לצאת לרחוב ולצעוק 'אשרינו!' • כל אדם זקוק להערכה, כשאין, הוא מורעב ואומלל. הנפש היהודית שואבת את חשיבותה מערכים נצחיים, וזה בדיוק מה שהמן מבקש להשמיד. כל השנה אנו מאופקים, לא באמת רואים ויודעים כמה אנחנו שווים. אור הפורים מגלה סודות שכל מה שנותר הוא לצאת לרחוב ולצעוק, אשרינו!

המן הרשע צורר היהודים ציור ואיור: ארט חזין
מאת: "עלה לתרופה" | פורסם: י"ב אדר תשע"ו שתף
גודל כתב:

לצאת לרחוב ולצעוק 'אשרינו!'

כל אדם זקוק להערכה, כשאין, הוא מורעב ואומלל. הנפש היהודית שואבת את חשיבותה מערכים נצחיים, וזה בדיוק מה שהמן מבקש להשמיד. כל השנה אנו מאופקים, לא באמת רואים ויודעים כמה אנחנו שווים. אור הפורים מגלה סודות שכל מה שנותר הוא לצאת לרחוב ולצעוק, אשרינו!

תחושת הערכה וחשיבות עצמית הם עניין של פיקוח נפש. כל בריה זקוקה להם. ילד קט תולה עיניים גדולות באבא, בשפתו הילדותית מתחנן לוודא את מה שכל בן תמותה מייחל לשמוע: "אבא, נכון שאני ילד טוב?" היום הוא שואל בנוסח זה, לכשיגדל תשופר ההתנסחות. הצד השווה בכולנו – אנו זקוקים לזה. ניתן לקבוע, כי רוב הפעולות שבני אדם יוזמים נועדו בסופו של דבר לשבץ אותם כהלכה במשבצת ראויה בין חבריהם לספסל האנושות. ולא דבר ריק הוא. ילד השרוי בחברה לעגנית השוללת ממנו את זכותו החיונית לחוש שווה ומוערך, מאבד את קיומו. מילות הערכה ועידוד כמוהם כמים חיים על צמח המשתוקק לגדול. ודווקא המצרך הזה חסר לאנשים רבים כל כך. בנושא זה קיימים שני קצוות, אדם עלול להיתפס לגאווה וחשיבה מוגזמת על עצמו. האפשרות האחרת היא חלישות הדעת ותחושת אפסיות. הברירה הזו אינה עדיפה.

אם בערך וחשיבות עסקינן הרי התחושה העמוקה ביותר של יקרות שרויה אצלנו, ביהדות ובעם ישראל. הלא ברור שאין בעולם כולו נועם וחשק כמו בציור הפשוט ביותר של אידישקייט. חישבו רק על ההליכה לבית הכנסת בליל שבת. שירת לכה דודי. העונג והמתיקות שבסעודות השבת. היופי הנדיר של חגי ישראל. מי בעולם מצליח לנגן את הצלילים הללו?

יהודי מעצם טבעו, בפשטותו, אפוף הוד וספוג יוקר. הליכותיו כולן אומרות כבוד פנימי, בן מלך הוא, ועל כך בדיוק יצא קצפם של שונאי ישראל בכל הדורות. על התוכן הערכי הזה ניסו אומות העולם בכל הדורות לערער. הם עשו זאת בכל דרך. רדפו ופרעו, קטרגו הלשינו והעלילו. הסיתו והדיחו. כל האמצעים הוכשרו כדי לשלול מהעם הנבחר את סודו הפנימי שנישא אותו תמיד למעלה, גם בגלויות וחרף העוני וההשפלות.

ישנו עם אחד

עשה זאת ביתר שאת האיש מענייני דיומא – המן הרשע. הוא המשיך את מסורת זקנו עמלק כשהוא ממקד את מלא תשומת ליבו בשלילת מקומם של ישראל, ערעור על חשיבותם ונישול ערכם. ומה אירע למעשה? אפשר לומר שאנו חבים לו את החייאת נקודת החשיבות היהודית בדורות האחרונים. אי אפשר לומר 'ברוך המן', אבל דווקא מארור זה יצאה ברכה גדולה. קשה למצוא רגעים מרוממי רוח כיום הפורים.

וכך טען המן הרשע למלך אחשוורוש: "ישנו עם אחד" ברחבי ממלכתך מפוזר עם אחד, כמה הם שווים? מאומה. אבל עבודה כלשהי ניתן עוד להפיק מהם. כמה זה שווה? עשרת אלפים כיכר כסף? הנה אתן לך תמורתם והנח לי להשמידם. כך מתנהלת המלחמה. המן מפחית בערך ישראל ומחשיב את ערכם כעבדים.

באופן זה פועלים במקביל המקטרגים הרוחניים. מתעלמים מערך הנשמה, משמיטים את שוויו של הרצון. הם טוענים: אין זה עם, זוהי פזורה. נפשותיהם מפולגות ומפורדות, ליבם מפוצל בין רצונות טובים לרעים. אין להם רציפות הם עולים ויורדים נעים ונדים.

כיוון שהתפוגגה החשיבות נגזרה הגזירה. להשמיד להרוג ולאבד ח"ו. לא היתה תקופה קשה כמו זו. שבעים שנות גלות בבל מגיעות על קיצן. בשאריות הלב היהודי עוד מפעם זיכרון עמום על בית מקדש שני שעתיד להיבנות ועל פדות שהובטחה בנבואה. וכשהגזירה נחתמת נגנזות התקוות. שוב לא יעלה השחר, מהרהר הלב ושוקע בתרדמת עולמים... כמעט. משום שזה בדיוק הרקע להתגלותו של אור פלאי הלקוח מאחרית הימים. אור שעתיד ללוות אותנו עד כי יבוא שילה.

איש יהודי

בשושן הבירה מסתובב איש יהודי. מרדכי – 'מור דרור', מלשון ריח טוב. מעורר מחדש את הריח הטוב הכבוש תחת הזילות והעבדות. מקיץ את הניחוח היהודי העתיק שחשיבותו מוציאה לו מוניטין זה אלפי שנים. הריח הזה מזכיר נשכחות. כנסת ישראל מקיצה מתרדמת השכחה. מתברר כעת ששקלי נדבת המשכן קדמו לשקליו של המן. מהר מאוד מתהפך הגלגל, מרדכי יוצא בלבוש מלכות והעיר שושן צהלה ושמחה.

בשושן למדנו איך לרומם את עצמנו. במקום העמוק והמייאש הזה גילינו מחדש את ערכנו האבוד. לפיכך יום זה אפוף גילופין. רק כך ניתן להכיל את עוצם הגילוי. אי אפשר להשיג זאת בימות השנה - או ששוגים בגאווה או נופלים בחלישות הדעת ועצבות. בפורים, נכנס יין יצא סוד. משנכנס יין מלכות לתוך הגוף נחשף גם הסוד, סודה של הנשמה היהודית ההדורה. זו שמחה אמתית ביקרות המהותית הממלאת כל יהודי.

בגילופי משתה היין נוסק היהודי ועולה למעלה מכל האפשרויות הארציות. אין לו חלק בגאווה ואין בו נטייה לחלישות הדעת ודעיכות קומה. מרומם מכל אלה, נוגע בערכים אחרים לגמרי, נושם תחושות מעולם של חירות. מעיין פנימי של שמחה ואושר נמזג בתוכו. השם יתברך דבוק בו, שרוי בו, מתפאר בו. אז מבין היהודי שמעולם באמת לא החל לרקוד, אף פעם לא התחיל להכיל את שמחת נפשו. אילו יודע היה מי הוא ומה ערכו, היה יוצא לרחובות וצועק 'אשרינו!'. בפורים מותר, וגם למחרת.

 

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע לאומן
חדשות אומן
הרה"צ רבי לייביש לייזער האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע במטוס פרטי עם שלושת בניו לאומן
7 מצלמות שידור חי מאומן
חדשות אומן
מצלמות חדשות בשידור ישיר מאומן • בשורה משמחת לגולשי 'אומן שלום': הותקנו 2 מצלמות חדשות בהן תוכלו להתעדכן אונליין
בניו של ה"פני מנחם" באומן
חדשות אומן
סוד נבואתו של ה'בית ישראל' - התוצאה: בניו של ה'פני מנחם' הגיעו היום בצהריים לביקור חשאי בציון רבי נחמן מברסלב באומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר