הגילוי של פורים - 'אהבה' באריזה של 'הסתרה' • בפורים מתגלה מתוך ה'פור', מתוך ה'גורל', שבכל סוג של הסתרה ישנו גילוי פנימי של אהבה למעלה מטעם ודעת, שבכל סוג של הסתרה, גם שם נמצא השי"ת. 'ההסתרה' שכוללת את כל סוגי הייאושים למיניהם. מתבררת כגורם מוגבל קשור וכפות, שמעבר למסע הפחדות, ותחושת הבדידות החושך והעצבות שהיא יודעת להמיט עלינו עם סיפורי האימה שלה, אינה יכולה לפגום מאומה, ב'אהבה' שמתגלה ברצון הקדום של ה'רצית בנו'.

מסכה באדיבות המצלם
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: י"ב אדר תשע"ז שתף
גודל כתב:

הגילוי של פורים - 'אהבה' באריזה של 'הסתרה' (ב')

שני אחים ירדו במורד ההר החשוך אל עבר ביתם בתחתית ההר. לפתע נשמעו נביחות מחרידות של כלבים עזי נפש. האחד החל לנוס על נפשו, ומרוב בהלה, רץ ישירות אל עבר הכלבים שטרפו אותו חי.

השני הלך בזהירות צעד אחר צעד, ביישוב הדעת, כשהוא משתדל לשמור מרחק ממקום נביחת הכלבים, עד שהגיע לביתו. בבית נשאל האח השני, איך הוא הצליח להתחמק מאימתם של הכלבים האימתניים? ענה ואמר: ידעתי בביטחון מלא שהכלבים קשורים, וחוץ מלנבוח ולהפחיד, אין להם יכולת לגעת בי באמת.

בפורים מתגלה מתוך ה'פור', מתוך ה'גורל', שבכל סוג של הסתרה ישנו גילוי פנימי של אהבה למעלה מטעם ודעת, שבכל סוג של הסתרה, גם שם נמצא השי"ת. 'ההסתרה' שכוללת את כל סוגי הייאושים למיניהם. מתבררת כגורם מוגבל קשור וכפות, שמעבר למסע הפחדות, ותחושת הבדידות החושך והעצבות שהיא יודעת להמיט עלינו עם סיפורי האימה שלה, אינה יכולה לפגום מאומה, ב'אהבה' שמתגלה ברצון הקדום של ה'רצית בנו'.

איך זוכים לקחת את הגילוי הזה לכל השנה? מה עושים למחרת פורים, כאשר חוזרים ל'ימי ההסתרות השגרתיים? אם אכן קיימת 'אהבה' כה גדולה בינינו הבנים לבין ה'אבא' שבשמים, מדוע אם כן היא כה נסתרת ומוכיחה את ההיפך? איך ייתכן שלא משנה איך ה'פורים שלי' נראה, אם רק יהיה בי הרצון לצאת לגילוי, הפורים שלי יהיה 'גבוה מעל גבוה' שרק יכול להיות. האמנם?

האם הפורים הזה יהיה עוד פספוס?

כולנו יודעים את ה'פורים', שמענו על ה'פורים', כולנו מכירים בגדולת היום הנעלה הזה, כולנו משתדלים לשמוח, או מנסים לשמוח. כולנו משתדלים לצאת ידי חובת 'מצוות היום' בפורים, כולנו שרים בקול נוגה וכואב: א-לי א-לי למה עזבתני? כולנו מרגישים קצת בושה להיות עצובים ביום הזה, אז לפחות אנחנו עושים חיקויים של 'שמחה'. וכולנו עומדים ביום שאחרי עם הרגשה ש'פספסנו' בגדול, אנו מתבררים שוב ושוב ככאלה שאין להם סיכוי. שוב חוסר 'תיאום ציפיות' עם הנפש, וחזרה לשגרת הייאוש הקבועה.

ננסה להבין ולהעמיק קצת במהותו של היום הזה ועד כמה הוא שייך גם אלינו? ובעיקר, איך ניתן להפנים את הדברים גם אם כל הפורים מתנהג איתי הפוך ממה שרציתי להתנהג אליו. איך?

עכשיו! כל ההתחלות מתחילות מפורים.

האר"י הקדוש גילה לנו (פרי עץ חיים שער פורים ה) את תוקף קדושת היום:

והנה הארה הזאת לא היתה, לא בשבת ולא ביו"ט, אלא בפורים לבד. זה שאמרו חז"ל: כל המועדים עתידים לבטל, חוץ מן הפורים, שנאמר וימי הפורים לא יעברו וכו', והבן מה שכתוב: לא יעברו מתוך, כי תמיד נשאר הארה זו בזמן הזה של ימי הפורים, ולא תתבטל וכו',  כי היא הארה אשר מעולם לא נהייתה כמוהו.

רבי נתן מבאר בארוכה (ליקו"ה ברכות הריח והודאה ד) שכל עניינו של 'נס פורים' באמצעות גילוי הארה נפלאה אשר לא היתה כזאת מעולם, היא הקדמת 'רפואה למכה' למכת ה'גלות' שמכה בנו ללא רחם. הארת פורים הנפלאה היא הארה מ'קץ האחרון', שמטרתה להעניק לנו צורת קיום בחושך העמלקי המר הזה של הגלות. כי ככל שהחולה חולה במחלה סופנית יותר, הוא זקוק לרפואה מתקדמת יותר ויקרה יותר.

הארת 'קץ האחרון' היא הארה שכל ההתחלות מתחילים ממנה, כי השי"ת 'מגיד מראשית אחרית' ולכן עכשיו 'כל ההתחלות מפורים', והכח להתחיל נמשך מהסוף להתחלה.

ההבנה בדברי רבי נתן, בהתאם לדברי רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב עד) שאמנם בעבר כל ההתחלות התחילו מפסח, זה היה מצב של יציאה מגלות לגאולה. שונה הוא המצב כאשר אנו זקוקים לשרוד במצב של הסתרה בתוך הגלות המרה, במצב כזה אנו חייבים 'מגילת אסתר' מגילה שיש בכוחה לגלות את תגליות ההסתר שבכל דור ודור, ובכך לבטל את ההסתר באמצעות הגילוי. במצב כזה אם לא תהיה לנו אפשרות להתחיל מחדש גם בתוך ההסתרה, לא נוכל לעולם להתמודד עם 'הסתרה' שמסתירה את עצם היותה גלויה, מכח 'כי גם שם נמצא השי"ת'.

ומהו נקודת הגילוי מתוך ההסתר? מה מתגלה כאן במיוחד שההסתרה כל כך התאמצה להסתיר? מה מאפשר כאן להתחיל הכל מחדש?

זו ההשגה בנקודת 'אהבת עצם' ה'אהבה הקדומה' שהניעה את 'רצון אור אין סוף' להיות 'אבא לבן', אהבה שאינה זקוקה להוכחות ואינה נזקקת למימוש.

רבי נחמן מבאר (ליקו"מ לג)  שיש שתי סוגי אהבות. יש 'אהבה שבימים' ויש 'אהבה שבדעת'. אהבה שבימים, זו אהבה נמדדת, אהבה שיש לה מידות וגבולות. זו אהבה שניתן לממש אותה כאן בעולם במצב של קירבה וקצת קשה לממש אותה במצב של ריחוק, גם אם אי אפשר להתכחש אליה.

ויש 'אהבה שבדעת' זו האהבה שהייתה ברצון של האב, אהבה שהיתה הגורם למצב הקיים של 'אבא' ל'בן'. בעומק העניין. אנחנו מכירים אהבה רק במובן של חיבור בין שניים. כלומר: 'נפרד' שמתחבר. אין לנו כלים לנסות ולתפוס את המושג 'אהבה' ממקום של הרצון שקדם לצמצום ולשבירה. הרצון לנפרדות העולמות על מנת להעניק בולטות ונוכחות למושג שאינו ניתן להשגה, 'אהבת עצם'.

ב'אהבה שבדעת' מדובר באהבה שמהווה את סיבת הרצון, אהבה חיה וקיימת בשורש של כל סוג פירוד ומרחק, באהבה מסוג זה המרחק ככל שהוא רחוק יותר, הוא מייצר גילוי גדול יותר, שמייתר את הצורך בקרבת הריחוק על מנת להרגיש את האהבה. מאחר וה'ריחוק', בניגודיות שהוא מייצר, מעניק את יכולת ההשגה של אותה 'אהבה שרצתה'.

רבי נחמן ממשיך ומבאר שכל אדם יכול לטעום טעם אור ה'אהבה שבדעת' כל אחד לפי בחינתו, גם בתוך ה'אהבה שבימים', בתוך ה'אהבה המוגבלת', בתנאי שיקשר את 'לבו לדעתו', שזה אומר שיכוון את 'לבו לשמים'. מאחר שעיקרן של המידות הוא הלב. והלב ברגע שהוא מכוון לשמים, הוא יוצא מגבולותיו, לקלוט השגות מעבר לגבולותיו. במצב כזה מוסיף רבי נחמן, הוא ישיג את אור פנימיות התורה ואת אור הצדיק, שהם מעבר להשגה בתוך גבולות ומידות.

ההסתרה נשברת ברגע שמגלים אותה.

רבי נתן מבאר (ליקו"ה פורים ד) שמרדכי הצדיק היה אור גדול ונורא מאד בבחינת 'אור אהבה שבדעת'. מרדכי הצדיק השיג את דרגת הגילוי הגדולה ביותר של כל הסתרה באשר שמה הסתרה. את מה שכל הסתרה מנסה להסתיר, אצל מרדכי הצדיק זה היה גלוי. מרדכי השיג אפילו את הקליפה שאין בה שום טוב, גם שם הוא השיג את עומק הקליפה מצד 'אור האהבה שבדעת' שהיא למעלה מהגבולות, משם הוא הצליח להכניע את עומק הקליפה של המן - עמלק. 

רבי נתן מסביר שרגע השבירה של הקליפה היא הרגע בו היא מבינה שיש מי שמצא גם בה את השי"ת. זה רגע שה'הסתרה' לא נותר לה אלא להתחפש ל'הסתרה', שהרי מרגע שהיא התגלתה, היא כבר איננה הסתרה אמיתית.

ההבנה בדברי רבי נתן, שכל הסתרה נכנעת ברגע שהיא יודעת שגילו אותה. זה מהותו של ה'ונהפוך הוא' של פורים, גילוי האור הגדול, אור הגנוז גם במצב של ההסתרה המוסתרת ביותר. הגילוי הזה של אור אהבה שבדעת הוא אור שלעתיד, זו הסיבה שכל המועדין בטלין וימי הפורים אינם בטלין, כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, שם הניסים היו בגילויים גדולים ובשידוד מערכות, שלא היה ניתן לגלות אותם בתוך מצב של הסתרה, אלא מתוך מצב של גאולה. אבל הנס של פורים היה לאחר גזירת הכליה, במצב של הסתרה מוחלטת. ושם הביא בורא עולם את הנס בדרך היפוך. מהסתרה מוחלטת של 'אהבת עצם' לגילוי מוחלט של 'אהבה שבדעת', שהוא אור שלעתיד שגילה שאין שום הסתרה בעולם שמסוגלת להחשיך את אותה אהבה קדומה ש'רצתה אותנו'.

הצדיק, הוא זה שמכוון את לבנו לשמים, ומאפשר לנו טעימה קטנה כאן בעולם הזה מאותו אור בלתי מושג 'אור אהבה שבדעת', אור שמגלה את ה'אהבה שלפני', את אותה 'אהבת עצם' שלמעלה מכל סוג של הסתרה.

הצדיק אינו מבקש שנרגיש את 'אור אהבה שבדעת' הבלתי מושג הזה. הצדיק רוצה שנאמין בכח ההיפוך, ואם הגענו לסוג של חושך והסתרה בתוך ים של הסתרות, רק 'סוד ההיפוך' מאפשר לנו לדעת את מה שההסתרה בעצמה מכסה מאתנו, את אותה אהבה שקדמה להסתרה, ואין להסתרה שום כח לפגום אותה. וזה נוגע לכל אחד ואחד מאתנו. אם נרים את הלב לשמים, מעבר לגבולות, נגלה את אותה אהבה גדולה, ששום הסתרה מוגבלת אינה יכולה יותר להסתיר אותה באמת.

מהו אותו כח שמאפשר את הבירור העמוק הזה, של גילוי מוחלט מתוך הסתר מוחלט?

מובא במגילה (אסתר ט כו) על כן קראו לימים האלה 'פורים' על שם 'הפור'. ר' צדוק שואל, (פרי צדיק שושן פורים ב) מדוע נקרא היום הזה על שם הגורל ולא על שם הנס עצמו? איזה בירור מוסיף כאן הגורל, הרי גם הגורל על פי ה', אז מה כאן החידוש?

אך באמת מצינו בתורה מצוות גורל בשעירי יום הכיפורים אף דשניהן שווין במראה ובקומה ובדמים (כמו שאמרו יומא סב.) ולמה הוצרך הגורל יקח הכהן אחד לה' ואחד לעזאזל?

אכן השעיר לעזאזל איתא (בראשית רבה פ' סה) ונשא השעיר זה עשיו איש שעיר את כל עוונותם עונות תם, והוא שהשם יתברך מברר שהוא החייב בכל חטאי ישראל שעל ידי הרע שנמצא בו בשרש נכנס גם בלב ישראל השאור שבעיסה וכתיב הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב, והיינו אף שנדמה חס וחלילה במעשיו למעשה עשו וכן אם מתנהג עשו בנגלה למראה עין כיעקב, השם יתברך דן את הלבבות ומברר שישראל קשורים בשורש בהשם יתברך מה שאין כן עשו. ולזה נצרך גורל שמורה על רצון העליון דכל שבא בנבואה הוא הארה בדעת הנביא כמו שנאמר במראה אליו אתודע. מה שאין כן הגורל שהוא רק מרצון העליון מעתיקא ואין לדעת המגריל חלק בו. וזה טעם מצות הגורלות בשעירי יום הכיפורים.

הגורל לפי דברי ר' צדוק, הוא הבירור הנקי ביותר שמתגלה מהרצון העליון. מה שאין כן המן הרשע, שהעמיד כל דבר במקרה, גם את הגורל שלו העמיד על המקרה והטבע. אבל באמת מדגיש ר' צדוק, הוא הגורל בה' הידועה, הגורל הידוע מ'עתיקא' רצון העליון שבאמת נהפך פור המן לפורינו.

בכל פורים מתקיים הבירור הזה מחדש. ומה נעים גורלנו, שהגורל הזה מנפץ את הקטרוג של המן שבא לספר על החטאים שלנו, המן בכל שנה ושנה מנסה לשכנע עם ה'לישנא בישא' שלו, כמה התרחקנו מבורא עולם, ושמגיע לו לשלוט עלינו.

והגורל השנתי שלנו מברר כל שנה בין הרצונות שלנו לבין המעשים שלנו. הרצונות שלנו הם תמיד 'לעשות רצונך' וזה מתברר בכל פורים בהטלת ה'גורל' של המן, מתגלה 'ונהפוך הוא' חדש. שמהפך את ההגיון של המן, למקום שלמעלה מכל שכל, למעלה מטעם ודעת. 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'. היהודים אלו נקודות היהדות שלנו, הנקודות הטובות שלנו, שהם שולטים בשונאיהם, 'שונאי הנקודות הטובות' שהם כוחות הסט"א שאינם מסוגלים לבלוע, איך 'נקודות טובות' מכריעות לנו תמיד את הכף לטובה. הסיבה האמיתית היא שהנקודות הטובות מגלות את הרצונות שלנו, שהם תמיד לעשות רצונך, בלי קשר לנסיונות החוזרות והנשנות של ה'שאור שבעיסה' להפריד בין הרצונות.

כוחו של ה'גורל' למעלה מטעם ודעת.

רבי נתן (ליקו"ה ברכת הריח והודאה ד) מסביר שזו הסיבה שאת בירור 'סוד ההיפוך' שהגורל מברר ומגלה לנו, אי אפשר להבין בדעת ובשכל. זה כוחו של ה'גורל' לברר ללא שום הגיון למעלה מטעם ודעת, מי אנחנו באמת? ולהפריד בין הרצונות שלנו האמתיים, שהם לעשות רצונך, לבין כוחות הפיתוי שמנסים באמצעות ה'שאור שבעיסה' להפריד בין ה'רצוננו' ל'רצונך'.

רבי נתן ממשיך ומבאר איך כל זה קשור ל'בחירה' שלנו.

ועל כן הבחירה ששרשה בבחינת המדמה כנ"ל. על כן נקראת הבחירה גורל, כמו שכתוב, ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי (תהלים טז) וכמו שפרש רש"י שם שזה נאמר לענין הבחירה שה' יתברך הניח ידו על חלק הטוב כאדם שאומר לבנו את זה בחר לך, כמו שכתוב, ובחרת בחיים הינו כנ"ל. כי הבחירה היא בבחינת המדמה שהוא בבחינת גורל וזהו אתה תומיך גורלי. היינו שה' יתברך מסייעו לבחור בגורל הטוב בחינת ובחרת בחיים כמו שפרש רש"י הנ"ל הינו כנ"ל, כי ה' יתברך מסייע את האדם בסיוע דלעלא שיזכה לבחור בטוב, כי הוא יתברך מקדים רפואה למכה וממשיך עליו הארה וסיוע משורש הקדשה שרוצה להגיע אליה כנ"ל. אך שכל זה אי אפשר להבין כמו שאי אפשר להבין את הגורל ועל כן נקראת הבחירה גורל כנ"ל.

הסיוע והדחיפה שבורא עולם דוחף אותנו לטוב, הוא גם מתוך בירור הגורל, שמוכיח לאן אנו שייכים באמת, עם כל הטשטוש כתוצאה מהמעשים שלנו. הגורל נוגע תמיד באופן מוחלט בשתי הקצוות ומפריד ביניהם. ההפרדה מחזירה אותנו תמיד לשורש הרצון הקדום של בורא עולם להיות לנו ל'אב' ולקרוא לנו 'בנים' ולגלות את 'אור האהבה שבדעת' שמתבררת בכל שנה מחדש, אך ורק כתוצאה מה'הפיל פור' של המן.

ה'גורל' של פורים אמור לנקות מאתנו את כל הערפל והמסך הכבד, של חוסר הבירור שכל אחד שואל את עצמו: מי אני? למה אני? מרוב שעברנו כל כך הרבה, קשה לנו לקבל שכל מה שעברנו הוא חלק מתהליך שמתברר ב'גורל' שהוא לצורך בירור וגילוי אהבה, מתך הסתר שמסתיר את ה'אהבה', ומעמיד אותנו בעמדת פתיחה טובה יותר מול כל כוחות הייאוש, וה'גורל' עומד ומגלה את את ה'אור האהבה שבדעת', האור שמספר לנו שכל הבריאה כולה נולדה מאותה אהבה גדולה של בורא עולם אלינו.

למרות מי שאני, אבוא אל המלך אשר לא כדת.

רבי נתן (ליקו"ה הלכות בכור בהמה טהורה ד) מדבר על הדילמה שיש לנו יום יום, האם לנסות ולהתקרב לבורא עולם למרות מי שאני ואיך שאני? או שמלכתחילה להחליט שאני במצב שלי זו התאבדות טוטאלית להתקרב, הרי מיד שאנסה להתקרב ירחיקו אותי.

ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שלא כדת של תורה, כי אני יודע בעצמי שעל פי דת של תורה בודאי איני ראוי לבא לפני המלך להתפלל לפניו כפי מה שאני יודע חטאתי ועונותי, אך אף על פי כן אבא לפניו שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי, הינו אם חס ושלום אינו לרצון תפלותי והתבודדותי עתה לפניו מריבוי קלקולי כאשר 'אבדתי' על ידי מעשי הרעים, 'אבדתי' ויעשה ה' יתברך עמי מה שירצה אני תמיד איחל ואצעק לה' יתברך אולי ירחם. ואז חמל ה' יתברך על מרדכי ועמו, ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב. זה סוד ההארה וההתקרבות מה' יתברך שמגיע לפעמים להאדם הנמוך מאד שאף על פי כן ה' יתברך שולח לו התקרבות מרחוק בסוד הושטת שרביט הזהב שנמשך בנס אמות הרבה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה.

בעצם כאשר אדם מחליט להיכנס למלך במצב של 'אשר לא כדת' הוא ב'בחירה' שלו, 'כן' להיכנס אל המלך, מהווה מן 'גורל' שמגלה את ה'רצון העליון' (כמו שציטטנו מליקו"ה למעלה שה'בחירה' היא בחינת 'גורל') ובירור שבעצם המלך מעונין בקרבתו למרות שהוא במצב של 'אשר לא כדת'. ועובדה היא שהכניסה אל המלך למרות 'אשר לא כדת' מעורר מציאת חן, והושטת 'שרביט הזהב', שדי בכך שהאדם נוגע בראש השרביט, בשביל לומר לאדם: אתה רצוי, מה בקשתך?

רבונו של עולם!

בעמדנו בפתח הימים הקדושים ימי הפורים, הימים המסוגלים לכל אדם, להגיש כל סוג של בקשה, אנחנו מרגישים שהנה עוד פורים מגיע ונפספס אותו כמו תמיד. ההסתר והגילוי משמשים בערבוביה ומבלבלים את דעתנו מלסדר את מחשבתנו ודיבורנו אליך כראוי.

רבונו של עולם!

אהבת אותנו! רצית בנו! עוד לפני שהכל התחיל. הפרדת אותנו, ופיזרת אותנו, כדי לגלות בתוך הפיזור והפירוד אהבה שמעולם לא נפגמה, אותה אהבה שגרמה לך לרצות את כל מה שיש כאן עלי אדמות. הפכת אותנו לבנים כדי שנקרא לך 'אבא'. ומצאנו את עצמינו יתומים, ללא אב. אם בחרת לקרוא לעצמך 'אבא' ויש לך את האפשרות להתנהג כמו 'אבא' טוב. למה אתה משאיר אותנו עם תחושת יתמות כל הזמן?
רבונו של עולם!

כל מה שאנחנו מבקשים ממך זה 'לגעת בראש השרביט', ולמצוא חן בעיניך. בכל יום אתה מביא עלינו מלך קשה כהמן, כדי שנחזור אליך, וזה לא עובד. הביטה וראה האם קשיי החיים מקרבים אותנו אליך? האם הסתר הפנים הארוך הזה מיטיב אתנו? נמכרנו ואנו ממשיכים להימכר לכל המרבה במחיר, הפכנו כצאן ללא רועה. האם לא מספיק נפלנו? לא מספיק התרסקנו? הפכנו כבר לאיברים איברים כאותו שעיר המשתלח. מתי תברר אותנו מכל אלה שחושבים שאנחנו שייכים אליהם?

זכור אהבתך הישנה, זכור אתה כי אנחנו שכחנו. אותנו ציווית למחוק את עמלק לזכור ולא לשכוח, גם אתה אם רק תמחה אתה יחד אתנו, את זכר עמלק מתחת השמים, יתברר כמה ה'רצוננו' הוא לעשות 'רצונך', כי אתה אמרת: אהבתי אתכם אמר ה'.

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
קמפיין השנה מבית 'שיח השדה'
חדשות ברסלב
קמפיין השנה של ארגון שיח השדה לקראת ימי הקיבוץ הקדוש באומן
ההיסטוריה חוזרת!
חדשות אומן
ראש ממשלת אוקראינה מר ולדמיר גרויסמן התחייב לפעול להחזיר את הקלויז של מוהרנ"ת זצ"ל באומן לידי חסידות ברסלב
הגרי"מ שכטר מגיע לאומן
חדשות אומן
דרמה בברסלב: שלושים שנה מאז ביקורו הראשון הרה"צ ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, ימריא מחר (חמישי) במטוס פרטי לאומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר