מה עושים כשכל ההתחלות נשׁחקות? • כמה קשה הוא הרגע בו אנחנו מגלים שה'התחלה' קיבלה רגליים קרות. כל התקוות שתלינו באותה התחלה התנפצו לנו בפנים. מאותו רגע החיים הופכים לחסרי תוחלת. שוב שגרת הייאוש עוטפת אותנו ולא מאפשרת לנו להאמין שיש טעם להתחיל שוב מחדש... ושוב מחדש...

פרה אדומה ציור ואיור: ארט חזין
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: י"ט אדר תשע"ז שתף
גודל כתב:

מה עושים כשכל ההתחלות נשׁחקות?

מעשה בתלמיד שכל חייו עסק ב'התחלות', ושום 'התחלה' לא החזיקה אצלו מעמד. שנים על גבי שנים היה מקבל על עצמו להיות טוב יותר, להתמיד יותר, להיות חזק יותר. ולא הצליח לו. הוא היה מתחיל ללמוד מסכתות שמעולם לא סיים אותם. כח ההתמדה היה ממנו והלאה. גם בחייו האישיים מעולם לא הצליח להתמיד בשום דבר לאורך זמן.

הלך אותו תלמיד וביכה את מצבו בפני רבו. רבי, אני מרגיש שאינני יכול למשוך יותר, אני 'שליימזל' ו'לא יוצלח' כאחד, שום התחלה לא מצליחה להתעקש אצלי לאורך זמן, ובלי עקשנות איך אפשר להתקרב לה'? ענה לו רבו כשהוא מביט עליו בעיניים משתאות, מה לעשות ואני רואה לפני אדם שהצליח במהלך חייו להתחיל אלפי התחלות, שוב ושוב ושוב, בלי להתייאש!!! אם זו לא 'עקשנות' אז מה זו 'עקשנות'?

החיים שלנו מלאי התחלות שיש בהם הזדמנות להתחיל הכל מחדש כאילו לא התחלנו מעולם. ה'התחלה' מלאה התחדשות ורעננות, עד שאנחנו מוצאים את עצמנו עומדים מול מכשול שעוצר ומונע את ההתחלה שלנו להמשיך באותה חיוניות והתלהבות.

כמה קשה הוא הרגע בו אנחנו מגלים שה'התחלה' קיבלה רגליים קרות. כל התקוות שתלינו באותה התחלה התנפצו לנו בפנים. מאותו רגע החיים הופכים לחסרי תוחלת. שוב שגרת הייאוש עוטפת אותנו ולא מאפשרת לנו להאמין שיש טעם להתחיל שוב מחדש... ושוב מחדש...

חז"ל אמרו (אבות ב טז) ולא עליך המלאכה לגמור. אם לא עלי המלאכה לגמור, אז מה כן? להתחיל!!! עלינו לעסוק בהתחלות ללא הרף, בלי להתעסק ב'השגיות' כמה הספקנו.

רבי נחמן מגלה (ליקו"מ עד ח"ב) שבתחילה כל ההתחלות החלו מפסח, שם קיבלנו את כח ההתחדשות כמו שכתוב (שמות יב ב) : החודש הזה לכם וגו' שהביאה אותנו ליציאת וגאולת מצרים. ועכשיו, כל ההתחלות מפורים, בחג הזה אנחנו מגלים איך להתחיל מחדש בתוך הגלות, גם במצב של הסתרה.

בהמשך רבי נחמן מבאר את הסיבה שאחרי פורים אנו קוראים 'פרשת פרה' על מנת להיטהר לקראת חג הפסח, זמן הקרבת 'קרבן פסח' בטהרה בלבד. כי יש קשר הדוק בין ה'פור' של פורים ל'פרה' של 'פרה אדומה', כי מה'פור' נעשה 'פרה'. [האר"י הק' (שער הפסוקים – תהילים) על הפסוק (תהילים קמז טז) כפור כאפר יפזר מגלה ש'אפר' ו'פרה'  הכל עניין אחד. ופרה הוא סוד הפ"ר דינין ויחד עם ה' אותיות מנצפ"ך נעשה 'פרה'. ובאותו הקשר מגלה האר"י הק' (פע"ח שער פורים ו) והפיל פור, פי' - שנעץ ו'. הרמוז לו' בין אותיות פ"ר, גי' מנצפ"ך, כדי לסבבו בגבורתו ].

'פרשת פרה' באה ללמד אותנו איך להתמיד ב'התחלות' שהתחלנו בפורים.

משמעות הדברים, שבפורים זה הזמן להתחיל את כל ההתחלות דווקא בשיא ההסתרה, בפורים לומדים לעשות מכל 'סוף' 'התחלה'. ב'פרשת פרה' אנחנו לומדים איך להביא את החיים שלנו להתמיד בהתחלות, ובכל התחלה לחשוב שלא התחלנו מעולם, ולהתחיל שוב מחדש. בכל טהרת פרה אדומה, יש התחלה חדשה, טהרה חדשה, ובכל טהרה חדשה לחשוב כאילו אנחנו עדיין טמאים ומעולם לא טוהרנו, בסוד 'מטהר טמאים ומטמא טהורים', ושוב לרצות להיטהר מחדש. [יבואר בהמשך המאמר].

השטן לועג לנו, איך ייתכן 'מטהר טמאים ומטמא טהורים'?

נאמר בתורה (במדבר יט ז) 'וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא עד הערב'. כל העוסקין בפרה נטמאין, בתנאי שהפרה כשרה לטהרה. אירע בה פסול בשחיטתה אינה מטמאה את העוסקין בה, כמובא במשנה (פרה ב ב).

רש"י מבאר על הפסוק 'זאת חוקת התורה', מה טעם נאמר בה חוקה לפי שהשטן בא ומקנטר אותנו איזה טעם יש בה במצווה שמטהרת טמאים ומטמאת את הטהורים המתעסקים בה. לפיכך כתב בה 'חוקה'. כלומר, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה ולהבין טעמה.

ובהמשך (יט כב)  העתיק רש"י את רבי משה הדרשן, מה הטעם שנאמר בה, 'פרה אדומה' ולא פר או מן אחר? משל לבן שפחה שטינף את פלטין המלך, אמרו בני הפלטין, תבוא אמו ותקנח הצואה. כך גם בנמשל, כאשר הערב-רב דחפו ל'חטא העגל' המשולים לבני השפחה, תבוא פרה אדומה ותכפר על מעשה העגל.

'פרשת פרה' עמוסה בתמיהות רבות. ננסה לגעת (המאמר בחלקו מבוסס על שיעוריו של הגר"מ שפירא)  בהקשר של פרה ופורים. איך פרשת פרה אדומה קשורה גם ל'כל ההתחלות מפורים'? ננסה להבין את עומק המושג 'טהרה' שתמיד באה לאחר 'טומאה'. 

התמיהה הגדולה ביותר על פרשת פרה אדומה, זו טענת השטן איך ייתכן שדבר שמטהר גם נטמא בו זמנית? ומול טענת השטן באה תשובתו של בורא עולם: 'גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה'. כלומר אין לך רשות להרהר ולחפש את הטעם של 'מטהר טמאים ומטמא טהורים'.

שלמה המלך כבר עמד על זה ואמר (קהלת ז): כָּל זה נִסִּיתִי בַחָכְמָה, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי אמר שלמה: על כל התורה כולה עמדתי, ועל פרשה זו של פרה, כיון שהייתי מגיע בה, הייתי דורש בה, חוקר בה ושואל בה, אמרתי אחכמה - והיא רחוקה ממני.

'אפר' ו'עפר' – 'עבר' ו'עתיד'

מובא במדרש (במדבר רבה ט טו) רבותינו אמרו בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי 'עפר ואפר' זכו בניו לשתי מצוות אפר פרה ועפר סוטה.

ננסה להבין מה זה 'אפר' ומה זה 'עפר', ואיך זה קשור לאברהם אבינו? אפר הוא דבר שכולו 'עבר', הוא שייך לעבר, הוא פעם היה משהו. וכמו שכתוב (ישעיהו סא ג) לשום לאבלי ציון לתת להם 'פאר תחת אפר'. עפר הוא כולו עתיד, זורעים בו והוא מצמיח.

אפר כל כולו עבר, כי אפילו עם האפר עצמו אין מה לעשות, כמובא ברש"י (שבת יח א)   בסוגיא שדנה לגבי מלאכת שבת. איזה דבר הוא בר גיבול וחייב במלאכת 'לש'. אומר רש"י,  אפר - לאו בר גיבול הוא. עפר - בר גיבול הוא לטיט של בנין.

'אפר' אם כן שייך לעבר ו'עפר' שייך לעתיד, ומבחינת ה'הווה' שניהם לא שווים כלום. כמו שאנו אומרים בביטול חמץ, שיהיה כ'עפרא דארעא'.

אי אפשר להתחיל שום 'התחלה חדשה' בלי לשרוף את ה'עבר'

בעומק המשמעות זה אומר, שקודם כל צריך להפוך את ה'עבר' ל'אפר', ורק אחר כך אפשר להתחיל עתיד חדש.  כל זמן שהעבר קיים אז העתיד יהיה המשך של העבר. עתיד זה לא המשך של ההווה, הווה מתמשך אינו עתיד. עתיד זה לתת לכם 'אחרית ותקווה'. העתיד הוא דבר חדש שהתחיל. אם רוצים עתיד באמת אז צריך לשרוף לגמרי את העבר.

על אברהם אבינו כתוב במדרש (במדבר רבה יט א) על הפסוק (איוב יד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח וכו'. אברהם אבינו כל עצמו הוא להיות אב ראשון וכמו שמביא ר' צדוק (פרי צדיק ר"ח סיוון ד) ...היינו אברהם אבינו שהיה אב ראשון (וכך כתב בזוהר הקדוש ח"ב קפ"ט ב' מאן ראש ההרים דא אברהם סבא).

אבות מכלל דאיכא תולדות, אב זה מי שיש לו המשך. 'אב' זו תמיד התחלה של המשך קיום. זה מהותו של אברהם, הוא ביטל את העבר, הוא לא המשך של מה שהוא היה מקודם. כל מי שהוא המשך הוא לא אב הוא בן. בסוף פרשת נח כתוב וימת תרח בחרן. הרמב"ן על המקום מבאר שתרח חי עוד עשרות שנים לאחר שאברהם עזב אותו, אלא שהכתוב בא לומר שאברהם אבינו השאיר את העבר של מי הוא היה ולמי הוא שייך מאחור והתחיל התחלה חדשה.

לך לך מארצך – אומר לו הקב"ה, אתה תהיה כעת התחלה חדשה. העבר נגמר. הוא כבר מת. אברהם אבינו כולו התחלה חדשה זה נקרא עפר ואפר, אברהם הוא העפר שמוליד תולדות, ועפר שמוציא פירות, אבל כל זה הוא מפני שהוא 'אפר', מפני שאת העבר הוא עשה לאפר. לאפר אין שום עתיד. לכן רק אחרי שהעבר נגמר לגמרי אז אפשר להתחיל עתיד חדש. זה נקרא 'עפר ואפר' של אברהם אבינו. ובשכר זה זכו בניו לטהרה ב'אפר' פרה אדומה, כי בזה שהוא מבטל את הטומאה, הוא מבטל את העבר,  ועפר סוטה, תפקיד העפר נועד לברר האם יש המשך לאשה שהשקו אותה או לא, כלומר, האם העתיד שלה ברור.

לעמלק יש רק ראשית ללא אחרית, לכן הוא נלחם בהתחלות שלנו.

עוד מובא במדרש (תנחומא כי תצא ה):

רבי תנחומא בר חנילאי פתח: 'זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם' (איוב יג). אמר הקב"ה לישראל, אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה, הוו זהירין בהן: 'תמחה את זכר עמלק' 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. מִשְׁלֵי אֵפֶר - מִשׁולֵי אפר. אם זכיתם, אתם בניו של אברהם, שהמשיל עצמו כאפר. שנאמר: (בראשית יח) ואנכי עפר ואפר. ואם לאו, לגבי חומר גביכם. התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים שנאמר (שמות א) וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' (ס"א לשעבוד גליות שנאמר (תהלים קכט) על גבי חרשו חורשים).

'זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר' הכוונה שמה שיישאר ממכם בעתיד זה רק אפר, לא יישאר ממכם שום דבר. אומר להם הקב"ה לישראל, אם אתם זוכרים את שתי הזכירות: 'זכור' ו'תמחה', אתם הופכים להיות בניו של אברהם, שהמשיל את עצמו ל'אפר'. כלומר: אתם שייכים לאותו אברהם שידע לעשות מכל ה'עבר' שלו 'אפר', כדי להגיע להגיע ל'עפר' לעתיד חדש, התחלה חדשה וצמיחה חדשה. אלו זכירות תמידיות שבלעדיהם ה'עתיד' לא נקי מה'עבר'.

כל עצמו של 'עמלק' הוא ראשית ללא תכלית, כמו שכתוב (במדבר כד כ): 'ראשית גוים עמלק, ואחריתו עדי אבד'. עמלק יש לו ראשית ואין לו אחרית, יש לו רק עבר ואין לו עתיד. לכן אחריתו עדי אובד. ומאחר ואין לו אחרית, אין לו את כח ההתחלה אל עבר ה'אחרית'. כל כולו נועד לבטל מאתנו את העתיד, ולהשאיר אותנו עמוק בעבר. לכן אנחנו צריכים לזכור היטב מה הוא עשה לנו ומה הוא מתכנן לנו, ואת הזיכרון הזה למחות. רק באופן כזה הפקענו לגמרי את עמלק, וניתן להתחיל מכאן, התחלה חדשה. 

'טומאה' מלשון 'טמטום', ו'טהרה' מלשון 'טיהרו' - צהריים.

פרה אדומה באה לטהר אותנו מטומאת מת, שהוא אבי אבות הטומאה. השורש של טומאה 'טמ', זה שורש של המושג טומטום, היינו דבר סתום, אטום, לא נראה, לא ברור ולא ידוע. הוא סתום ואי אפשר לראות דרכו. מכוסה. אין לו צהר.

'טהור', זה מלשון צהריים. צוהר, טוהר. צהריים מתורגם טהירו. 'צהר תעשה לתיבה', זה דבר שקוף שרואים דרכו.

יש הבדל בין טומאת מת שנקראת אבי אבות הטומאה, לבין שאר הטומאות המוגדרות 'אב הטומאה'. בכל טומאה אחרת, על מנת להיטהר צריך לטבול במקווה או במעיין ונטהרים. לאדם שנטמא מטומאת מת זה לא מספיק. ומדוע?

טומאת מת מחייבת טהרה מעולם התחיה.

מובא במדרש (קהלת א ז):

'אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא' ר' חנינא בשם רשב"ל ור' יהושע דסכנין בשם ר' יוחנן ורבי לוי בשם ר' יוחנן הכיתי אין כתיב כאן אלא מחצתי, מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים שהעליונים קיימין והתחתונים מתים בעולם הזה אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר שנא' (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח א"ר אבא אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה מחצתי מחיצתי אני ארפא.

המדרש מגדיר את ה'מוות' כ'מחיצה'. למדנו מזה שעניינה של טומאת מת, היא מחיצה שסותמת ולא נותנת לנו לראות דרכה, כביכול, לא נותנת לנו להתחבר אל מקור החיים. בפסוק כתוב: 'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור'. הטומאה מבדילה בינינו ובין מקור החיים.

ברגע שמדובר באדם שנטמא 'טומאת מת' שחוצצת באמצעות 'מחיצת מוות', הוא הפקיע את עצמו מחיבור אמיתי למקור החיים. בזה סילק את עצמו מחיבור נכון למקור החיים. להיטהר מטומאת מת אפשר רק אם מושכים משהו, יונקים משהו מהעולם הבא, מהעולם של תחיית המתים. לכן אי אפשר להשיג ולהבין את הטעמים של 'פרה אדומה', הם לא שייכים לעולם שלנו. אנחנו מבינים מיתה של חיים ולא מבינים תחיה של מתים. אנחנו חיים בעולם הזה, חיים שנגמרים במוות. וכדי להיטהר מזה אנחנו צריכים כאן להשתייך באיזשהו אופן לעולם התחיה.

ההשתייכות לעולם התחיה, היא לגעת בעתיד, לגעת ב'חיי עולם' נטע בתוכנו, שזה התורה, 'אפר פרה אדומה' מחבר אותנו אל עבר 'חיי העתיד', אל עבר ה'תכלית' וה'אחרית'. לכן כתוב 'זאת חוקת התורה' כי החוקה של אפר פרה אדומה מאפשרת לנו להפוך את כל העבר ל'אפר' וברגע שמחקנו את העמלק שבתוכנו ה'אפר' נעלם והופך להיות 'עפר', כלומר, עתיד. כמו שכתוב: (במדבר יט יז) ולקחו לטמא מ'עפר' שריפת החטאת, ונתן עליו מים חיים אל כלי. התורה בעצמה הפכה את ה'אפר' ל'עפר'. וכל זה קורה כאשר מכניסים את ה'עפר' אל תוך הכלי עם המים כמבואר בגמרא (סוטה טז ב). ברגע שה'אפר' נוגע ב'מים חיים' הוא הופך להיות 'עפר'. ה'עפר' זה החיי עולם נטע בתוכנו, זה חיבור מחדש לבורא עולם ולתורה.

אפר פרה אדומה זו מתנה שקיבלנו בזכות ה'ואנכי עפר ואפר' של אברהם אבינו, שלימד אותנו איך להתחיל מחדש? שלימד אותנו שבכל מצב שנהפוך את ה'עבר' שלנו ל'אפר' נוכל להתחיל התחלה חדשה ולהצמיח עתיד מתוך מצב של 'עפר'. הכח לשרוד את ההתחלות הוא לשים תמיד בצד את כל ההתחלות הקודמות כאילו לא התחלנו מעולם. עוד לפני שההתחלה הקודמת מצליחה להתיישן ולהירדם, כבר התחלנו התחלה חדשה.

בכל טהרה חדשה צריך לחשוב כאילו מדובר בטהרה ראשונה.

רבי נחמן (ליקו"מ ו) מדריך אותנו שאסור לנו אף פעם להישען על מצב 'טהרה' קיים, מאחר ובכל מצב 'טהרה' חדש, האדם עולה לדרגת טהרה גבוהה יותר  בה הוא רואה את פחיתות ה'טהרה' הקודמת. 

וצריך לאחז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי" (משלי כ), כי בשעה שאדם אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי, אפלו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פניה. (וזהו: מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי", הינו מי יוכל לומר, שלבו זך וטהור מפניות, אפלו בשעה שאומר: חטאתי וכו'. וזהו: "מי יאמר וכו': טהרתי מחטאתי", היינו שיהיה טהור מן החטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי גם אז אינו זך וטהור בלי פניות, כנ"ל). נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, הינו על חטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי עליו נאמר (ישעיהו כ"ט): "בשפתיו כבדוני", כי על ידי תשובה זוכה לכבוד ה', "ולבו רחק ממני":‏

ואפילו אם יודע אדם בעצמו, שעשה תשובה שלמה, אף על פי כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה. כי מתחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו, ואחר כך בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות. נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה, על שהתגשם את רוממות אלקותו.

כל דרגה של 'טהרה' היא 'תשובה', ובכל טהרה צריך אדם כביכול לעשות תשובה על תשובה, טהרה על טהרה. כלומר: שבכל פעם שאדם נטהר, הוא חייב לראות את עצמו כאילו נטמא, כי בכל דרגת 'טהרה' אדם רואה שהדרגה הקודמת היא טומאה לעומת דרגת ה'טהרה' החדשה. זה מה שמלמדת אותנו 'פרשת פרה אדומה' שמטהרת טמאים ובד בבד מטמאת את הטהורים.

השטן נלחם בעיקר על ה'התחלות' שלנו.

לכן השטן היה הראשון ללעוג למצוות פרה אדומה, ועיקר הלעג שלו היה על הפרדוקס של מטהר טמאים ומטמא טהורים, כי השטן שהוא העמלק בכבודו ובעצמו, הוא זה שאין לו אחרית ואחריתו עדי אובד. וכל המאמץ שלו להשאיר את האדם ב'עבר' עולים בתוהו. הדבר היחיד שיש בידו של השטן העמלקי, זה לקרר את האדם מהאפשרות שיש בידו להיטהר, שיש בידו להפוך את ה'עבר' ל'אפר' ולהתחיל התחלה חדשה של 'עתיד'.

כעת ניתן להבין את המשך הפסוק (במדבר יט כ) לאשורו:   'ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל, כי את מקדש ה' טמא, מי נדה לא זרק עליו טמא הוא'. כי ברגע שאדם לא נטהר באפר פרה אדומה, הוא נמצא במצב של חציצה בינו לבין החיים עצמם, ודינו 'כרת', כי הוא משוייך לצד של המוות בעקבות המחיצה שחוצצת בין החיים והמתים.

להתחיל מחדש כאילו מעולם לא התחלנו.

רבי נחמן (ליקו"מ סב) מגדיר את המושג 'כל ההתחלות קשות' מאחר וכל 'התחלה' היא היפוך מה'סוף' של המצב הקודם. לכן אדם צריך לאמץ לעצמו לשאוב כח בכל התחלה מה'התחלה' הראשונה שלו שהוא זוכר, ובכך לקבל כח וחיוניות ל'התחלה' הנוכחית שלא תהיה קשה מידי.

ורבי נתן (ליקו"ה השכמת הבוקר ג) בביאורו את התורה הנ"ל מסכם שבכל פעם צריך להתחיל מחדש, שמא ההתחלה הקודמת לא הייתה כראוי, ולכן על כל התחלה צריך התחלה חדשה, ועל כל טהרה צריך טהרה חדשה, והכח לזה הוא להתייחס לטהרה הקודמת כ'לא טהורה' ובכך להיכנס להתחלה חדשה שמובילה אותנו לעתיד טוב יותר של קרבת אלוקים.

תבוא אמא ותקנח צואת בנה. מהמדרש הזה אתה למד, שחטא העגל שהיה שהחזיר את המוות לעם ישראל. היינו אמורים בטרם החטא לחיות לפי התוכנית שלפני חטא עץ הדעת. החטא הזה המית עלינו את האסון הכבד ביותר, מוות. חטא העגל הביא עלינו מחיצה.

אם נתבונן קצת בחטא העגל עד כמה החטא הזה כמעט והביא אותנו למצב של 'השמדה' כמובא במדרש ( מדרש אבא גוריון ג) ויבקש המן להשמיד את כל היהודים א"ל הקב"ה שוטה [שבעולם] אני בקשתי להשמידם ולא יכולתי שנאמר 'ויאמר להשמידם לולי משה בחירו' (תהלים קו כג) ואתה מבקש להשמידם?

ורק כוחו של משה רבנו, כוחו של הצדיק, שיודע לפייס את בוראו, והפך את החטא הזה לטינוף של פלטין שזקוק לא יותר מקינוח ושטיפה. כמו שהבאנו בשם רבי משה הדרשן, תבוא אמא ותקנח צואת בנה. הצדיק יודע לגלות כמה בשורש שלנו אנחנו קדושים ורוצים להיות טהורים.

פרשת פרה אדומה מלמדת אותנו את התהליכים סביב 'טומאה וטהרה' 'סוף והתחלה'. זו הדרך וההילוך לפסח, ככה מתכוננים לגאולה הגדולה שאנחנו כה מייחלים לה.

רבונו של עולם!

ברחמיך הרבים ריחמת עלינו ונתת לנו את מצוות פרה אדומה שיש בה לטהר אותנו מהטומאות הגדולות ביותר, והחוצצות ביותר ביננו לבינך. כתבת בתורתך 'מי יתן טהור מטמא' 'כח הטהרה' נועדה לטהר אותנו מכל סוג של טומאה ובתנאי שתהיה לנו כוונת הלב להיטהר במי הדעת (רמב"ם סוף הלכות מקוואות) מי כמוך יודע רבונו של עולם, שהלב שלנו לא לגמרי אתך, הלב שלנו אטום וסתום. מחיצות המוות חוצצים בינינו לבינך, ובכל זאת הבטחת לנו: מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל.

רבונו של עולם!

מי כמוך יודע כמה אנחנו תקועים בעבר שלנו, ולא מצליחים להשתחרר משם. אין לנו כח לזכור את כל מה שעמלק עשה לנו ואין לנו כח למחוק אותו. ואולי אין בנו אמונה בעצמינו שאולי הפעם נצליח. תן בנו כח וחיוניות על מנת שלא ניבול. כמה אפשר להרגיש בכל מקום מנודים מקרבתך בעקבות מחיצות המוות שחוצצים ביננו. עם 'עבר' שעדיין לא חיסלנו, איך נוכל להתקדם אל עבר ה'עתיד'?

רבונו של עולם!

כל העולם מלא ב'מתחילים' ו'התחלות', של ריגושים חדשים, כל העולם עסוק ב'קידום' ו'התקדמות' אבל אותך שכחנו. אם כבר התחלנו משהו טוב לכבודך, אתה רואה בעצמך כמה זמן זה מחזיק. אנחנו לא רואים שום דרך איך להחזיר לעצמינו את החשק והלהט להתקרב אליך ולרצות אותך יותר. התייאשנו מזמן מלהתחיל מחדש, אחרי שהתחלנו מאות ואלפי פעמים ובכל התחלה חדשה אין לנו אמונה שנשרוד אותה.

רבונו של עולם!

ביוצרות לפרשת פרה אנו אומרים: שאם לא נימך כאזוב ונחשב כתולעת, לא ניטהר באזוב ובשני תולעת. ואם לא נשפוך לך לב כמים, לא ניטהר בזריקת מים. איך נימך כאזוב ונחשב כתולעת, אם אנחנו מלאים רצונות ותשוקות שהם לא לרצונך, ואיך נשפוך לך לב כמים, אם הלב שלנו אטום וחתום. הרי הבטחת בתורתך: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם, האם לא הגיע הזמן שתקיים את המשך הפסוק: ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר... כי אם לא 'עכשיו' אימתי?

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע לאומן
חדשות אומן
הרה"צ רבי לייביש לייזער האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע במטוס פרטי עם שלושת בניו לאומן
7 מצלמות שידור חי מאומן
חדשות אומן
מצלמות חדשות בשידור ישיר מאומן • בשורה משמחת לגולשי 'אומן שלום': הותקנו 2 מצלמות חדשות בהן תוכלו להתעדכן אונליין
בניו של ה"פני מנחם" באומן
חדשות אומן
סוד נבואתו של ה'בית ישראל' - התוצאה: בניו של ה'פני מנחם' הגיעו היום בצהריים לביקור חשאי בציון רבי נחמן מברסלב באומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר