מאה שמונים ושש שנה חלפו מאז פטירתה של הצדקנית שרה רובין, בתו של רבינו הקדוש, שנטמנה בעיר קרמנצ'וג במחוז פולטובה, שבמרכז אוקראינה - היום כ"ז כסלו חל היארצייט של מרת שרה ע"ה בתו הצדקת של רבי נחמן מברסלב זיע"א אשר הפליג מגודל מעלתה ואמר: 'פון שרק'ה שמועס איך נישט' (משרה איני מדבר בכלל) מרת שרה ע"ה נסתלקה לעולמה בערב שבת חנוכה ה'תקצ"ב וכמובא במכתבי מוהרנ"ת: "והנה ההכרח להודיעך שמועה לא טובה, כי בת רבינו הקדוש ז"ל, הצדקת מרת שרה זכרונה לברכה מקרימנצ'וג, שבקה לן חיים בערב שבת חנוכה • ת.נ.צ.ב.ה

ציון שרה ע"ה צילום: אהרן קליגר
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: כ"ז כסלו תשע"ח שתף

שמונה ילדים נולדו לו לרבינו, שש בנות ושני בנים, שני בניו – ר' שלמה אפרים ור' יעקב – נפטרו בצעירותם, ורבינו דיבר אודותם דברים גדולים ונשגבים. גם שתי בנות נפטרו לו בצעירותן - האחת פייגא שנולדה בשנת תקס"ג, ועוד אחת שאין ידוע שמה.

ארבע בנות נשארו לו בחיים ואלו שמותיהן: אדל, שרה, מרים, חיה. רבינו הפליג מאוד בגדולת בנותיו: "הזהיר מאוד לכבד ולהחזיק בחשיבות גדולה את בניו כי הם אילנות יקרים מאוד, ויהיו גדלים מהם פירות טובים ונפלאים מאוד, גם אמר שיוצאי חלציו לקח מעולם האצילות". בנותיו של רבינו הצטיינו בכל המעלות בהן נתברכו נשות ישראל, יחידות בדור ומורמות מעם היו. רבינו בעצמו התבטא אודותיהן וכה אמר: "בנותי התברכו ברוח הקודש קרוב לנביאות, מבתי שרה אינני מדבר כלל..." רבינו הבליט בכך את חשיבותה של שרה וייחודה מכל בנותיו הנעלות.

הצדקת מרת שרה נולדה בשנת תק"נ לערך במדוודיבקה. בעיר קרמנצ'וג קבע משכנו אחד מהצדיקים, ר' לייב דברובנר שמו. רבינו העריכו מאוד והתבטא אודותיו לאמור: "בעיר קרמנצ'וג מצויים אך ורק ארבע אמות טהורות וזכות, אלו הן ארבע אמותיו של הצדיק ר' לייב..."

אנשי שם בעלי השגה הכירו בגדלותו והשתדלו להשתדך עמו. ויהי היום ואותו ר' לייב שלח שליח מיוחד אל רבינו, ובקשה בפיו: "הבה נתחתנה! בני ר' יצחק אייזיק ישא את בתו שרקה הצדקנית". שמע רבינו את דברי השליח, דחה את ההצעה מלפניו בהפטירו: "אינני רואה כאן חתן כלל!"

ר' חייקל מקורבו של רבינו שהיה בן בית אצל רבינו, נוכח היה אז בשעת בואו של השליח עם הצעת השידוך. ר' חייקל שהכיר היטב את השולח התפלא מאוד על דברי רבו, ומפיו נפלטו המילים: "היתכן רבי? והלא צדיקי הדור משתדלים להשתדך עם בניו של אותו צדיק..." מדרכו של רבינו היה לא להתעקש ולעמוד על דעתו, מכיוון ששמע דברי ר' חייקל מקורבו הפטיר: "לו יהי כן, יתן נא עשרת אלפים רייניש!" ורבנו העלה בכוונה כל כך את הסכום כדי שלא יסכים לזה רבי לייב, ובזה יתבטל השידוך, אולם כשאמר זאת השדכן לרבי לייב, הסכים לזה תכף ומיד, כי היה עשיר מופלג, וכשבא השדכן אל רבנו ואמר לו שרבי לייב מסכים לתנאו, הפטיר רבנו ואמר: "נו, זרקתי בת לנהר הדנייפער" - "נו, אריין גיווארפן א טאכטער אין דנייעפער".

למרות ששרה הייתה בתו השנייה של רבינו, ראשונה הייתה בין הבנות שבאה בקשרי שידוכין. ביום חמישי ראש חודש ניסן שנת תקס"ג, התקיימה החתונה של שרה עם ר' יצחק אייזיק (שם משפחתו - רובין) במדוודיבקה. החתונה נערכה ברוב פאר והדר של קדושה, השמחה על פני רבינו הייתה אז למעלה מן המשוער. גם בשבת לאחר החתונה המכונה "שבת חתונה" המשיך רבינו בשמחתו למעלה מהרגיל, וערך ריקודים רבים ללא גבול.

כאשר הגיעה סעודה שלישית בעת רעווא דרעוין, אמר רבינו תורה גבוהה ונשגבה (ליקו"מ תורה מ"ט) בקול ערב ונעים על הפסוק "והוא כחתן יוצא מחופתו". כאשר סיים רבינו את אמירת התורה, יצא בריקוד עם הכלה כנהוג אצל צדיקים. שוב פרצה השמחה במשנה תוקף ועוז, בבחי' 'קול רינה וישועה באהלי צדיקים', וההתעוררות הייתה עד אין לשער. כדאי להעתיק כאן תיאורו של מוהרנ"ת המתאר באש להבה את כל מה שהתרחש בחתונה הקדושה ההיא. וז"ל בספרו 'חיי מוהר"ן' (אות קט"ז):

"בשנת תקס"ג עשה נישואין לבתו הצדקת מרת שרה בקהילת קודש מעדוועדווקע עם חתנו הרבני מורנו יצחק אייזיק בן הגביר מורנו רבי לייב דאבראווניר. כי לשם נתקבצו שניהם אף על פי שאז היה כבר בברסלב. והחתונה הייתה בראש חדש ניסן שחל אז ביום חמישי והחופה הייתה בערב אור ליום ו' ערב שבת קודש. אחר החופה דברו ממשיח וכו' (ואמר רבנו ז"ל וגלה ברמז שראוי שיצא מהם וכו'). אחר כך בשבת קודש אמר על סעודה השלישית תורה גבוהה מאד המתחלת 'לשמש שם אהל בהם' בליקוטי א' בסימן מ"ט, ושם מרמז ניסן ושרה ויצחק וכלה וחתונה וכו'. ואמר שזאת התורה לא אמר בשבילנו רק בשביל הגזירה שקורין פונקטין הנשמע אז, שרוצין לגזור על ישראל חס ושלום, אשר בעוונותינו הרבים יצאו בימינו. כי שם מדבר מעניין הכנעת העכו"ם 'כי אעשה כלה בכל הגויים'. שזה בחינת כלה דאכלי כלא ושצי כלא 'ואתם הדבקים' וכו' והבן שם מאד כי הם דברים עמקים וגבוהים מאד.

ואחר שגמר אמירת התורה היה מרקד הרבה מאד עם בתו הכלה וכו'. ומי שלא ראה ריקודין שלו לא ראה טוב מימיו, כי אף על פי שברוך השם זכינו לראות כמה צדיקים שהיו מרקדים לפני הכלה, אבל ריקודין שלו לא נראה כזאת. וכל מי שעמד שם בוודאי היה לו הרהור תשובה אמיתי על כל פשעיו. וגודל ההתעוררות וההתלהבות של כל האנשים שעמדו שם בשעת ריקודין אי אפשר לבאר ולצייר זאת בכתב בשום אופן. וכבר גילה כמה תורות גבוהות מאד על עניין ריקודין והמחאת כף. וגם בהתורה לשמש הנ"ל מבאר מעניין ריקודין, אבל לא היה שכיח שיעשה ריקודין כי אם בעתים רחוקות מאד, אך באותה השנה הנ"ל היה מרקד כמה פעמים. היינו בשמחת תורה, ואחר כך בשבת חנוכה אחר אמירת התורה המתחלת 'ראיתי מנורת זהב' בלקוטי א' סימן ח, ואחר כך בפורים במעדוועדיווקע, ואחר כך על החתונה הנ"ל. ואמר בעצמו בזאת השנה רקדתי הרבה. וזה היה מחמת שבאותו השנה נשמעו הגזרות שקורין פונקטין, שהיו רוצים אז לגזור על ישראל חס ושלום, ומחמת זה רקד כמה פעמים כי על ידי ריקודין ממתיקין הדינים ומבטלין הגזירות כמבואר בהתורה 'ואלה המשפטים' סימן י' בלקוטי א' המתחלת על ידי ריקודין והמחאת כף ממתיקין הדינים. וגם זאת התורה נאמרה באותו החורף בטיראויצע".

עם חתונתה של שרה קשור סיפור נפלא. במדוודיבקה העיר התגורר יהודי נגיד שנתברך בעשירות מופלגת, ר' מאיר שמו. ביתו בנוי היה כארמון תלפיות מקושט בכל מיני קישוטים ובכל אוצרות יקר, זהב וכסף ופנינים, ולפני הבית גנים ובוסתנים, עצי פרי ושושני ורדים. אך עם כל הפאר והעושר לא נהנו ר' מאיר ואשתו פייגא מחייהם כלל, וזאת בגלל שחשוכי בנים היו. דמעות כמים שפכה העקרה על שברונה "מה לי עושר, מה לי פאר?" הייתה ממררת בתפילה – "בן אחד לו זכיתי לחבוק בזרועותיי עדיף היה בעבורי על כל הון דעלמא..."

ר' מאיר ואשתו העריכו מאוד את רבינו, ומדי פעם נסעו אליו שיזכירם לטובה וייוושעו בזרע של קיימא. ויהי היום כאשר גדשה סאת ייסוריה מבלי יכולת שאת קמה האשה ונסעה אל רבינו. היא פרצה לחדרו כרוח סערה והחלה ליילל ולבכות כי חייה אינם חיים, יותר לא תוכל שאת. רבינו הקשיב לצעקותיה והחל להסתובב בחדר אנה ואנה. מדי רגע החלו פניו הקדושים לשנות גווניהם עד שהפכו להבים כעין האש. האשה נרתעה ונשתתקה, פניו הקדושים כחד משרפי מעלה החרידו אותה, לו יכלה הייתה שוכחת בקשתה ונמלטת מן החדר להציל נפשה, אך היא כבולה למקומה כבול עץ עמדה, נחרדת עד עמקי נפשה.

לבסוף עצר רבינו במקום שעצר ונענה: "אם מוכנה את לוותר על כל עושרך תזכי לבן, אך ויתור על העושר יהיה בתכלית, עד שלא יהיה אצלה אלא טלית קטן אחד עבור בנה, וכשתבוא לכבס טלית זו יהא על הקטן להמתין כי לא יהיה לו אחרת".

האשה ששמעה את הדברים הברורים מפי הצדיק, לא היססה, והשיבה על אתר כי היא מקבלת על עצמה הכל ובלבד שתיוושע בפרי בטן, אלא שרבינו לא קיבל הסכמתה מבלי שתשאל את בעלה. הבעל ר' מאיר הסכים גם הוא ללא היסוס. כאשר הביאה האשה הסכמת בעלה לפני רבינו, בירכה רבינו בבן זכר.

לאחר שנים, כאשר רבינו נסע לחתן את בתו שרה, נסע לחתונה דרך קרמנצ'וג. כאשר נכנס לבית המדרש המקומי פגש רבינו בבנו של ר' מאיר שנולד על פי ברכתו. רבינו בחן את הילד בתלמודו, וכאשר סיים לבחנו נענה רבינו ואמר: "אוי חבל! אוי חבל!" לאחר שרבינו עזב את בית המדרש מיהר הילד לביתו וסיפר לאמו את הקורות עמו בבית המדרש, כאשר סיים הילד לספר בתמימות את דבריו האחרונים של רבינו, החל לבה להלם בעוז, מצב רוחה נעכר, לבה ניבא לה משהו לא טוב.

לאחר שנים, כאשר רבינו נסע לחתן את בתו שרה, נסע לחתונה דרך קרמנצ'וג. כאשר נכנס לבית המדרש המקומי פגש רבינו בבנו של ר' מאיר שנולד על פי ברכתו. רבינו בחן את הילד בתלמודו, וכאשר סיים לבחנו נענה רבינו ואמר: "אוי חבל! אוי חבל!" לאחר שרבינו עזב את בית המדרש מיהר הילד לביתו וסיפר לאמו את הקורות עמו בבית המדרש, כאשר סיים הילד לספר בתמימות את דבריו האחרונים של רבינו, החל לבה להלם בעוז, מצב רוחה נעכר, לבה ניבא לה משהו לא טוב.

לאחר שנים, כאשר רבינו נסע לחתן את בתו שרה, נסע לחתונה דרך קרמנצ'וג. כאשר נכנס לבית המדרש המקומי פגש רבינו בבנו של ר' מאיר שנולד על פי ברכתו. רבינו בחן את הילד בתלמודו, וכאשר סיים לבחנו נענה רבינו ואמר: "אוי חבל! אוי חבל!" לאחר שרבינו עזב את בית המדרש מיהר הילד לביתו וסיפר לאמו את הקורות עמו בבית המדרש, כאשר סיים הילד לספר בתמימות את דבריו האחרונים של רבינו, החל לבה להלם בעוז, מצב רוחה נעכר, לבה ניבא לה משהו לא טוב. מיד לאחר הנישואין שלח רבינו להודיעה כי בקרוב ייוולד לה בן ותקרא את שמו נחמן, ומכיוון ששמה פייגא יהיה שמו "נחמן בן פייגא" כשמו, וכמו שאני חידוש בעניין שלי – הפטיר רבינו – כן יהיה חידש בעניין שלו. הרבי ציווה להשגיח היטב על הנער ולהמציא לו מינקת שתאכילהו בקדושה וטהרה, ואף אמו תנהג בו בקדושה ובטהרה. לתקופת השנה נולד הבן המובטח ותקרא שמו נחמן, היא מסרה אותו למינקת אולם זו לא השגיחה עליו כראוי. בהתוודע הדבר לאמו נסעה לרבינו ושאל לדעתו אם לחפש מינקת אחרת עבור בנה. השיב לה רבינו כי עכשיו הדבר כבר אבוד, מכיוון שהתנאים לא התקיימו, כבר לא יהיה ילד זה חידוש. הילד האריך שנים הרבה.

רבינו העריך מאוד את בתו החשובה שרה. מכתבים מועטים נשארו בידינו מרבינו, ושניים מאלו נשלחו אל בתו שרה. מהתבטאויותיו של רבינו ומן הכינויים בהם הוא מכנה אותה, עומדים אנו על רום מעלתה וגודל ערכה בעיניו. רבינו מכנה אותה: "בתי ידידתי, הצנועה החכמנית, המהוללה הישרה, מרת שרה תחיה..."

במכתב שכתב רבינו אל מחותנו הצדיק ר' לייב, חמיה של שרה, כותב רבינו: "מבקש אני כי ישגיחו היטב על בריאותה של בתי, כי נפשי קשורה בנפשה".

פעם אחת כתב רבינו לבתו, כי משתוקק הוא שתהיה סמוכה על שולחנו תמיד, שיוכל לשוחח עמה בכל עת ולשמוע מפיה דברי חכמה ויראה רבינו מסיים את המכתב בכותבו, כי בנכר דומה היא להדס ריחני, המצוי ביער, ואין איש שישעה אליו להתבשם מניחוחו.

מגודל ענוותנותה לא נעמו לשרה כלל השבחים הרבים המורעפים על ראשה, ודווקא מלב אביה הקדוש והטהור, אותו היא העריכה כל כך וידעה את גודל קדושתו. שרה פרצה בבכי מר בקוראה את מכתב אביה. החסידים נדהמו כאשר פנתה ואמרה להם: "הראיתם? אבא רואה כי מצויה אני כ"כ בשפל המדרגה עד שנאלץ הוא לשבחני כדי לעודדני ולזקני...". לאחר נישואיה עברה שרה לגור בעיר מגורי חמיה – קרמנצ'וג.

הרבה צער וייסורים סבלה שרה בחייה. עקב תחלואיה הצטער אביה רבינו הקדוש צער רב, ולעיתים קרובות היה רבינו סח לתלמידיו בצער על ייסורי בתו. רבינו עודד מאוד את בתו, והפיח בה כוח לסבול ייסוריה.

ביום מן הימים תקפו את שרה כאבי שיניים איומים. הצדקנית התפתלה מרוב ייסורים, אך לא מצאה מזור. כיון שלא יכלה לסבול יותר, נכנסה לאביה ובקשה עצתו. רבינו יעץ לה להיות בשמחה. על ידי שמחה – אמר לה – יסורו כאביה ותתרפאנה שיניה.

"כיצד, אבא, אוכל לשמוח?" שאלה שרה, "גם אם קשה לך להיות בשמחה – השיב רבינו – משכי עליך את השמחה בכח", והוסיף ואמר כי על ידי השמחה המדומה שתמשוך על עצמה גם בהיותה כואבת, תגיע לידי שמחה אמיתית, עד שרגליה תינשאנה מרב שמחה, ועי"ז תתרפא.

שרה קיבלה עצת אביה, ואכן השפיעו דברים הקדושים עד כדי כך שנאלצה בעוד יום לסגור את תריסי ביתה והחלה לרקד מרוב שמחה, ותיכף פסקו ייסוריה והתרפאו שיניה.

כמה שיחות נשאר לנו מרבינו שנאמרו לבתו שרה ונביא כמה מהן: פעם כשדיבר רבינו עם בתו שרה מגודל מעלת הכנסת אורחים, שאלה את רבנו בדאגה: "וכי מה אפשר לעשות כדי לצאת ידי חובת מצוות הכנסת אורחים?" ענה לה רבנו: "מה את חושבת? יש אורח! עוד חתיכת מפה (על השלחן) ועוד חתיכת חלה..". "וואס מיינסטו, א אורח! נאך א שטיקל טישטאך... נאך א שטיקל קוליטש"... כאומר שכפי שמרבים בנוחיותו של האורח בצרכיו ובאכילתו כפי אפשרותו כן גדולה המצוה.

פעם כשהיה רבנו אצל בתו שרה, נכנסה אליו בהתמרמרות ובלב נשבר וסיפרה לו, שהתווכחה עם המשרתת שלה עד שנעשה קטטה ביניהם. נענה לה רבנו זכרונו-לברכה ואמר לה, וכי מדוע לא התפללת ובקשת מהשם יתברך ביום חופתך שכשהשם יעזרך ויהיה לך משרתת שלא תצטרכי חלילה להתקוטט עמה" - פאר וואס האסטו נישט גבעטן ביי גאט דעם טאג פון די חפה אז גאט וועט דיר העלפן און דו וועסט האבן א דינסט זאלסט נישט דארפן מיט איר זיך צוקריגן"?

הסתלקותה

הצדקת מרת שרה נפטרה בצעירותה בכ"ז כסליו תקצ"ב, "ויהיו שני חיי שרה ארבעים ושתים שנה כולם שווים לטובה". והא לנו קטע ממכתבי מוהרנ"ת שם הוא מתאר את הסתלקותה של אותה צדקת לשמי מרומים, וכך הוא כותב לבנו ר' יצחק (ד' שמות תקצ"ב) וז"ל: "והנה ההכרח להודיעך שמועה לא טובה, כי בת רבינו הקדוש ז"ל, הצדקת מרת שרה זכרונה לברכה מקרימנצ'וק, שבקה לן חיים בערב שבת חנוכה, וביום הקודם המליטה זכר למז"ט, ונכנס לברית אחר הסתלקותה, השי"ת ינחם אותנו מהרה בנחמת ציון וירושלים, אמן." (ער"ש חנוכה של אותה שנה חל ביום כ"ז כסליו). על אודות ה'זכר' שנולד אז ראה להלן.

לפלא שגם בעלה ר' יצחק אייזיק נפטר בחנוכה שנתיים אחריה בשנת תקצ"ד, וכך מביא מוהרנ"ת ב'ימי מוהרנ"ת' (ק"י): "ובאותה השנה היא שנת תקצ"ד, נפטר ר' אייזיק ז"ל בקרימינטשוק בימי חנוכה והניח צוואה, וציווה לתת לאנשי שלומינו, בפרט על הבית המדרש (ה'קלויז', שהיה אז בשלבי בניה) סך רב, ונסעתי לקרימינטשוק עבור זה עם הרב דפה (ר' אהרן מברסלב) ויש בזה הרבה לספר".

באדיבות: אהרן קליגר, חיים צ'צ'יק, שלמה בן יוסף

עוד באותו נושא:

עבודות שיפוץ ושיקום ציון בתו של רבינו בקרימנצו'ג
קבר בת רבינו בקרימנצ'וג שבאוקראינה חולל בפעם השלישית
צלבי קרס רוססו על קברה של שרה ע"ה בתו של רבי נחמן מברסלב
חסידי ברסלב הגיעו להתפלל אצל שרה ע"ה ביום הייארצייט בקרימנצ'וג
תיעוד היוחסין עד שרה רובין ע"ה בתו של רבי נחמן מברסלב זיע"א
נסיעה קדושה לחנוכת האוהל ויום ההילולה של בת רבי נחמן מברסלב שרה ע"ה
אירוע ענק ביום הילולת בת רבינו להצלת המקום בהשתתפות ראש העיר
החלו עבודות השיפוץ בציון בתו של רבינו בקרימנצו'ג
חוללו מצבותיהם של משפחת רבי נחמן מברסלב

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
בקונגרס מצטטים את רבינו
חדשות ברסלב
בקונגרס האמריקאי מצטטים את רבי נחמן מברסלב • חבר קונגרס לא יהודי ציטט את אמרתו המפורסמת של רבי נחמן מברסלב
סינגל חדש ליואלי קליין
חדשות מוסיקה
סינגל חדש מבית היוצר של בעל המנגן ר' יואלי קליין מהקלטות עתיקות של זקני חסידי ברסלב ב דור הקודם, אותן הם היו שרים
שעונו האישי של רבי נתן
חדשות ברסלב
פרסום ראשון • הצצה נדירה ובלעדית על שעונו האישי של רבי נתן מברסלב מעלה רגשות עזים, וצמרמורת על עצם העובדה...
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר