הצחוק שמתגלה מאחורי המסכה • הכאב הגדול ביותר של הנפש, הוא כאב האישיות שלנו. פיצול האישיות וריבוי הדמויות שלנו, הופכים אותנו לכאלה שאין להם אישיות בכלל. כל דמות שאנו נוהגים לעטות על עצמינו סותרת דמות אחרת מסך כל הדמויות שלנו. אז מי מייצג את האישיות שלי? מי מייצג את מי שאני באמת? ובכלל... מי אני בכלל?

מסכה באדיבות המצלם
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: ה' אדר תשע"ז שתף
גודל כתב:

הצחוק שמתגלה מאחורי המסכה (א')

הכאב הגדול ביותר של הנפש, הוא כאב האישיות שלנו. פיצול האישיות וריבוי הדמויות שלנו, הופכים אותנו לכאלה שאין להם אישיות בכלל. כל דמות שאנו נוהגים לעטות על עצמינו סותרת דמות אחרת מסך כל הדמויות שלנו. אז מי מייצג את האישיות שלי? מי מייצג את מי שאני באמת? ובכלל... מי אני בכלל?

שאלה זו מנקרת במוחנו באופן תדיר גם אם נרצה או לא נרצה. בתוך תוכנו אנו מתגעגעים לימי הילדות, שם היינו תמיד מי שהיינו לטוב ולרע. עוד לא היה לנו מספיק שכל בשביל לתעתע עם הדמות שלנו ב'חצי עולם'.

במפגש עם ה'טובים' נסתיר את הצדדים הפחות יפים שלנו, ובמפגש עם ה'אבודים' נסתיר תמיד את האמת הפנימית שלנו, את המצפן שלא שוכח אף פעם לאן הוא שייך באמת. תמיד נרצה למצוא חן בעיני מי שאנו מעוניינים בחברתו עכשיו.

איבדנו את החירות הפנימית להיות מי שאנחנו באמת בכל עת ובכל מצב. קשה לנו לעמוד חשופים מול כל העולם על החוזקות והחולשות שלנו.

בחלק גדול מהמקרים אנחנו מתביישים במאפיינים שלנו שאיתם נולדנו ואיתם אנו אמורים לחיות את שארית חיינו. כל ניסיון לאלף את כוחות הנפש שלנו, ולהתייפות בעיני העולם כאילו אנחנו מי שהעולם רוצה לראות אותנו ככאלה, לא יצלח.

הניסיון החוזר והנשנה שלנו לברר מתוכנו כל פעם דמות אחת שנכונה לרגע זה, נובעת מ'אי השלמה' עם התכונות איתם נולדנו, ותכונות אלה הם הכלים האינדיבידואליים לנו שאותם קיבלנו על מנת להתמודד בים הסוער של החיים.

אם הדמויות הללו לא היו 'אנחנו', היינו צוחקים, בדיוק כמו השמחה לאיד של דמות שאנו מכירים כדמות מכובדת, שמתגלה במערומיו כדמות פחותה יותר מהדמות שהוא מראה לסביבתו. זה דבר מצחיק שתמיד הופך להיות נושא לשיחה.

אנחנו שוכחים שאנחנו בדיוק אותו הדבר. אין אדם רואה נגעי עצמו. אנחנו רואים בעצמנו תמיד רק חלק מהתמונה, את החלק שנח לנו לראות. 

שימוש ברבגוניות של שלל הדמויות, מביא עלינו תהפוכות קשות מן הקצה אל הקצה. עד שבסופו של דבר אנו מוצאים את עצמינו עם הדמות הנוחה והכי פחות מחייבת, בתוך מרבצי הייאוש. המפגש עם עוד כאלו שקשיי החיים הביאו אותם לחיות בתוך מרבצי הייאוש, מעניקים לנו סוג של 'צרת רבים חצי נחמה'.

שם בייאוש, בהסתרה שבתוך ההסתרה, אנחנו בונים מציאות מתוך השלמה. כי אנחנו לא מאמינים  שנצליח אי פעם להפוך את הקערה על פיה לטובה. 

למה כל זה קורה לנו? מה מביא אותנו לשלל הדמויות? מה לא טוב לנו, שמאלץ אותנו לייצר דמויות שלא מייצגות את מי שאנחנו?

במאמר זה ננסה להבין את מהות המושג 'הסתרה וגילוי' ואיך כל זה מתחבר ל'צחוק' וה'שמחה' המלווה אותנו כבר מתחילת חודש אדר.

האמנם מטרת ה'הסתרה' להסתיר אותנו לתמיד?

מובא בגמרא ( חולין קלט ב)  אסתר מן התורה מנין - ואנכי הסתר אסתיר (דברים ל"א, י"ח). כלומר: 'מגילת אסתר' מהותה, גילוי ההסתר.

כל מגילת אסתר סובבת סביב ההסתרה. מגילת אסתר מלאה בשמותיו של הקב"ה המוסתרים בתוך הפסוקים. קפ"ז פעמים מוזכר 'מלך' במגילה והכוונה לבורא עולם, כמובא במדרש (מדרש אבא גוריון פ"א).

כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש, באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם, במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר, ודרש 'כטוב לב המלך ביין' - כטוב לבו של הקב"ה ביינה של תורה.

צריך לנסות להבין מה מהותה של ההסתרה? מתי אנו מרגישים שמשהו מוסתר מאתנו? מה רוצים מאתנו כאשר מעמידים בפנינו הסתרות. האם מישהו חושב שמעמידים בפניו הסתרה בשביל שיישאר מוסתר כל חייו? כל בר דעת מבין שאדם שעומד מול הסתרה, יש להסתרה הזו תפקיד. והתפקיד היחיד במפגש עם ההסתרה – זה הגילוי. יש כאן מטרה של גילוי מתוך ההסתר.

באילו צמתים אנו פוגשים את ההסתרה בצורה שאנחנו מרגישים את ההסתר שלה, ואיפה אנו פוגשים הסתרה עמוקה יותר. הסתרה שמסתירה את עצם היותנו בהסתרה?

עם אילו סוגי 'פנים' של 'הסתר' אנחנו מתמודדים?

'הסתר פנים' הכוונה שבורא עולם מתנהג עמנו כביכול בפנים מכוסות. בורא עולם מסתיר את פניו מאתנו. זה מתבטא בייסורי גוף ונפש, זה מתבטא בטרדות ודאגות בחיי היום יום. זה מתבטא בפרץ של דחפים ורגשות, כעסים וקנאה. זה מתבטא בהמתנות אין סופיות לישועות, לתפילות שכביכול אינם נענות. זה מתבטא בניפוץ רוב התוכניות העתידיות שלנו.

זה מתבטא בניסיון ההתקרבות שלנו לבורא עולם, והוא ית' מרחיק אותנו, ומפנה לנו עורף וכתף קרה. זה מתבטא בהמון שאלות וטרוניות.

ההסתרה מתעצמת כאשר חוסר האינטראקטיביות עם בורא עולם, משאיר אותנו בודדים מושלכים לכלבים. אנו חיים בתחושה שהופקרנו. דרכי ההשגחה נעשים לנו מסובכים מידי. אנחנו פונים אליו, והוא כביכול אומר: דברו אל הקיר.

ההסתרות שקורעות אותנו לגזרים, הם אלו שדווקא לאחר שהתחלנו להיטיב עם מעשינו ההצלחה פונה לנו עורף ומחזירה אותנו אחורנית, כאילו  מישהו מכוון לעשות לנו 'דווקא', ולהוביל אותנו כל הזמן 'הפוך' ממה שאנחנו רואים לנכון.

ולפעמים דווקא במצב שהתרחקנו מאד ממנו ית', דווקא אז ההצלחה מאירה לנו פנים, ומוכיחה לנו חלילה, שאין צורך להיטיב עם מעשינו על מנת להצליח.

ההסתרה מקבלת ביטוי כואב מאד, כאשר אנחנו מכירים המון אנשים מצליחנים שכביכול הולך להם טוב, הם 'עושים חיים' נהנים מהעולם וטוב להם, ואנחנו חיים בתחושה שכל מה שלא הולך לנו זה בגלל שהתרחקנו כל כך. תמונה כזאת מחלישה את דעתנו ושוב מרחיקה אותנו.

עד שהחיים שלנו מתחילים להיכנס לשגרה אומללה. איבדנו עניין בלנסות שוב ושוב... כבר ניסינו. ראינו ש'לא הולך'. במבט של שנים לאחור, החיים הם אכזבה אחת גדולה. לפעמים אדם חי כי קשה לו למות, אבל ייתכן שהיה מעדיף לא לחיות.

הקושי העצום בהבנת 'גם שם נמצא השי"ת'.

קשה לבוא לאדם ולומר לו: 'תתמודד'! גם כשאין לך אפשרות להתמודד. איך אפשר לבוא ולומר לאדם תתמודד עם ה'הסתרה' ותחפש שם גילוי, בשעה שהוא נמצא בתוך הסתרה מוחלטת ולא רק שאינה מאפשרת בשום אופן חשיבה בצורה של גילוי, היא גם לא מאפשרת חשיבה בכלל. איך זה ייתכן?
רבי נחמן (ליקו"מ נו) מסביר שהפסוק 'ואנכי הסתר אסתיר פני', מדבר על מצב של  'הסתרה שבתוך הסתרה':

כי יש שני הסתרות. וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאד למצאו. אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו. אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה, דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו אזי אי אפשר כלל למצא אותו, מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך. וזה בחינת (דברים ל"א): "ואנכי הסתר אסתיר", דהינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר. ואזי בודאי אינו יכול למצא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל.

אבל באמת אפילו בכל ההסתרות, ואפלו בההסתרה שבתוך הסתרה, בוודאי גם שם מלובש השם יתברך. כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל. ועל כן בודאי בכל הדברים, ובכל המעשים, ובכל המחשבות, מלובש שם השם יתברך כביכול. ואפילו אם, חס ושלום, עושין דבר עברה, שהוא שלא כרצון השם יתברך, עם כל זה בוודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול. והתורה היא החיות של כל דבר, נמצא שבכל הדברים, ובכל המחשבות, אפילו מחשבה דבור ומעשה של עברה, חס ושלום, יש שם גם כן התלבשות התורה, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול, בבחינת הסתרות.

...אבל דע, שיש עוד בחינת הסתרה בתוך הסתרה. דהיינו שההסתרה בעצמה נסתרת, שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, דהיינו שאינו יודע כלל שנהפך אצלו האסור להתר, רק כל הדברים רעים דומות לו למישור גמור, חס ושלום. הינו אם, חס ושלום, אחר שעבר ושנה, עושה יותר עברות, חס ושלום, אזי נסתר ממנו אפלו זאת שידע שנעשה לו כהתר, רק שאינו יודע כלל משום נדנוד אסור, והכל הוא ישר בעיניו. וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה, שההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל. ובאמת גם בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו אותיות התורה, כי בלעדיו אין חיות לשום דבר כנ"ל. רק שעל ידי רבוי העברות הפך דברי אלקים חיים לגמרי, עד שנהפך אצלו מחכמות התורה לפתיות. עד שאינו יודע כלל אפלו זה בעצמו שנעשה לו כהתר כנ"ל, שזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל.

רבי נחמן לא נותן מנוחה לייאוש, הוא מוכיח לנו שאין מקום שהשי"ת נסתר, ואין מקום שאין שם השי"ת. זה מביא אותנו למסקנה אחת. כמה שחשבנו שהתרחקנו מבורא עולם, מתברר שככל שההסתרה עוצמתית יותר, כן השי"ת מתגלה בעוצמה רבה יותר מתוך ההסתרה עצמה.

העוצמה של הניסים מתגלה מהמקום שלא ניתן לראות ניסים.

רבי נתן (הלכות תשעה באב ותענית ד) תמה ושואל: מה קול הרעש הזה שאנו עושים מ'נס פורים' שהפליגו רבותינו שהוא גדול מכל הניסים? הלא בנס פורים לא היה שום נס שיצא מגדר הטבע, כמו שהיה במצרים.

רבי נתן מאריך ומבאר שם שהחידוש של נס פורים שהקב"ה גלגל את 'נס פורים' בצורה של גילוי מתוך הסתרה. שמתחילת המגילה סיבב מלכו של עולם את אחשוורוש שיערוך סעודה גדולה בעשירות מופלגת והשטן רקד שם והצליח להחטיא את ישראל, עד כדי כך שנגזרה הגזירה בגלל אותה סעודה. וממש באותה עת הקדים הקב"ה רפואה למכה שסיבב שעל ידי תוקף תאוותם וגאוותם של המן ואחשוורוש נהרגה ושתי ואסתר באה למלוך תחתיה ועל ידה התרחש נס פורים.

מכאן אנו רואים את החשיבות של 'נס פורים' דווקא משום כך שהוא בא מתוך ההסתרה. עד כדי כך שהקב"ה סיבב את המכשול בתוקף ההסתרה כדי שיתגלה שגם בתוך ההסתרה הקב"ה מתגלה לנו ועושה לנו ניסים ונפלאות בכל עת ובכל זמן.

וממשיך רבי נתן ואומר:

ועל כן כל המועדים בטלים חוץ מפורים, כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים שהיה אז נסים נגלים שהם שנוי הטבע שזה אי אפשר כי אם לפי שעה כנ"ל, אבל לעתיד תתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות בכל עת ושעה ורגע ויראו בכל עת נפלאותיו העצומים. ועל כן יהיו כל המועדים בטלים, אבל ימי הפורים לא נבטלים כי גם בנס של פורים ראו נפלאות השגחתו בכל עת ורגע, שזהו בחינת התגלות השגחתו של לעתיד. ועל כן ימי הפורים לא יבטלו גם לעתיד, על כן מצות קריאת המגלה יקרה וגדולה כל כך, כי מפרסמין נס כזה שרואין השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפלו בתקף ההסתרה אפלו בעת שישראל רחוקים מארצם. ועל ידי זה יש לנו תקוה גם עתה בגלות המר הזה

ה'פרסומא ניסא של פורים מספר לנו סיפור נס, דווקא בשעה שניתן לספר את הסיפור שלא בדרך 'נס'. ועובדה זו, היא מה שהופכת את 'נס פורים' לחג שלעולם לא יתבטל. כי רק בזכות הבנת הסיפור של המגילה בדרך נס, בשעה שניתן להבין את הסיפור גם בדרך הטבע, זה מה שהופך את המגילה ל'מגילת אסתר'. מגילה שמגלה לך דברים בצורה של הסתר. והמסר העיקרי שהמגילה מגלה לנו, שבכל מצב בחיים שלנו, הקב"ה נמצא ומתגלה בתוך ההסתרה, בצורה שניתן לפרש אותו כ'נס טבעי'. (הגילוי הזה הוא גילוי של ההנהגה שלעתיד לבוא. כי לעתיד לבוא הגילויים הנצחיים יהפכו כל גילוי קודם ל'הסתרה' ביחס לגילוי החדש. וכל גילוי יקבל תענוג משמחת גילוי ההסתרה הקודמת.) גם אנחנו כאן בעולם הזה, האפשרות של 'ואני קרבת אלוקים לי טוב' תיתכן רק מתוך מצב של ריחוק. והאפשרות של 'להתענג על ה'', אפשרי רק ממקום של צער וכאב.

כל מנהג ה'תחפושות' בפורים הוא מנהג שאמנם הפך לפולמוס עוד מזמן הראשונים מצד המכשולות של איסור 'לא ילבש' וכו' וכו'. אבל עצם המנהג קדוש הוא ומנהג ישראל תורה. (שפת אמת ויגש תרל"ט) והמאור ושמש (פרשת משפטים) נותן טעם לשבח על מנהגן של ישראל שנהגו ללבוש מלבוש נכרים בפורים.

וכך כותב הבני יששכר (מאמרי אדר ט)

מנהג ישראל תורה היא, נהגו להשתנות במלבושים שונים בזמן הסעודה ושמחת פורים, ולא דבר ריק הוא, והנה התבוננתי מן החרכים בתורתו של הרב המפורסם מהר"מ חאגיז שהוא לזכר מה שאמרו רז"ל [מגילה יב.] הם לא עשו אלא לפנים (מה שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר) אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, על כן משתנים בזמן השמחה במלבושים שונים ולא ניכר הפנים של מי הוא, והוא דבר הנחמד בפשטיות המנהג.

ביום הפורים אנו מציינים את ה'ונהפוך הוא' כעובדה, כחלק משמחת היום. אנו מתחפשים בצורה שהפָּנִים יהיו מוסתרות. לכל אדם בעולם 'פָּנִים' ייחודיות לו, כמו שאמרו: (ברכות נח ע"ב). 'כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות',  וכשם שה'פָּנִים' שונות, כן 'הסתרת הפָּנִים' שונה. לכל אחד 'הסתרת פָּנִים' ייחודית משלו' כשם שיש לו פָּנִים' ייחודיות משלו. וכשם שאף פרצוף אינו דומה לחברו, כן אין 'הסתרה' אחת דומה לחברתה.

ה'פָּנִים' של הפורים, אלו התחפושות והמסכות. שבאמצעות התחפושת מתגלה עוד הסתר. בפורים אנחנו מגלים שהתחפושות והדמויות שאנו מתחפשים כל השנה. הם רק 'תחפושת'. ובעצם בתוך תוכנו אנחנו יודעים מי אנחנו באמת. אנחנו יודעים כמה אנחנו רוצים להיות שונים, מהצורה בה אנחנו מצטיירים בחוץ. הסיכוי ל'ונהפוך הוא' פרטי, להפוך את כל הדמויות המאולצות שלנו כל השנה, לתחפושות ולהביא את מי שאנחנו באמת לידי גילוי, אפשרי מאד ביום הפורים הקדוש.

הסיבה שאנחנו מאולצים להתחפש לדמויות שונות כל השנה, נובעת מהרצון לעקוף את ההסתר. במקום להתמודד עם ההסתרה, אנחנו מנסים לעקוף אותה. בכל פעם שהרצונות שלנו פוגשים את המתנגדים לרצונות שלנו, אנחנו מנסים לעקוף את 'רצונות המתנגדים' באמצעות שינוי הדמות. בכל קושי של התמודדות, אנחנו מחליפים דמויות במחשבה שזה יקל עלינו. מה שבעצם לא קורה. כי בורא עולם שנמצא אפילו ב'הסתרה שבתוך הסתרה', מבקש מאתנו לחפש אותו בתוך ההסתרה ולא לעקוף אותה.

אנחנו מציינים את התחפושת כעובדה שלמרות שאנחנו עם תחפושת כל השנה, עדיין אנחנו יודעים שזו תחפושת. אנו מודעים לכך שהכל יכול להתהפך ברגע אחד. מפרצוף מזויף לפרצוף האמתי שלנו.

חודש אדר נברא ב'צחוק' ומכאן 'סוד ההיפוך'.

ר' צדוק מבאר בספריו את מהות החודשים על פי המובא בספר יצירה שכל חודש מאופיינת באות מסוימת ונבראה באחת מכוחות הנפש כמו ראיה שמיעה וכו'. ב'פרי צדיק לחודש אדר (אות ו) הוא מבאר את המובא בספר יצירה על חודש אדר: המליך אות ק' בשחוק וכו'. כלומר שחודש אדר נברא ב'צחוק' והאות ק' מאפיינת אותו. ר' צדוק מסביר שהמכוון בזה, שכל הכוחות יש בטוב ולהיפך חלילה. האות ק' יש בה צד טוב של קדושה וצד פחות טוב שמובא בזוהר שהאות ק' שולטת בגיהנום. גם ה'שחוק' יש בו צד של שחוק והוללות ויש בו צד של שמחה.

ננסה להבין את מהות הצחוק, למה אנחנו צוחקים? ומדוע היא קשורה דווקא לחודש אדר? אין בכל הבריאה כולה 'כח הצחוק' חוץ מל'בורא עולם' והאדם. כמו שכתוב: (תהילים ב ד) יושב בשמים ישחק וגו' והאדם שנברא בצלם, קיבל גם הוא את 'תכונת הצחוק'.

מדוע ה'צחוק' מצחיק אותנו?

הצחוק הוא ביטוי שכולל אתו שמחה. אדם צוחק הוא שמח. ככל שזה מפתיע יותר זה מצחיק יותר. יש בצחוק איזו הרגשת שמחה. מה משמח כאן שכולם צוחקים?

המהר"ל (גור אריה בראשית כא ט) מסביר מדוע הצחוק מצחיק אותנו? כי צחוק מבטא כח בנפש שמגיב על כל סוג של דבר בלתי מציאותי ויציאה מן הסדר, כלומר: כל סוג של היפוך שחורג מדרך החשיבה או דרך שונה מסדר העולם, גורם לנו ל'צחוק'. כלומר: הצחוק הוא תגובה לאיזה שהוא דבר שהוא מתהפך בצורה מפתיעה. זה מה שמצחיק.

השם היחיד שנקרא על שם תכונת הנפש שנקראת 'צחוק' הוא 'יצחק', הוא נולד מכח ה'צחוק'. עצם הקיום שלו הוא 'צחוק'. כל ההגעה שלו לעולם היה דבר שהוא היה לגמרי בהחלט נגד כל המהלכים הרגילים, שהרי כל דרך הטבע היה נגדו. 'יצחק' הוא מי שכל קיומו זה צחוק מכל דרכי הטבע. (הגר"מ שפירא).

העולם כולו מורכב מ'הסתרות' וגילויים שמתגלים מתוך ההסתרות. העולם והחיים מצחיקים, כי תמיד 'ההיפוך' מפתיע אותנו מחדש. הכל הולך לנו או 'הפוך' ללמטה, או 'הפוך' ללמעלה. מי שמסתכל מהצד על החיים שלנו לאורך זמן יחשוב שמדובר בבדיחה ענקית.

בעומק העניין, ה'צחוק' תמיד מלווה בשמחה מתוך הנפש פנימה, כי הנקודה הפנימית שלנו תמיד מתגלה מתוך הסתרה. פרצי השמחה מתוך עומק הלב היא הרגשה של צחוק ושחרור מעוד הסתרה שניסתה להסתיר את ה'אמת הפנימית'.

החודש הזה שמסמל את ה'ונהפוך הוא' אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. הכוונה שבחודש הזה, מתגלה הנקודה היהודית שלנו, שם שוכנת הדמות האמתית שאותה היינו רוצים לחיות. כח ה'ונהפוך הוא' הוא כח חזק שיש בו להפוך את כל הדמויות שמפצלות את האישיות שלנו כתחפושות ולא כדמות הרשמית שלנו. כל התחפושות שלנו גורמות לפרץ של 'צחוק', כי בעצם אין מאחוריהם שום דבר אמיתי.

ה'הסתרה' בעצמה מתחננת, תגלו את האלוקות שבתוכי.

מובא בגמרא (מגילה ז א) אסתר אמרה: 'כתבוני לדורות', 'אסתר', הכוונה שה'הסתרה' בעצמה מבקשת מאתנו: 'כתבוני לדורות', תכתבו אתם את סיפור חייכם איך אתם התמודדתם איתי 'ההסתרה'.

ידוע מאמר הבעש"ט (בעש"ט על התורה מגלת אסתר) הקורא את המגילה למפרע לא יצא, כלומר: מי שסובר שנס המגילה הייתה נכונה לאותו זמן בזמן מרדכי ואסתר, לא יצא ידי חובתו בהמשכת אור הפורים עליו.

בכל פורים מתגלה 'סוד ההיפוך' בכל פורים מתגלה שמחה חדשה של 'ונהפוך הוא' חדש. בכל פורים מתגלה שכל הדמויות שלנו כל השנה הם לא מי שאנחנו באמת. בכל פורים אנחנו מקבלים הזדמנות חדשה להבין טוב יותר את מהות ההסתרה, להבין שכל 'הסתרה' אפשר להפוך ל'גילוי'. בכל פורים אפשר להתחיל לחייך ולצחוק על החיים שלנו שכל כולה הפכים מהפך אל הפך, וזו הייתה כוונתו ית', להביא לגילוי מלכותו בעולם, ואין 'גילוי' אלא מתוך 'הסתר'.

רק אם נבין את יופי הגילוי שמתגלה מתוך ההסתרה, רק אם נבין שאת ההסתרה עצמה ניתן להפוך לגילוי ברגע שאנחנו מזהים שגם שם נמצא השי"ת, רק אז נוכל להפוך את עצמנו מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.

את 'סוד ההיפוך' לא ניתן להבין. הוא לא בר הבנה. לכן הוא מצחיק. זו הסיבה שאנחנו צוחקים מבדיחה טובה, וזו גם הסיבה שאנו צוחקים כאשר אדם החליק ברחוב. לכן אנו מצווים בפורים להגיע למצב של 'עד דלא ידע'. כי 'סוד ההיפוך' הוא למעלה מטעם ודעת. ורק במצב של 'בלי דעת' ניתן להכיל את 'סוד ההיפוך'. שהרי כל דבר שהתהפך היה פעם משהו הפוך ממה שהוא עכשיו. זה אומר, שכל מה שהוא היום, זה בזכות מה שהוא היה לפני שהוא התהפך, אחרת אין שום ערך ל'היפוך'.

רבונו של עולם!

אתה בראת את עולמך במטרה שנעבוד אותך כאן בעולם הזה, מתוך עולם שלם של העלמות והסתרות, כי רצית שנגלה אותך מכאן מתוך ההסתרה. כתבת בתורתך: 'ואנכי הסתר אסתיר' שאת ה'אנכי' בעצמו הִסְתַּרתָּ בתוך ההסתרה. שגם בתוך הסתרה שבתוך הסתרה גם שם אפשר למצוא אותך. ואנחנו במצב העגום שלנו ביקשנו אותך מתוך הסתרות שבתוך אלפי הסתרות, ביקשנוך ולא מצאנוך.

רבונו של עולם!

כאז בזמן המגילה כן היום, אנחנו יושבים יום יום בסעודתו של אותו מלך וכסיל, שותים מיינו, נכשלים נופלים ומתרסקים. ה'המן' של היום צוהל ושמח הרבה יותר מ'המן' דאז. הוא זה שמחטיא אותנו בחטאי הפיזור והפירוד והוא זה שבא לספר לך כמה אנחנו 'עם מפוזר ומפורד'. מי הוא זה ואיזה הוא ה'שאור שבעיסה' הזה, אשר מלאו ליבו להפריד בין ה'רצוננו' ל'רצונך'?

רבונו של עולם!

אחרי הכל, כמה שאנחנו לדאבוננו עומדים ומשתחווים להמן, הרי מצד נקודת הצדיק שיש בכל אחד ואחד מאתנו, הרי יש לפעמים שאנחנו מצליחים להיות במצב של 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה', וזה מוציא אותו מדעתו, עד כדי כך שהמן מעיד: 'וכל זה איננו שווה לי, בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך'. גם ה'המן' של ימינו מעיד שלא שווה לו כל מה שהוא מצליח להפיל אותנו אם מפעם לפעם אנו מנסים להגיע לשער המלך ולזעוק אליך משם. רק אתה יודע ללקט את ה'נקודות הטובות' שלנו גם היום, אז למה עדיין אתה מסתיר את פניך מאתנו?

רבונו של עולם!

בפעם המיליון אנו שואלים בצדק: 'א-לי א-לי למה עזבתני'? גלוי וידוע לפניך כמה אנו רוצים אותך, וכמה אנחנו רוצים להיות טובים וטהורים. אתה הרי לא מחפש אצלנו את שלימות המעשים, כי אם את שלימות הרצון. אתה רוצה שנרצה אותך באמת. בעולם מטורף שכולם רצים ורוצים את מה שאתה לא אוהב, לא די לך במעט הרצונות הטובים שלנו?

רבונו של עולם!

הבטחת לנו שב'יום הפורים', 'כל הפושט יד נותנים לו', 'כל' לרבות כל אחד ואחד שעדיין שם ישראל עליו. מה אנחנו צריכים לעשות כדי שתקיים את ההבטחה הזו? האם לא פשטנו את ידינו די? בכל פורים אנו חוזרים ואומרים: להודיע שכל קוויך לא ייבושו ולא ייכלמו לנצח. מרוב שחכינו וקיווינו לך כל הימים, התקווה הפכה להיות בושה. כבר אין לנו כח לקוות לך, תראה לאיזה שפל הגענו, שאין לנו מסוגלות לומר לך, הן יקטלני לו אייחל. אין לנו כבר כח להיאחז בתקווה שמתנפצת לנו בפנים יום יום. אדרבה, תלמד אותנו מחדש שעדיין לא אבדה תקוותינו. אוי... רבש"ע תן לנו תקווה שלא נאבד לגמרי, כי בכל זאת, תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור...   

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
במסגרת השיפוצים הוחלפו חלונות חדשים מעל הציון
חדשות אומן
במסגרת עבודות השיפוץ הנרחב המתקיימות בימים אלו בציון רבינו הק' באומן, פירקו אמש...
שיר שנולד בעקבות המסע לאומן
חדשות אומן
צביקה רוזנטל אברך מוסיקאי ליטאי ממודיעין עילית שהוזמן למסע גיבוש באומן עם נתיבים ...
גרמניה תגדר בית העלמין בקרימנצ'וג
חדשות ברסלב
בעקבות חילול קברה של בת רבינו הק' בפעם הרביעית, ר' ישראל מאיר גבאי בראיון ל'אומן שלום':
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר