אור בהירות הדרך • מסך של ברזל כבר לא חוצץ על אם הדרך לאומן, והנסיעה שהיתה משך שנים ודורות 'נחשק' רחוק מהעין, נסללה והפכה נחלת ההמון. ובכל זאת אף מסלול או דרך לא יוכלו להפוך את המסע העל טבעי הזה לנתיב שגרתי. תחת למעטה חיצוני של כרטיס טיסה שגרתי מסתתר מסע אחר, אישי וסוער, כל שנה מחדש. אור בהירות הדרך צובע את הכבישים ושופך נוגהות על אנשים ומקומות, ומי שמטה אוזן שומע מבעד להמולה והשאון ניגון חדש, אולי אלו כמה תווים מהניגון שיתער לעתיד לבוא. המסע לאומן רצוף תחנות שונות, אפוף שמות ומסתורין, לפניכם הצצות חפוזות לכמה מן התחנות, מתוך הספר 'בהירות הדרך', שיראה בעז"ה אור לקראת ימי ראש השנה תשע"ו הבאים עלינו לטובה

"אחלי שאזכה לראות אור בהירות הדרך".... צילום: יוסי גאלדבערגער
מאת: מערכת "אומן שלום" | ט' אלול תשע"ו שתף
הגדל כתב:

מסך של ברזל כבר לא חוצץ על אם הדרך לאומן, והנסיעה שהיתה משך שנים ודורות 'נחשק' רחוק מהעין, נסללה והפכה נחלת ההמון.

ובכל זאת אף מסלול או דרך לא יוכלו להפוך את המסע העל טבעי הזה לנתיב שגרתי. תחת למעטה חיצוני של כרטיס טיסה שגרתי מסתתר מסע אחר, אישי וסוער, כל שנה מחדש.

אור בהירות הדרך צובע את הכבישים ושופך נוגהות על אנשים ומקומות, ומי שמטה אוזן שומע מבעד להמולה והשאון ניגון חדש, אולי אלו כמה תווים מהניגון שיתער לעתיד לבוא.

המסע לאומן רצוף תחנות שונות, אפוף שמות ומסתורין, לפניכם הצצות חפוזות לכמה מן התחנות, מתוך הספר 'בהירות הדרך', שיראה בעז"ה אור לקראת ימי ראש השנה, תשע"ו, הבאים עלינו לטובה.

מניעות

כל סיפור טוב שקשור לאומן לברסלב ולמה שביניהם מגיע בשלב כלשהו למונח 'מניעות'; התבטלה הטיסה? מניעות. אין כסף? מניעות.

נגמר החשק? מניעות. ביחד עם המחשבות על נסיעה לאומן, גם לנוסעים וותיקים, תופיע כמעט תמיד 'להקה' של מניעות, הן יתבטאו בשלל תחומים, ויתגשמו בחיינו כתקלות הפרעות או כל מיני שינויים בלתי צפויים. אפילו מזג האוויר ומצב הרוח עלולים ליטול חלק בפעילות האנטי-התקרבותית הזו. וכאן בדיוק מסתתרת פעילות ענפה של צד הקדושה...

בברסלב, הפרעות תקלות מחסומים ושאר התרחשויות מרגיזות, מקבלות שם אחר ומשמעות הרבה יותר מעודדת – 'מניעות', ובהיפוך אותיות 'נעימות'. אין זה רק משחק אותיות, מסתתר כאן רעיון עמוק ורחב. המניעות הן צידו השני של מטבע ההתקרבות. הווי אומר - כדי לפתור את המניעה המחסום ההפרעה או התקלה, עלינו להסתכל על הצד השני.

תחשבו על המניעה כמו קלף, על צידו האחד מצויר באדום סמל תקיף של 'עצור', בצד השני כתוב 'חשק'. "כל המניעות שיש לאדם הם רק בשביל החשק, כדי שיהיה לו חשק יותר להדבר שבקדושה שצריך לעשות". המניעות לא נבראו נגדך, אדרבה הן פועלות עבורך: "כי כן דרך האדם שכל מה שמונעים אותו יותר מאיזה דבר הוא חושק ביותר לעשות, ועל כן כשאיש הישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, ובפרט כשצריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בזה - דהיינו לנסוע לצדיק האמת - אזי נותנין לו מלמעלה חשק והחשק נותנין לו הוא על ידי המניעה שמזמינים לו" (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ו).

אנשים נרתעים מהפרעות ומזהים אותן כבשורות רעות, כאיתותים שמימיים לחוסר סייעתא דשמיא, כהוכחות לכך שמשמים לא מעוניינים שיצליחו להגשים את רצונם, או שאינם ראויים ולכן מונעים אותם מלגשת אל אותו דבר שבקדושה.

מחסומים המופיעים בדרכו של מחפש קרבת ה' והתקרבות לצדיקים מפוענחים בתורת מוהר"ן כעזרים רוחניים להתקרבות. משמים אף פעם לא מרחקים, ומי שמבקש קרבת ה' לעולם לא יידחה, המניעות כמו ביטויי דחייה אחרים שעלולים להופיע בדרכו של מבקש אלוקים נבראו כדי לקרב.

"כשאדם נכנס בעבודת השם" כותב רבי נחמן, "אזי הדרך שמראין לו התרחקות, ונדמה לו שמרחקין אותו..." וכאן הוראה חיונית לכל מחפש רוחני אמיתי: "הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול לחזק עצמו מאוד מאוד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל, כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות..." (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', תורה מ"ח).

ובנוגע למניעות, מומלץ לשנן את השורות הבאות: "על כן יידע האדם שאין שום מניעה בעולם שלא יוכל לשברה אם ירצה, כי המניעה הוא בשביל החשק, וכשיהיה לו חשק ורצון חזק וכיסופין גדולים כראוי לזה העסק דקדושה שצריך לעשות בוודאי יזכה לגומרו ולהוציאו מכוח אל הפועל כי המניעות הם רק בשביל התגברות החשק כדי שעל ידי זה דייקא יזכה לגומרו" (ליקוטי מוהר"ן, תורה כ"ו).

המניעות כמו נוף טבעי של כל מסע רוחני, תמיד הן מתגלות כמחוללות ניסים, מעוררות חשק רדום, מעצימות את הציפייה ומצביעות על גילויי השגחה מפעימים ועל ניסים קטנים וגדולים.

עצה למעשה:

המניעות יכולות להופיע מכל כיוון - אישי, כלכלי, משפחתי, בריאותי, רוחני, או כל אפשרות אחרת. בכל מקרה, כשאנו ניצבים מול מחסום כדאי לשנן לעצמנו:

• ההפרעה הזו נבראה כדי להביא אותי אל המקום שליבי יודע שאני צריך להגיע.

• מכל ההפרעות לא יישאר דבר, אבל מפעולה אחת לטובתי הנצחית יישאר רושם נצחי.

• כל השיקולים שקוראים לי לחדול, לעצור ולסגת, יהיו כאן גם מחר ובעוד שנה, אבל ההזדמנות לעשות כעת צעד אמיץ לטובת נשמתי ואישיותי, לא בהכרח יחזור על עצמו.

הנסיעה

הנסיעה לאומן כרוכה מטבע הדברים בבזבוז זמן רב על סידורים שונים וטיפול בעניינים ארציים, התעסקות מרובה עם ארציות ועולם הזה ובילוי זמן וכוח על התארגנויות שונות, החל מרכישת כרטיס טיסה, סידור מקום לינה ואוכל, התעדכנות בפרטים טכניים שונים ועוד כהנה וכהנה.

מגיע השלב שאדם מרגיש מוזר עם עצמו, התחושה שכיחה בעיקר בקרב הנוסעים בפעם הראשונה, אלול! ואני מתעסק עם כרטיסי טיסה ומקומות לינה, ומתחבט בשאלת – האם להסתפק בסוודר או להצטייד גם במעיל?!

הבה נתחיל בפסקה מתוך ספר המידות (ערך 'צדיק', נ"ה) "טוב לבלות זמן רב, בשביל שעה אחת, שיתקרב לצדיק".

'טוב לבלות זמן'! למה טוב? המושג 'בילוי זמן' מתקשר אצלנו באופן אסוציאטיבי לבזבוז זמן, כביכול כל הדברים הטובים מושגים באופן נקודתי, עם פינצטה, ישר לעצם העניין בלי להתעכב בדרך. אבל היהדות מלאה בבילויי זמן; בלימוד בעיון מבזבז הלומד את רוב זמנו על העלאת סברות שיתבררו למפרע כאינן נכונות. בעיון הלכה מתעכב המעיין על פרטים ופרטי פרטים, לעיתים מדובר בעניינים טכניים גשמיים ורחוקים מאוד למראית עין מעולמה של תורה. הידור במצוות – כדי למצוא את האתרוג המהודר אנו נבלה שעות בדוכני שוק ארבעת המינים עד שיעלה בידינו פרי עץ הדר ראוי לשמו. כל מצוות היהדות כרוכות בבילוי זמן, במיוחד למהדרים בהן.

תחום החיפוש הרוחני מרחיב את זמן החיפוש למימדים אחרים לגמרי. כל מבקשי ה' המיוחדים בכל הדורות בילו זמן רב עד שהגיעו אל הנקודה שנגעה לליבם והציתה את נשמתם, שוטטו רבות לבקש את דבר ה' עד שמצאו את המסילה, מטבע הדברים הם חשו לא פעם מבוזבזים, בלויים, תוהים האם המסע יוביל למקום כלשהו.

חיפוש כרוך בתהייה, ולכל מציאה קדמו שעות מבוזבזות רבות. אנו מבינים שכאשר יש מציאה ממשית שעות וימים של חיפושים שקדמו לה לא יצאו לריק. אנו מבינים ששעות של התלבטויות בסברות שונות נחשבות אף הן ללימוד תורה, ובירור פרטים טכניים שיובילו לפסק הלכתי ייחשבו ליבון הלכה.

הבזבוז אינו בהכרח דבר רע. חז"ל קוראים לצדקה 'בזבוז' ('המבזבז על יבזבז יותר מחומש'). נבראנו כדי לבזבז ולבלות את הזמן את חיינו ואת גופינו על דברים טובים ונכונים. וכמו שאמר רבא בגמרא (סנהדרין צ"ט ע"ב) 'כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא', כלומר כל הגופים טרחנים, דהיינו נבראו לעמל ולבלאי, אשרי מי שעמלו בתורה והוא מרפט את גופו על דברי תורה (ע"פ רש"י שם).

הצעה למחשבה:

התייחס לדרך כאל שלב חשוב במסע שלך לצדיק. חשוב על כך שבנסיעה כל כך משמעותית שתיקוני נשמות ותועלות עולמיות תלויות בה כל פרט מדויק, מתוכנן בהשגחה מלאה, מותאם במיוחד עבורך. כל מה שמתרחש סביבך ועימך, גם כל השלבים הבירוקראטיים עיכובים והתפתחויות בלתי צפויות, כל אלו נוטלים חלק בתוכנית רוחנית שהותאמה במיוחד עבורך. הדרך בונה לך כלים לקליטת האורות. שים לב לאנשים שהינך פוגש, לשיחות ולגילויים של השגחה.

מפגשים

הנסיעה לאומן כרוכה מעצם טבעה במפגשים עם אנשים שונים מנהגים אחרים והתנהגויות מגוונות. יש מי שימצאו בכך חוויה מנטאלית מאתגרת ומהנה ויש מי שיחבבו זאת פחות. המפגש עם אנשים אחרים דעות שונות מנהגים והתנהגויות ססגוניות מלחיצים אותנו לפעמים, מוציאים אותנו ממה שאנחנו רגילים.

נסיעה היא הזדמנות, אתה יוצא ממקומך ונוטש את פינתך האישית, עולה על כביש ומתחיל לפגוש עוד אנשים שיצאו ממקומם ונטשו את פינתם, גם הם על הכביש.

המסע לאומן תמיד מזמין מפגשים חדשים, וכל אחד כזה יכול להיות התחלתא של איזו גאולה אישית. אפשר להאיר ואפשר להיות מואר, יש לך נקודה וגם לשני יש, יש לך הזדמנות וגם לשכן יש. הדיבור, כשהוא מכוון לחיפוש, יכול להביא גאולה לעולם. "עַל - יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, וְהֵם חוֹקְרִים וּמַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת, עַל - יְדֵי - זֶה מַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ, וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת" (ליקוטי מוהר"ן, סימן כז).

עבודת ה' היא עניין פנימי ואישי ויחד עם זאת עבודת ה' נכונה ומסע רוחני שמתקדם ועולה חייב להיות משותף עם חברים נוספים, השיחה והדיבור, התחלקות ברשמי מסע שיחת חברים ודיונים שנעשים ברוח טובה, יכולים לפרנס אותנו באוצרות שלעולם לא נוכל להגיע אליהם לבד, בכוחות עצמנו. בכל יהודי יש נקודה טובה, מיוחדת ואישית. לא נוכל להגיע אל הטוב המיוחד שלו בלעדיו, כי אם כן הוא היה מיותר בעולם, והקדוש ברוך לא ברא אף בריה מיותרת. בוודאי אין יהודי מיותר.

כשאנחנו מאמינים בנקודה מיוחדת והאישית של הזולת אנו מקבלים אישור מוחשי לקיומה של נקודה טובה ייחודית אצלנו. יש בזולת הרבה דברים שונים ממך, הוא לא מתאים לך, אינך צריך לקבל אותו, אבל יש בו משהו שאפשר לקבל ממנו, ויש לך משהו שתוכל לתת לו. הימנע מלשפוט ולהבין, אינך צריך דווקא להסכים או להכיל, דלה מתוכו נקודה טובה. מספיק שתאמין באמת בקיומה והיא תצוף מעצמה.

הקיבוץ

אחת התמונות המיוחדות שנלכדת בעיניו של כל נוסע היא ההתקבצות, אומן מלאה התקבצויות. מניינים צבעוניים ומניינים בשחור לבן, אוסף נוסחאות ותערובת של לבושים ניסים ושפות. הרחובות גדושים המון רב והציון מלא ברבבות מתפללים, אנשים נאספו לכאן מכל קצוות תבל.

ההימצאות בתוך קהל כה רב וכה מגוון חדשה לרבים מהנוסעים ונדירה כמעט עבור כולם, אבל יש לתמונה הזו משמעות עמוקה הרבה יותר. למעשה זהו אחד המרכיבים החשובים בהתרחשות הרוחנית של אומן-ראש-השנה.

ככלל, אי אפשר להפריד בין הדבקים - בין הצדיק לבין האנשים שבאים אליו, בין השאיפות שלי מהמסע הזה לנוכחותם של אנשים אחרים בעלי שאיפות אישיות משלהם, בין עבודתי הפרטית לעבודה הציבורית, באומן כל המרכיבים הללו יוצרים שלם גדול מסך כל חלקיו הנפרדים. כדאי להיות שלם.

כדאי שנתחיל בלדייק את התמונה ההמונית ולהבין אותה טוב יותר: שמענו על אטרקציה מרתקת שאסור להחמיץ, נסענו למקום ומצאנו כמה אלפי מבקרים ששמעו כנראה גם כן על האירוע שאין להחמיץ. לא באנו הנה כדי לפגוש אלפיים איש, מבחינתנו הם נמצאים כאן כתופעת לוואי, מבחינתם אנו שוהים כאן כתופעת לוואי, תוצאה של פרסום. מכיוון שאנו שמענו על המקום ולפי שאנו מעוניינים לפקוד אותו, מסתבר שאנשים נוספים שמעו ובאו, כאן מסתכם הקשר בינינו לבין ההמון המיותר.

באומן המשמעות שונה לגמרי. האנשים הם חלק מהעניין, ההמוניות אינה פוגמת בתוכן, ולמרות שכדאי שנמצא את מקומנו בתוך ההמון ונסגל התנהלות שתיישב את דעתו, ההמון לא מפריע לנו, הוא חלק מהעניין.

צירופי בתים

אומן של ימינו המונית וצפופה, הוסף על כך את הססגוניות שאין לה אח ורע, והרי אתה נקודה זעירה בתוך איתני טבע אנושיים, מרגיש לפעמים אבוד או לא שייך. האם הריבוי באמת גוזל את מקומו של הפרט? האם יש סיכוי שההמון לא יגרום לי להיאבד, ואולי אף יתרום לנקודתי היחידאית?

אסור לספור יהודים. ההקפדה הזו מפורסמת וגדריה נידונים בגמרא (ברכות ס"ב ע"ב, יומא כ"ב ע"ב), שם גם מוזכר שדוד המלך נענש על טעותו שמנה שלא לצורך את ישראל. הספירה, כפי שמוסבר בספרים, מחילה על הנספרים צמצום וממילא דינים, גם אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין. רבי נתן מרחיב ומסביר שפעולת הספירה מורידה הנספרים אל מתחת למניין, בשורשם נשמות ישראל למעלה מהמספר, כמו שהובטח לאברהם אבינו שזרעו יהיה כחול הים אשר לא ייספר מרוב. לפיכך אין לספור את ישראל שלא להוריד אותם למטה.

כשאנו סופרים אחד ועוד אחד אנו מגבילים את הנספרים ובעצם קובעים 'זה מה שאתם שווים, זה מה שיש לכם, זה הערך שלכם'. בצורת ספירה שכזו, גם אם נספור אלף פריטים, הם לא יסייעו אחד לחברו ולא ישביחו זה את זה. אדרבה, האחד יתפוס את מקום חברו ויצמצם את שטח מחייתו. צורת הספירה המקובלת אינה תורמת לנספרים עצמם ורק מדגישה את גבולותיהם.

ישנה צורת ספירה אחרת המבוססת על פי סוד מסֶפֶר יצירה, לפיו מתייחסים לספרות כאל אבני בניין, כאשר צירופה של אבן אחת לחברתה בונה בית, או מספר בתים, למשל אם נצרף אות א' לאות ב' נקבל שתי מילים אפשריות 'אב' או 'בא', וכשנצרף לשתיהן את האות ג' ייווצרו ששה צירופים אפשריים.

אבל העניין הנפלא באמת מתחיל במספרים גדולים יותר, ככל שמצטרפות עוד ועוד אותיות כך מוכפלות אפשרויות הצירוף, מעל עשר אותיות האפשרויות מגיעות במהירות למיליונים ומיליארדים, וכפי שכותב זאת ספר יצירה: "ארבע אבנים בונות כ"ד בתים, ה' אבנים בונות ק"כ בתים, ו' אבנים בונות ז' מאות ועשרים בתים, ז' אבנים בונות חמשת אלפים וארבעים בתים. מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע" (ספר יצירה, פרק ד).

זו בהחלט התרחשות מתמאטית מדהימה, והדבר נעשה מדהים עוד יותר כשהוא מתורגם למושגים של נשמות ונפשות. רבי נתן כותב שכך בדיוק מתחולל הפלא של ה'קיבוץ' הקדוש, אין אלו אלף או ארבעים אלף נפשות נפרדות, כאשר יהודים מתקבצים יחד לדבר שבקדושה, בפרט כאשר הם מתאספים סביב צדיק שעוסק בתיקון העולם והנפש, המשתתפים אינם פריטים בודדים, הם אבני בניין, וככל שמתרבות האבנים גדלים הצירופים ומתרבים הבתים למספרים דמיוניים!

כעת הבה נתמקד באיש הבודד שמצטרף לקיבוץ הנפלא הזה. כאיש אחד מתוך ארבעים אלף יהודים הוא לא תופס מקום חשוב, נבלע בהמון, כך מנקודת מבט ארצית חיצונית, ב'קיבוץ' רואים משהו אחר לגמרי, ברגע שהיהודי הבודד בא במגע עם הקיבוץ הקדוש ומצטרף להתאספות הזו, הוא הופך בבת אחת לספק של מיליארדי 'בתים קדושים', כשהוא ניצב בפני עצמו, הוא שווה אחד, יהודי אחד, נשמה אחת, אפשרות אחת. וכשהוא מביא את עצמו לתוך קיבוץ קדוש, הקיבוץ מקבל בזכותו עוד מיליארדי מיליארדים צירופים קדושות ואפשרויות בעולמות העליונים.

המספרים הללו בלתי נתפסים, ממילא כל ההתחוללות הזו נראית אולי כרעיון רחוק, אבל עלינו להתרגל לרעיון שאנו שותפים בדברים גבוהים מאיתנו ועצומים מתפיסת דעתנו. כיהודים אנו מוכרחים לפתוח את קופסת ההשגות שלנו להסכים לקלוט התרחשויות כבירות, שהלא ככלות הכל יהדותנו מלאה אירועים נשגבים וכל נקודה יהודית שווה יותר מכל חיי העולם הזה.

הצעה למחשבה:

בעיניים של גאולה אנחנו הופכים להיות ישות אחת, כבירה, שפועלת במשותף, איש אינו מאיים על קיומי מפני שכולם כאן, ולא משנה איך הם נראים וכמה הם קרובים לעולמי, כולם כאן מכפילים את כוחי ומעצימים כל פעולה טובה שאני עושה. כשאני מצטרף לקיבוץ הנפלא הזה, כל מחשבה טובה, כל מעשה טוב, כל דיבור של קדושה, כל התחלה טובה, כל תזוזה לכיוון הקדושה, מקבלת תיכף ומיד מינוף אדיר שמוכפל במיליארדי מיליארדים כוחות רוחניים של כל האנשים ששייכים לקיבוץ הזה. הנקודה הטובה שלי מתפשטת במהירות האור ומשתקפת בבת אחת בכל אותם מיליוני 'בתים' שנוצרו כתוצאה מההתקבצות הזו. וכמוני, עוד עשרות אלפי משתתפי הקיבוץ, פועלים בכל רגע ומחוללים מיליוני עשיות טובות; מחשבות, דיבורים, צעקות לה', התבודדויות, חרטות וקבלות טובות, חסדים קטנים והמון תזוזות לכיוון הקדושה. בכל שבריר של רגע משתקפים בי כל אותם התנוצצויות, אני שותף למאורע נדיר, אדיר.

כשאני כאן, בתוך סופת ברקים והארות שכאלה, אינני רוצה להתנתק, איני מעוניין להיות בשום מקום אחר. כל היהודים הללו אהובים עלי, הם טובים כל כך, הם עושים רק טוב, רק טוב.

'תיקונים'

"אמר: שיכולים אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה תיקון בשום אופן... ואמר, שעושה בראש השנה ענינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות" (חיי מוהר"ן, ת"ו).

"עזוב, אחי, הכל זה תיקונים..." משפט אופייני מתוך לכסיקון המסע לאומן. המשפט משתלב בנינוחות בטקסטים שונים ומתאקלם היטב בכל נושא שיחה.

הנסיעה לאומן אפופה ביטויים נפלאים שמוסיפים לכל ההתרחשויות מימד אחר, סודי, מפויס יותר, מסתורי. אחד המושגים המנצחים הוא כמובן 'תיקונים'; אתה שומע על תיקונים במשרד הנסיעות, נתקבל בהם בטרמינל כאשר הטיסה מתעכבת, ומתחיל להפְנִים - הכל פה תיקונים, אם משהו לא מסתדר או מסתדר הפוך, אל דאגה, מדובר בתיקונים. אין מטוס? תיקונים. האוטובוס נתקע? תיקונים. מה עושה איתנו רבינו? תיקונים. ופתאום שומע את עצמך מתחיל לומר 'איזה תיקונים'...

המושג 'תיקונים' עלול להישמע רחוק ובלתי נחוץ, וזה קשור לטבע אנושי נפוץ; אנשים לא זוכרים שבקירות ביתם עוברים חוטים דקים שמוליכים חשמל למנורות ולעשרות כלים חשמליים עד לרגע שמשהו משתבש, קצר או הפסקת חשמל, ואז לפתע נזכרים כולם שיש חשמל, פתאום צריכים טכנאי והמושג 'תיקונים' קרוב ונצרך כל כך...

הדוגמה הזו ממשילה במדויק את מצבנו. 'תיקונים' מקוטלג כמושג רוחני רחוק אצל אנשים שאינם יודעים שמשהו אצלם מקולקל, והרי אנחנו מרגישים כל הזמן מקולקלים וחורקים, אין כאן גילוי דרמטי, כולנו סוחבים גופים עייפים ונפשות שמתגעגעות למים חיים, לכולנו כואב פה ושם ואין אדם שחייו חלקים ועתידו מובטח בעוד רגע.

הרבה דברים אצלנו מקולקלים, הרבה מאוד חלקים בנפשנו יכולים לפעול הרבה יותר טוב ויעיל, אנחנו לא אבודים, אנחנו דרושים תיקון. ויש מי שעושה זאת. למעשה, לשם אנו נוסעים - - -

וכאן גם אחת הנקודות שמדגישות את ההבדל בינינו לבין צדיקים גדולים, ומסבירות מדוע כל כך חשוב שנבוא אליהם לבקש את תיקוננו:

לכל אדם יש דאגות, ככל שהוא גדל דאגותיו גדלות יחד עימו. הדאגות קשורות לאחריות, אנחנו מודאגים מהדברים שהאחריות לשלומם ולתיקונם מוטל על כתפינו. ילדים דואגים לשלום צעצועיהם מתבגרים מוטרדים ממקומם בחברה למשל, והמבוגרים דואגים דאגות אמתיות – כך לדעתם, משום שאנשים בעלי מודעות רוחנית גבוהה יותר יטענו 'מזה את מודאג? יש דברים חשובים יותר, נפש נשמה רוחניות!' ויש אנשים בעולם שכל הטרדות, גם אלו שנחשבות רוחניות, אינן תופסות בעולמם מקום, הם מוטרדים מתיקון העולם, מצב השכינה לא נותן להם מנוח, והעובדה שאיזו נשמה יהודית בקצה תבל ובסוף הדורות לא תבוא חלילה על תיקונה מדירה שינה בעיניהם. אלו הם צדיקים יחידים, נשמות כלליות. את עצמם כבר תיקונו, את כל השלבים המטרידים והמדאיגים עברו חלפו זה מזמן, דאגה אחת ממלאת את כל ישותם, דאגה עולמית – מה יהיה עם העולם הזה.

הצדיקים הללו מחויבים וחתומים על סוג של שטר ערבות, כמו יהודה המתחייב ליעקב אביו להשיב את בנימין אחיו הצעיר בשלום ממצרים, ומצהיר 'אנוכי אערבנו', כך התחייבו הצדיקים הגדולים בערש ההיסטוריה 'אנו נערוב להם'. כשביקש הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם והאדם מידת הדין קטרגה וטענה שלא כדאי לברוא אדם שעתיד לחטוא ולקלקל כל כך הרבה, השם יתברך התייעץ גם עם נשמות הצדיקים והם שידעו את רצונו האמיתי של ה', טענו שכדאי וכדאי, ואף הציעו את עצמם כערבים שהכל יהיה בסדר, והם אחראיים לכך (בראשית רבה, ח' ז').

ה'תיקונים' שמדברים עליהם כל כך הרבה בדרך לאומן אינם התרחשויות עלומות שנוגעות רק למקובלים וצדיקים נסתרים, התיקונים הללו הם רפואות, רפואת הנפש והגוף, רפואת המוחין ורפואת הנצחיות שלך ושלי, התיקונים של הצדיקים הם כל השיפוצים והשיפורים שהנפש שלנו מתחננת לקבל, המזור לכל הכאבים והדכדוכים.

אילו היינו צלולים יותר, החיפוש אחרי תיקון היה עיסוק מרכזי בחיינו. מכיוון שאיננו צלולים וכמעט איננו יודעים דבר על עצמנו, נדרשות מאיתנו דקות ארוכות של קריאה כדי לשמוע על כך, להעניק לרעיון הזה עוד כמה רגעים של עיכול, ואולי לזכות להתחיל לחשוב מעט אחרת על הכל, וגם על עצמנו.

הצעה למחשבה:

אני נוסע כעת אל העָרֵב הגדול, הצדיק עימו התייעצו קודם שבראו אותי ואת העולם כולו, והוא נתן את ערבותו לי ולכל אלו שהיו ועוד יהיו כאן. הוא עָרֵב והוא עוסק בתיקון העולם. אחרי כל הבחירות השגויות שלי ושל מיליוני נשמות ישראל לאורך כל הדורות, אחרי כך החטאים והמשוגות, אחרי כל כך הרבה סטיות מהמסלול זליגות לצדדים וקריסות, עדיין אנו כאן, עם ישראל חי, וכדי שהנס זה יקרה שוב ושוב ושוב ליוו אותנו תמיד צדיקים שתמכו בנו מכל הצדדים, מילאו את תפקידם וערבו לנו, התפללו בעדנו והמתיקו דינים, שיפרו אותנו וקרבו את הרחוקים.

בנסיעה הזו בן חורין הנני ממאסר דאגותיי העצמיות שנבלעות ונכללות כעת בדאגות עולמיות של הקדוש ברוך הוא ושל צדיקיו הנאמנים. ובתוך כל תחלואי הגלות וייסורי השכינה תהיה גם לי הקטן רפואה ונחמה.

למצוא אבדות

"דע, שצריך לנסוע להצדיק לחזור על אבדתו". לאומן מובילות הרבה סיבות, נסתרות וגם גלויות. מהן ידועות ומהן שאינן ידועות, חלקן גשמיות, ורובן רוחניות. אומן עונה בתשובה אחת לשאלות רבות כל כך ולאינספור חיפושים. אבל הסיבה המרכזית שסוללת דרכים כל כך רבות לאומן קשורה לאבידות, אבידות שאבדו לנו. אנו נוסעים לצדיק כדי בעקבות כל אותם דברים שאבדו לנו במשך הזמן, איבדנו אותם בהמון מקומות ובהרבה זמנים גלגולים ונסיבות. הגענו לכאן בגלל שחיפשנו, ואנחנו כאן כדי למצוא.

כשאומרים 'לחפש מתחת הפנס' מתכוונים לתאר חיפוש עצל ולא הגיוני, שמתחשב בנוחות ומתעלם מהמיקום ההגיוני של האבידה. בנוגע לאומן המשל מתאים להפליא ואין בו כל משמעות היתולית. באומן יש פנס ולכן שם אנו מחפשים.

מה ההיגיון? תשמעו רעיון נפלא: כולנו איבדנו כל מיני דברים חשובים, ומדובר באובדנים משמעותיים ולא סתם שטויות והבלים; איבדנו רצונות טובים, איבדנו את המוחין, אבדו לנו כישורים רוחניים, מידות טובות וכישורים נשמתיים.

יש לנו לפחות שתי בעיות רציניות. ראשית, על רוב האבידות איננו יודעים מספיק כדי להתחיל לחפש. למען האמת כמעט אין לנו זכרונות מהן, וממילא קלושיים הסיכויים שנצא בעקבותם לחפש ולבקש.

הבעיה השניה שאין לו כיוון, היכן להתחיל לחפש. את האבידות איבדנו בכל מיני זמנים ובדרך כלל במקומות חשוכים ורחוקים.

מאיפה מתחילים? הניסיון להשיב לעצמנו את נכסינו האבודים קשה מפני שאת רוב הדברים הללו איבדנו בסמטאות חשוכות ובמקומות שקשה להגיע אליהם. מה עושים? זו הסיבה שאנו נוסעים למקום מואר, לפנס רחוב, כאן אפשר לחפש.

אבל איך? אך הגיעו אבידותיהם של אנשים רבים כל כך, אבידות שאבדו במקומות רבים כל כך, לעיר אחת אי שם בפאתי אוקראינה??

בסיפורי מעשיות מתוארים שוב ושוב מסעות החיפוש והגעגוע של כל הדורות. המעשיות הקדושות רצופים באלמנטים של חיפוש ובקשה, ברקע יש תמיד איזו אבידה יקרה, או בת מלך אבודה או חתן וכלה שאיבדו זה את זו, או זוג ציפורים תועות זו מזו, או בן מלך שאיבד את זהותו ושני בנים קטנים, בן ובת, שאבדו ביער גדול ונורא. ברקע אבידות ובשטח אנשים מחפשים, ולפעמים הם נרדמים ואחר כך מקיצים, ושוב מחפשים. והחיפוש זה הסיפור של כל הדורות.

הלימוד החשוב ביותר בבית הספר של רבי נחמן היא תורת החיפושים. כל העולם איבד ומערש ההיסטוריה האנושות לא חדלה מלאבד; את יישוב דעתה וסבלנותה, את מוחותיה ואת אריכות ימיה, את תמימותה ואת נכסיה. האדם החל לאבד כבר ביום הראשון שנברא, ביום שישי הראשון לבריאת העולם, לאחר שאכל מעץ הדעת נענש ואיבד את ה'זיהרה עילאה' שהיא מדרגת נשמה גבוהה מאוד, קומתו של אדם התמעטה והתקטנה והוא איבד את מקומו בגן עדן והושלך לעולם הזה.

האבידות המשיכו להיאבד על ידי הדורות הבאים, וכך איבדנו בחטא העגל את הכתרים שקיבלנו במתן תורה, כך אבדו לנו שני בתי מקדשות, כך איבדנו את ארץ ישראל, וכך גם אבדו לכל אחד מאיתנו נכסיו הרוחניים האישיים.

אבל האבידות אבודות רק מאיתנו, נעלמות מעיני בשר, אצל הקדוש ברוך הוא הן נמצאות תמיד. כמו לפני שאבדו. כל הדברים האבודים שיצאו מרשות בעליהם מצויים עדיין ברשות בעל הבית של העולם, השם יתברך.

והצדיקים מעולם לא וויתרו. הם חיפשו וחיפשו עד שמצאו את כל מה ששייך להם, ולא השאירו מאומה בחוץ. ואחרי שמצא הצדיק את כל מה ששייך לו, הוא ממשיך לחפש אבידות של אחרים. "הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה, ואחר שמוצאה, חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים, עד שמוצא גם אבדתם, עד שמוצא האבדות של כל העולם".

מהסיבה הזו אנו עורכים את חיפושנו מתחת הפנס שבאומן. יש שם צדיק שמצא כבר את כל האבידות של העולם, גם האבידות שלנו שם, צריך רק לבוא, לתת סימנים ולקבל בחזרה. מי יגלה לנו את כל מה שאנחנו לא יודעים שאיננו יודעים? זה אולי החלק החשוב והחיוני ביותר במסע לצדיק.

כל מסע ונסיעה מניבים מציאות, אבידות מושבות לבעליהן בשלבים. אתה מתחיל להבין שיש מה לבקש. מתחיל להבהב בך רצון עמום, מתעוררים כאבים רדומים שמוצאים סוף סוף את דרכם למילים. ואתה מתחיל להתפלל ולבקש, ואתה מתחיל להרגיש עד כמה חסר לך יישוב הדעת ועד כמה מתאימה לך אמונה הולמת יותר. וכשאתה מחפש, אתה מתחיל לשכנע, ומנסיעה לנסיעה חוזרים לידיך נכסים אבודים, מגלגול זה ומגלגולים אחרים.

צילום תמונות: יוסי גאלדבערגער

הכתבה מתוך ירחון 'ניצוצות' - להצטרפות למנויים לחץ/י כאן

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
מתחם ציון רבינו הק' הולך לשנות את פניו
חדשות אומן
פרוייקט חידוש פני הציון הק' יוצא לדרך במלוא המרץ, בימים אלה 'איחוד ברסלב באומן' בעבודות...
גדול הזמר החסידי באומן
חדשות אומן
גדול הזמר החסידי בציון רבי נחמן מברסלב באומן • גדול הזמר החסידי ר' מרדכי בן דוד הגיע היום לשאת תפילה בציון רבי נחמן
'יאנאייר' משיקה קו חדש לאודסה
חדשות תעופה
חברת התעופה 'יאנאייר' משיקה קו חדש לאודסה שיפעל בימי ראשון ורביעי - פתיחת הקו החדש יחל את
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר