אעופה ציון הקדוש אומנה • לקראת ימי ראש השנה והנסיעה לאומן כציוויו של רבינו הקדוש, מערכת ניצוצות כינסה פאנל של בעלי שלושת משרדי הנסיעות הגדולים שמטיסים אלפים לאומן, ר' פנחס גבאי - "דרך צדיקים", ר' לוי יצחק גבירץ - 'נתיבים' ור' שמעון קוסטנטינר 'אירופנים'. בראיון נטול כפפות, הם עונים על כל השאלות הגדולות שמטרידות כל חסיד ברסלב לקראת הנסיעה השנתית. ומספקים תשובות, לסיכום הם מספרים על הלחצים והאתגרים המורכבים איתם הם מתמודדים ועל תחושת השליחות שמלווה אותם • הדרך לצדיק

גבאי, קוסטנטינר וגבירץ צילום: נעם מושקוביץ
מאת: מערכת "אומן שלום" | ד' אלול תשע"ו שתף
הגדל כתב:

מדוע המחירים בערב ראש השנה שונים מאשר בכל יתר ימות השנה? האם זו איננה קנוניה של חברות הנסיעה לעשות 'קופה' על גב הנוסעים? מה אפשר להציע לאנ"ש שאינם בעלי יכולת ועוד באים עם כמה ילדים? האם עסקנות ציבורית יכולה לקדם משהו? מה מסבירים לציבור שמרגיש תחושה נוראית שמנצלים אותו ושגורפים סכומי עתק על חשבונו? ממה נובעים התורים האינסופיים שכל נוסע נתקל בהם והאם אין דרך למנוע אותם? האם יש יחס מזלזל כלפי אנ"ש?

לקראת ימי ראש השנה והנסיעה לאומן כציוויו של רבינו הקדוש, מערכת ניצוצות כינסה פאנל של בעלי שלושת משרדי הנסיעות הגדולים שמטיסים אלפים לאומן, ר' פנחס גבאי – "דרך צדיקים", ר' לוי יצחק גבירץ – 'נתיבים' ור' שמעון קוסטנטינר 'אירופנים'. בראיון נטול כפפות, הם עונים על כל השאלות הגדולות שמטרידות כל חסיד ברסלב לקראת הנסיעה השנתית. ומספקים תשובות, לסיכום הם מספרים על הלחצים והאתגרים המורכבים איתם הם מתמודדים ועל תחושת השליחות שמלווה אותם • הדרך לצדיק

שמעון רובינשטיין, ירחון ניצוצות

היו ימים בהם הנסיעה לאומן הייתה כרוכה בהברחת גבולות ובסכנת נפשות. צריך היה לשחד את שומרי הגבול, להסתכן במאסר ואף גרוע מכך, לצעוד רגלית ביערות עבותים מכוסי שלגים, ולחמוק מעיניהם הבולשות של שליחי המשטר הקומוניסטי. הימים האלה, ב"ה, מאחורינו. היום הנהירה לציונו הקדוש של רבינו ז"ל חובקת ציבורים נרחבים ומתרחבת מיום ליום. אין יום בשנה שבה לא תמצאו תנועה ערה של מאות ואלפים בדרכם לאומן או בחזרה משם. הציון הקדוש וסביבתו יודעים פעילות בלתי פוסקת ביום ובלילה.

אך אם נפתחו השערים וניתנה רשות כניסה להמונים הרי שהיום אתגרי הלוגיסטיקה והנסיעה תפסו את מקום סכנות הגוף של תקופות עברו. הכמיהה להגיע בראש השנה לאומן פרצה מזמן את גבולות חסידות ברסלב והיום כוללת אלפים ורבבות מכל קהילות ישראל. על חשיבות הנסיעה עבור כל חסיד ברסלב אין צורך להאריך. געגועי הקדושה וכיסופי הטהרה מלווים כל חסיד מרגע שובו מאומן ומעוררים בו כמיהה עזה לשוב בהקדם לאותו כור היתוך רוחני הקרוי אומן. הביקושים האדירים מחד גיסא מול התשתיות הרעועות במדינת אוקראינה מאידך גיסא מציבים אתגרים אדירים בפני המופקדים על שינוע הציבור הקדוש לאומן. אלה צריכים לדאוג שלמרות העומס ההמונים הרבים יגיעו למחוז חפצם במהירות, ביעילות, בבטחה וכמובן בעלויות שהאדם הממוצע מסוגל לספוג.

אתגר מורכב

ערב ראש חודש אלול כאשר גל הביקושים לאומן מתחיל להגיע לשיאו זימנו לשיחה שלושה מהאישים הנכבדים העושים במלאכה: ר' פנחס גבאי מחברת 'דרך צדיקים', ר' לוי יצחק גבירץ מחברת 'נתיבים' ור' שמעון קוסטנטינר מחברת 'אירופנים'. ביקשנו לשמוע מהם על הלוגיסטיקה, ההערכות, השינוע, מערך נסיעות הפנים, המחירים וכמובן השירות הבלתי מתפשר לנוסעים. השיחה הייתה מרתקת ופוקחת עיניים. נחשפנו למורכבות העצומה של מבצע ההטסות האדיר, לצורך לדאוג לאלפי פרטים קטנים ולגודל האחריות לכך שהכול יתנהל כמו שצריך למרות הלחץ המאסיבי.

אין הרבה מקומות בעולם שצריכים להתמודד עם כמות כה גדולה של נוסעים בפרק זמן כה קצר כמו מה שקורה באומן בראש השנה", אומר לנו גבאי. "מבחינה מקצועית ולוגיסטית מדובר באתגר שגם חברות מקצועיות ומנוסות היו חושבות פעמיים לפני שהיו מרימות אותו. אנחנו חשים סייעתא דשמיא בהתנהלות שלנו ובאופן שבו בעיות נפתרות ברגע האחרון, לעיתים בדרכים מופלאות שלא חשבנו עליהן. אין ספק שלא מדובר כאן במצבים שסוכנות נסיעות רגילה ערוכה לטפל בהם אלא בנסיעה שבה יד ההשגחה מורגשת על כל צעד ושעל, פתיחה הולמת למעמד הרוחני והנשגב המצפה לנוסעים בהגיעם לאומן עצמה.

"מבחינתו של הנוסע הרגיל הכל נראה פשוט: ניגשים לדלפק, מציגים דרכון וכרטיס טיסה, מפקידים את המזוודה בידי הדיילים, ו-הופ! כבר נמצאים בדרך לאומן. מעטים מודעים למורכבות האדירה המתנהלת מאחורי הקלעים. כל כרטיס טיסה מורכב למעשה מעשרות פריטי מידע שכולם צריכים להשתלב בהרמוניה מושלמת, אחרת מה שאמור להיות טיסה פשוטה ולא-ארוכה במיוחד עלול להפוך לסיוט.

"זה מתחיל בתיאום שמו של הנוסע מול רשימת המקומות הפנויים במטוס, תיאום הטיסה עצמה מול מערך התעופה הארצי והבינלאומי, תיאומים מול השלטונות באוקראינה שגם להם יש דרישות משלהם, סימון כל מזוודה ודאגה שהכבודה תגיע בד-בבד עם הנוסע ולא תעלם אי-שם בין הכא להתם. הלוגיסטיקה אינה מסתיימת בעת הנחיתה בקייב. כעת צריך לדאוג למערך הסעות מסודר לנסיעה הארוכה בכבישים משובשים מעיר הבירה האוקראינית לאומן. אחרי כל זה מגיע שלב הנסיעה חזרה כאשר שוב צריכים לתאם את הדברים עם הגורמים בקייב ובנתב"ג שלכל אחד מהם יש דרישות ותנאים משלהם. תוך כדי כך יש לוודא שהתהליך כולו יתנהל ללא תורים מיותרים, ללא עיכובים שאינם נחוצים, והכול תוך שמירה על עלות מינימאלית המתאימה לכל כיס ושווה לכל נפש. משימה בלתי אפשרית? לא עבור שלושת אלה. "סוכן נסיעות טוב הוא כזה שאתה אפילו לא מרגיש את נוכחותו כי הוא דאג מראש שהכל יתנהל בצורה חלקה", אומר גבירץ. "אבל אם יש תקלה או בעיה – הוא יהיה שם בשבילך".

קוסטנטינר:  הרי ידוע שרבינו הקדוש איחל לעצמו, לראות את האור והשעשועים הנעשים מהדרך, וזה באמת המוטו שמנחה אותנו, שהדרך הזאת שהיא חלק משמעותי מהנסיעה, תעבור על הנוסעים עם מינימום תקלות אפשרי, ועל זה אנחנו משקיעים לילות כימים במטרה להתגבר על כל הבירוקרטיות העומדות בדרך, לפשטם ולגרום שהדרך תעבור בצורה החלקה ביותר".

אין פה מאכערים

השאלה הראשונה והמתבקשת שהרבה אנשים תוהים עליה היא מדוע המחירים בערב ראש השנה שונים מאשר בכל יתר ימות השנה? האם זו איננה קנוניה של חברות הנסיעה לעשות 'קופה' על גב הנוסעים?

גבירץ מחמיץ את פניו. ניכר בו שהוא נתקל בטענה הזו לעיתים קרובות. "השאלה הזאת מבוססת על חוסר הבנה בסיסי של האופן בו פועלות חברות התעופה. צריך להבין דבר פשוט: בשונה ממה שחושבים מחיר הטיסה לאומן כל השנה לא עומד על 200 דולר. חד וחלק, אין דבר כזה. מבחינה ריאלית מחיר כזה אינו יכול לכסות את העלויות הבסיסיות הכרוכות בתפעול טיסה. מה שאנשים לא יודעים שחברות התעופה מחלקות גם את הנוסעים במחלקת תיירות ל'תת-מחלקות' – לעיתים יכולות להיות עד 15 תת-מחלקות כאלה – כאשר לכל אחת מהן מחיר שונה בהתאם לאינטרסים של חברת התעופה.

"בכל מטוס יש אולי עשר עד עשרים מקומות שהמחיר שלהם מאתיים דולר. אבל מה שלא יודעים הוא שהאדם שיושב ממש בצמוד לאותו מושב שילם 500 או 600 דולר. בטיסות בתקופת השיא בחודשים תמוז ואב המחיר התקני לכרטיס טיסה נע בין 500 ל-700 דולר. הייתי באומן לפני כמה שבועות והמקום היה כמעט ריק. למה? כי אנשים ננעלו על כך שהמחיר אמור להיות מאתיים דולר ולא מוכנים לשלם יותר. אבל זו פשוט אגדה. יש כרטיסים מעטים כאלה אבל זה בהחלט אינו הסטנדרט".

אבל האם אין מקום לתחושה שיש כאלה המנצלים את הביקושים הגדולים בערב ראש השנה כדי להעלות מחירים?

גבירץ: "וודאי שכן. צריך לזכור שעולם התעופה הוא עולם מסחרי הבנוי על היצע וביקוש. אין ספק שהחברות מנצלות את הלחץ בניסיון להעלות מחירים. כדי להגיע למחיר האופטימאלי שבו אני רוצה למכור כרטיסים לציבור צריך להפעיל עליהם לחץ נגדי. אבל צריך גם להיות מציאותיים. המקסימום הריאלי שניתן לצפות לו זה להוזיל את עלויות הכרטיס בארבעים עד שישים דולר, לא יותר מזה. אבל להוזיל את המחיר בארבע מאות דולר, כפי שיש אנשים שרוצים, זה פשוט לא יקרה.
"זה אולי יקרה בימות המשיח כשימציאו מטוסים שלא טסים על דלק ומסוגלים לשאת אלף נוסעים", מוסיף גבירץ בחיוך. "אבל כרגע זה לא קיים ולא שייך".

רגע, אבל אנחנו יודעים שחברות התעופה מציעות לציבור הכללי חבילות טיסה ונופש באירופה במחירים מצחיקים. כולם יודעים שהתחרות בתחום התעופה 'שברה את השוק' והוזילה מאוד את מחירי הטיסות לאירופה. אתם באים לומר שכל המבצעים האלה מבוססים על אותם עשרים מקומות בטיסה?

גבירץ: "לפעמים יש לחברות התעופה אינטרס להוזיל מחירים בקווים מסוימים או לתקופות מסוימות ובשביל זה הם אפילו מוכנות לספוג נזק. זה כמו בכל עסק. למשל, כשרמי לוי מוכר עגבניות בשקל תשעים שעלו לו ארבעה שקלים. זה לא שהמחיר האמיתי של עגבניה הוא שקל תשעים. תכל'ס רמי לוי מפסיד על העגבניות כסף אבל הוא עושה חשבון שהנזק הזה שווה לו – אולי בגלל זה אנשים יבואו לחנות ויקנו מוצרים נוספים ודברים כאלה. חברות התעופה פועלות באופן דומה. לפעמים חברת התעופה מבקשת לפרסם קו מסוים כדי שאנשים יתרגלו לטוס איתם בעתיד או לפעמים קורה שהמטוס כבר מילא טס אז הם מורידים את המחיר כדי שיכנסו עוד כמה נוסעים ולא יצטרכו להוציא טיסה ריקה למחצה. מבחינתם גם זה סוג של פרסומת. אלה הם שיקולים של חברות התעופה אבל קשה לי לראות דבר כזה קורה בברסלב. תנאי השוק אצלנו שונים לגמרי. לכן צריך לומר בצורה כנה: המחירים לא יירדו בצורה דרמטית".

למה לא לעזוב לגמרי את חברות התעופה הרגילות ולארגן רק טיסות שכר (צ'ארטר) לאומן במחירי עלות?

גבאי: "כי צ'ארטר זה לא יותר זול. להפך. זה כמו ההבדל בין לנסוע למירון בקו אגד קבוע או לארגן הסעה פרטית. ברור שהאוטובוס הפרטי ייצא יקר יותר. יש כמה סיבות שבגללן טיסת צ'רטר תהיה יקרה יותר - קודם כל משום שהוא טס צד אחד ריק. דבר שני, קו תעופה קבוע אי אפשר לסגור פתאום כי אנשים כבר רכשו כרטיסים חודשים מראש. אז חברות התעופה ישחקו במחיר ויעשו כל מיני קונצים בשביל שהטיסה תצא לפועל כמעט בכל מחיר. לעומת זאת, צ'רטר זה טיסה חד פעמית ואין בה דברים כאלה".

קוסטנטינר: "בל נשכח שגם בשביל לארגן טיסות צ'ארטר נותני השירות יהיו חברות התעופה בין הסדירות והן החברות המצטרפות למבצע ראש השנה בלבד, שאוזנם כרויה למחירי השוק ולבדיקה מתמדת איך הם יכולים למקסם רווחים".

בקיצור, אתם מגלגלים את האחריות למחיר הכרטיס לחברות התעופה?

גבירץ: "בהחלט. סוכני הנסיעות מרוויחים כמעט אותו רווח על כל כרטיס ללא קשר לעלותו עבור הנוסע. גם מבחינת התחרות בשוק אין פערים משמעותיים בין הכרטיסים של חברות שונות. אולי עשר-עשרים דולר, אבל לא יותר מזה".

קוסטנטינר: "כן, זה לא עניין של לגלגל את האחריות זוהי מציאות השוק הקיימת, שבימי ראש השנה, שהביקוש מגיע לשיאו מחירי הכרטיסים עומדים על הרף המקסימלי".

גבאי: "זה לא שיש כמה 'מאכערים' שהשתלטו על השוק וגובים מחירים מופקעים. אני אומר באחריות שאם סוכנות נסיעות כללית שאינה קשורה לברסלב הייתה נכנסת לתחום, מחירי הכרטיסים שלה היו יקרים לפחות בעשרים אחוז. והם כמובן לא היו פותחים משרדים בחצות הלילה ולא שולחים עובדים ללוות את הנוסעים בשדות התעופה ולדאוג שהכל יתנהל כשורה. אצלנו זה לא רק 'עבודה', זה גם שליחות שמגיעה הרבה פעמים עם 'מסירות נפש' ".

אתם לא כועסים אחד על השני בגלל התחרות?

גבאי: "ברוך ה', לאף אחד לא חסר עבודה. תחרות בין חברות זה דבר בריא וטוב. מי שזוכר כשהייתה חברת 'דרך צדיקים' היחידה בשוק והיא הטיסה בתקופת השיא 6,000 נוסעים. היום אנחנו מדברים על עשרות אלפי נוסעים. ריבוי החברות עשה טוב לתחום ומתורגם גם לשירות טוב יותר עבור הנוסע".

מה בכל זאת אפשר להציע לאנ"ש שאינם בעלי יכולת ועוד באים עם כמה ילדים? אולי עסקנות ציבורית יכולה לקדם משהו?

גבאי: "קודם כל, יש כרטיסים זולים ויש כרטיסים יקרים. ככל שמועדי הנסיעה והחזרה צמודים יותר לחג הם מתייקרים יותר. חברות התעופה מוכרות את כל הכרטיסים באותו מחיר אבל אנחנו עושים 'בלנס' - יש אנשים שיש להם היכולת להוציא יותר כסף ובזה אנחנו משתמשים כדי להוזיל את הכרטיסים עבור אלה שאין להם. אפשר לקנות כרטיס לפרק זמן של שבועיים ולא של ארבעה ימים והמחיר יהיה בהתאם. ברור שנסיעה ארוכה כזאת פחות נוחה וכרוכה בקשיים, בפרט כאשר מדובר בילדים שצריכים להיות במוסדות לימודים, אבל האופציה הזו קיימת.

"העלות הריאלית של כרטיס באמצע השנה זה בסביבות 450-500 דולר וכמעט בלתי אפשרי לרדת מתחת לזה. אני יכול לספר לך שקנו היום אצלי לט"ו באב ארבעה כרטיסי טיסה במחלקה רגילה ללא נסיעות פנים ושרותי קרקע בתשע מאוד דולר לכרטיס. הייתי בהלם. ניסיתי לשכנע את הקונה להזיז את הנסיעה קדימה או אחורה ביום, אבל הוא התעקש על כך. שיהיה לך ברור שבתור סוכני נסיעות אנחנו פוגשים מקרים מפעימים של מסירות נפש. רק השבוע בא אלי מישהו עם חבילה של עשרות דולרים שחסך לאורך השנים. אני התרגשתי מאוד מהמעמד הזה. אנחנו הרי לא מנותקים מהשטח ומודעים למסירות הנפש של כל חסיד ברסלב לעשות את הנסיעה הזו. אנחנו עושים את המרב שאפשר לעשות. אני לא יגיד לך שאני עובד בהתנדבות, אבל מעורב בזה הרבה אידיאליזם מתוך שאיפה אמיתית להנגיש ככל האפשר את הנסיעה לכל חסיד החפץ בכך, עד כמה שהדבר אפשרי".

גבירץ: "אם יש מי שמצפה לפריצת דרך דרמטית שתשבור את השוק ותאפשר כרטיסים בזיל-הזול, צר לי לאכזב אותו. שום חברה לא תכניס לשוק שלושים אלף כרטיסים במחיר מאתיים דולר. הם יעדיפו שהמטוסים שלהם יהיו מקורקעים ולא יטוסו במחירים כאלה".

קוסטנטינר: "מי שיודע ויכול להתגמש עם זמן הטיסה מזמין מקומות מוקדם. זאת לא טיסה שאדם חושב אם יטוס או לא, הרי זה ודאי שהוא יטוס לראש השנה. לכן כשמתכננים מוקדם הדבר חוסך. לאותם אנשים.השנה לדוגמא פתחנו מכירה מוקדמת, בו כל אחד יכל לקנות כרטיסי טיסה במחירים זולים יחסית. מסירות נפש של הנוסעים לרבינו שהוזכרה פה מזכירה לי סיפור שקרה אצלנו שאבא הגיע לרשום את בנו לטיסה כשעבור דמי ההרשמה הוא הביא סכום של 450$ בדולרים יחידים בתוך קופסת נעליים וסיפר שבנו חוסך כסף זה מאז היותו קטן ביותר. ".

תחושת שליחות

אשאל אתכם שאלה קצת לא נעימה: לאנשים יש תחושה נוראית שמנצלים אותם, שאתם גורפים סכומי עתק על חשבון הנוסעים המסכנים ועושים קופה על גב הציבור. מה יש לכם לומר על כך?

שלושת בני שיחנו מחליפים מבטים נבוכים ופורצים בצחוק.
"תסתכל עלינו", אומר ר' פנחס גבאי. "אנחנו נראים לך מיליונרים? לא תמצא סוכן נסיעות עשיר. אנחנו עובדים קשה מאוד ומתח הרווחים שלנו עומד על 3-4 אחוז לכרטיס. ולך תסביר לאנשים שזה מה שאנחנו מרוויחים עבור יום עבודה של עשרים שעות".

גבירץ: "בתחום התעופה יש הרבה חשדנות. אנשים חושבים לעצמם – 'הוא לקח ממני אלף דולר אז הוא בטח הרוויח מאתיים דולר'. אנשים לא מאמינים כמה מתח הרווחים שלנו נמוך. האמת שאנחנו מרוויחים 3-4 אחוז. לא אומר לך שאין בזה פרנסה, גם יועץ נישואין וגם רב צריכים להתפרנס וזה לגיטימי לחלוטין. אבל אין פה כסף גדול והטרחה היא גדולה מאוד. בלי תחושת שליחות לא היינו שורדים בתחום הזה. יש כאלה שיודעים להעריך מה אנחנו עושים עבורם, אבל אחרים בטוחים שאנחנו גונבים אותם. מאוד קשה להתמודד עם דעות קדומות".

גבירץ: "שאלת הרווחיות של סוכני נסיעות מלווה אותי כבר 15 שנה ואני מכיר את כל הצדדים וההיבטים של הנושא. אני הייתי רוצה לגשת לזה מזווית קצת שונה. תראה, הנסיעה ההמונית לאומן בוודאי לא נעלמה מעיניהם של חברות הנסיעה הגדולות בארץ. אין חברה שלא הייתה רוצה להיכנס לשוק שמוכרים בו מעל שלושים אלף כרטיסי טיסה. אז איפה כל החברות הגדולות הללו? אגלה לך סוד קטן: אין חברת נסיעות גדולה שלא ניסתה שנה אחת להיכנס לשוק הזה וכולם יצאו בשן ועין והחליטו שהן לא מנסות יותר. למה? כי בשורה התחתונה הרווחיות נמוכה מדי עבורם. זה פשוט לא שווה להם. לכן השאלה הגדולה כלפי סוכני הנסיעות של ברסלב איננה למה הם לוקחים כל כך הרבה כסף אלא איך הם שורדים בכלל? תכל'ס כולנו כאן חיים מהיד לפה ומגלגלים את החודש. הייתי יכול למכור נעליים ולהתפרנס עם פחות כאב ראש, אבל אז לא הייתי מזכה אלפי נוסעים להגיע לרבנו. זו פרנסה וגם שליחות".

ספרו קצת על האתגר של להיות סוכן נסיעות בברסלב?

גבירץ: "אנחנו נקבל כל אדם באהבה כי עבורנו הנסיעה זה לא ביזנס אלא שליחות. בשום מקום לא תמצא מציאות שבה סוכני נסיעות יורדים לשדה התעופה כדי ללוות את הנוסעים ולדאוג שיעלו על האוטובוס לאומן. אני נמצא בשטח ואני פוגש שם את הקולגות שלי. אנשים רואים את זה ומודעים היטב למסירות האישית שאנחנו משקיעים בכך. נוסע שמפספס טיסה אני לא לוקח ממנו כסף. אני שובר את הראש איך אני דואג לו לטיסה חלופית. אם אין ברירה אני אבכה ביחד עם האיש ואשאיר אותו בארץ, אבל רק אחרי שמיציתי את כל האפשרויות הקיימות. אנחנו חיים שלושה ימים בשדה התעופה בהלוך ובחזור. אין דברים כאלה".

קוסטנטינר: "דיברו על הימים בשדה התעופה. אבל חוץ מזה במשך חודש ימים קודם לכן אנחנו ישנים במשרדים בתנאים לא תנאים... המשרדים פתוחים בשעות בלתי שגרתיות והלחץ הוא אדיר. אם לא הייתי מאמין במה שאני עושה הייתי כבר מזמן מפסיק. הימים הנוראים אצלנו מתחילים הרבה לפני הזמן אצל רוב העולם! צריך לדעת שמה שנוסע מקבל במערך האדיר של הטסת האלפים לאומן זה שירות שאינו מצוי בעולם התיירות אלא רק אצל סוכנים המונעים מתוך תחושת שליחות".

גבאי: "כשמגיעים לשבוע האחרון אני מרגיש אבן יורדת מהלב. אני לא יכול לתאר במילים את אנחת הרווחה, את הלילות בלי שינה, את המחויבות הכספית האדירה שאנחנו לוקחים על עצמנו. יש רגעים מסמרי שיער המלווים בבכיות ודמעות. הרגעים שבהם אתה צריך להתמודד עם משברים. הכל הסתדר ב"ה אבל יש רגעים שאתה אומר לעצמך 'מאין יבוא עזרי'..."

גבאי: "אני רוצה להמחיש לקוראים את הלחצים. פתאום אחרי שהכל נגמר והלחץ נרגע לפתע מתעוררת דרישה לעוד מקומות נוספים לכמה נוסעים שנרשמו ברגע האחרון. מבחינתנו כחברה זו שאלה גורלית, עם סיכון עצום לא ברור בכלל האם נמלא מטוס שלם או לא. הרבה כסף מונח בהחלטה שכזו. מה גם שהעובדים מותשים כבר לגמרי אחרי עבודה מפרכת בת חודשים ארוכים. כולנו מבינים שבקבלת החלטה חיובית על מטוס נוסף יצטרכו עוד שעות נוספות נטולות שינה במקום לנצל את השעות הנותרות בחיק המשפחה ולנוח מהעבודה האינטנסיבית של החודשים אחרונים.

"ההחלטה ברגע האחרון לחכור מטוס ולהטיס את הנוסעים תוך סיכון ממשי של הפסד כסף מתקבלת רק מתוך שיקול שלא להשאירם בארץ כי הרי אנחנו השליחים להביאם לציון רביה"ק. ההחלטה לקפוץ למים היא לא משיקולי כסף. זה מה שנקרא שליחות, הדאגות והלחצים שאנחנו עוברים לא ייאמנו. הנה רק בשנה שעברה היה מקרה שבו ברגע האחרון התקשרו להודיע שאין מטוס. מדובר על שלושה ימים לפני ראש השנה, כאשר אין לכאורה מאיפה להשיג מטוס אחר. ברוך ה', הכול הסתדר בסוף אבל היו רגעים של פחד".

מניעות וטילטולים

בוא נדבר קצת על טלטולי הדרכים. ממה נובעים התורים האינסופיים שכל נוסע נתקל בהם והאם אין דרך למנוע אותם?

גבאי: "אני לא מסכים שהתורים ארוכים במיוחד. בוא נזכור שאנחנו מדברים על יומיים וחצי שבהם טסים בבת אחת 30 אלף נוסעים. טבעי שזה יוצר פקקים. אבל גם נוסעים בשאר ימות השנה ממתינים לפעמים עד 45 דקות עבור הבדיקה הביטחונית".

גבירץ: "ישראלי לא אוהב לעמוד בתור. נקודה. אבל יש עיכובים הנגרמים בגללנו הנוסעים. אנשים מביאים כבודה במשקל 40-50 ק"ג וסומכים על טוב ליבם של הדיילים. זה יוצר עיכובים. אם כל אדם רב עם הפקידה למשך דקה אחת זה יוצר בזבוז מצטבר של 180 דקות. יש פה עוד נקודה כאובה שחייבים לדבר עליה וזה נושא היחס לאנשי הצוות. לא נעים לומר זאת אבל פגשתי קציני בטחון, שאמרו לי שהם לא מגיעים לעבודה בשבוע הזה בגלל היחס של חלק מהנוסעים כלפיהם. אני מבין שאנשים מרוטים ולא קל להם, בפרט אם הם באים עם ילדים. גם היום שהתנאים משופרים מאוד זה עדיין קשה אבל יש צורת התנהגות שהיא בלתי נסבלת. אם הציבור היה מתנהג כמו בטיסות רגילות ומדבר לאנשי הצוות בכבוד, מתנהג על פי הכללים ולא מנסה לעשות קומבינות הדברים היו מתנהלים בצורה חלקה יותר. אני מתבייש לומר שאלה תופעות שמשום מה קיימות רק בערב ר"ה וזה חילול ה' שאין כמוהו".

קוסטנטינר: "טלטולי הדרך עוברים גם עלינו בדיוק כמו כל נוסע ונוסע. התורים הארוכים כידוע לכל אחד ואחד נובעים ומובלים ע"י הביטחון ואינם בשליטתנו ואפילו לא ניתנים לערעור ע"י חברות התעופה. אם כל אחד ואחד מאיתנו ישים לב לשעון, להגיע בזמן לשדה התעופה בהלוך ולאוטובוסים בחזרה ימנע הרבה עוגמת נפש משאר  הנוסעים באותה טיסה. ניקח לדוגמה משנה שעברה, בה בטיסות שהיו אמורות להמריא בלילה בעמדות הצ'יק אין הוחתמו הנוסעים על טופס שהם מאשרים שהמטוס ימריא עם המזוודות שלהם אם לא יגיעו בשעה היעודה לשער העלייה למטוס. למותר לציין שכולם הגיעו בזמן ואף אחד לא התעכב בדיוטי פרי. דוגמה זו מלמדת אותנו שעמידה בזמנים מועילה לשאר הנוסעים ולחילופין כמה היא יכולה לגרום עוגמת נפש".

גבאי: " נושא העמידה בזמנים, זה נקודה חשובה מאוד . אנשים לא תמיד מפנימים את משמעות הזמנים. בנאדם בודד שמתעכב בדיוטי פרי או מגיע בדקה אחת אחרי האחרונה כי 'ממילא המטוס עוד מחכה' לא קולט שהאחריות של כל הטיסה מוטלת עליו. הוא יוצר 'תאונת שרשרת' כי המטוס לא יכול להמריא מתי שמתחשק לו. יש שיקולים טכניים וביטחוניים. מטוס שפספס את מועד ההמראה שלו נדחק לסוף התור ויצטרך להמתין פרקי זמן ממושכים מאוד, כך שמה שהתחיל כנוסע המאחר בחמש או עשר דקות הופך לשעה או שעתיים של סבל עבור כלל הנוסעים המרותקים לקרקע במטוס שהמזגן שלו לא נועד להחזיק מספר כה רב של נוסעים פרקי זמן כה ממושכים".

למה לא תשלחו מכתב מסודר לכל הנוסעים עם ההוראות האלה?

גבירץ מגיב בציניות: "גם ככה אני גונב אז אני גם אטיף מוסר?... אספר לך משהו. שנה שעברה היה מטוס ביום חמישי בלילה שהיה אמור להמריא באחת וחצי לפנות בוקר. עמדנו עם כל הצוות בצ'ק אין והחתמנו כל נוסע שאם הוא לא מגיע בזמן לשער היציאה הוא מוותר על הטיסה. ראה זה פלא, כולם חתמו, כולם הבינו את העניין, וכולם הגיעו בזמן. זה, אגב, היה המטוס היחיד שיצא בדיוק בזמן. הציבור צריך להבין שעדיף להמתין בתור 10-15 דקות ולא להסתכן באיחור".

טיפים שימושיים לנוסע?

גבאי: "תגיע לפני הזמן. תהיה אחראי על המטען שלך ותביא איתך כמה שפחות. היום אפשר להשיג באומן הכל. זה בסך הכל נסיעה של שבוע. אין הצדקה לסחוב את כל העולם".

גבירץ: "היינו שמחים אם אנשים היו מוותרים על הדיוטי פרי. כמות הדיילים שם אינה מספיקה כדי לתת מענה בזמני הלחץ והדבר גורם לעיכובים מיותרים. הלוואי שהיה אפשר להחתים את הנוסעים שלא להיכנס".

קוסטנטינר: "עמידה בזמנים הנקובים, שמירה על הוראות הכבודה של רשות שדות התעופה בעניין המשקל, ולשים לב מה קונים באוקראינה. שמירה על ההוראות יכולה למנוע המון עוגמת נפש הן מאריזות שלא נארזו כנדרש ולפעמים לא מורשות לעלות לטיסה, הן משקל גבוה והן מתנות הנקנות שם שבחלק מהמקרים לא ניתנות להעלאה למטוס. דברים אלו אינם בשליטתנו כלל וכלל".

האם אתם מרגישים יחס מזלזל כלפי אנ"ש מברסלב?

גבירץ: "בארץ זו אכן בעיה, אבל הזלזול לא נובע מכך שאנחנו חרדים אלא משום שברשות שדות התעופה קיימת בעיה כללית וידועה של זלזול בלקוחות. מדברים כל הזמן על רפורמות שיעשו שם אבל בינתיים זה לא קורה. לעומת זאת, בחו"ל הייתה תחושה כזאת בעבר אבל נלחמנו בה בהצלחה. הסברנו לגורמי התעופה שם שאם היחס שלהם לא ישתפר אנחנו ניסע לאומן דרך קישינב ופולין. לקחנו קבוצה של בכירים לראות את התנאים המזעזעים שבהם זרקו אז את ציבור נוסעי ברסלב. הלחצים הועילו והם הבינו שאנחנו רציניים ושינו גישה. אבל זה כרוך בעבודה בלתי פוסקת. לאחרונה למשל שילמנו להם כסף כדי שיוסיפו עוד סבלים שהמזוודות יגיעו מהר. גם דרשנו מהם שלא ישגעו את האנשים על כל דבר במכס".

זכות ולא חובה

לסיכום, איך אתם מתמודדים עם הלחצים והאתגרים האלה?

גבירץ: "כל מי שמכיר אותי יודע שכבר כבחור הייתי כותב עלונים לשכנע אנשים להגיע לרבנו. הייתי מפיץ את זה בכל הארץ. מבחינתי העבודה שלי בסוכנות הנסיעות היא המשך לאותו מפעל. אני בטוח שאעבור בשלום את הדין בראש השנה רק בגלל אותם אנשים שעזרתי להם להגיע לרבנו".

גבאי: "אנחנו חסידי ברסלב. כולנו יודעים מה זה אומן מה זה מסירות נפש להגיע לשם בלי משפחות. כל אחד שאתה זוכה להטיס זה המטרה וזה היעד. זה נותן לך את הכוח לעבור את כל הקשיים וכל הלחצים".

קוסטנטינר: "אנחנו מודים לה' על הזכות שנפלה בחלקנו להיות חלק מהעלייה לאומן לראש השנה. מצד שני, אנחנו לא נותנים הנחות לעצמינו. בסופו של דבר אנחנו צריכים לדאוג שכל מה שקשור לשירות לנוסע יעשה על הצד הטוב ביותר. זה תפקידנו".

הכתבה מתוך ירחון 'ניצוצות' - להצטרפות למנויים לחץ/י כאן

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
תגלית מבגדד: ספרי ברסלב בכתב יד של יהודי עירק
חדשות ברסלב
באתר המכירות הפומביות 'קסטנבאום' נחשף לראשונה צילום כתב יד ספרדי של ספרי רבי נחמן
'הוא יגלה לך' - חיים גולד
חדשות מוסיקה
אמן הרגש והזמר היוצר חיים גולד לא מפסיק להפתיע והפעם עם סינגל חדש ומרגש 'הוא יגלה לך' שיר רגש שכולו ערגה וכיסופים
האיש שמפיץ את אור רבינו במדיה
חדשות ברסלב
צבי יחזקאלי - האיש שלא מתבלבל מהיריבים בתקשורת ומחוצה לה וממשיך בשליחותו בהפצת אורו של
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר