“אין לך דבר שהבעל דבר יוכל להטות את האדם ולהפוך עבירות למצוות כמו בענין המחלוקת”

“אין לך דבר שהבעל דבר יוכל להטות את האדם ולהפוך עבירות למצוות כמו בענין המחלוקת” דברים חוצבי להבות אש שמתפרסמים בימים אלו מפי הרה”צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א

הרה"צ יעקב מאיר שכטר שליט"א | צילום: נתן הורביץ

הגילוי בחלום מעולם האמת

כל אחד יודע כמה הוא צריך לתקן בעולם הזה, השי”ת ברוב אהבתו אלינו הזמין לנו סגולה קלה ומתוקה שהיא “המעביר על מידותיו”, ועובדא שמעתי, זקני הרה”צ רבי מאיר אברמוביץ’ זצ”ל, יחד עם דודי הרה”צ רבי שמואל תפילינסקי זצ”ל הם אשר גילו את יכולת עשיית התפילין מעור בהמה גסה ותוך כדי עשיית הבתים המהודרים היו עוסקים בעבודת השי”ת.

ושמעתי מאביו של הגאון רבי אליעזר בראנד  זלה”ה שעבד אצלם במשך שמונה שנים. וכל הזמן הזה לא שמע מהם שיחה בטילה, כי כל הזמן שננו משניות בעל פה, שניהם הסתלקו בקצירת שנים רח”ל. ואחר שנסתלק רבי שמואל בא לחברו זקני רבי מאיר בחלום, ובתוך דבריו שאל אותו זקני, מה נעשך בדינך שם למעלה, אמר לו אך זאת: עומק הדין הוא נורא ואיום. כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ובכל דיבור ומעשה אפשר לדקדק האם נעשה לה’ או בשביל פניות אחרות וכדו’, עכ”פ עומק הדין הוא נורא ואיום. ועם כל זה קיימת סגולה נפלאה להינצל מהדינים הקשים, סגולה שאין היא קשה כל כך לקיימה – להעביר על מידותיו ומשמיא יעברו לו על מידותיו ויינצל מחומרת הדין וייהפך לו לטובה ולברכה.

מילה טובה שהמיסה את לבו של השודד

כשאנו באים להתעורר על ענין המידות טובות  והארת פנים לחבירו צריך לזכור כוחה של מילה טובה, ושמעתי עובדא נפלאה, שארעה זה לאחרונה יהודי אחד יצא מאיזה מקום מסחר כשבידו חבילה גדולה מלאה עם שטרות כסף, הון עתק של כמה מליוני שטרלינג. איך שהוא נודע הדבר לקבוצת גנבים מסוכנת ואלימה אשר עקבו אחריו פסיעה אחר פסיעה בצאתו עם אוצר הכסף. כשהגיע הסוחר לרחוב צדדי ושקט התנפלו עליו ודרשו ממנו את צרור הכסף אם חייו יקרים לו, תוך שהם מכוונים את נשקם למול פניו. הלה, יהודי בר- דעת לא איבד עשתונותיו, הוא התבונן לראות מי הוא מנהיג הכנופיה ופנה אליו במילים הללו:

“חפץ אני דבר עמך כמה מילים, אך תחילה עליך לדעת כי רצוני לדבר עמך נובע מכך שאני מכיר בך שאתה אדם טוב, אדם בעל לב ובר דעת גדול, ונראה שנשמה יקרה שוכנת בקרבך, וא”כ אנא הטה אזנך לאמרתי”. מנהיג החבורה התרכך מעט והסכים לשמוע מה בפי היהודי. ובכן, פנה אליו הסוחר הנגנב בשאלה : “עבור מה צריך אתה את הכסף?” “לשתות!” הייתה תשובת  ראש הגזלנים. “נוהג אני לשתות את הטיפה המרה מדי לילה וזקוק  אני תמיד למזומנים”. “כמה עולה לך כל לילה השתייה”, שאלהו הנשדד: “חמש שטרלינג”, השיב . א”כ, הוציא  היהודי עשרה שטרלינג מכיסו ואמר, “טול את הכסף ויהיה לך לשתייה לשתי לילות” הלה, מנהיג החבורה, נתן אות לחבורת הגנבים שירפו ממנו, ועזבוהו לנפשו עם צרור כספו. למחרת, בעוד מיודענו הסוחר עומד בתפילה, הבחין לתדהמתו באותו בר-נש ראש הגזלנים עומד בפתח בית הכנסת, ככל הנראה הוא ממתין לו.

הסוחר נפחד מאוד מה הוא זומם לעשות ושיניו דא לדא נקשו מאימה. והנה לפליאתו הרבה ניגש אליו הגזלן. ומחזיר לו חמישה שטרלינג, באמרו, נתת לי כפול, כי עבור לילה אחד הספיק  לי חמישה, ואת השאר מצאתי  לחובה להשיב לך. הלה נדהם מישרותו של הגזלן, וביקש שיסביר לו פשרן של דברים ועל הנהגתו האצילית עמו: רק אתמול רצה לגזול ממנו את  כל כספו ועכשיו טורח הוא להחזיר לו חמישה שטרלינג עודף. שמע נא, פתח הגזלן פיו ודיבר בהתרגשות: אני בן עשרים ושבע שנה, ומעולם לא שמעתי עלי דיבור טוב, לא מפי אבי, לא מפי אמי לא מפי אחי ואחיותיי  לא מפי מורי ורבותי ולא מפי שכני וחברי ולא מפי מכרי, אף אחד לא התבטא  עלי שאני אדם בעל לב טוב איש לא אמר עלי כי אני אדם טוב ולא שאני אדם נבון, אינך יכול לשער בנפשך איך החייתני והענגת את נפשי כשהרעפת עלי דברי שבח לבביים כאלו, האמן לי שהפכתי באותו רגע לאדם אחר לגמרי, ומסיבה זו שאתה אדם מבין וידעת את נפשי איך להחיותה, הוריתי לעזבך ולא להזיק לך וגם את  חמש השטרות אני מחזיר לך בזה!

עד היכן הצליחה הארת הפנים להמתיק את כל הדינים והצרות שאותו אדם עלול היה לסבול, וגם זכה להיטיב עם נפש מישראל ששקעה בעומק החטא…

וזו היא שיחה מפורשת מרביה”ק מוהר”ן מברסלב זי”ע (שיחות  הר”ן אות מג): יש בני אדם שיש להם יסורים גדולים ונוראים רחמנא ליצלן, והם היו רוצים לספר [מה שבלבם] אך אין להם בפני מי לספר ולהשיח עמו את כל אשר עם לבבם, והם הולכים מלאים ייסורים ודאגות וכשבא אדם עם פנים שוחקות  יכול להחיות אותם ממש. ולהחיות אדם אינו דבר רק, כי הוא דבר גדול מאוד  וכמו שמובא בגמרא (תענית כ”ב) מהני תרי בדחי שזכו למה שזכו ע”י שהיו משמחים בני אדם”.

ועצה זו של קבלת הבזיון באהבה והארת פנים מועילה גם במקום סכנה כפי שמסופר על מרן הגרי”ח זוננפלד זצ”ל  שפעם הלך בשוק הערבי בעיר העתיקה (באטראק) וזרק עליו ישמעאלי אחד קליפה. ניגש הגרי”ח אליו בסבר פנים יפות ואמר לו קאטיל- חאראק (תודה רבה  בערבית) שאלו הישמעאלי: על מה מגיע לי יישר כח, על הקליפה שזרקתי עליך? ענה לו הגרי”ח, הרי היית  יכול לזרוק אבן, וזרקת רק קליפה, על זה מגיע לך ברכת יישר כוח, ונתפעל הישמעאלי וביקש את מחילתו של הגרי”ח ונהפך לבו וחזר בו משנאתו שפעפעה בו.

הבזיונות מצילים את חייך

זה מכבר השיח לבו לפני רב חשוב שהוא סובל ממסכת רדיפות ובזיונות (וכי מי אין לו רדיפות…) שאלתי אותו מנין לך שהם רדיפות, אולי הם טובה גדולה עבורך, חשוב נא לרגע, הרי אתה כבר אדם מבוגר לאורך ימים ושנים, ויתכן שכל אריכות ימיך שמוסיפים לך שנות חיים אע”פ שנאמר (פסחים פ”ז) ‘הרבנות מקברת את בעליה’, הוא רק  בגלל הדבר הזה, בזכות הזיכוך שאתה עובר מכח הרדיפות האלו, וכל זאת מלבד תיקונים רוחניים נצחיים שאתה מרוויח מהבזיונות והשפיכות דמים שמזכה אותך אותו  יהודי שלקח למצווה לרדוף אותך ואם חפץ חיים הנך קבל נא באהבה את הייסורים ואל תבעוט בהם כי יתכן וכל המשך חייך תלויים בהם.

הלה הודה לי מקרב לב על הדיבורים הנכוחים הללו. ובוודאי עלינו לדעת שאי אפשר לשער כמה רחמים והמתקת הדינים מביא על עצמו המקבל באהבה את פגיעתו, אשרי לו בזה ובבא, הוא ניצול גם מכל הדינים הקשים בעוה”ז וגם בעוה”ב.

המחלוקת עם הרבנים שאינם הולכים בשיטה שלנו

אנו חיים בזמן קשה, שיש תלמידי חכמים מופלגים מדקדקים בקלה כבחמורה מאמינים בי”ג עיקרים של ‘אני מאמין’, אך הם לא למדו בחיידר שלנו, ללמוד כיצד להביט על המצב והתקופה כמו שלימדונו רבותינו בחיידרים הוותיקים שלנו. אולם זאת יש לדעת שכשם שחסר להם עניינים שיש לנו, יש עניינים התלויים ביסודות הדת ובעבודת ה’ שאנו צריכים ללמוד מהם, אך יחד עם זאת יש  להיזהר לבלי להיגרר אחר דיעותיהם.

ולימוד מורכב זה, הוא לימוד קשה מאוד שמצד אחד אסור לפרוש  ולהתנתק  מאנשים מישראל, וכן גם אסור לנתק ולהפריד בין השי”ת לעמו ישראל, כי יש לימודי זכות רבים בלי גבול, כי אנו אומרים תמיד שהשי”ת לא טעה בבחרו בכלל ישראל ולא עשה עסק רע עמהם אך מצד שני יש להיזהר ולהתרחק כמטחווי קשת לא להתקרב כמלוא נימה לדעות זרות והיא עבודה קשה שבמקדש, לגשר בין שני הצדדים וד”ל.  ה’ ירחם ויוליכנו בדרך הנכונה תמיד.

ערבים או ציונים?

אצל מרן הראב”ד הגאון הצדיק רבי דוד יונגרייז זצ”ל הבחנתי מאד איך שהוא שולט על הנהגה מורכבת של ‘מקום יש בראש להניח שני תפילין’. מצד אחד ראיתי שאע”פ שהיה קנאי עצום, מכל מקום בלילה שפרצה המלחמה בחודש  אייר שנת תשכ”ז, ששמעו את ההפצצות בלילה הקשה ההוא, ואילו רבי דוד ישב כל אותו הלילה ודרש בזכותם של ישראל וקטרג על אומות העולם. אגב לילה זה היה מ”ב לעומר, ובהיותו גם מקובל, דרש גם בתורת הקבלה בצירופים של שם מ”ב. ובאמצע תוך כדי שהוא מדבר בגנותם וברעתם של הישמעאלים הלוחמים נגד עם ישראל, נענה אחד ואמר “הישמעאלים  הרי נלחמים עכשיו עם הציונים האפיקורסים”… רבי דוד לא נתן לו לסיים את דבריו וצעק: אין זה כלל וכלל זכות עבורם, אין זה שום זכות עבורם, והמשיך כל הלילה לעסוק  רק בלימוד זכות על כלל ישראל מחד גיסא, וקיטרוגים על הגויים מאידך גיסא.

אולם לאחר המלחמה נשא  שיחה בבית המדרש בבתי אונגרין נגד הציונים והערב – רב, מתובלת במאמרי חז”ל רבים, כי הרי הוא היה גאון עצום במדרש וחשתי ממש ששכינה מדברת מתוך גרונו. ולמדתי היטב את המאמר: ‘מקום יש בראש להניח שני תפילין’.

האמת הוא שיש מינים ואפיקורסים, אך הם רק הראשים והמנהיגים, ואילו ה’עמך’ הם בגדר של תינוקות שנישבו, הרי הם יהודים, בניו של מקום, אלא שהם מלוכלכים בטיט וצואה ואמנם יש להתרחק מהם. למה הדבר דומה, לאחד שאחיו נתלכלך בטיט וצואה, אמנם הוא מתרחק ממנו כדי שלא יטנף גם הוא, אך מצד  שני עליו לזכור שאחיו הוא, ושני דברים נפרדים הם. וכבר הבאנו למעלה דברי רש”י על הפסוק “נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחייתו ארץ (תהילים ע”ט) והיה קשה לרש”י: איך אתה מכנה אותם ‘חסידיך’ ו’עבדיך’ כי כל אחד מישראל הוא כמרגלית  טובה אלא שהוא מטונף בטיט ובצואה.

אמנם יש להתרחק מהרשעים לבל יטמאו מטינופם, מהטינוף במחשבה, מהטינוף למעשה, אך במציאות הרי הם אבנים טובות ומרגליות.

ישראל עם קודשו הם סוד עליון, וכשם שיש להאמין בבורא עולם ובתורה הקדושה ובכל כללי האמונה, כן יש להאמין שכל אחד מישראל הוא סוד עליון שאיי אפשר להשיגו על פי דרך הטבע (ראה ליקוטי הלכות יו”ד הלכות שילוח הקן ה אות ב). ואפשר ללמד זכות על כל אחד מישראל, שהוא תינוק שנשבה ואיזה חינוך קלוקל היה לו, ועוד כהנה וכהנה, ומלבד זאת, באיזה מצב קשה ומורכב אנו שרויים היום, בדור המבול ובדור הפלגה ממש, דור ששקועים בו באפיקורסות וזוהמא גם יחד, אמנם צריך להתרחק מרשעים, אבל בלבו צריך שיהיה לו אהבה לטוב שיש ברשעים. כן כתב הרמ”ק מפורש (תומר דבורה פ”א הד’ לשארית נחלתו ובפ”ב) שצריך לאהוב בלבו את הטוב שברשעים וישתוקק מתי יזכו להתקרב אל השי”ת ומתי יתגדל השי”ת על ידם.

תגובתי למחלוקת המשתוללת בירושלים

פעם השתוללה מחלוקת קשה בקרב החרדים  בעיה”ק ירושלים, והגיעו אלי שני אברכים לדון במחלוקת וטרם שהתחלנו לדון לגופו של ענין החלו לפעור פיהם על הצד שכנגד כמה גדול חטאם ועד כמה מוכרחים הם לקבל עונשם המגיע להם, ובסיימם את דברי הקנטור ביקשו את חוות דעתי.

במקום להיכנס לגופם של דברים ולהשיב להם, הוצאתי את ספרי “לקט אמרים”, והקראתי בפניהם מכתב של הרמב”ם לבנו שהכותרת היא: “מוסר נאה מאד מהרמב”ם להרב החכם רבי אברהם בנו”. וזה לשון המכתב ( שהעתקתי שם בספר דף ס”ד) “אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון, ומה נשאר עוד…. ראיתי לבנים השחירו, ומשפחות נספחו [נתקטנו], וקיבוצים נפרדו, וחסידים נפסדו [כי יש חסידים שאמנם הם חסידים גדולים, אבל למען המחלוקת עושים דברי השחתה כאלו שמאבדים את חסידותם לגמרי, וכבר אינם עושים מעשי חסידות], ואנשי אמונה אבדו [אמנם הם היו אנשי אמונה אבל אבדו את אמונתם בעטייה של המחלוקת. מסופר כי אחד בא פעם אל החזון איש והשיח את לבו כי הוא סובל מאד מאיזה שכן הממרר את חייו, ואמר לו החזון איש דברים ברורים: דע לך, שאין זה מהשכן כלל, אלא מהקדוש ברוך הוא, כי לא נעשה בעולם שום דבר ללא הקב”ה בעצמו, ואם כן קבל זאת באהבה, ואז אתה מאושר בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, אין זה השכן כלל וכלל, כי לא נעשה שום דבר מאליו גם אם נראה שהוא משכן זה או אחר אבל האמת אינו כן, כי הרי גם השכן אינו יכול להניע ידו ורגלו מבלי הקב”ה. וכשחיים באמונה, הרבה עוונות מתבטלים וזוכה לחיות בצדקות כהוגן, כמו שכתוב “וצדיק  באמונתו יחיה”],

ונכבדים נקלו ונתבזו בסיבת המחלוקת נביאים ניבאו [הנביאים דברו הרבה מעוון המחלוקת] וחכמים חכמו ופילוסופים חיפשו ויספו לספר רעת המחלוקת  ולא הגיעו עד תכליתה [כמה שהנביאים והחכמים הרבו לדבר בגנות המחלוקת עדיין לא התבטאו מספיק עד היכן רעתה מגיעה].

לכן שנאו אותו ונוסו מפניו והתרחקו מכל אוהביו [אוהבי המחלוקת] וגואליו [ממי שרוצה לגאול את המחלוקת שבאים לסייע בידי הצד הזה או האחר של בעלי המחלוקת] ורעיו. התפארו בסבל [הסבל והסבלנות הם מידות המפארים את האדם] כי היא הגבורה הישרה והניצחון האמיתי… לכן תכירו מעלת הסבל, והייתם קדושים בעיני אויביכם ותגדל נפשכם בעיניהם – אם הם אנשי לבב, ואם הם אנשי בליעל יכאבו ויצר להם על אשר לא התבזו עימהם לעשות כמותם”

ע”כ קראתי איפה את המכתב בפני האנשים האלו, שבאו לבקש עצה איך לחזק את ה’צד’ שלהם. אחרי שמעם את  המכתב לא דברו יותר, וכבר לא חזרו על הטוען ונטען של צדדי המחלוקת, הם אמרו רק ש כ ב ר  י ו ד ע י ם  מ ה  ל ע ש ו ת  ו ה ל כ ו  ל ש ל ו ם . . .

כי אכן בהתלבשות במצווה הזו של המחלוקת הצליח הבע”ד למעלה מן המידה, ללא גבול וללא ערך, וכמו שכבר אמרנו, שעינינו מותרת להיות צרה לבעל דבר על ההצלחות שהוא משיג בזה, וכבר העיד הבעל התניא כי רוב הצרות והתלאות והעניות והמחלות באים ממחלוקת שהיא לשם שמים.

מצוות קבורה

לדאבון לב סובלים אנו בעולם התלאות מאנשים כאלו הרודפים אחר מצוות ‘קבורה’… לקבור את השני בחייו, ויורדים לחיי הזולת, ובעיוות דעתם הם מחשבים זאת למצווה גדולה לרדוף את האדם ההוא וכבר הזהירנו רבינו מוהר”ן מברסלב זיע”א בתורה הראשונה בליקוטי מוהר”ן להיזהר מאד מיצר הרע שהוא מתלבש במצוות, והוא מלאך מזיק ממש המתלבש באש לבנה רחמנא ליצלן וכבר זעק על זה מוהרנ”ת זיע”א שראה בהתלבשות במצווה זו רעה חולה וכמו שכתב בליקוטי הלכות (הלכות יין נסך הלכה ד’) וזל”ק: אין לך דבר שהבעל דבר יוכל להטות את האדם ולהפוך עבירות למצוות כמו בענין המחלוקת, שם מרקד הבעל דבר להפוך עוונות הגדולים בתורה למצוות גדולות”.

זעקת מוהרנ”ת: איני חפץ במצוות כאלו!

ומוהרנ”ת הקדוש זיע”א משתפך בליקוטי תפילות (בתפילה קל”ד המיוסדת ע”פ תורה ר”ז): ריבונו של עולם רב חסד ואמת, רחם עלי ושמרני והצילני מדיבורים רעים ובפרט מלשון הרע, שלא אדבר שום דיבור רע על שום בר ישראל שבעולם אפילו על הקטן שבקטנים והפחות שבפחותים וכו’ אלקי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום, ונפשי כעפר לכל תהיה. מרא דעלמא כלא רחם עלי ועל תשחיתני, הצילני מריב ומחלוקת, חוסה על נפשי ושמרני שלא אטעה את עצמי לומר שהוא מצווה לדבר על אלו האנשים, כי איני חפץ במצוות כאלו, לא הן ולא שכרן!

חוס וחמול על נפשנו ורוחנו ונשמותינו, והצל אותנו ואת כל ישראל מלשון הרע ומחלוקת, ובפרט בעניין המחלוקת השכיח עכשיו בין גדולי הדור ואנשיהם וקטגוריא בין התלמידי חכמים ואנשיהם רחם עלינו בעל הרחמים בעת צרה הזאת כו’ שלא אחפש ואבקש למצוא חס ושלום פגם וחיסרון בעבודת הכשרים ולא בשום בר ישראל.

בשיחות הר”ן (אות ע”ז) מביא מרבינו הק’ “העולם הזה כולו מחלוקת ואין אדם שם לב אל התכלית” ע”כ אחד מהיסודות של רביה”ק הוא לחשוב תמיד ‘על מאי אתינא להאי עלמא שפילה’ עבור מה שלחו את האדם להסתובב ב’צל עובר’ הזה לשנים קצובות, כי הרי כולנו בני תמותה, ועלינו למלאות את השנים הללו בתורה ותפילה וגמ”ח ומצוות, ואין דבר שמשכיח את התכלית כמו המחלוקת והריבות בין אנשים.

ושמעתי בשם מרן החפץ חיים זצ”ל על האדם המרמה עצמו כי המחלוקת היא מצווה, שישים אל לבו אילו היה עומד לפני פטירתו, בעת שכל משאת נפשו היא לחטוף עוד איזה מצווה האם גם אז היה חוטף “מצווה” זו של מחלוקת…כי אז שכבר קרובים אל עולם האמת לא יחשוב שיש מצוה במחלוקת…

באדיבות ‘מוסדות קבר רחל’

תגובות

No comments found.
הוספת מודעה בלוח מזל טוב
שם מלא של בעל האירוע
אירוע
עיר מגורים
ט' אלול ה'תשע"ח
מזל טוב
SUCCESS

הוספת מודעה בלוח פרסום

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת מודעה בלוח אבידות ומציאות

תוכן המודעה:

פרטי המפרסם:

הוספת עלון

פרטים לפרסום:

סמן את שפת העלון:

העלאת קובץ מהמחשב

הוספת מודעה

פרטים:

העלאת קובץ מהמחשב
ניתן להעלות קבצים בגודל מקסימום 500×800 פיקסלים

1.0 from the developers at SW Agency.