יומן מסע לערש החסידות - אוקראינה • כתב 'אומן שלום' שמעון בקר, ביומן מסע מיוחד ומרתק בביקור אצל רבותינו - מעוזי החסידות הטמונים באדמתה ההיסטורית של אוקראינה • פרק ב'

נהר הבוג בברסלב צילום: שמעון בקר
מאת: שמעון בקר | כ"ה תמוז תשע"ו שתף
הגדל כתב:

כתב 'אומן שלום' שמעון בקר, ביומן מסע מיוחד ל -"אומן שלום" - יומן מסע - פרק ב'.

מז'יבוז'

לאחר שסיימתי לשפוך את לבי ביאמפול, אצל רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זיע"א, שמנו את פעמינו לעבר מז'יבוז' - עיירה בה נולד רביה"ק וגם החסידות. מז'יבוז' היא עיירה כפרית, כשהמושג "עיירה" די עושה חסד עם הכפר הציורי. אך לא בשיעור גאוגרפיה עסקינן. אדרבא, שטחו הקטן של הכפר, מעלה פי כמה את הסיכוי שהאדמה הק' עליה דרכתי, דרך גם הבעל שם טוב הק' זיע"א ותלמידיו הק', משפחתו הקרובה של רביה"ק וכן, הוא עצמו.

ציונו של הבעל שם טוב הק' במז'יבוז'

בטרם עליתי לחדרי, רציתי לגשת לציון הק' של "אור שבעת הימים", אך העייפות מהדרך וכבדות רוחנית, העלו אותי אל הקומה השניה של בית הארחה, לא לפני ארוחת ערב מדושנת. חשבתי לעצמי כי אתן לגופי את מבוקשו בדמות מקלחת קרה ומיטה וכעבור שעה-שעתיים ארד לציון הק'. אך בן אדם מתכנן וה' צוחק, אמרה סבתי ע"ה... בעודי שוכב על המיטה בחדרי, חשתי מן ערפול חושים, שגם הווינטילטור לא יכל לפזר. מתוך מצב ביניים של חצי ישן וחצי ער, התחלתי לדבר עם הבעש"ט הק'. אני רק זוכר איך התעוררתי, כשבחלון כבר ציחקק לעברי אור השחר. הרגשתי כמו מים. חף מחטא ודעות קדומות ובטוח כמו תינוק בזרועות אמו. לאחר תפילת שחרית וארוחת בוקר, סוף סוף ירדתי אל הציון הק'. לקחתי כסא והתיישבתי ליד המצבה. ניסיתי, ה' עדי שניסיתי, לקרוא מהספר. אך לבסוף נכנעתי לתחושת השנטי ופשוט נשענתי על קברו של הבעש"ט זיע"א. מתוך דיבור אילם של השתיקה הכי צועקת ביקשתי שיתפלל עלי, שיהיה לי וליקיריי מליץ טוב אצל הקב"ה ויסנגר לפניו יתברך על שגיאותיי, מהן, בדורנו הנוכחי, קשה מנשוא להתבטל...

בטרם פנינו לכיוון אוסטרופולי הסמוכה, עצרנו ליד בית כנסת העתיק של הבעל שם טוב הק'. בית מדרש בו הסתובבו ועבדו את בוראם בדבקות שאין לשערה, גדולי ומאורי החסידות ובהם רביה"ק. עליו התבטא הבעש"ט כי הינו שקול כנגד בית המקדש של מעלה!

חובה נוספת למי שפוקד את בירת החסידות הינו "מעיין הבעל שם טוב", הזורם ביציאה מהכפר. מימיו מסוגלים לרפואה, אז הצטיידתי בכמה בקבוקים ריקים, שבדיעבד תורגמו למשקל עודף בשדה. אבל למי אכפת, הרי העיקר הבריאות...

אגודת "אהלי צדיקים" בנתה בסמוך למעיין מקווה טהרה מפואר להפליא, אשר פתוח ומאובטח 24 שעות ביממה, כשהמיוחד במקווה הנ"ל הוא שהמים לבור המקווה זורמים הישר מהמעיין הק'. כחובב מקוואות ידוע, יש לי את הפריבילגיה לפסוק כי המים שם קרים ממקווה האר"י ומקווה שמעיה ואבטליון גם יחד. פעם, בהיותי במקום, כבר פיספסתי את החווייה. לא הפעם! ואכן, עת יצאתי מבור הטבילה, בהחלט הרגשתי כבריה חדשה.

אוסטרופולי

כעבור שעה הגענו לאוסטרופולי. עוד שטייטל יהודי ידוע משכבר הימים. למעשה בין הידועים שבהם, כזה שמככב גם הוא בסיפורי חסידים. לצערי, רבים מפוקדי מז'יבוז' לא מודעים להיותה של אוסטרופולי במרחק שעה נסיעה ממנה. אני סימנתי את המקום בגדר חובה, עוד כשישבתי על המסלול בארץ. שכן, מי שטמון שם הוא לא אחר מאשר רבי שמשון ב"ר פסח מאוסטרופולי זיע"א - אחד ממחדשי תורת הקבלה ובן, לא פחות, לאחייניתו של המהר"ל מפראג זיע"א! לכן, אף ייחוסו המשפחתי, בדומה למהר"ל, מגיע עד דוד המלך ע"ה.

ציונו הק' של רבי שמשון ב"ק פסח באסטרופולי

זכיתי לקרוא על קברו את האיגרת הידועה אותה חיבר, שרבים נוהגים לקוראה בערב פסח ובין סגולותיה סוד גדול ונורא, וכתוב שם שכל מי שמעיין בסוד הנפלא והנורא הזה על מכונו, אפילו פעם אחת בשנה, ובפרט בערב פסח, מובטח לו שינצל באותה שנה מכל מכשול וממיתה משונה, ושום אדם לא ימשול בו, וכל אויביו יפלו תחתיו, והוא על במותימו ידרוך, ובכל אשר יפנה יצליח ובכל עסקיו ירויח, עד ביאת הגואל אמן סלה.

קברו של רבי שמשון הוא בקצה הכפר, שהביא אל העולם גם את הרשל'ה אוסטרופולער, בדרן החצר של רבי ברוך מז'יבוז' זיע"א ובעצם של כל עם ישראל היום. השדה המוריק, במרכזו מצבתו הלבנה של הצדיק, עושה חשק לנעול נעלי קש מתפוררים ובגדים בלויים, אשר חוריהם נתפרו על ידי אייזיק הסנדלר או שמעלק'ה התופר ממש לא מכבר, לפרוש ידיים למעלה ובמבט יהודי מושפל להוציא החוצה אנחה של "אוי טאטע , זיסער טאטע, הושיע נא"...

בדרכי מאוסטרופולי לויניצה, ביקשתי מויקטור הנהג לעצור להתרעננות באחת מתחנות הדלק. לפתע פתאום, עת אני לוגם מים קרים, משהו עוד יותר מרענן נגלה לעיניי - אוטובוס מלא בעולי רגל ישראליים של חברת "פאיכלה" מאומן. כך זה באוקראינה של ימינו, העברית, רבותיי, שם באופנה ובגדול! וכך אני תידלקתי במי מינרלים, האוטובוס תידלק במשהו קצת יותר חריף והנה, באמצע אוקראינה, מושבה ישראלית. המתדלק המקומי, אגב, לא הניד עפעף. כנראה שזה דבר שיגרתי עבורו. אבל אני, לא אשכח את אלמנט ההפתעה.. אוטובוס בערבות אוקראינה עם לוגו בעברית... במילה אחת - קטע ובשתיים - ימות המשיח...

אוטובוס של חברת "פאיכלה" מאומן עם לוגו בעברית

ויניצה

כשעזבתי את אוסטרופולי, בטוח יותר שאנצל השנה מכל מכשול, פניי היו ליעד הבא - ויניצה. גיליתי עיר מדהימה ביופיה, עיר מודרנית ותוססת. כזו שמהווה אנטיטזה למי שמתעקש לצייר את אוקראינה באפור כהה.

העיר ויניצה

יומיים התארחתי בקהילה היהודית, יש לציין, שהקהילה הפעילה, עורכת תדיר לבני קהילתה, בריתות וחתונות כדת משה, קייטנות, שיעורי תורה וכגולת הכותרת, מפעילה בית כנסת עם מניינים קבועים. ברשות הקהילה המקומית של ויניצה בניין ענק ב"עיר העתיקה", הכולל קומפלקס יהודי מלא ובו חדרי לינה, אוכל כשר, בית כנסת ומקווה, כאשר גם בית ספר יהודי, המשרת את ילדי הקהילה המקומית, פועל במקום.

המקוה המפואר בויניצה

לויניצה של פעם, עבר יהודי עשיר. למעשה מרבית ריכוזי החסידות, השטייטלא'ך, קמו על אדמת "פודוליה", מחוז ויניצה ומחוז חמלניצקי של היום. משמח כי הרב שאול ובני קהילתו, סוג של מחזירים עטרה ליושנה.

ויניצה היא אחת הערים היותר אסטרטגיות היום באוקראינה, בת כחצי מיליון תושבים, אשר מזה מספר חודשים החלה קולטת בנמל התעופה המקומי "גברישובקה" טיסות מישראל ולהפך. המרחק בין ויניצה לאומן נע סביב כ-150 ק"מ בלבד, מה שהופך אותה ליעד מועדף עבור הטסים ל'עיר הגעגועים' - אומן. רבה של ויניצה, הרב שאול הורביץ שליט"א, הוא דמות ג'ינג'ית חביבה וחמה. במילה אחת - מענטש. משכבר הימים נודע הרב הורביץ שליט"א כידיד אמת של חסידי ברסלב, דבר הבא לידי ביטוי באירוח כיד המלך מצידו, כלפי אלו שעושים דרכם לאומן או ממנה, בפרט סמוך לקיבוץ הק' של ראש השנה.

ברסלב

במרחק של כ - 40 דקות מויניצה, נמצא הכפר ברסלב ולשם מועדות פניי. אל התלמיד הגדול, רבי נתן זיע"א. ברסלב - עוד כפר אוקראיני ציורי, בו הנוף הירוק מהפנט ונהר הבוג, בו טבל רביה"ק מדי יום ביומו, זורם לו ברוגע שמאפיין תינוק עול יום בזרועות אמו. זה מדהים שגם באוקראינה המודרנית, מאות של שנים אחרי, מי שדורך על האדמה הזו גם היום, מרגיש כמו חזר אחורה לאותן השנים, הלא פשוטות, אך מתוקות מדבש. תקופה, בה הולידה החסידות פשטות ותמימות, שכה חסרים היום בעידן הפוסט מודרני, המכני והטכנולוגי כל כך. הטבע הפראי, הבראשיתי משהו של ברסלב, גורם לי להכנס לחיבור עצמי ולצעוק מהגבעה בה טמון רבי נתן זיע"א אל העולם: " בברסלב בוערת אש, הבער אותה בלבי"...

נהר הבוג בברסלב

ממש בצמוד למדרגות המובילות אל גבעת בית החיים היהודי של ברסלב, בו טמון מוהרנ"ת זיע"א, הקים לו יהודי חביב אימפריה קטנה משלו, "אוהל הכנסת אורחים אבוחצירא" שמה, בה ניתן להשיג טוסטים, שתיה קרה, סים אוקראיני, תשמישי קדושה ומקווה - סוג של כיכר פושקינה בעיירת ברסלב.

הבסטה בעיר ברסלב

בעודי עולה אל אוהל הציון הק' של רבי נתן זיע"א, כל כמה מדרגות אני מגניב מבט אחורה, כמו נמלט, אל עבר נהר הבוג, ספוג הקדושה. הוא זורם כמו אין עולם סביב, כמו להגשים חלום של ילד... אוי ברסלב ברסלב , לו רק ידענו לא רק לשומעו אלא גם להקשיב, לו רק ידענו לא רק לראות אלא גם להסתכל...

למעלה, על סף הגבעה, אוהל הציון של המוהרנ"ת, תיכננתי להשתפך כמים ולמצוא את עצמי בליקוטי תפילות, פרי עטו של הצדיק אליו הגעתי. אך שוב, איני מצליח להתרכז בטקסט ומניח בצד את הספר. תפילה חרישית ספונטנית אצל התלמיד הגדול, ושוב הגשם בעיניי. ולדמעות האלה שלי, מסתבר יש פה... "אבא, תרפא אותי, תרפא את חיי"...

ציון מוהרנ"ת בלילה | צילום: נחמן וויס

'עיר הגעגועים' - אומן

בשעה טובה ומוצלחת, לאחר יותר מאלפיים קילומטר של דרך מתישה ומרעננת גם יחד, לא מעט באדיבות החום שלא היה מבייש את עמק הירדן בחודשי הקיץ, חלקם על כבישי טרמפולינה הכה אופייניים לאיזורים מישוריים של אוקראינה, הגענו לאומן.

ציון רביה"ק בזריחה

אין זו הפעם הראשונה שלי בעיר הגעגועים, אך הפעם, עת נכנסתי לתחומיה, ההרגשה הייתה של בית. הפסקה מתבקשת לנפש עייפה אשר נלחמת ללא הפסקה, אך לא כדי לנצח, אלא לשרוד על מנת להמשיך להלחם... למרות וותק דו ספרתי של שנים בתחום העיתונאות והמילה הכתובה בכלל, גם לאחד כמוני, לעיתים קשה עד בלתי אפשרי לתרגם את הרגש למילים, לבטח כשבאומן עסקינן.

בהגיעך אל היעד הנכסף, השיגרת היומיומית המכנית של היום, גם היא מיישרת קו עם השלווה ויישוב הדעת של עיר הגעגועים. לא פעם, כשהמעטפות עם הלוגו של הבנק או העירייה, מחייכות לעברי, מתוך תיבת דואר, חיוך ערמומי של 'דווקא', עולה בי רצון חריף לברוח לאומן לכמה חודשים טובים, אך גם אם מדינת ישראל זה מושג שטרם למדתי איך לעכל, קדושתה של ארץ ישראל מנצחת כל חולשה...

"עיר ללא הפסקה" היא אומן. זה לא פחות ממדהים, איך עיר בארץ נכר, כזו שרחוקה כ - 3 שעות טיסה מארצנו, הופכת ליהודית הרבה יותר מרוב ערי ישראל. זה לצד זה, כמו פטריות אחרי הגשם, צצים להם בתי הארחה ומוקדי אש"ל. ברחוב פושקינה קיימים כבר היום מספר מרכולים כשרים, מפוצצים בסחורה ישראלית וכמובן כשרה למהדרין, איטליזים כשרים, פיצות וטוסטים, מאפיה, תשמישי קדושה, מזכרות. לפני חודשיים-שלושה אף נפתחה מסעדה מזרחית בשרית, בנוסף למסעדת גורמה של שף ישראלי מוסמך.

כיכר פושקינה

האיזור היהודי, היום סביב רחוב פושקינה, עומד להתרחב בצורה משמעותית, עקב מספר פרוייקטים של בניה עבור אנשי הקהילה המתגוררים באומן, שממש אוטוטו יוצאים לדרך. אחד המקומיים, איתו פיתחתי שיחה ידידותית קלילה זרק לי מתוך הלצה, שאם אוקראינה תתפרק (עקב הלחימה המתמשכת מול הפולשים הפרו - רוסיים במזרח המדינה, אשר דורשים עצמאות), אומן, כך הוא מקווה, תצטרף לישראל.

אנטישמיות - היא לא המצאה. מאז אלוקים בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, היא ליוותה את עמנו. אך באוקראינה של היום, קל הרבה יותר להיות יהודי מכל מקום אחר על הגלובוס, למעט ארץ ישראל כמובן. ראיתי במו עיניי, בערים גדולות כמו קייב הבירה וויניצה, בה שהיתי יומיים, יהודים חרדים, בעלי זקן עבות ופאות, מסתובבים חופשי ומתקבלים ברחובות כאחד האדם, אינם מהווים סוג של אטרקציה שלילית ומושא להנפת אצבע. נכון, גם באוקראינה פועלים ארגונים בעלי אוריינטציה לאומנית ואנטישמית, "סבבודה" למשל, אך במדינה אשר בחרה לראש ממשלתה מישהו העונה לשם 'גרויסמן', לארגונים האלה אין ממש השפעה בפועל, חוץ מקצת רעש מזוייף וזריקת סיסמאות ריקות מתוכן.

כיכר פושקינה לא יודעת לילה. הפרלמנט החסידי סביב הקיוסק של "הינדיק" פעיל 24 שעות ביממה.

הקיוסק של הינדיק

אחד סיים זה עתה 'תיקון חצות' והשני יורד לציון להתפלל נץ, כשהמגבת על הכתף, עדות לטבילת מקווה, הוא הדבר היחיד שמשותף לכולם - חרדים, דתיים, חילוניים, אשכנזים וספרדים. באומן הרי אין הגדרות, כיתות כיתות, זה היופי של ברסלב.

הגעתי לעיר הגעגועים בחמישי בלילה, כך שריח של שבת קודש כבר עמד באוויר. קבלת שבת בציון, בליווי ניגונים עתיקים ומנהגי חסידות, גרמה לי לחוש, כנראה, את מה שחוו אבות אבותיי. כשאחרי "לכה דודי", עת כל מניין המתפללים החזיקו זה בזה ופצחו בריקוד של מחול התמימות לכבוד השאבעס, הזלתי אף דמעה, יהודית וחמה, מלאת געגוע למשהו לא מוכר.

ציון רביה"ק בלילה

בלילה שבין מוצא"ש לראשון, עת היה עלי לעזוב, לקחתי לי כסא ופשוט נשענתי על הציון של רביה"ק. נקשתי, ליטפתי, חיבקתי אותו. אין אחד שלא עובר עליו בימינו ועבורי זו תקופה מבלבלת ומתישה, ביקשתי שיעזור ויכוון. שלא יעזוב אותי גם מחוץ לאומן. שיזכיר אותי ואת נפשי האומללה בתפילותיו. שיתקן, שירפא, שיאיר לי את הנתיב בו עליי להלך בו בתוך העלטה. שטף הדיבור שנבע כנחל מחדרי לבי, ללא סינון, גרם לי להרגיש מחדש, את שהבנתי מזמן. נפשי קשורה בנפשו ורוחי ברוחו של רביה"ק.

כבר חודש כמעט ששבתי ארצה והעצמות בוערות לשוב ובעיניי רוחי להתיישב על ברכיו של רבינו, לחבק אותו לנפש פנימה, לנשום אותו. אני בסדר אני... די טוב. אבל אבא, זיסער טאטע, ישתבח שמך לעד, איך, איך להביא את עצמי אל השובע הרוחני? לאסוף את הרסיסים לאחד שלם, להפוך לכלי קיבול ראוי של האורות שלך, לפרש ולבאר.

הוי אומן אומן, אני מתגעגע...

יש לכם סיפור מעניין? שתפו אותנו ונפרסם shimibeker770@gmail.com

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
תגלית מבגדד: ספרי ברסלב בכתב יד של יהודי עירק
חדשות ברסלב
באתר המכירות הפומביות 'קסטנבאום' נחשף לראשונה צילום כתב יד ספרדי של ספרי רבי נחמן
'הוא יגלה לך' - חיים גולד
חדשות מוסיקה
אמן הרגש והזמר היוצר חיים גולד לא מפסיק להפתיע והפעם עם סינגל חדש ומרגש 'הוא יגלה לך' שיר רגש שכולו ערגה וכיסופים
האיש שמפיץ את אור רבינו במדיה
חדשות ברסלב
צבי יחזקאלי - האיש שלא מתבלבל מהיריבים בתקשורת ומחוצה לה וממשיך בשליחותו בהפצת אורו של
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר