התפילה, כפי שמלמד רביז"ל, היא חרב. משיח צדקנו יכבוש באמצעותה לבד את כל המלחמות בכל העולם. החרב הזו מסוגלת לגרש מפנינו אויבים ומפריעים, היא תסלול דרך לכל מקום טוב. אבל החרב הזו נסתרת. גנוזה. אדם מתקשה לראות עולם של מעבר לטבע, והחרב זו כל מהותה מעל הטבע. מהיכן לוקחים חרב שכזו? היא מצויה אצל הגנרלים. יש צדיקים בעולם. אנשים שלמים, קדושים, נקיים. חרב התפילה תלויה בקדושה ולשם כך יש להתקרב לצדיקים. כך יצאנו ממצרים.

מאת: "עלה לתרופה" | פורסם: ט' אייר תשע"ה שתף
גודל כתב:

האם ידוע לכם על נושא כלשהו שלמען סידורו אין צורך בפרוטקציות וקשרים? בכל דבר ועניין תידרש תמיד למצוא את האיש שבידיו המפתח. האיש הזה מקושר בדרך כלל עם הגורמים הנכונים. יש לו מהלכים. הוא אדם חשוב, שמו הולך לפניו. יש בעולם לא מעט אנשים כאלה, הם מצויים בכל מקום, ארץ וקהילה. האנשים החשובים, יותר ופחות. ויש גם הרבה סוגים של חשיבויות.

שימו לב. הדבר הזה שהעולם כולו להוט להשיג, אנחנו נולדנו עם זה. בטבעי. בני אדם ממציאים מושגים של חשיבות ויוקרה, ואנחנו קיבלנו את הדבר האמיתי. השם יתברך בכבודו ובעצמו החשיב אותנו. מיליארדי בני אדם בעולם. מיליוני תרבויות שונות ומשונות. אין מספר עיסוקים עבודות ומקצועות, ומכל אלו בחר השי"ת להתייחס אלינו ורק אלינו. הוא בחר אותו להיות בניו הבכורים. המיוחדים. היחידים. ובאיזה אופן הוא מבטא זאת? "מי כהשם אלוקינו בכל קוראנו אליו", העובדה שניתנה לנו הרשות והאפשרות לפנות אליו, לדבר עימו, לבקש ישירות ממנו – זה גילוי חשיבות שאין למעלה ממנו. "אמור אל הכהנים" - "את השם האמרת והשם האמירך", 'אמירה' היא לשון דיבור ולשון חשיבות. כלומר היכולת להתפלל ולומר דיבורים כלפי שמיא, זו חשיבות שאין דומה לה.

ברומו של עולם

לכאורה, כאשר ברשותנו מינוי כה נחשק, היינו אמורים לחוש גאווה או לפחות התרוממות הרוח כלשהי. אתה האדם המוערך בתבל, ומי שקובע זאת אינו בריה שפלה מעולם הדמיון. השי"ת בכבודו ובעצמו קבע כך. אכן, התפילה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בה. זלזול. אנחנו מתקשים להעריך באמת את הדבר החשוב בעולם. תפילה היא הסוד הנסתר ביותר, נסתר אפילו מהמתפלל בעצמו. אדם עומד בתפילה ומתקשה להבין שלא לפני הקיר הוא ניצב, אלא לפני השם.

התפילה, כפי שמלמד רביז"ל, היא חרב. משיח צדקנו יכבוש באמצעותה לבד את כל המלחמות בכל העולם. החרב הזו מסוגלת לגרש מפנינו אויבים ומפריעים, היא תסלול דרך לכל מקום טוב. אבל החרב הזו נסתרת. גנוזה. אדם מתקשה לראות עולם של מעבר לטבע, והחרב זו כל מהותה מעל הטבע. מהיכן לוקחים חרב שכזו? היא מצויה אצל הגנרלים. יש צדיקים בעולם. אנשים שלמים, קדושים, נקיים. חרב התפילה תלויה בקדושה ולשם כך יש להתקרב לצדיקים. כך יצאנו ממצרים.

עם ישראל יוצא ממצרים בעקבות משה רבינו. הקדושה שלו, הפרישות המופלאה מכל ענייני העולם הזה, חכמת האמת שבקרבו, זה מה שמושך בעקבותיו את כלל ישראל. כולם נמשכים אל מקור האור. חפצים להתקרב. להידבק. הצדיק, משה רבינו, הכניס אותנו למ"ט ימי ספירה. כל יהודי ויהודי ספר יום אחר יום בדרך לקבל תורה. כי כאשר רואים בעיניים צדיקים. טועמים מעט מיישוב הדעת שלהם, מהבהירות השרויה במחיצתם – הלב נטהר. אז אדם מבחין בין אור לחושך ובין עיקר לטפל, וזה הרגע בו שבה לידיו החרב. חרב התפילה. זו השעה שהוא מתחיל להאמין באמת בניסים. להבין שאפשר ללכת אל מעל ומעבר לטבע. אפשר לפעול ולהיוושע. הוא מבין אז שיש מושגים אחרים לגמרי בחשיבות. ביוקרה. בכבוד. הוא נעשה חייל ובידו חרב של תפילה.

לדעת איך ללחום

החרב הזו דורשת מיומנות: "צריך לידע איך ללחום עם החרב" (ליקו"מ ב'). אנשים מנסים להתפלל ומתייאשים, הם טוענים 'אין לי דיבורים', 'לא יודע מה אומרים', 'אין לי לב'. יש כאן בעיה, כלי נשק דורש שליטה, לדעת איך לכוון ולקלוע אל המטרה. להצליח להוציא מהפה דיבורי אמת מכוונים, לדבר לעניין. מדוע אנחנו לא תמיד מסוגלים לעשות זאת? אולי מפני ששכחנו שיש משפט בעולם. אדם משוכנע שעולם כמנהגו נוהג. מהיכן יש לך לחם? קניתי. איך מגיע לריאותיך חמצן? נשמתי. התבלבלת, אין בעולם ובשום אופן אין, דבר קטן או גדול עיקרי או צדדי המגיע סתם-כך-באופן-טבעי, על כל פרט מתנהל משפט. אה, אז אנחנו עומדים בעצם בבית משפט, לפנינו שופט, גורלנו מסור בידיו. נכון! הגורל שלנו מונח על כף המאזנים ורק אחד יכול להשפיע עליו – שופט כל הארץ. עכשיו פתח פיך ודבר אליו. באוזניו. הוא יכול ברגע קט להטות את גורלך לטובה לברכה לישועה ולנחמה. זה תלוי רק בו, רק בו.

השופט הזה רוצה בכל מאודו לעזור לך, אבל הוא מוכרח את הדיבורים שלך. ניתנת לך הרשות וההזדמנות להשפיע באופן בלתי אמצעי על גזר הדין. אם לא נזנח את ההזדמנות הזו נוכל בעזרת השם לפעול גדולות ונצורות. עכשיו כבר ידוע לנו מהיכן מביאים דיבורים? מהמשפט, "יכלכל דבריו – במשפט". הימים ימי ספירת העומר. זו השעה להתאזר חיל ולעשות הכל כדי לפנות במהלך היום את אותה שעה יקרה מפז ופנינים. לסלק ממנה כל סוג של עיסוק חשוב ונחוץ ובהול. לקחת לידיים את החרב מתוך אמונת צדיקים, ולכלכל, לפרנס, ולהעשיר את הדיבורים שלנו, במשפט.

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
קמפיין השנה מבית 'שיח השדה'
חדשות ברסלב
קמפיין השנה של ארגון שיח השדה לקראת ימי הקיבוץ הקדוש באומן
ההיסטוריה חוזרת!
חדשות אומן
ראש ממשלת אוקראינה מר ולדמיר גרויסמן התחייב לפעול להחזיר את הקלויז של מוהרנ"ת זצ"ל באומן לידי חסידות ברסלב
הגרי"מ שכטר מגיע לאומן
חדשות אומן
דרמה בברסלב: שלושים שנה מאז ביקורו הראשון הרה"צ ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, ימריא מחר (חמישי) במטוס פרטי לאומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר