוקים, זה רוחו של משיח, מרחף על פני המים, אז גם ראיתי היום, על ה'תורה', שהתורה שיש לנו, מי נתן לנו את התורה, משה, אומר רבי נתן, שמשה רבינו נתן לנו את התורה שלו, הכוונה, שהוא, שמונים שנה כסף לה', באופן שלו, שלו! אבל היות ורק הוא כסף לה', אז הוא זוכה להוריד לנו את הציור שהוא צייר את ה'.

עכשיו, הוא נותן לנו את התורה באופן כזה, שכל אחד ואחד, איך ש.. הוא יצייר גם כן. כי משה רבינו, בגלל שהוא כללי, בגלל שרק הוא צייר, והוא נשמה כללית, לכן כל אחד ואחד, כפי שהוא מצייר, גם יש לו את התורה שלו. אז התורה זה כבר דבר מצויר, אחרי שמשה רבינו צייר בעצמו, הוא נתן לנו.

אבל אעפ"כ יש את הדבר שיכולים לצייר, בגלל שהדבר נהיה מצויר מדברים טובים, אז יש לזה כזו עין טובה, שכל אחד ואחד, לפי זה יתלמד גם כן איך לצייר.

לפי זה, כשאדם מקיים את כל השו"ע, את כל התורה, ואם הוא לא כוסף, אז הוא החטיא את המטרה. הוא לא יכול לשנות את הבריאה, למה, כי הוא לוקח דבר מצויר, והוא מתנהג לפי זה, והוא לא תופס שהעיקר חסר מן הספר, כי מה שנתנו לו הוא כדי שגם הוא יתלמד גם כן לצייר. זה אומר רבי נתן בהל' ברכת הריח, שכל מה שנתנו לנו את התורה, שנוכל לחפש על ידה עד אין סוף.

 

תלמד לצייר בעצמך, תכסוף.

אז זה הסוד, למעשה זה הסוד הכי גדול בעולם. כי כל אחד ואחד הוא מזלזל במה שהוא מצייר, זאת אומרת, לאדם להוציא מהכוח אל הפועל מאד מאד קשה, אפילו שהוא כבר מוציא מהכוח אל הפועל, הוא רואה שזה לא כפי מה שהוא חשב בזמן של הציור. הציור שלו זה מאד וורוד… מאד יפה, אבל בפועל, לאחר מעשה הוא אומר 'נו נו…' לכן נחלש אצלו הכיסופין עוד יותר.

אז אדם לא יודע באמת שהכיסופין שלו באמת נמשך ממקום גבוה, מעצם "ויפח באפיו נשמת חיים", מאן דנפח – מתוכו נפח, שכל הרוח חיים שלו, כל הרצונות שלו, (זה שמעתי עכשיו ממורי הרב אהרן גבאי ה' יישמרהו וירפאהו, הוא אמר לי מילה אחת, הוא אמר לי…) מה זה 'רוח חיים' בתורה ח', זה הרצון שיש לעבודת ה', זה נמשך מהרוח חיים, זה נקרא רוח חיים. מה נקרא רוח חיים – בטח יש בזה בלי סוף ביאורים – אך הוא אמר דבר מאד 'למעשה', שהאדם יש לו 'רצון' לעבודת ה', מאיפה זה נמשך, רבינו אמר שכל אחד ואחד יש לו רוח חיים מהצדיק, מה זה 'רוח חיים', זה 'רצון', רוח חיים זה אומר שאדם רוצה משהו, הוא לא יושן. יש אדם מיואש אין לו כבר רוח חיים, אז "הרשעים בחייהם קרויים מתים", הכוונה, שאין להם כבר… הם כבר לא 'רוצים'…

אדם לא רוצה, הוא כבר זקן. אתה רואה אדם במושב זקנים, בגלל שהוא 'חלָשוּת', הפעולות שלו חלשות, אז הרצונות שלו מאד חלשים. מה הוא רוצה כבר, מה הרצונות שלו, הוא רוצה לאכול טוב שיגישו לו אוכל לא כמו אתמול, בגלל שכזה אכל כבר, ובגלל שהוא זקן ולא כ"כ מרגיש טעם באוכל, אז היום הוא מתגעגע לאוכל שהגישו לו כשהיה צעיר…

הוא טייל אי שם באיזה מדינה, ושם ושם נתנו לו אוכל כזה וכזה, והוא זוכר ומתרפק: 'איך טוב היה לי כשהייתי צעיר, אכלתי פה אכלתי שם, במסעדה פלונית שתיתי כזה יין ואכלתי כזה בשר', והוא אומר: 'אוי, אוי ויי, איזה שנים, "עד אשר אבואה אל ימי הרעה, שמח בחור בילדותך", אה…' הוא לא נהנה מהאוכל, הוא אומר לעצמו, 'היום בצהריים בטח יהיה אוכל יותר טוב…'. אז הרצונות שלו נשארים מאד מאד מאד קטנים.

 

'מאמין בחיי עולם וזורע'

וכל הדין של יום הכיפורים, וכל הראש השנה, וכל שמחת תורה, זה כפי שהאדם 'רוצה' – אפילו שהרצונות שלו חלשים – שהקב"ה יתן לו הלאה להוציא את רצונותיו הטובים לפועל. זה בעצם כל הסוד של הבריאה, שכמה שהאדם רואה שהרצונות שלו לא טובים, אף על פי כן הוא יגביר את הרצונות שלו, כמו שהוא, חדש… חדש… חדש…

זה ההתחדשות של רבינו, זה אומר ר' נתן בהלכות ברכות הריח הלכה ה', על תורה ד' חלק ב', ששם רבינו גם מדבר על הענין של שמחת יום טוב, שבכל דור ודור יש אנשים שמקלקלים את שמחת יום טוב בענין של הטבע. הרי כל השמחת יום טוב הכוונה רצון, להאמין שאין טבע בכלל. כל הימים טובים זה עושה רק דבר אחד, שיש רק רצון, אין טבע.

בכל יום טוב ויום טוב, הבעל דבר מה הוא עושה, הוא יודע שיום טוב זה כזה אור גבוה, ששם מתגלה הרצון של כל אחד ואחד מישראל, כל יום טוב ויום טוב יכול לבוא משיח, למה, זה ימי דין, ימי תשובה, רבינו אומר בתו' ל', תשובת השנה, ימי דין, וכל דין הכוונה שדנים את התבואה, דנים את האדם. "בפסח נידונים על התבואה, בעצרת נידונים על האילן ובסוכות נידונים על המים", הכל סביב הצמחים, על דבר שמגדל, בראש השנה האדם עצמו נידון, הכל על דברים שגדלים על המים.

ודברים שגדלים, איך זה גודל, הכל על ידי רצון, כיסופין.

רואים שהאדם ההולך לזרוע, אז הוא מאמין בחיי עולם וזורע, יש לו כיסופין, יש לו כזה רצונות לאדם כשהולך לזרוע, אין דבר מלא שמחה מהאדם שהולך לזרוע, הוא הולך עם מלא כיסופין, "בבוקר זרע זרעך, ולערב אל תנח ידיך", אם זרעת בבוקר, כשהיית צעיר, אומרים לו, אף אחד לא מבקש שיהיה לך את הכיסופין, אומר רבינו שאומרים לו, לא, שהאדם צריך לרצות כל הזמן עוד יותר, כל הזמן כמה שלא הולך לו, עוד יותר לחדד את הכיסופין, עוד יותר רצון.

 

דוד המלך הוא הסמל של חידוש הרצונות

אומר רבינו שם (ד' ח"ב) שבסטרא אחרא יש "קצר ימים ושבע רוגז". כי בקדושה יש "זקן ונשוא פנים"… כתוב שישעיה אומר לעם ישראל, שהקב"ה יקח ממכם את כל הדברים הכי טובים, אחד הדברים "זקן ונשוא פנים", שכמה שאדם יותר זקן הוא יותר נשוא פנים.

מה זה "נשוא פנים", אומר רבינו, שיש לו רצונות.

רבינו אומר, שאדם זקן, כל החרון אף שיש בעולם, בגלל שאנשים זקנים מבוגרים אין להם רצון, הם נשארים אותם זקנים, מכובדים, אנשים טובים, נחמדים, הולכים לבית המדרש, חוזרים מהבית מדרש, נו נו… הם לא דואגים שום דאגה, ברוך ה' פרנסה יש, הכל יש, אז רבינו אומר שהם שורש מצח הנחש, מהם נהיה כל הרע שבעולם.

"מצח הנחש" זה גוליית שעמד נגד דוד, דוד היה שיא הרצון, דוד תמיד היה עובר עליו שיא הייסורים, בגוף, בנפש, לא ראה חלום טוב מימיו, כל המציאות שלו היה רק מלחמה, רק צער, כל רגע "כפסע ביני לבן המוות" כל רגע הוא פָּחַד שהוא יורד לשאול, הוא לא היה לו מנוחה, אבל מה כן נשאר לו לדוד, למה הוא נשאר לנֶצַח, היה לו רצון… כל הזמן כסף לה'. דוד הוא הסמל על כל אחד ואחד, שמי שעובר עליו, הוא מחדש את הרצונות שלו. לא רק שהוא נשאר ברצונות שלו כשהיה ילד, אלא אדרבא, כמה שעובר עליו יותר, הוא יותר מחדש את הרצון, יותר כוסף לה'.

מגיע כזה שמחת תורה, במקום "איך אני ירקוד…" ו"איך אני זה…", הוא לא… אצלו כל היום שמחת תורה. "ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז", כל הזמן הוא אומר "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי", כל הזמן הוא אומר למיכל, מיכל היתה הבת של שאול, שאול משיח ה' היה קודש קדשים, הוא לא פגם מימיו, "כבן שנה במלכו" – "כבן שנה בלא חטא", ודוד המלך כל הזמן שמעלים את הספר תורה הוא רוקד והוא כוסף כמו ילד קטן, הוא מבזה את עצמו ועושה כל מיני משחקים, ומיכל שואלת אותו ואומרת: "מה, אצל שאול, אצל אבא שלי, שהיה איש אלוקים, שהיה מלאך ה', לא ראיתי כל זה, הוא היה מיושב, כל פסיעה שלו היתה מחושבת, ואתה כל הזמן מתלהב, מה אתה מתלהב…".

אז דוד עונה, "ונקלותי עוד מזאת", אני רוצה יותר להיות מבוזה, אני רוצה יותר, העיקר שאני כוסף מאד להקב"ה.

 

דוד מקשר את כל הסיבות להקב"ה

כי אצל דוד המלך היה עיקר הכיסופין, ואצל שאול המלך היה העיקר הקירבה לה', כמה שהוא "זוכה", לא כמה שהוא "רוצה" לזכות. אין לנו מושג מה זה שאול, שאול זה אין סופי אי אפשר כלל לתאר אותו, לעתיד לבוא הכל יהיה אחד, שאול יהיה ביחד עם דוד, יוסף ודוד, הם יהיו ביחד. אבל היום, שאול יותר מוצא חן בעיני העולם. מי שבן אדם צדיק הוא מחובב בעולם, אבל דוד הוא כל הזמן הוא כזה שבר כלי.

וזה מה שאומר רבינו, גלית נלחם נגד דוד, ארבעים יום הם עמדו אחד מול השני, ודוד הולך ללחום, ואומר לו גלית, אתה לוקח איזה מקל פשוט ואתה בא להילחם עמי, "וגלית מחרף ומגדף מערכות אלוקים חיים", מצח הנחש, "ומצחת נחושת על רגליו", שהיה לו חתיכת נחושת, קוראים לזה מצחת נחושת, זה חץ, שעומד כחייץ על רגליו, שלו יוכלו להזיק לרגליים שלו.

אומר שם רבינו דבר עמוק, שדוד המלך עשה את כל הרגלין, את כל הסיבות – רגל זה סיבה, רגל זה "בגלל" – "ויברך ה' אותך לרגלי", רגל זה דבר נמוך, אז זה סיבה – אז דוד המלך קישר את כל הסיבות להקב"ה, כי הוא ידע, שאפילו שהעולם מתנהג נורמלי כסדר, לפי הכוכבים והמזלות, אף על פי כן יש כזה דבר עמוק, חכמת העיבור, שדוד המלך קישר את כל הסיבות להשי"ת.

אפילו שבפועל רואה שהכל עולם כמנהגו נוהג, אבל דוד המלך מכשכש בכל אחד מישראל ואומר לו: תדע לך, אל תתיאש, יש דבר כזה שזה חי וקים, שזה מחייה את כל הבריאה, וזה יחייה את כל הבריאה. "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה", לעתיד לבוא, (אומרים את זה בחלק האחרון בהושענה רבא…) "ותחדש פני אדמה", אפילו שהאדמה היא הכי אכזרית, הכי לא משתנית – צומח אתה רואה שזה חי וקים, מים זה סוער, בהכל רואים בזה תחיה, חיות, התחדשות – אבל אדמה זה דבר שהכי עומד, 'כאילו' עומד.

אבל כבר היום, לפי המחקרים, יודעים שהאדמה מבעבעת ומלאת חיות, אלא מכיון שזה עומד, נדמה כהתיישנות, למה… זה ענין של הרגלין, סיבות, כי למה האדם נהיה ישן, בגלל שהוא רואה סיבות מסיבות שונות, זה גרם לזה וזה גרם לזה, אז הוא נהיה עוד יותר ישן ועוד יותר ישן, הכל נהיה אצלו רקוב, חלודה, ולא זז, השעון שלו נהיה "עומד", למה, בגלל שמה שמזיז את השעון, הדבר הראשון שמזיז נראה לו גם כן איזה סיבה מיוחדת, והוא התרגל לסיבות, ממילא אז כבר הוא לא מעורר את השחר, הוא הולך כבר לפי מה שמתנהג.

 

אל תתן שהגלגל יגלגל אותך, תעורר אתה את הגלגל

אבל דוד המלך אומר "עורה הנבל וכינור אעירה שחר", אני מעורר, אני עושה, אני לא נותן שהגלגל יגלגל אותי, אני מעורר את הגלגל. אומר רבינו בתורה ס"א, שהנשמות הגדולות שבקיאות בסוד העיבור הם מזיזים את הגלגל, אבל אתה רואה שהגלגל מזיז אותם, אתה רואה שכל הטבעים שלהם, כל הבעיות שלהם זה לפי הגלגל, זה לא נכון, זה נראה ככה. דוד המלך עומד וצועק: 'לא, הכיסופים שלי הם מנהיגים את כל הבריאה'.

וזה 'עיקר' מה שרבינו אומר בתורה ד' (חלק ב'), זה עיקר שמחת יום טוב, אחרת אדם לא שמח מיום טוב. כי כל יום טוב יש כל מיני צער, כמה שמכינים ומכינים, אדם רוצה קצת לשמוח, אז מקלקלים לו את כל שמחת יום טוב, מי מקלקל לו, אומר רבינו, אלו בעלי הטבע, חכמי הטבע, אלו שכבר חושבים שהכל כבר טבוע.

מה זה טבוע, כמו מטבע, למה קוראים לזה "מטבע", כי טבעו שם איזה צורה, על פי הלכה שאי אפשר לחלל מעשר אלא על דבר טבוע. אם יש להאדם חתיכת זהב או כסף, כל המטבעות היו זהב וכסף, אבל אם יש להאדם חתיכת כסף שזה הרבה יותר שווה מהמטבע, המבטע שווה איסר, וזה שווה מליון דינרים, יש לו חתיכת זהב מכובדת, הוא לא יכול לחלל על זה, למה, רק דבר שהוא טבוע כבר. "מטבע" מלשון "טבוע".

ה"טבע" זה טבוע כבר, כאילו יודעים בדיוק מה הולך להיות. למה, כי רוב האנשים, מכיוון שהתרגלו למה שקורה, אז הם לא אוהבים שאומרים להם 'תכסוף, תתגעגע למשהו עליון אינסופי…' למה, כי הם אומרים 'למה אתה משבש לי', תן להתנהג איך שמתנהג ממילא.

 

הצדיקים הטבועים

אבל הנשמות הטהורות, הנשמות הגדולות, שבקיאות בסוד העיבור, אדרבא, הצדיקים באים ואומרים להם, אתה רוצה להיות שמח, אתה צודק, אתה יודע למה אתה לא שמח, אתה שומע בכל אלה שאוהבים את הטבע, אוהבים את הדברים הטבועים, אלה מסבירים כל דבר בדרכי הטבע, קורה משהו, ישר הם מסבירים, 'כן בטח, ככה וככה וככה…' יש להם 'ראש' טוב, זה 'מצחת' הנחש. אומר רבינו, הכל נמשך משורש הנחש.

אומר רבינו, הם לא אשמים אפילו, יותר אשמים הם הצדיקים, אנשים גדולים יותר אשמים, אלו שכבר צדיקים בטבע, ועובדים לפי ההרגל שלהם, וממשיכים לפי ההרגל שלהם, מפני שלפני חמישים שנה הוא ככה התפלל וככה למד, הוא לא רוצה לשנות משהו חדש שיהיה בבריאה, הוא לא רוצה שיהיה איזה שינוי בבריאה, שהעולם יתנהג אינסופי, אפילו שאצלו במקום שלו הכל בסדר, אבל הוא לא חושב על כל הבריאה כולה.

מי שחושב על כל הבריאה כולה, יודע, ש'אפילו שאני נמצא בחממה שלי והכל בסדר', אבל כל הראש שלו, איך משנים שלא יהיה רע וצער בעולם.

 

הצער עושה מהחומר צורה

אדם הוא שמח, יש לו חתונה או ברית, כל אחד שיזכה בע"ה, אז אם יש לו נשמה טובה, אז הוא אומר "ולשמחה מה זו עושה", עכשיו אני יושב פה ושמח, ובדירה הסמוכה יושבים שם בחור מבוגר, אשה חולה.

ועוד יותר, רבינו אומר, כל מה שהאדם יותר גדול, יש לו צער ממעגל יותר רחוק. יש אדם שהוא צדיק יש לו צער מהסביבה שלו, יותר צדיק – יש לו צער יותר גדול, עד שהצדיק הגדול ביותר יש לו צער מכל העולם, שכל העולם מצערין אותו, אז רבינו מתכוון שם יותר בפשטות, שעושים לו צער, אבל קצת בעומק יותר, שהוא מצטער בצער ממקומות יותר רחוקים, כאילו 'איך אני יכול לשמוח, אם שם בהונג-קונג יש שם בנאדם שאף אחד לא מסתכל עליו, הוא חולה ואין לו קרובים, ואפילו אם שיש לו קרובים, אבל הבתי חולים אינם מקרבים רפואתו…'

אומר רבינו, שכל הצער הזה, הוא לוקח את הבנאדם ועושה מהחומר צורה. דוד המלך לקח את כל הצער שהצטער, ואמר "ה' מה רבו צרי" – כמה שיש לי יותר צרים, אנשים יותר צרים אותי, אז במקום "חומר" אני נהיה "צורה"… יותר עדין, ואזי "רבים קמים עלי" אני מקים את כל העולם לשרשו.

אומר רבינו בתורה הנזכרת (ד' ח"ב), שכמה שאנשים יותר גדולים, הכוונה, בטח שהם צדיקים, אבל אם הם לא רוצים להגביר את "מצחת הנחושת לרגליי" ממילא כל ה'רגל'ים, כל הסיבות, מסובב עם נחש.

הנחש הוא כזה רשע, "והנחש היה ערום מכל חית השדה", הנחש יודע טוב טוב שהעולם לא מתנהג לפי הטבע אלא לפי רצון אין סוף, כמו שהבעל שם טוב אומר על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" – שלא שהקב"ה אמר דיבור ונהיה בריאה, והקב"ה אחראי שמה שהוא אמר יתקיים, כי בוודאי כשהקב"ה אמר "יהי רקיע בתוך המים", אז רק הרקיעים לבד שמסבבים את כדור הארץ מקבלים חיותת ממאמרו…

כל הארץ שלנו הוא אפילו לא חרדל, אבק, לעומת הגלגלים שמסובבים את כדור הארץ. כדור הארץ זה משהו עצום, מה שיודעים אפילו על פי המדע, מה שסביב כדור הארץ… כל כך הרבה כוכבי לכת שמסובבים, שאנחנו עומדים פה, ואנחנו חושבים שיש לנו מרחבים, יש אנשים שיש להם וילה, יש אנשים שיש להם חוות, לשרון היה 'חוות השקמים', אכל שם הרבה פירות, והיה לו שם הרבה פרות ועיזים, יש אנשים שיש להם שטחים, והם לא יודעים… רק יסתכלו "שאו מרום עיניכם", אם יראה עוצמת כוכב אחד בלבד, הוא ירגיש את עצמו אפילו לא אבק, אנחנו מוקפים מאין ספור עוצמות עד אין סוף, והאדם כל הזמן הוא חושב שיש לו את השטח הזה והשטח הזה.

קיין והבל רבו על שטח, הם רבו לפחות על שטחו של כל העולם, הוא רצה שכל העולם יהיה שלו והוא רצה שכל העולם יהיה שלו, לפחות הם רבו על כל העולם. היום רבים על 'פס', אם הפס יהיה פה או הפס יהיה שם, אנשים קטנים.

אז רבינו אומר שם (תורה ד' ח"ב), שכמה שאדם גדול גדול גדול, אבל אם הוא לא מקשר את כל הסיבות ללמעלה מהסיבות – בלי שום סיבה, אז כל מה שהולך בעולם, כל החרון אף שיש בעולם, הכל ממנו. אבל הוא צדיק וגדול… כן… אבל הוא, גם הצדקות שלו, שהוא מתנהג בדרך התורה כפי שהיא כבר מוטבעת בעולם, כפי שכבר נמצאת בעולם, והוא מתנהג לפי זה

אבל הוא לא משכיל שהתורה רוצה שהוא יחדש תורה, שזה עיקר ההמתקה של האדם שהוא מחדש תורה. כי אדם שלומד תורה עד שפתאום הוא מתחיל לחדש תורה, אז אומר רבינו בתו' ק"ו, שזה נקרא תשובה שלימה.

 

עיקר חידושי תורה שהאדם ששומע אותם יתחיל לחדש גם כן

כי מתי שהאדם לומד לומד לומד לומד, פתאום מרוב שהוא לומד פתאום נהיה לו טעם טוב, פתאום הוא מתחיל לקשר הדבר מפה לפה ומפה לפה, זה נקרא חידוש, כי אז הוא 'סוחב', פה כתוב כך, ופה כתוב כך. פה המצב "עני", המצב פה בתורה נראה דברים מוזרים, אבל שם יש "עשירות", אז האדם שלומד הרבה זוכה לסחוב את העשירות של פה לעניות של שם, וזה נקרא תשובה שלמה.

כי זה שהאדם עובר עליו מה שעובר שהמזלות שלו, וכל המציאות שלו הוא במקום של עניות, הוא עובר הרבה במקום של עניות. כי כל מה שקורה בעולם הוא על פי התורה, ועל פי שורש נשמתו הוא צריך לעבור במקומות מאד עניים, בגלל שהוא מרגיש קטן, נחש מלשון קטנות, אז הוא נכנס לקטנות והוא עושה כל מיני דברים שהוא נגד התורה, למה, כי הוא נמצא במצב של עניות.

אבל הוא לא אשם, כי אולי היה במצב של הסתלקות הדעת לכן עשה מה שעשה, הוא בכלל לא אשם, טוב, הוא לא אשם – הוא לא אשם, אבל סוף כל סוף הוא עבר על ציווי התורה, ומה תשובתו, התשובה שלו יהיה, שהוא לומד תורה, והתורה היא גם כן עניה ועשירה, והוא רואה את ההיקף של העניות והעשירות של התורה, והתורה והעשירות והעניות שבתורה היא גם כן כבר מוטבעת בעולם, פה כתוב כך, בחומש כזה כתוב כך, ובחומש כזה כתוב ככה, בגמרא הזו כתוב כך, ויש גמרות וחומש שהאדם לא מתקשר עליהם, הוא לא מתחבר אליהם, אבל היות שהוא למד הרבה, אז פה כתוב ככה, ופה כתוב ככה, אז לאט לאט הוא מקשר ומשלב מפה לפה, פתאום אז הוא משנה את התורה, הוא הולך לפנימיות של התורה ששם באמת עוד לא טבוע שום דבר, הכל מתחיל להתחדש מחדש.

ואז הוא מתחיל להנהיג את הבריאה, "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", אומר רבינו בתורה ל"א, "ובטובו" – על ידי התורה שנקראת "טוב", "כי לקח טו"ב נתתי לכם" – מחדש בכל יום מעשה בראשית. מי שזוכה לטוב של התורה, הוא יכול לחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. אי אפשר כלל לתאר את התענוגים של מי שזוכה לחדש בתורה, כי מי שזוכה לחדש בתורה הוא זוכה להמתיק את כל החרון אף שיש בעולם.

יש אנשים צדיקים, שאפילו מחדשים חידושים, אבל לא מחדשים חידושים שהם מחדשים את הבריאה, מחדשים חידושים כאלה שאומרים דברים מאד מוגדרים שזה לא נותן לאדם שלומד החידושים האלה שגם הוא יתחדש, אלא מחדשים חידושים לפי מצב הטביעות של התורה שהם כבר קיבלו את התורה טבועה, ולפי זה אומרים "מילה טובה", אבל לא שכל מי ששומע אותם יכול גם כן לחדש בתורה, יקבל גם כן כאלה חידושים והתחדשויות, זה סימן שגם החידושי תורה שלהם, זה לא שהם סחבו ממקום העשיר למקום העני, אלא עוד פעם אומרים דברים מאד… דברים שהאדם יכול בתוך התורה להישאר במסגרת הזאת, ולהישאר שם…

אומר רבינו, שעיקר חידושי התורה, שהאדם גם כן יחדש חידושים שלא שמעתם אוזן מעולם. כל אחד יזכה לחדש חידושים חדשים. זה נקרא "זקנים המוסיפים קדושה ודעת בכל יום", והם זוכים להכניע את מצח הנחש לגמרי.

למה, אומר שם רבינו, שהם זוכים לכאלה אבנים טובות, עד שהדומם שלהם, הדברים הכי דוממים ועומדים, גם כן יוכלו להחיות מתים, יש שם אבן שיכול להחיות מתים. כמו שרבינו מביא שם, שהיה שם בספינה, שזה נקרא "כי שם חלקת מחוקק ספון", בספינה שלהם, ברצונות הספונים שלהם נמשך כאלה אבנים טובות, שהוא יכול להחיות את כל המתים, גם את החיים שנהיו מתים…

 

ציפורים שהתבלבלו

ומי הם החיים שנהיו מתים? האנשים שהתבלבלו מחכמת הטבע. כל הדורות בפרט בדור האחרון, יש הרבה אנשים שהטבע מאד מיישן אותם, והם נקראם "מתים", ברגע שהאדם כבר אין לו רצונות לה' הוא חושב ש'נו… צריך להישאר ככה…', הוא אוכל צהריים, אוכל בערב, וקצת יעבוד וזה… מאיפה זה מגיע, דווקא מהצדיקים שהתורה שלהם כבר טבועה, ובפרט אפיקורסים נהיים מהאנשים האלה, אבל הם כבר לא רוצים ללכת ולהתחנן לה', ולכסוף כמו אנשים צעירים, למה, כי הם התבלבלו כבר.

רבינו קורא להם "ציפורי מליחי" ציפורים שהתבלבלו, "מליח" מלשון שהתבלבלו (כמו שכתוב בקטורת "ממולח טהור קודש" שצריך להיות מעורב ומבולבל היטב), והם לקחו את הבלבול האמיתי, שזה נקרא מבלבל בתורה, לקחת מהמקום העשיר למקום העני ולחדש דברים חדשים, אז הם מבולבלים דווקא מהדברים המסודרים, שהתורה כבר מסודרת, פה היא ענייה פה היא עשירה, ומפעם לפעם, מתי שהמזל שלהם מעשיר מגיעים למקום עשיר של התורה, כמו בפורים, ובמקומות שהתורה עשירה מאד, אז שם הם מתחזקים.

לכן גם אלה שהולכים אחריהם, אז גם כן הם לא יכולים לעמוד בטבע, בטביעות שיש לעולם בתורה.

אבל על ידי הצדיקים האלו שזכו לרצון שברצונות, לתכלית הרצון, אז הם זוכים להניע את כל הבריאה כולה שהבריאה גם כן תתחיל לפרוח, "והנה פרח מטה בית לוי", שהכל יתחיל לפרוח, שאפילו האדמה שהיא הכי הדוממת, אדרבא, משם יוצא הכל, דווקא מהאדמה, מהמקום הכי נמוך, מהמקום הכי דומם, הוא מפריח את כל הבריאה כולה, משמה יהיה אבנים טובות שיחיו את כל המתים.

דווקא האדמה שנראית הכי החוצפנית, שהיא בולעת את כל העולם בתוכה, כמה חצופה האדמה שהיא בולעת אצלה את כל הצדיקים הגדולים, שכל הצדיקים הגדולים שמגיעים ליאוש של אדמה, ליאוש של דומם, שרואים שהעולם מתנהג כסדר אזי הם כבר לא מתחדשים, ומגיעים לאיזה שלב – אפילו הצדיקים שכל הזמן מתחדשים – מגיעים לאיזה שלב של אדמה, מגיעים לאיזה שלב שאומרים 'נו… כמה שרציתי הכל נשאר אותו הדבר', אז היא בולעת אותם, זאת אומרת, שהאדמה בולעת את הצדיקים הכי גדולים, כל צדיק אפילו שהוא שינה הרבה עם הכיסופין שלו, מגיע איזה שהוא שלב שהוא רואה שהכל אדמה, שהכל דומם, שלא זז שום דבר.

הצדיק אומר: לא. הצדיק הכי גדול אומר לכל הדור שאין להם כבר רצונות, שאין להם כבר כיסופין, לא. כל האדמה שאתה רואה, משם תצמיח.

 

עיקר עבודת משיח בן דוד לעורר את החסיד שנפל

כמו שרבינו אומר "חסיד שנפל גרוע ממשומד", החסיד שיש לו כל הזמן כיסופין, אבל אחרי זה כשהוא נופל, הוא גרוע ממשומד, למה, שמשומד, ברגע שאתה נותן לו איזה מופת, אתה עושה איתו איזה משהו, אז הוא ישר יכסוף לה' ויעזוב הכל וירוץ מחדש.

עכשיו ראיתי סיפור, שהרבי מלובאוויטש זי"ע, שהיה איש אלוקים, שבא אליו איזה משומד, והוא אמר לו שהוא מפיץ כפירה, והראה לו איזה ספר שחיבר שמוכיח את השמד של הגויים, אז הרבי מחב"ד, כמה שהיה יהודי טוב, אז הוא דיבר איתו ככה בחריפות, ואומר לו, שאפילו עבר עליו דברים קשים, אסור לו לעשות את זה להעביר יהודים על דתם, אז הוא נתן לרבי את הספר, הוא התעקש שהרבי יקח את הספר ויראה… אז הרבי לקח את הספר, והוא זרק את זה, ורואים את זה, איך שהוא זורק את זה על הרצפה ככה… טוב… זה היה סיפור כזה לפני בערך שלושים שנה.

והנה כשרואים את היהודי הזה, אומרים היהודי הזה הוא שמד, השתמד מסכן בגלל שעבר עליו כל מיני דברים קשים, הוא התנצל אפילו שהוא גדל במקום שעשו לו הרבה צרות, אבל הרבי מחב"ד לא נתן לו, אפילו שהוא היה רחמן, אמר, אף על פי כן, אין לך שום תירוץ…

עכשיו, הרבה שנים אחר כך, רואים אותו איך שיושב ולומד גמרא בפנים אחרות, לא יאומן כי יסופר. אפילו כשהאדם מבוגר אחרי כל כך הרבה שנים, רואים אותו איך שהוא לומד, מתנדנד, עם כיסופין… זה משומד…

אבל זה אומר רבינו, "חסיד שנפל גרוע ממשומד", למה, אומר ר' נתן בהלכות ברכות השחר ה"ה (על תורה ד' תנינא), שיש משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ומשיח בן יוסף יחזיר בתשובה את אלו שהשתמדו, את אלו הרחוקים. נו… זה עבודה מאד יפה, לעשות בעלי תשובה…

אבל משיח בן דוד יהיה לו עבודה כל כך קשה, להחזיר בתשובה את הצדיקים, את אלו שכבר קיימו את כל התורה כולה, אבל הרצונות שלהם כבר נעצרו באיזה שהוא מקום, אבל לפי הטביעות שלהם, הטבע שלהם, הם מנהיגים כך את כל הבריאה, אז ממילא הדור נראה פחד פחדים, אתה לא רואה שום אור על שום פנים, למה, אנשים הולכים, קמים בבוקר, טובלים במקוה, ואחרי זה מתפללים, ואחרי זה שואלים… 'נו…'.

 

"וואס איז נייעס…"

והם לא קולטים, הדגים האלה שכבר יצאו מהמים כבר מזמן, ואין להם לא סנפיר ולא קשקשת, אין להם שום רצונות, אז הם שואלים כל הזמן, כשהם שמים קצת הראש במים, ואחד שואל לשני כשהוא הלוך חזור במאה שערים וגאולה 'נו… וואס איז נייעס' ('נו, מה חדש…'), 'וואס הערט זיך' ('מה נשמע'), פה אתה מגלה את הפנימיות שהם מחפשים, הם מחפשים חדשות 'נייעס', הלא התפללת עכשיו, ואתה יודע חצי ש"ס גם כן, וגם במסחר יש הצלחה, ומכל מקום אחד שואל לשני, 'נו… איז וואס איז נייעס'.

מה זה 'וואס איז נייעס', אה… זה יותר חשוב מכל מה שעשה עד עכשיו…

"וואס איז נייעס?" או אה… בא נגלה לך מה חדשות יש בעולם, שאתה יכול בעצמך לעשות "נייעס", אתה יכול בעצמך לעשות חדשות, תלך עכשיו לבית, ותגיד בבית, בא נלך לשדה, בא נכסוף להשי"ת, בא נפתח ליקוטי מוהר"ן, בא נפתח גמרא, נראה שם איזה "נייעס", בא נחדש חידושים חדשים, בא נביא את משיח, בא נחדש הרצונות…

'אה… וואס איז געשטאנען היינט אין 'המבשר'… ס'גייט זיין בחירות… ער האט שוין געגעבן די 'רשימה'?…' (אה… מה כתבו היום בעיתון… הולך להיות בחירות… כבר הגישו הרשימות?…), נו… ככה נראים… וזה כבר הצדיקים… הצדיקים, הגדולים, הקטנים, הכל מסביב לדברים הטבועים כבר, אחרי זה אתה מתפלא שיש חילונים? החילונים הם בסדר, החילונים כוספים, הם לא יודעים אפילו למה הם כוספים, אבל מגיע יום כיפור הם צמים. כל תל אביב… אחד אמר לי שגר בתל אביב, כל תל אביב… כל תל אביב ממש, היה נראה כמו ימות המשיח ביום כיפור, הכל אוהלים בחוץ, בתי כנסיות בחוץ, כולם ישבו עם בגדי יום טוב, כולם, חילונים, כולם ישבו, וסיפרו לי על התעוררות לתשובה כאלה שם, ממש עד דמעות…

 

משיח יקח את הרצונות של הפושעים ויקרב בזה את החרדים

וזה למה, משום שהרצון נשאר שם, הרצון נשאר אצל המשומדים, אצל אנשים שלא יודעים, שלא זוכים עדיין לקיים את רצון ה', אז משיח, הפוך, כשיגיע, הוא יקח את הרצונות של הפושעים שלא יודעים שום דבר, יגיע לפלורידה, יש שם הרבה אנשים רחוקים שעוד זוכרים את האבא… את הסבא לפני השואה, הוא יקח את הרצונות שלהם, הרצונות שלהם זה אינסופי, ויבוא למקומות החרדים ויעורר אותם מהשינה הגדולה שיש להם, ויתן להם את הרצונות האלה, ויאמר להם 'אה… עכשיו אתם חסידי ברסלב, עכשיו יש לכם כאלה רצונות שאתם יודעים שאתם יכולים לשנות את כל הבריאה, לכו לשדות, לכו ליערות'.

האדם כשרואה כאלה הרים כאלה גבעות שבגליל, כל ההרים והגבעות האלה היה צריך להיות מלא עם אנשים, כמו שאומר רבינו "אתם אנשים כשרים, אבל רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים", שתכספו לה', להגיד לו 'רבונו של עולם, למה למה למה, איפה אתה, למה אתה לא מתגלה… "אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה"..'.

אומר משה רבינו להשי"ת, אם עולם כמנהגו נוהג, על ידי מט"ט, אל תעלנו מזה. בשביל מה אני צריך שתעלה אותי ממצרים, אם אתה לא מגלה לי נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים, נפלאות כאלה ש"ונפלינו אני עמך מכל העם אשר על פני האדמה" – שתראה לנו כל הזמן דברים חדשים, אם אתה מתנהג אתנו על ידי מט"ט, ולא על ידי השכינה שאנחנו נתחדש בכל יום, אז בשביל מה אני צריך את כל הסיפור הזה.

אז הקב"ה הודה לו ואמר לו, כן, "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים".

 

גוי אסור לו לשנות הטבע, יהודי מוכרח.

אבל אף על פי כן, הקב"ה מנהיג כן על ידי מט"ט, כידוע, שמצד אחד הוא מנהיג הבריאה על ידי מט"ט, מצד אחד הוא הבטיח לו "ונפלינו אני ועמך…" שכן נראה ניסים ונפלאות. איך זה מסתדר.

אלא אמנם העולם כמנהגו נוהג, אבל הקב"ה מסר על כל יהודי ויהודי, שהוא יכול לבקוע אפילו את התורה, אפילו את הדברים הטבועים, את התורה ואת הדברים שמתנהגים על פי התורה, לשבור את הטבע, ולגלות מתחת לשכבה הזו, לגלות את הרצון, שזה הנשמה. אומר רבי נתן, הנשמה שיש ליהודי יותר מגוי, שיהודי יש לו כוח לשנות את הטבע יותר מגוי. גוי הוא בטבע, "כי אותם חלק ה' לכל העמים", השמש והירח וכל הכוכבים זה חלק של כל העמים שאסור להם לשנות את הטבע. "גוי ששבת חיב מיתה", אסור לו לשנות את הטבע, אסור לו להגיד להשי"ת 'אתה תשנה את הטבע'.

אבל יהודי, לא רק שלא אסור לו, אלא הוא מוכרח. ואם הוא לא משתמש בכוח הזה, אז הוא לא יהודי… הוא יהודי, אבל הוא לא ממלא את התפקיד שלו כהו-זה.

כל יהודי זה אברהם אבינו, ואברהם אבינו משנה את הטבע… כל המציאות של אברהם אבינו, כל מה שנולד היהודי הראשון מלידתו – זה יצחק, זה רק בגלל שאברהם אבינו אומר להקב"ה "הן לי לא נתת זרע, ובן ביתי הוא דמשק אליעזר" יורש אותי. דמשק אליעזר, אומר רבינו בתו' ל"א, זה טבע. אדם צריך להיות אברהם, אברהם זה למעלה מהטבע. אליעזר זה 'למדן', לא צדיק.

יש 'למדן' ויש 'צדיק', למדן זה עולם היצירה, זה עולם שמתנהג כמנהגו, ו'צדיק' זה יסוד דאצילות, כשלאדם יש לו כיסופין, זה צדיק, זה אברהם.

אז אברהם אבינו אומר להשי"ת, איך אתה מבטיח לי שאני ירש את כל ההבטחות שאתה מבטיח לי, אם יש לי רק את אליעזר, רק את ההנהגה של למדן, שזה ההנהגה של התורה הטבועה מכבר, ושם "אין לי זרע"…

אומר לו הקב"ה: 'נכון, אתה צודק, עצם הדבר שאתה שואל את זה, זה מראה שבעזרת ה' תתגבר על ה'למדן', תתגבר על הטבע שיש לעולם בתורה, ובע"ה עצם הדבר שאתה שואל, שאתה מתחצף… שהקב"ה מבטיח לו כל מיני הבטחות, והוא אומר להקב"ה, 'איך אתה מבטיח לי, אבל הכל טבוע, ואיך אתה מבטיח לי דברים שיהיו למעלה מהטבע', אז הקב"ה עונה לו, 'אתה רואה, זה לבד שאתה שואל, זה מראה שאתה כבר לא מסכים עם הטבע'.

אז כל יהודי יש בו משהו שמקשקש בתוכו ואומר לו "וואס איז נייעס…", "וואס איז נייעס?…" נו… אם אתה שואל, זה בעצמו סימן שאתה יש לך תקוה. כי אם לא היית שואל "וואס איז נייעס", היית הולך כמו איזה גרמני ברחוב. גרמני לא שואל "וואס איז נייעס", גרמני, בגלל שבגרמניה זה שטחים אינסופיים, 'היילהייזער'… 'מיילהייזער'… יש כל מיני עיירות, אתה רואה מליוני גויים מסתובבים ולא מדברים האחד עם השני בכלל, כל אחד יודע בדיוק איפה שהוא הולך, כל אחד יודע את המסלול שלו, העיירות הגדולות, העיירות הקטנות… אף אחד לא שואל "וואס איז נייעס"… ברוסיא אף אחד לא שואל "וואס איז נייעס", כולם רגועים…

מי שואל "וואס איז נייעס", רק יהודי, יהודי יש לו נשמה עדינה, 'נו וואס איז נייעס, וואס הערטצ'אך'… באמת כל החדשות שבעולם זה סביב ישראל, אומרת הגמרא, "אפילו ספינות שהולכות מגליא לאספמיה", שאלו שתי מקומות שאין להם שום קשר לישראל, הולכים ספינות מפה לפה עם כל מיני סחורות, "הכל בשביל ישראל".

 

כל החידושים הם ב"שְׁבִיל" של ישראל

כל החידושים שיש בעולם, הכל שייך לישראל, הם מחדשים את הבריאה למעשה. כל החידוש בעולם, איפה שיש איזה חידוש בעולם, כל השינויים שיש בעולם, זה הכל בשביל ישראל, ב"שְׁבִיל" של ישראל, הם עושים את כל החידושים בעולם.

אז זה אומר רבי נתן, כמה פעמים, שחודש תשרי זה שורש של שינויים בעולם, השורש של חידושים בעולם, השורש של כיסופין, שאדם זוכה לחדש ספרים חדשים בתורה. איך אדם עושה ספר, על ידי כיסופין, כמה שהאדם יש שלו יותר כיסופין לה', כך הספר שלו נראה. הספר של האדם נראה כפי הכיסופין.

כל העולם מלא באין סוף ספרים, כי כמה שיש להאדם כיסופין יותר גדולים לה', שהוא לא משלים עם המצב שלו, שכמה שהמצב שלו נראה גרוע שלא יכול להשתנות, הוא לא משלים עם המצב שלו, הוא כוסף לה', וכך הוא עושה עוד ספרים ועוד ספרים, יש שפעם רואה שזה נתפס ופעם הוא לא רואה, אבל הוא עושה ספרים, והאדם שלא מתייאש הוא יכול לעשות ספרים, "והיה מספ"ר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב", "ויותר מהמה הזהר בני עשות ספרים הרבה אין קץ", שכל אחד צריך לעשות ספרים אין קץ, זה עיקר התיקון של חודש תשרי, שכל אחד ואחד ישתדל לעשות ספרים עד אין קץ, והספרים האלו יביאו את משיח.

 

קח סימן זה בידך שחודש תשרי הומתק

כמה שהאדם משתוקק לה' ולא משלים עם המצב שלו, אלא כל הזמן כוסף לה', הוא יעשה ספרים כאלה, שהספרים האלה יביאו את משיח. זאת אומרת, הסימן הכי טוב שנמתק הדין של חודש תשרי, שהאדם חזק בדעתו לעשות ספרים אין קץ, כל כיסופין שיש להאדם הוא עושה מזה עוד ספרים ועוד ספרים ועוד ספרים, שבגלל זה היום מתרבים הספרים, שעם ישראל נמצא בסוף וקץ כל הדורות, ועם ישראל יש להם כיסופין שלא היו מימות עולם, בגלל זה עכשיו מתרבים הספרים מאד מאד, בגלל שכל אחד מגלה את הרצונות שלו בספרים.

ואפילו שזה ספרים בנגלה, וספרים שלא ממש כתוב שם פנימיות ועתיד, מכל מקום כל ספר, היות שהוא מחדש שם משהו חדש, סימן שיש לו כיסופין להשי"ת.

וביותר שהאדם יש לו כיסופין ממש אינסופיים, הוא זוכה לחבר את הספרים הכי יפים. כי כמה שהאדם יש לו כיסופין יותר, הוא מוציא ספרים עוד יותר. האדם צריך להשתדל לחדש את הרצונות שלו, ואז הכל נהיה אחרת, כל הבריאה תתחדש.

וזה מה שאנו רואים היום התפתחות חכמת הדפוס, "ולא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", כמו שרבינו מביא בתורה ד', שענין הרגלין הוא הרי סיבה, ועל ידי חכמת הדפוס, 'חקיקה', יתתקנו ה"רגלין", וכמו שכותב רבי נתן, שככל שתתרבה חכמת הדפוס בעולם, שיצאו ספרים רבים של התורה, שהספרים האלה מגלים רצון ה', שכמה שיש תורה נורמאלי, אז למה היום יוצאים בלי עין הרע אלפי ספרים חדשים על ידי תלמידי חכמים מופלגים, על כל ההלכות, גם על זה מסביר רבי נתן שזה קשור לרצון, כי סוף כל סוף מה הם רוצים להביע, אפילו שהם קצת טובעים בדברים שקבועים ומוטבעים מכבר, מכל מקום הם רוצים להראות מה שהקב"ה רוצה, וזה ממילא נובע מספרם, וזה גם חלק מהגאולה.

עצם הדבר שהאדם לוקח את התורה ומחדש בה, מה הוא מחדש, סוף סוף, מה הוא רוצה, גם אם נאמר שהוא מאד מגושם ולוקח רק הדברים הכתובים בלא לחדש חדשות, מכל מקום, סוף כל סוף, מה הוא רוצה, הרצון של הקב"ה, ממילא יש לו גם כן קשר לגאולה, כי כל חידושי תורה יש להם קשר עם הרצון, וכל מי שמחדש בתורה, אסור לזלזל בזה, כמו שאומר רבינו, כי סוף כל סוף הוא מגלה רצונו, לכן אשרי מי שלומד תורה הרבה עד שמגיע לידי חידוש, ואז מובטח לו שימלא ה' כל משאלות לבו לטובה, למה, כי מוציא לפועל הרצון האמיתי של השי"ת שכל אחד יחדש בתורה.

 

להיות תינוק

מה הדבר הכי מתוק בעולם, שכל העולם אוהב, ילד תינוק, זה הדבר הכי מתוק בעולם. כשמשיח יגיע, מה יגידו "אני היום ילדיתיך", זה הדבר הכי… כשרואים ילד קטן, תינוק, האדם נימס לגמרי, למה, הוא רוצה להיות טהור וזך, כמו שהתינוק לא רוצה שום דבר, לילד יש לו רק חזון אחד, הוא רק כלפי מעלה, הוא לא רוצה שום דבר עצמי, הוא רק רוצה להשפיע, הוא לא יודע אפילו מה שהוא רוצה.

רבינו, שהוא התקווה של כל הבריאה, מה הוא אומר, "לא התחלתי לחיות עדיין כלל". "אני יניק שעוד לא התחלתי". אבל סוף כל סוף אף אחד לא רוצה שהילד שלא לא יגדל, אם ילד לא גודל זה הסימן שהוא הכי חולה בעולם. אם הוא לא מתפתח הוא הכי חולה בעולם.

אבל האין סוף של רבינו, הוא שרבינו אומר (בסיפורי מעשיות, ז' בעטלירס) שהילד יהיה הכי זקן, עתיק, הכי זקן בעולם, אבל כמה שהוא גודל יותר, הילדות שלו נהיית יותר ילד, יותר תינוק. אי אפשר לתאר, אפילו סתם בפשטות את התענוג להיות תינוק… כל אחד רוצה להיות ילד, וכל אחד רוצה שה'ילד' שלו יגדל, אז זה עושה ניגוד, כי אם ילד גודל הוא מאבד את הילדותיות שלו, בא רבינו ואמר את החכמה הכי גדולה בעולם, את התענוג, את השאיפה הכי גדולה שיש, שאף אחד לא מעיז להגיד: הוא אומר שהילד יגדל, וכמה שיגדל יותר – הוא ישוב ויחזור להיות תינוק וילד מחדש. זה פחד.

וכל זה הוא נותן לנו לדרשה שתהיו אתם כמוני, זאת אומרת שכל אחד בעולם יש לו בחינת משיח, שכמה שהוא גודל הוא יכול להיות יותר זך ויותר נקי.

וזה ממתיק את כל הדינים שבעולם. כי בדרך כלל כמה שהאדם יותר גודל, הוא נהפך יותר 'דין'… כמה שהוא יותר רוצה 'משהו', הוא ברוגז על העולם, כמו שרבינו אומר בתורה ד' (חלק ב'), שכמה שאדם זקן יותר "שבע ימים", הוא "שבע רוגז", כמה שהאדם יותר זקן הוא נהיה יותר קצר ימים.

אבל יכול להיות אדם שכמה שהוא יותר גדול, יותר זקן, הוא יותר יחזור להתחלות שבכל ההתחלות, כמה שהוא זקן יותר הוא יותר יתחיל מחדש כאילו שלא התחיל מעולם. ורבינו אומר, אני נותן לכם זאת מתנה לדרשה.

 

כל האור של התפילה, שהאדם מייחל ומצפה

רבי נתן מסביר בליקוטי הלכות, שזה ממתיק את כל הכ"ד בתי דינין. שכל הצדיקים, אפילו שהם גודלים, והם נשארים בקצת ה'ילד'ותיות וההתחדשות, אבל סוף כל סוף הם קצת קצת נהיו יותר 'מבוגרים', אז הם לא יכולים להמתיק אלא רק את הדינים של זעיר אנפין, רק את הדינים של ההנהגה, לפחות של עכשיו, דהיינו ישועה לשעתה.

אבל הצדיק הזה שתמיד מתחיל כאילו לא התחיל עדיין, ומושך עצמו לעבודות פשוטות ולתנועות משונות שעושים יראי ה' בתחילת עבודתם בעבודת ה', כמו שילד קטן מתחיל לעבוד את ה', אז לא רק שהוא ממתיק את הדינים, אלא הוא מגלה את ה"עינא חדא דרחמי" (העין האחד של רחמים), כמו שרבינו מביא מהאידרא בתו' ד' (חלק א'), שהעולם מתנהג בעינא חדא דרחמי, כמו ילד קטן שיש לו רק "עיני ה' אל יראיו למייחלים לחסדו".

כמו שראיתי היום שרש"י אומר בפרשתינו (פרשת נח) "ויָחֵל שבעת ימים אחרים", שזה "ויְחַל", שכל הענין של התפילה, ויחל משה, תלוי ב-ויָחֵל עוד שבעת ימים אחרים,, שימתין, יצפה ויכסוף. כי כל האור של האדם זה תפילה, מכיוון שעל ידה, כמו שרבינו אומר בתו' ז' (חלק ב') משנה את הטבע, והאדם זוכה ללמעלה מהזמן, שזה התחדשות, וכל האור של התפילה הוא שהאדם מייחל, הוא מצפה…

אם האדם לא מצפה הוא כבר זקן, למה הוא זקן, כי כבר פעל… כבר עשה… אבל אם האדם עדיין מחכה, זה סימן שהוא עדיין לא התאכזב, הוא מחכה כמו שהאדם מחכה ברגע הראשון למישהו, אז ברגע הראשון הוא לא יתאכזב גם אם עדיין לא נהנה, אז תמיד האדם צריך לחזור לחכות כמו ברגע הראשון, ואם האדם חוזר לרגע הראשון, אז הוא מחכה בשיא ה'טוב', בשיא התקווה, בלי רוגז. אז ככה כל התפילה שלנו, צריכה שתהיה כמו חיכוי של הרגע הראשון, טרי, 'פריש…'

 

אנחנו מחכים והקב"ה מחכה, למה משיח לא בא

וזה מה שאומרת הגמרא, למה הקב"ה מחכה ולא מביא את המשיח, אם אנחנו מחכים והוא מחכה – יש פסוק שהקב"ה מחכה "וכן יחכה ה' לחננכם", ומצידנו כתוב "אם יתמהמה אחכה לו". אנחנו מחכים לו הוא מחכה לנו, ומי מעכב את זה, "כדי שנקבל שכר על החיכוי". זאת אומרת, שהחיכוי, הייחול, "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'", לא מספיק שמחכים בחצי פה, אלא כמו שרבי נתן כותב על תורה ד' (ח"ב) "לחדש את הרצונות", שהרצונות יהיו חדשים. כי אם יש לאדם רצונות ישנים, אז זה רצונות של שאר הצדיקים, רבינו רוצה שהרצון יהיה כמו שילד לא התחיל עדיין לחיות כלל.

וזה "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע", הדמים של הרשע, כל הדמים שבעולם של הרשעים, הדמים שלהם זה דמים ישנים, דמים שלא מתחדשים, אומר רבינו, שאדם שרוצה לנצח את השני, ולא רוצה לנצח את התאוות שלו, אז הדמים שלו "צולע על יריכו". ה"יריכו" שהם הרגלין שלו, זה כבר צולע, הוא כבר תולה את הסיבות שלו בכל מיני דברים, ב"צולע", ברגלין. "האשה אשר נתת עמדי…", שאדם הראשון אומר, 'הרגלין שלי, סיבה פלונית ופלונית, הן גרמו לחטא'.

אבל מי שעובד בזה את ה', שכל הזמן הוא מדבר דיבורים חדשים לה', הוא לא מתעייף, אז כל הסיבות שלו זה רק סיבה אחת: כדי לרצות את הקב"ה שמתאווה לתפילתן של צדיקים, שמתגעגע כביכול שהוא יתפלל הלאה מחדש לגמרי.

הקב"ה רוצה להביא את האדם לחדש. המטרה של האדם זה להביא ישועה, אבל המטרה של הקב"ה שהאדם יחדש את כל הבריאה, לא רק לבטל את הטבע, כמו שרבינו אומר, שקשה לבטל את כל הטבע של כל הבריאה (הקדמה תיקון הכללי), ואפילו משה רבינו ביטל רק את הטבע לפי שעה, מפני שעוד לא הגיע הזמן,

אבל לעתיד לבוא יתבטל הטבע לגמרי. לא שהאדם יצטרך לקבל ישועה ויצטרך לבטל איזה טבע פרטי, שזה נקרא שהאדם מבטל את זעיר אנפין, אחד מכ"ד בתי דינים, אלא האדם בתפילותיו ובכיסופיו יבטל את הטבע לגמרי שלא יהיה מציאות של צער, כי כל הגלגלים ישתנו ויתנהגו רק לפי התפילות שלנו, לפי ההתחדשות שלנו.

וזה נקרא "פדיון הכולל", "כי פ'ד'ה' ה' את יעקב", ורבי נתן אומר פ'ד'ה' סופי תיבות משה' יוסף' דוד', שמשיח יקבל את הכוח של התחדשות, שמשיח יתחדש לגמרי ויבטל את הטבע לגמרי, שלא יהיה דבר שאדם צריך ישועה שהוא מוצא עצמו מתפלל על ישועה פרטית, כל הזמן "ישועתן של ישראל הוא ישועתן של הקב"ה", "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי", שיראו אז, שכל הישועה של ישראל הוא ישועתו של הקב"ה, כי הקב"ה ישנה את הטבע לגמרי, שכל הישועה תהיה ישועה כללית, שכל אחד ירצה את ה' אין סופי, והשי"ת יגלה את עצמו אינסופי, וירצו אותו וירוצו אחריו הלאה, וכמה שירצו אותו הוא יגלה שוב עד כמה הוא אין סופי.

זה הישועה הגדולה של כל הישועות שכל הצדיקים מחכים לזה, וכל היום הדין הגדול והנורא, כל הרוגז הגדול והנורא, כמה שהאדם יבקש את הפדיון הכולל, אזי יבטל את הרוגז. אך כמה שהאדם מבקש ישועה פרטית ומסתפק בזה, זה נקרא שהוא נהיה ישן, וכמה שהאדם מתעקש על ישועה כללית, זה נקרא שהוא מתחדש, למה שהוא רוצה את החדש, את ההתחדשות שיהיה לעתיד.

להורדת הקובץ והדפסה לחץ כאן

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ט"ו חשון ה'תשע"ט
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.