להתייאש מהגאולה! כן, הכותרת אינה טעות.
המאמר שלפניכם ינסה לשכנע אתכם להתייאש מהגאולה.
שכן: אם אנחנו רוצים גאולה, אנחנו חייבים להתייאש ממנה!

בית המקדש ציור: "ארט חזין"
מאת: "שיחת חברים" | פורסם: י"ד תמוז תשע"ד שתף
גודל כתב:

כן, הכותרת אינה טעות.
המאמר שלפניכם ינסה לשכנע אתכם להתייאש מהגאולה.
שכן: אם אנחנו רוצים גאולה, אנחנו חייבים להתייאש ממנה!

נשמע לכם מוזר?

בואו תלמדו גמרא מפורשת:
"תָּנוּ רַבָּנָן, כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ ... כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב - אֵין בֶּן דָוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב - כִּבְיָכוֹל אֵין סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל" (סנהדרין צז ע"א).
ופירש רש"י: "אֵין עוֹזֵר וְאֵין סוֹמֵךְ לְיִשְׂרָאֵל - שֶׁיִּהְיוּ שְׁפָלִים לִמְאֹד, וְאוֹמֵר: אֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ - שֶׁיִּהְיוּ מִתְיָאֲשִׁין מִן הַגְּאוּלָה". ומוסיף המהרש"א ומבאר: "שֶׁיִּהְיוּ כָּל כָּךְ בְּשִׁפְלוּת, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ בְּחֵיק הָאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִין שׁוּב" (מהרש"א, חידושי אגדות).

ולמי שאינו רגיל בלימוד גמרא, נסביר בקצרה:
בשירת האזינו נאמר: "כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב", ומסבירים חכמינו ז"ל את הפסוק: מתי ידין ה' את עמו ועל עבדיו יתנחם? מתי תהיה הגאולה? כשהקב"ה יראה שמתקיים בעם ישראל "כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב". והיינו, שיראה שהם בשפלות גדולה כל כך עד שהם מתייאשים מהגאולה, ואומרים בלבם 'אין סומך ועוזר לישראל'. אז, ורק אז, ידין ה' את עמו ועל עבדיו יתנחם, ותבוא הגאולה!

נמצא אם כן, כמה מסקנות מעניינות:
א.הייאוש מהגאולה – לא רק שאינו מעכב את הגאולה אלא מקרב אותה!
ב. יותר מכך: בלעדי הייאוש הזה, הגאולה לא תבוא!
ג.ואם נחריף יותר, נוכל להוסיף ש: העיכוב הגדול ביותר של הגאולה הוא מפני שעדיין לא התייאשנו ממנה... שהרי אילו היינו מתייאשים ממנה כראוי, היה כבר ה' דן את עמו ומתנחם על עבדיו...לסיכום:אם אנחנו רוצים שהגאולה תגיע, אנחנו צריכים להתייאש ממנה!

אכן, תמוה מאד!
לא רק תמוה, אלא גם אסור באיסור גמור לכאורה...
שכן, כיצד מותר 'להתייאש מהגאולה'? הרי חיוב גמור להאמין בביאת המשיח ולחכות ולצפות אליו בכל יום. "וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ, לֹא בִּשְׁאַר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר, אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ" (יד החזקה להרמב"ם, מלכים יא, א).

כיצד אם כן שייך לומר, שרק כשהקב"ה יראה שעם ישראל כופרים בנביאים ובתורה ובמשה רבינו, ומתייאשים מהגאולה – רק אז הוא יגאל אותנו?

גם בגמרא עצמה, זה לא מסתדר. שכן, הגמרא עצמה מביאה בהמשך הסוגיא כמה מימרות על חיוב הציפיה לגאולה. והרי אחת מהם: "תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִקְרָא זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם: כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (שם ע"ב).
חייבים להמתין ולהמתין, ולא להתייאש. וגם אם יתמהמה ויתמהמה, נחכה לו בכל יום שיבוא. וכפי שאמר פעם מוהרנ"ת: "אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֶהֱיֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָאַחֲרוֹן שֶׁל אֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְאֶרְאֶה שֶׁהַגְאֻלָּה עֲדַיִן לֹא בָּאָה, אַף עַל פִּי כֵן אַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ" (שיש"ק ב, תקיג)...
אז איך אם כן, שייך לומר שבן דוד לא יבוא עד שיתייאשו מן הגאולה?!

אכן, כבר כותב מוהרנ"ת על גמרא זו, ושואל:
"הִנֵּה, אֵלּוּ הַמֵּימְרוֹת קָשֶׁה לְהָבִין, וְנִרְאִין לִכְאוֹרָה כְּסוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה. כִּי אֵיךְ שַׁיָּךְ לְיַאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַגְּאֻלָּה חַס וְשָׁלוֹם? הֲלֹא צְרִיכִין לְחַכּוֹת בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם 'אִם יִתְמַהֲמַהּ חַכֵּה לוֹ'?!" (ליקוטי הלכות, מתנה ה, לג).

ובכן, עד כאן הייתה הקדמה; הקדמה להארה העצומה!
כל השאלות ששאלנו, היה רק כדי להגיע לנקודה הנפלאה שמגלה לנו מוהרנ"ת בדברי חז"ל. נקודה שמאירה באור עצום, את החושך הסמיך של אחרית הימים...
בדבריו הוא מסביר משהו עמוק מאד [משהו ששייך להנהגת ה' שמנהיג את העולם בשילוב של "צדקה ומשפט", שילוב שלא מובן בשכל האנושי] אך אנחנו נשתדל בעזהש"י לכתוב בקצרה, דיבורים פשוטים ומובנים לכל.

ובכן, הנקודה היא:
מה שיביא את הגאולה, זה עבודת ה' שלאחר ייאוש!
תורה ותפילה ועבודת ה', של אנשים שמיואשים כבר מהצלחתם, ועובדים את ה' על אף ייאושם – היא זו שתביא את הגאולה!
"וְזֶה בְּחִינַת מֵימְרָא הַנַּ"ל 'אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאֻלָּה' – הַיְנוּ שֶׁיָּבִינוּ שֶׁלְּפִי מַעֲשֵֹיהֶם אֵין תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, וְאַף עַל פִּי כֵן יְחַזְּקוּ עַצְמָן בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לַחֲטֹף תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִֹים טוֹבִים כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ לַחֲטֹף, וּלְקַוּוֹת לְחַסְדֵי ה' שֶׁיַּעֲשֶֹה צְדָקָה בְּמִשְׁפָּט" (ליקוטי הלכות, שם).

קלטתם איזה אור?
ה' גורם לנו באחרית הימים להתייאש ייאוש מוחלט. הוא יורה צרות בצרורות, ומביא אותנו למצב של 'אזלת יד ואפס עצור ועזוב'... וכל זאת, כדי להוציא מאתנו את הדבר המובחר ביותר: עבודת ה' לאחר ייאוש! שכן, עבודת ה' של 'מוצלחים' כבר היה לו המון, עכשיו הוא צריך את העבודה של המיואשים מגאולת נפשם... הוא משתוקק לעבודתם של אלו שעל פי ההיגיון הגשמי והרוחני הם 'מיואשים', ואעפ"כ הם לא עוזבים אותו... ולכן: מצד אחד, הוא גורם לנו להתייאש. מאידך, הוא שולח לנו את רבינו הקדוש ורבי נתן תלמידו לחזק את המיואשים. ומהשילוב המנצח הזה, נוצר מוצר חדש ונדיר, מוצר שהוא 100% עבודת ה' טהורה:

עבודת ה' לאחר ייאוש!
ועבודת ה' נפלאה שכזאת, עבודת ה' טהורה שכזאת, עבודת ה' נדירה שכזאת – היא זו שתביא את הגאולה!

השם יתברך גורם לנו באחרית הימים, שמי שירצה לעבוד אותו באמת, יהיה מוכרח להיות מוכן לעבוד אותו גם לאחר ייאוש... ומי שלא יהיה מוכן לעבוד אותו לאחר ייאוש, לא יחזיק מעמד...

וכפי שכותב הצדיק של דור אחרית הימים:
"כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁתָּמִיד יִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶׁיּוּכַל בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם תִּהְיֶה הַיְרִידָה חַס וְשָׁלוֹם אֵיךְ שֶׁתִּהְיֶה – אַף עַל פִּי כֵּן יִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ לִמְשֹׁךְ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת ה' בְּשִׂמְחָה, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה – כָּל זְמַן שֶּׁאֵין לוֹ הִתְחַזְּקוּת הַזֹּאת בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת!" (שיחות הר"ן, מח).
"וְכָל כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק עַד שֶׁהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת מְרֻצֶּה לַעֲבֹד אֶת ה' תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּיו עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרַס ... וַאֲפִלּוּ אִם נִרְאָה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גֵּיהִנֹּם גַּם כֵּן חַס וְשָׁלוֹם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ תָּמִיד בַּעֲבוֹדַת ה' כָּל מַה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת וְלַחְטֹף אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא, וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שם).

זה המצב באחרית הימים:
רק מי שיהיה מוכן להוריד את העיניים ברחוב, גם אם הוא לא ידוע כ"שומר עיניים", ולדאבונו אף יש לו עבר פלילי קשה בנושא זה - - -
רק מי שיהיה מוכן ללמוד כמה דפים גמרא, גם אם הוא לא ידוע כמתמיד מופלג, אלא אדרבא הוא בטלן ועצלן גדול - - -
רק מי שיהיה מוכן להתפלל פסוקי דזמרה בהתלהבות וניגון, גם אם הוא נמצא כעת ב"שטיבלאך", ואינו נמנה בין ה"עובדים" הגדולים - - -
רק מי שיהיה מוכן לחטוף עוד משהו בעבודת ה', גם אם הוא בטוח שהוא טס עוד מעט ישירות לגיהנם - - -
רק הם יחזיקו מעמד!

וזה מה שה' רוצה עם החושך הנוראי הזה של אחרית הימים:
'שמירת עיניים' של 'שומרי עיניים' / 'התמדת התורה' של 'מתמידים מופלגים' / 'תפילה בהתלהבות' של עובדי ה' מופלגים – היה לו כבר המון. אך באחרית הימים הוא רוצה גם את השמירת עיניים והתמדת התורה ותפילה בהתלהבות, מכל המיואשים מגאולת נפשם.
שכן, רק שמירת עיניים / התמדת התורה / תפילה בהתלהבות, שכזאת – תביא את גאולת נפשנו!

והעיכוב הגדול ביותר של הגאולה, זה אלו שעדיין לא התייאשו!
הם לא שומרים את העיניים, כי עדיין לא התייאשו מלהיות "שומר עיניים מופלג", וכשזה עדיין לא קורה, אין להם חשק לשמור את העיניים...
הם לא לומדים 6-7 דפים גמרא [דבר שבכלל לא קשה בעידן השוטנשטיין], כי הם עדיין לא התייאשו מלהיות "מתמידים מופלגים", וכשזה עדיין לא קורה, אין להם חשק ללמוד...
הם לא מנסים לומר את המילים של התפילה לאט ובחום, כי עדיין לא התייאשו מלהיות "עובדי ה' מופלגים", וכשזה עדיין לא קורה, אין להם חשק להשקיע בתפילה...
אז אנא, אחים יקרים: התייאשו מהגאולה! שכן, רק אז יבוא אליכם בן דוד ויגאל אתכם...

אפשר להאריך ולהעמיק המון, אך אסיים במשהו ששייך לתקופה העומדת בפתח, תקופת 'בין המצרים':
רוב בני דורנו מיואשים כבר מ"בין המצרים"... כולנו שמענו סיפורים על הדורות הקודמים, כיצד היו מתאבלים בדמעות שליש בחצות הלילה, ובבין המצרים גם בחצות היום, על חורבן בית המקדש. וכולנו מרגישים שהסיפורים הללו שייכים כבר להיסטוריה...
אנחנו מכירים את עצמנו, ויודעים עד כמה הלב שלנו אטום וסתום, ועד כמה אנו רחוקים מלהתאבל באמת על חורבן בית המקדש.

ולכן, מה אנחנו עושים ב"בין המצרים"?
במקום מוזיקה רגילה, שומעים מוזיקה ווקאלית... ובתשעת הימים: במקום עוף ושניצל, אוכלים בלינצ'ס חלביים ודג מעושן... וכמובן; מתכננים את החופש...
וגם אותם שלא נפלו לליצנות הזאת של מוזיקה ווקאלית ובלינצ'ס חלביים, גם הם מיואשים מלזכות לאבילות אמיתית על בית המקדש, ומחכים לתקופה הזאת שתעבור כמה שיותר מהר...
וכל זאת למה?
כי לא למדנו את הגמרא עם הליקוטי הלכות, ולא ידענו שמה שיביא את המשיח זה דווקא ה"בין המצרים" של אלו שמיואשים מה"בין המצרים" שלהם...
וכשהמיואשים הללו, יתיישבו על אף הייאוש על הרצפה, ויאמרו את המזמורים של תיקון חצות, וינסו לסחוט רבע דמעה על צער כנסת ישראל – מ"תיקון חצות" כזה יבוא המשיח...

 

 

 

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
קמפיין השנה מבית 'שיח השדה'
חדשות ברסלב
קמפיין השנה של ארגון שיח השדה לקראת ימי הקיבוץ הקדוש באומן
ההיסטוריה חוזרת!
חדשות אומן
ראש ממשלת אוקראינה מר ולדמיר גרויסמן התחייב לפעול להחזיר את הקלויז של מוהרנ"ת זצ"ל באומן לידי חסידות ברסלב
הגרי"מ שכטר מגיע לאומן
חדשות אומן
דרמה בברסלב: שלושים שנה מאז ביקורו הראשון הרה"צ ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, ימריא מחר (חמישי) במטוס פרטי לאומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר