מיטות קומותיים? שימורי טונה? לינה באוהלים? לא עוד! אומן - המקום שפורט על מיתרי לבו של כל יהודי - לובשת אירופה, 'אומן שלום' בראיון עם השף שלום דרעי, אחת הדמויות הבולטות והאהובות יותר באומן היהודית של היום. שלום דרעי, אשר סוגר ארבע עשרה שנה בעיר הגעגועים, מספר על אומן של פעם ועל זו של היום. חושף סיפור אישי מרתק ומזמין את כל עם ישראל באשר הוא לבוא אל צדיק האמת. שיחה עם האיש שמתבל את האוכל בהרבה מאוד נשמה.

שלום דרעי השף של אומן צילום: באדיבות המצלם
מאת שימי בקר | ד' שבט תשע"ז שתף
הגדל כתב:

מיטות קומותיים? שימורי טונה? לינה באוהלים? לא עוד! אומן - המקום שפורט על מיתרי לבו של כל יהודי - לובשת אירופה, 'אומן שלום' בראיון עם השף שלום דרעי, אחת הדמויות הבולטות והאהובות יותר באומן היהודית של היום. שלום דרעי, אשר סוגר ארבע עשרה שנה בעיר הגעגועים, מספר על אומן של פעם ועל זו של היום. חושף סיפור אישי מרתק ומזמין את כל עם ישראל באשר הוא לבוא אל צדיק האמת. שיחה עם האיש שמתבל את האוכל בהרבה מאוד נשמה.

"ביום חמישי בלילה נשברתי. אמרתי לחבר שלי שאני לא ממש מכיר את רבי נחמן, אך זה הזמן לבקש סיעתא דשמיא. ירדתי לציון הק', קראתי את התיקון הכללי ואחרי זה אמרתי לרבינו בשיא התמימות, במילים אלה ממש: "רבי נחמן, אני לא מכיר אותך, ביקשו ממני לבוא לכאן רק לעשות מה שאני יודע, לבשל. לא בשבילי אני מבקש, באמת שלא, בשביל האנשים שלך שבאו לכאן, אליך ובשבילך. בבקשה ממך תפעל בשמיים שיצא טוב ככל האפשר". אך בלבי הייתי בטוח שלא ייצא טוב, כי מבחינה הגיונית היה לי מאוד ברור שעקב המחסור במוצרים בסיסיים, טוב לא ייצא מזה. שכן אני שף, לא קוסם. למחרת, ביום שישי, הרבנית צירה מורגנשטרן תליט"א, ראתה אותי נבוך ומדוכדך. היא ניגשה אלי עם חיוך חם, בטעם של פעם, ועודדה אותי בלי הרף. לעולם לא אשכח לה את זה. אך למרות המילים החמות והרעפת אמפתיה מצד הסובבים, לא הצלחתי להדחיק את תחושת הכישלון, אמרתי לסובבים: "נגיש את הארוחה ונברח מפה".

למחרת, ביום שבת, אחרי הסעודה השניה, הרבנית מורגנשטרן תליט"א, ניגשה ושאלה אותי מה שמתי באוכל שהיה טעים כל כך. השבתי כי אני מודה לה מעומק לבי על העידוד והכוונה הטובה, אך לא ממש האמנתי למשמע אוזניי. אחר כך ניגשו אלי עוד ועוד נשים שביקשו את המתכונים שלי. הייתי מופתע עד כלות העצם. אפילו ניגשתי לעובדים ושאלתי האם הוסיפו משהו לסירים בלי ידיעתי. אז הבנתי שיש פה משהו מעל הטבע. סוג של נס." כך מסכם השף שלום דרעי, אחת הדמויות האהובות יותר על התייר היהודי באומן, שמנהל מטעם חברת "גלאט תור" לא פחות מארבעה מטבחים של מלונות אשר בבעלות החברה, את החוויה הראשונה במטבח על אדמת אומן.

אם הייתם פוגשים את דרעי, אשר גדל והתחנך בישיבות ספרדיות-ליטאיות ("אור חדש" רכסים, "פורת מאיר" טבריה, "פורת יוסף" ירושלים) ובהמשך פנה ללימודי מלונאות, שם התרכז בלימודי אומנות הבישול, ספק אם המושגים כמו "ברסלב" ו"אומן" היו משתרבבים בשיחה. "אלה שרוקדים ברחובות", כך הוא ראה את חסידי ברסלב, טרם הגיע לאומן. הגיע, הציץ ונפגע. לשם הגיע לראשונה לפני ארבע עשרה שנה כדי לבשל בהכנסת אורחים של "אהלי צדיקים" בראשות רבי ישראל מאיר גבאי שליט"א. כששאלנו את דרעי מה הביא אותו לעיר הגעגועים, גילינו סיפור בעל נגיעה חזקה של השגחה פרטית.

"ניהלתי כמה שנים את המטבח של ישיבת "מאיר שמואל" בירושלים. אחד הבחורים שהיה מהיותר מקורבים אלי הזמין אותי למסיבת אירוסין של אחותו. הכנתי כמה מטעמים לכבוד הארוע ורצה הקב"ה שהתישבתי בשולחן של חסידי ברסלב. האורחים התלהבו מהקינוחים שהכנתי ואז בעלי השמחה הצביעו עלי וכך נודע לכל הנוכחים את היותי שף. הר"ר יצחק משה גבאי הי"ו, שישב לצדי, סיפר כי הטבח של הכנסת אורחים באומן עבר, לא על אף אחד, תאונת דרכים קשה והציע לי למלא את מקומו לקראת קיבוץ של נשים בט"ו באב. הייתי בטוח שהוא צוחק, אז "זרמתי" ועניתי שאין בעיה. שתבין, גדלתי בישיבות ליטאיות והמושג "אומן" היה זר לי לחלוטין. גם מרבינו הק' לא ידעתי יותר מדי. אז בעיניי חסידי ברסלב היו "אלה שרוקדים ברחובות" וממש לא מעבר. כעבור שבוע הטלפון מצלצל ומעברו השני של הקו היה ר' יצחק משה שביקש לפקסס לו את הדרכון. אז ירד לי האסימון והבנתי שהוא לא ממש צחק... ".

מה גרם לך להשאר באומן ארבע עשרה שנה?

"בארץ ניהלתי כשף את המטבחים של רשת מסעדות מוכרת. אך כמו שאתה רואה נשאבתי לאומן. הסיפוק הרגשי שיש לי כאן הוא בלתי ניתן לתיאור במילים. כאחד שנמצא בשטח וחי אותו, ביני לבין האורחים נוצר מגע של קשר אנושי, האנשים נפתחים אלי, כל אחד והסיפור שלו. זה הרבה יותר מלבשל אוכל או פרנסה. מגיעים אנשים עם סיפורים לא קלים בכלל ואין דבר מרגש מבחינתי מלפגוש כאלה החוזרים כעבור כמה חודשים כדי להודות על ישועה או לקבל טלפון ממישהו שמבקש ממני להגיע לציון הק' ולהודות בשמו."

ואתה הולך?

"כן. בשיא התמימות והפשטות. הולך ומספר לרבינו הק' שפלוני בן פלונית ביקש ממני לבוא ולהודות על זה ועל כך, זה תענוג עילאי."

אז מעבר להיותך שף, אתה בעצם גם סוג של שליח מצווה.

"אני רואה כאן נסים גלויים ממש, זה דיני נפשות, חיים שלמים משתנים כאן. יהודים שהיו רחוקים מתורה ומצוות מקבלים עליהם קבלות. היה מקרה מסויים של אשה לא דתיה שקיבלה על עצמה שמירת שבת וטהרת המשפחה. היא הסבירה לי שהיא ראתה כאן כאלה ישועות ונסים שקשה לה לא להאמין, וזה רק מקרה אחד. אז השליחות הזו היא זכות עצומה ובדיוק אותו הסיפוק עליו דיברתי קודם. זה ממש לא מובן מאליו."

העוצמה של ברסלב כחסידות, בין היתר, היא היותה פתוחה לכל יהודי באשר הוא. ללא הגדרות של כרטיס כניסה למועדון חברים סגור. חובשי כיפה לבנה, שחורה, צבעונית וגם שקופה מוצאים את עצמם אצל הצדיק שהפך לרבי של כולם. שכן, ברסלב היא אמנם חסידות, אך יותר מהיותה כזו, תורותיו ועיצותיו של רבינו הק' הם משהו להיאחז בו עבור כל יהודי.

הגוונים הרחבים בברסלב של היום משתקפים גם באוכל. כאן ביקשתי משלום דרעי לחשוף איך הוא מצליח לפגוע בול לטעמם הן של חובבי הגפילטע והן לאלה שגדלו על חריף והרבה: "לעיתים זו משימה לא פשוטה בכלל. רבינו הק' הוא הרבי של כולם וברוך השם מגיעים אנשים מכל גווני האוכלוסיה. אך כאחד שנמצא כאן 14 שנה, צברתי ניסיון. מספיק להגניב מבט אחד על האורח או קבוצה שמגיעה כדי להבין, פחות או יותר, על איזה מאכלים בדיוק לשים דגש. בנוסף, אני מקבל את רשימת האורחים לפני שאלה מגיעים ומתאים את התפריט לקראתם, שכן אנחנו כאן כדי לתת שירות. אבל תדע לך, היחס זה הרבה יותר מאוכל. היחס שהאורח מקבל מהמארח הופך כל ארוחה לטעימה הרבה יותר. אני זוכר שהתארח אצלנו פעם אדם שישב לסעוד לבדו. ניגשתי אליו ונתתי לו חיבוק יהודי חם. כשסיים לאכול הוא ניגש אלי ואמר שהאוכל היה טעים מאוד, אך החיבוק היה טעים הרבה יותר, גם אם הייתי מגיש לו ברבור עם דבש ושזיפים".

שמת לב על משהו אחד שמאפיין את כל המגיעים לרבינו הק'?

היום, ברוך השם, אין מאפיין אחד, רבינו הק' שייך לכל עם ישראל. הוא מדבר ומייעץ לכולם, כולם מגיעים לבקש ישועה משלו, זה כן. אבל כל עם ישראל על שלל גווניו מגיע בהמוניו.

אומן היהודית לא ידעה מעולם צמיחה גשמית כמו זו של עכשיו. כל האיזור סביב הציון הק' משופע במלונות כשרים חדישים. אלה לצד מסעדות, מרקטים, קיוסקים, חנויות תשמישי קדושה ומזכרות. ולמרות שלשמחתנו קשה מאוד לעקוב אחרי עוד מלון שנפתח או עוד מסעדה כשרה חדשה בנוף של איזור פושקינה, ניסינו "לחוש את הדופק" ולהביא לקוראינו טעימה קטנה ממקור ראשון מהמהפכה החומרית בעיר הגעגועים.

דרעי, השף של חברת "גלאט תור", בעלת שלושה מלונות באומן ("חושן", "ONE" ו"פנינת אומן") מתייחס לתופעה המבורכת: "בעבר היו אנשים שרצו מאוד להגיע לרבינו הק' אך נמנעו מלעשות זאת בגלל התנאים הירודים שאיפיינו את אומן של פעם. אחד אמר שלא מתאים לו לישון על מיטת קומותיים, השני לא רצה לישון בחדר עם אנשים זרים. אין מה לעשות, הדור השתנה. ולמרות שמי שמגיע הנה בא קודם כל ממניעים רוחניים, רבינו הק' פעל כך שהיום אין לאף אחד תירוצים גם בנושאים הגשמיים. יש את התנאים הכי טובים, האוכל הכי טוב. היום אומן זו אירופה, רק לעלות על מטוס ולבוא".

כאחד שחי כאן ארבע עשרה שנה הייתי רוצה שתתייחס לתופעת האנטישמיות.

"במשך ארבע עשרה שאני כאן, נתקלתי בגילויי אנטישמיות פעמיים וגם זה לא היה רציני. אני עובד עם צוות מקומי ונוכחתי לדעת שאם אתה מכבד אז מכבדים אותך. כשאני נוסע לחופשה בארץ, העובדים כאן מתקשרים אחרי יומיים ושואלים מתי כבר אחזור. חייבים להבין שעד שהמשיח לא יבוא ויחליט אחרת, אנחנו אורחים כאן. המנטליות של "מה אכפת לך, הם גויים" של חלק מהישראלים, צריכה להשתנות. לא חייבים להבין את השפה כדי להבין שמזלזלים בך. כבוד הדדי זה המפתח לבניית קשרים בריאים בינינו לבין המקומיים כאן. מה שכן, לפעמים מתבלבלים בין אנטישמיות לקנאה. אוקראינה, כמו שכולם יודעים, הייתה חלק מברית המועצות. הם היו רגילים להיות אימפריה. הכי גדולים בכל דבר. היום אוקראינה היא מדינה עצמאית עם כלכלה חלשה. הכרתי כבר מקומיים עם תארים ברפואה והנדסה שמקלפים תפוחי אדמה לפרנסתם. פתאום הם רואים אזרחים זרים עם כמה דולרים שיכולים להרשות לעצמם דברים שהמקומיים חוסכים וזה קשה להם. אבל הם בהחלט מבינים מצוין שאנחנו מכניסים לכאן המון כסף ואם, כמו שאמרתי, נדע לגלות כבוד הדדי אחד כלפי השני, הכל יהיה בסדר גמור".

ולסיום, מה המסר שתרצה להעביר לקוראים?

"צריכים לכבד את כל הטבחים שנמצאים כאן כדי לשרת את העולים לרגל. זה שאנחנו כאן זה לא מובן מאליו. זו לא עבודה פשוטה ולא פרנסה קלה. יש את הקושי של להיות רחוק באופן תמידי מהבית, מהמשפחה, מהסביבה המוכרת. יש קשיים של שפה, מנטליות שונה של הצוות. הציבור דורש כל הזמן שידרוגים. היום כדי להיות כאן שף או טבח לא מספיק לדעת להכין חביתה ושניצל. רמת המטבחים באומן עלתה פלאים וזה לא קרה מעצמו. מסר נוסף זה שאנחנו כאן בשבילכם, למענכם ושמחים לשרת אתכם. רק תבואו".

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
תגלית מבגדד: ספרי ברסלב בכתב יד של יהודי עירק
חדשות ברסלב
באתר המכירות הפומביות 'קסטנבאום' נחשף לראשונה צילום כתב יד ספרדי של ספרי רבי נחמן
'הוא יגלה לך' - חיים גולד
חדשות מוסיקה
אמן הרגש והזמר היוצר חיים גולד לא מפסיק להפתיע והפעם עם סינגל חדש ומרגש 'הוא יגלה לך' שיר רגש שכולו ערגה וכיסופים
האיש שמפיץ את אור רבינו במדיה
חדשות ברסלב
צבי יחזקאלי - האיש שלא מתבלבל מהיריבים בתקשורת ומחוצה לה וממשיך בשליחותו בהפצת אורו של
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר