מה זה נקרא 'לעשות חיים' באמת? • אם נשאל את עצמנו בכל לילה לפני שאנחנו הולכים לישון, למה אנחנו רוצים לקום בבוקר? נקבל תשובה פשוטה - הרצון לחיות! או יותר נכון: הרצון 'לעשות חיים'. אם נשאל את עצמנו: 'מה זה לחיות'? נקבל המון תשובות מגוונות, כל אחד וצורת ההסתכלות שלו על החיים. מתי אנחנו קמים בבוקר ופשוט נהנים מ'סתם לחיות' במובן הפשוט שלו? כאשר עברנו חוויה קשה של 'סכנת חיים', פתאום ה'סתם לחיות' כבר לא מובן מאליו.

  באדיבות המצלם
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: כ"א שבט תשע"ז שתף
גודל כתב:

מה זה נקרא 'לעשות חיים' באמת?

אם נשאל את עצמנו בכל לילה לפני שאנחנו הולכים לישון, למה אנחנו רוצים לקום בבוקר? נקבל תשובה פשוטה - הרצון לחיות! או יותר נכון: הרצון 'לעשות חיים'.

אם נשאל את עצמנו: 'מה זה לחיות'? נקבל המון תשובות מגוונות, כל אחד וצורת ההסתכלות שלו על החיים. מתי אנחנו קמים בבוקר ופשוט נהנים מ'סתם לחיות' במובן הפשוט שלו? כאשר עברנו חוויה קשה של 'סכנת חיים', פתאום ה'סתם לחיות' כבר לא מובן מאליו.

האינסטינקט הטבעי של כל אחד מאתנו הוא לחיות. אדם נורמטיבי אינו מרגיש קושי לנשום את החיים. רוב בני האנוש חיים את חייהם מכח האינרציה. השגרה הופכת את החיים למובנים מאליהם. רק כאשר החיים נעצרים פתאום מכל סיבה שהיא, אנחנו מתחילים להעריך את עצם היותנו אנשים 'חיים' כאן בעולם.

ישנם אנשים בעולם שנמאס להם לחיות, אין להם בשביל מה לקום בבוקר. ישנם אנשים שיש להם מספיק כסף כדי לרכוש את כל הנאות החיים, ועם כל זה הם איבדו ענין ב'חיים'. כאן באמת נשאלת השאלה, למה? יש את כל הסיבות שבעולם לחיות, מדוע איבדו טעם ב'חיים'?

רבים נוטים לחשוב שמי שיש לו כסף ועדיין אינו מאושר בחיים, סובל כנראה מבעיות אחרות. כל אחד בטוח שאילו רק יהיה לו את כל מה שהוא חולם שיהיה לו, הוא יידע איך 'לעשות חיים'.

מהי המשמעות של 'לחיות'? מה זה 'חיים'? בבריאת העולם הקב"ה ברא את הנבראים בארבע דרגות נחלקות זו מזו: 'דומם' 'צומח' 'חי' 'מדבר'. על ה'מדבר' נאמר (בראשית ב ז): ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם ל'נפש חיה', ואונקלוס תרגם 'נפש חיה' 'רוח ממללא' - רוח מדברת. רש"י מבאר, 'לנפש חיה', אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם, חיה שבכולן, שתתווסף בו 'דעה ודבור'.

וכמו שר' צדוק כותב (רסיסי לילה מו) והדיבור הוא חיות האדם כידוע לנפש חיה לרוח ממללא ודיבור השם יתברך דמעשה בראשית הוא המחיה כל הבריאה כנודע כי חיות הכל נמשך מחיות חי העולמים וחיותו הוא דיבורו יתברך.

לכאורה נשאלת השאלה מדוע יתרון ה'אדם' מכל ארבעת המדרגות של 'דומם צומח חי מדבר' מתאפיין בדיבור. הרי לפני הדיבור קודמת ה'מחשבה' אם כן מדוע לא מתאפיין האדם כ'חושב'?

למה כל כך קשה לנו לפתוח 'ספר'?

בשבוע בו אנו מקבלים את 'עשרת הדברות' ננסה להבין את המושג דיבור, ואת משמעותו האמיתית של הדיבור שזה 'חיים', ואת עניינו של עשרת הדברות.

מדוע התורה אינה חקוקה בליבנו כמקור החיים? מדוע אנחנו לא רואים בתורה את הכח היחיד שמאפשר לנו לנשום בעולם הזה? למה כל כך קשה לנו להתייגע בתורה? למה אנחנו בטוחים שהתורה מיועדת לגאונים וצדיקים? מדוע כל כך קשה לנו לפתוח ספר?

לו רק היינו מבינים מה זה 'דיבור', מהי המשמעות העמוקה של אותיות התורה. לו רק היינו מבינים שעשרת הדברות הם המשך ישיר של עשרה מאמרות בהם נברא העולם. לו רק היינו מבינים שכל היקום כולו החל מגרגיר החומר הזעיר ביותר וכלה באור הרוחני הגבוה ביותר, הכל בכל, אלה צירופי אותיות, שכל צירוף שונה מלביש צורה ומפשיט צורה. לו רק היינו מבינים שאנחנו נושמים אותיות, אוכלים אותיות ושותים אותיות. לו רק היינו מרגישים איך שכל הרצונות שלנו והכיסופים שלנו לטוב ולרע יוצרים צירופי אותיות. לו רק היינו מבינים שכח העונג הוא כח מובנה מכח הצירוף. לו רק היינו מבינים שמהות הנשמה שלנו היא כח הדיבור, כל הכח הרוחני שלנו זה צירופי אותיות.

ואם אחר כל זאת היינו מבינים באמת, שכל אחד יש בו נשמה ייחודית, שהקב"ה נפח אותה בנו בצירוף ייחודי לנו, במטרה לצרף צירופי אותיות בצירוף בלעדי שרק אנחנו יש לנו את האפשרות לצרף אותן כיאות, או אז היינו מבינים את משחק החיים כמשחק האותיות, ומשתלבים נכון יותר בכל המשחק הלא הגיוני הזה בעולם.

כל תחושת הבדידות בעולם הזה נובעת מידיעה מוטעית שאנחנו פרט כזה קטן בעולם כזה גדול, קשה לנו להבין בהגיון הלב, שאנחנו איך שאנחנו חלק חשוב ובלתי נפרד מהמשחק הגדול ביותר עלי אדמות.

אם כך היו פני הדברים מוטמעים בליבנו, היינו נראים אחרת. היינו מבינים את הפסיפס היפה של היקום, היינו מבינים את היופי שיש בניגודיות של החיים, בקונטרסטיות המתאפשרת אודות לפרדוקסים של החיים. יופיו של האור מתבטא דווקא מתוך החושך, וערך הגילוי מותנה דווקא בעומק ההסתרה.

התפיסה הרווחת להגדרה של המושג 'דיבור'. אנשים רגילים רואים באותיות שנהפכות למילים, ומילים למשפטים, ומשפטים לסיפור וסיפור לספר. כל זה אינו יותר מאשר אמצעי לביטוי מחשבות, כלומר, הכנסת תכנים בתוך מסגרת של הגיות או מיני סימנים שיסכימו עליהם בני אדם. המאפשרים תרגום מחשבות למישהו אחר שיקלוט אותן באמצעות הדיבור. ואינו שונה כח הדיבור מכח הציור. תפיסת הדיבור הוא כח ביטוי בדיוק כמו כח הציור שמבטא  ביטוי מסוים. מי שמבין את הדיבור בצורה כזו, אינו אלא טועה. (לילה כיום יאיר)

ומתוך הטעות הזו, ירד אצלנו ערכו של ה'דיבור'. ה'דיבור' שלנו כבר לא מחייב אותנו כלום. למרות שכל בר דעת מבין שיש הבדל בין אם 'חשבתי' לעשות משהו, לבין אם הוצאתי את המחשבה בדיבור והבטחתי לעשות זאת. עם כל זה איבדנו את ערך ה'מילה' שלנו, ואין לנו כושר הבחנה אמתי בין מה שחשבנו לבין מה שאמרנו. כל זה קורה מאחר ואנחנו לא מבינים באמת את מהות כוחו של ה'דיבור'.

מאותה סיבה איבדנו את הרגישות לעמוד בהבטחות שלנו, למרות שאנו רואים כמה התורה קידשה את כח הדיבור בתחום ה'נדרים' כמו שהתורה מזהירה אותנו (במדבר ל ג):  'לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה'. התורה מבקשת מאתנו שנראה ב'דיבור' ערך, שלא נזלזל במילה שלנו, כי הדיבור הוא לא סתם אמצעי וסימן להעביר את מה אני חושב. הדיבור הוא עצם החיים, כמו שהזכרנו למעלה את התרגום של 'ויהי האדם לנפש חיה – לרוח ממללא'. כאשר בורא עולם נפח חיים הוא נפח בנו את כח הדיבור.  

כל העולם כולו הוא פסיפס של צירופי אותיות.

מובא בזוהר הקדוש (חלק א דף קלד א)  
פתח רבי חייא ואמר, (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, תא חזי כד בעא קב"ה וסליק ברעותא קמיה למברי עלמא, הוה מסתכל באורייתא וברא ליה, ובכל עובדא ועובדא דברא קב"ה בעלמא הוה מסתכל באורייתא וברא ליה.

(בוא וראה כשרצה הקב"ה ועלה רצון לפניו לברוא את העולם, הביט בתורה ובראו, ובכל מעשה ומעשה שברא קודשא בריך הוא בעולם, היה מסתכל בתורה ובראו.)

נמצא שכל העולם הנגלה לעינינו לפרטי פרטיו מורכב מאותיות התורה, ואין לך דבר בכל חלל העולם שאינו נברא מצירוף מסוים של אותיות. צורת ושיטת הצירוף מופיע ב'ספר יצירה', ושיטות הצירוף מצרפות את האותיות בשילוב ניקוד וטעמי המקרא והתגין שעל האותיות. כל אלה מהוות רבבות רבבות אלפי צירופים עד אין סוף והם מרכיבים את כל היקום כולו.

וכאשר קיבלנו תורה קיבלנו את השורש ואת המקור לכל מה שאנחנו רואים שומעים מריחים ומרגישים.

כל כח הבחירה הוא משחק צירופי האותיות. רבי נחמן מבאר (ליקו"מ ח"א ד ובתורה נו) שכל חיבור לרע יש לו צירוף אותיות מצד הרע וכל חיבור לטוב יש לו צירוף אותיות מצד הטוב.

רבי נחמן ממחיש לנו בכמה מקומות את היותם של האותיות השורש והמקור לכל דבר שבעולם כולל עולם הרגשות הריחות והטעמים. וכך כותב רבי נחמן (ליקו"מ יט ח"א):

כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו הכל לפי צרופי אותיות של לשון הקדש, ששקל הקדוש ברוך הוא בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה, וכך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה. וזה בחינת חסרות ויתרות ונקודות שיש בהתורה, שהכל לפי המשקל, שגורעין ומוסיפין לפי המשקל, שצריך לגרע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקדה כדי לכוון המשקל של כח השם, הכל לפי חכמתו ורצונו, כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך, שישקל כך וכך אותיות ונקודות, ויברא בכח הזה ואותיות ונקודות אלו הדבר הזה, כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת; וכן שקל כך וכך אותיות ונקודות אחרות וברא בהם דבר אחר, כדי שיהיה לו כח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן האותיות.

ובמקום אחר (ליקו"מ לא ח"א) מבאר רבי נחמן איך שהניקוד מהווה נדבך נוסף בעולם צירופי האותיות:

כי אותיות בלא נקודות, כגוף בלא נפש, שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש. והנקודות הן האהבה והכסופין וכו' ולפי הכסופין כן הנקודות, אם כוסף לרע עושה הנקודות רעים, ואזי נצטרפים האותיות ונזדווגים לעשות פעולות רעות, ואם כוסף לשוב בתשובה, נעשה נקודות טובות, הינו נפשות טובות, ומתנועעים האותיות ונזדווגים לעשות פעולות טובות וכו'.

וזה בחינת (שיר השירים א'): "נקודות הכסף", הינו שעל ידי הכסופין נעשין הנקודות, שהם בחינת נפש. הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר, אם לטוב או לרע, חס ושלום, אזי לפי הכסופין נעשו נקודות, ונצטיירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף. כי כל דבר יש לו אותיות, אך שהאותיות בעצמן הם כגלם, ואין להם שום ציור בלי נקודות. ולפי הכיסופין וההשתוקקות של האדם, כך נצטיירין האותיות על ידי הנקודות שהם בחינת נפש שמקבלין על ידי הכסופין. הינו אם הוא נכסף לדבר טוב, נעשה מהכסופין נפש קדושה. ונעשים נקודות, בחינת "נקודות הכסף". ואזי נצטיירו האותיות שהיו כגלם, ונעשים כלי לקבל טוב. וכן להפך, חס ושלום, אם נכסף לרע, חס ושלום, נעשים מהכסופין נפשות שהם בחינת נקודות, ונצטיירו האותיות ונעשים כלי לקבל רע, חס ושלום. כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג'); רק כל אחד לפי מה שהוא מציר ועושה כלי לקבל טוב או רע, חס ושלום, על ידי הכסופין וההשתוקקות שלו, על ידי זה נעשה הנפש בחינת נקודות. ועל ידי הנקודות מתנועעים האותיות, ונצטיירו לטוב או להפך, חס ושלום.

דיבור הוא מלשון 'הנהגה'. כמו שהגמרא (סנהדרין ח) מגדירה מנהיג 'דבר אחד לדור'. העובדה שכל העולם כולו מורכב מצירופי אותיות ודיבורים, מעניק לנו פרספקטיבה חדשה על העולם הגדול העומד לנגד עינינו. כל הטוב והרע, כל המתוק והמר, כל השכליים וההרגשים, כולם הם דיבורים. בדיוק כמו שאנו מברכים 'שהכל נהיה בדברו'. כל מה שקיים בגלוי וכל מה שקיים בהסתר הכל הם אותיות התורה.

וכל אות ואות וכל דיבור ודיבור עניינו 'חיים'. עולם שלם שחי ונושם. כך אנו אומרים כל יום בתפילה: 'אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם – ואתה מחיה את כולם. בעומק העניין זה אומר שאם נתבונן נכון ביקום כולו, נראה אלוקות, נראה חיים, נראה בעצם תורה.

כל ה'דיבורים' הללו שהעולם מורכב מהם, הם בעצם 'מנהיגים'. כל דבר שיש לו קיום בעולם, הוא בעצם 'דיבור', עם כושר 'מנהיגות' על מנת לעשות נכון את תפקידו ושליחותו. אין לך דבר בעולם שמיותר ואין לו תפקיד או שליחות, כמובא במדרש (בראשית רבה י ז) אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם, כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו אפילו ע"י נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע.

קיבלנו 'טל של תחיה' ששום סוג של 'מוות' לא יכול עליו.

הגמרא אומרת (שבת פח ב)  ואמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם, שנאמר (תהלים סח י) : גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה.

הדיבור הראשון 'אנכי' מדבר על מציאותו של ה', ובמדרגת מציאותו ית' לא שייך קיום לעוד מציאות, כך מסביר המהר"ל (תפארת ישראל לא). אך לאחר הדיבור 'אנכי'  שהגמרא  אומרת (שבת קה א) א.נ.כ.י  ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית. כלומר: בורא עולם אומר, אני את עַצְמוּתִּי כתבתי בתוך התורה וכך מסרתי לכם את התורה. ובכדי שנוכל לשאת אתנו את מציאותו ית' כל הזמן, קיבלנו עם הדיבור השני טל של תחיה. אלו חיים אחרים ממה שאנחנו מכירים, אלו חיים שאין בהם פירוד, חיים נצחיים שאין בהם פחד מכל סוג של מוות. אלו חיים שמאפשרים לנו להיכלל בבורא עולם באחדות הפשוט. והטל של תחיה הזה קיים באותיות התורה, והוא מאפשר לנו לנשום את אותם חיים ברגע שאנחנו מתחברים לגילוי התורה שמשתקף בחיי היום יום שלנו, שהרי כל מה שאנחנו רואים ומרגישים הכל זה צירופי 'אותיות התורה'.

זה פירוש המילים: 'אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו'. עם ה'תורת אמת', הוא נטע בנו 'חיי עולם' מאותו טל שעתיד להחיות בו את המתים. כתוב כאן שיחד עם התורה קבלנו חיים חדשים. אותם חיים שחיינו עד לקבלת התורה, נפסקו על ידי קבלת התורה בעצמה, כאשר פרחה נשמתם. אלא שאותה קבלת תורה, אותו 'נתן לנו תורת אמת', נתן לנו עם זה גם חיים. החיים האלה הם 'חיי עולם'.

'חיי עולם' הכוונה גם בפשטותם של המילים. החיים בתוך ההעלם. יש מושג כזה לחיות חיים נצחיים בתוך עולם שלם של הסתרות. אם רק נבין שהתורה היא לא רק מה שיש לנו בארון הספרים, התורה הכוונה כל היקום כולו שמורכב מצירופי אותיות התורה.

בעצם ניתן להסתכל על העולם ולהבין ולגלות את תמצית הבריאה ושורש החיים לפרטי פרטים, כמו שכתוב (ישעיהו מ כו) : שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. אם רק מתרוממים מתוך המרוץ המטורף של החיים, מגלים את נותן התורה. ידוע שתורה היא גם מלשון הוראה. התורה מדריכה אותנו ומלמדת אותנו דרכי הנהגה. כאשר אדם מתבונן על החיים סביבו ומחפש את פנימיותם, הוא ימצא הדרכה לחיים מתוך החיים עצמם. כי החיים בפנימיותם ובשורשם מתגלים רק בתורה.

ידועים הם דברי רש"י בפרשת כי תבוא (דברים כו טז) על הפסוק: 'היום הזה ה' אלוקיך מצוך – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו בו ביום נצטווית עליהם. רבי נתן (ליקו"ה נטילת ידיים ד ובעוד הרבה ספרים) מבאר על פי אותו רש"י, שבכל יום אדם צריך להמשיך על עצמו 'קבלת התורה' מחדש.

איך ייתכן 'קבלת התורה' בכל יום בלי לראות ולהרגיש כלום?

המהר"ל מסביר (גור אריה בא יג יד) התורה היא מעל השמש, מעל הזמן. כל היקום כולו ובריאת המקום והזמן נבראו מתוך הסתכלות של בורא עולם בתורה. לכן התורה אינה בתוך מערכת הזמן והמקום, ואין לה גבולות, כמובא במדרש (בראשית רבה י א) על הפסוק: 'ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים' (איוב יא ט). לכן מאז קבלת התורה, התורה ניתנת לנו בכל יום ויום מחדש, בתנאי שנהיה 'מקבלי תורה' ל'נותן התורה'. הקב"ה בכל יום מחדש את העולם ומעניק לנו תורה מחדש.

כל הסבל שאנו סובלים בחיים, כל המרירויות שממררים לנו את החיים. כל הבעיות וכל הקשיים, כל החסרונות, וכל היגונות, הכל נובע מחוסר חיבור לחיים. היקום כולו שר ומתרומם לה', היקום כולו אומר לנו, אם רק תתבוננו תראו אלוקות בכל נקודה ביקום. להתחבר ל'חיים' זה אומר להתחבר ל'דיבור', להתחבר לצירופי האותיות של החיים. גם הנפילות שלנו הם צירופי אותיות התורה, ויש להם תפקיד בתוך משחק החיים, להוביל אותנו לצירוף נכון יותר וטוב יותר. שהרי 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בה' (גיטין מג א). הצירוף הנכון של האותיות אפשרי רק מתוך המון צירופי אותיות לא טובים.

 ברגע שנבין את קונספט החיים לאשורו, ברגע שנראה מולנו פאזל ענק של מיליוני חלקים, שכל התפקיד שלנו הוא לנסות ולהשתדל לצרף נכון את הפאזלים. עצם ההתעסקות בהרכבת הפאזל זה נקרא 'חיבור לחיים'. אבל ברגע שאין לנו את התובנה הזו, ועצם המעמד של 'אנחנו הקטנים מול מבול הפאזלים העומד מול עינינו', כבר הופך אותנו לחסרי סיכוי. זו טעות בהבנת התפקיד שלנו בתוך ים הבלבול הגדול.

כל הסתירות התמיהות והשאלות על החיים, הם רק ב'מסגרת הזמן'.

כעת נוכל להבין את  מאמר חז"ל (מכילתא פרשת החדש ז)
זכור (דברים ה') ושמור שניהם נאמרו בדיבור אחד. (שמות ל"א) מחלליה מות יומת (במדבר כ"ח) וביום השבת שני כבשים שניהם בדבור אחד נאמרו. (ויקרא י"ח) ערות אשת אחיך (דברים כ"ה) ויבמה יבא עליה שניהם נאמרו בדיבור אחד. (שם כ"ב) לא תלבש שעטנז (שם) וגדילים תעשה לך שניהם נאמרו בדיבור אחד. מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר: 'אחת דבר אלוקים שתים זו שמענו' (ירמיה כ"ג) 'הלא כה דברי כאש נאם ה''. 'זכור ושמור' זכור מלפניו ושמור מלאחריו.

כל הסתירות התמיהות והשאלות על החיים, הם רק במסגרת הזמן. רק כאן יכולים להיווצר מצבים לא הגיוניים, שמוציאים אותנו מדעתנו, ולפעמים מעקמים לנו את החשיבה. כי אנחנו רוצים להבין כל דבר וכל מצב בלי שנישאר עם שאלות.

זה מה שהמדרש אומר, דברים שאצלנו התקבלו כדיבורים סותרים, נאמרו בדיבור אחד. כלומר, רק במסגרת הזמן והמקום הגבוליים שלנו, החיים סותרים את עצמם. רק כאן בעולם הזה אנו רואים דבר והיפוכו. חוסר הצדק המשווע קורה רק כאן בעיניים שלנו הגבוליות.

אילו רק נתחבר ונתעלה באמצעות פנימיותם של החיים, כלומר: לגעת בצירופי אותיות התורה. שהם שורשם של כל מה שקורה סביבנו בעולם, תתיישב דעתנו ונתחיל לנשום חיים שלא נשמנו מעולם.

ידוע שרק בלשון הקודש, המושג 'דברים' שורשו מאותו שורש של המושג 'דיבור'. אין עוד שפה בעולם ש'חפצים' מוגדרים כמילת 'דיבור'. רק בלשון הקודש אנחנו מצביעים על 'חפצים' כ'דברים', כי כל דבר הוא דיבור, כי כל הדברים הקיימים בעולם, הם 'צירופי אותיות' ההופכים לדיבורים, עם תפקיד הנהגה ושליחות כמו שהזכרנו למעלה 'דַּבָּר אחד לדור'.

רבי נתן (ליקו"ה ברכת השחר ה) מבאר בארוכה שעיקר קבלת התורה בכל יום היא 'נקודת הרצון'. זה אומר שלכל קבלת התורה, חייבת להיות 'נקודת התחלה', שהיא נקודת החיבור. מכאן נוכל ללמוד שכולנו מסוגלים להיות כל יום מ'מקבלי התורה', אם רק נתחבר באמצעות הרצון לתורה. כולנו רוצים להיות לומדי תורה יגעים בתורה, אבל השלב המקדים הוא להיות 'מקבל תורה'. לרצות שייכות עם התורה. ואת זה אנו יכולים לעשות בשלב הראשון לראות בחיים שלנו עצמם 'חיי תורה' חיים שיש בהם קרבת אלוקים. השלב השני והרצוי, זה לגעת באותיות התורה. אפילו לפתוח ספר ולהביט באותיות הקדושות, גם זו התחלה טובה של חיבור לתורה.

אורות בלי כלים – אסון!

רש"י על הפסוק (יט ט) ויגד משה את דברי העם אל ה', מסביר מהו דברי העם שהגיד משה להקב"ה? שהרי הקב"ה שלח את משה לשאול את ישראל אם ירצו לשמוע מפי הקב"ה או מפיו של משה. ועל זה אמר משה, תשובה על שאלה זו, שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך. אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך. ולא רק את זה ביקשו, אלא יש להם בקשה נוספת: 'רצוננו לראות את מלכנו'.

בקבלת התורה אנו מוצאים מצד אחד, רצון עז לגילוי אלוקות. עם ישראל רוצה לראות את המלך שכל כך חושק בעמו. מצד שני אנו מוצאים את ציווי ה' – והגבלת את העם וגו' ובהמשך (פסוק כא) פן יהרסו אל ה' לראות וגו'.

רבי נחמן מזהיר אותנו מפני הדחף לרצות משהו שהוא מעבר ליכולות שלנו, הרצון הזה יכול להתברר כאסון וכך הוא כותב (ליקו"מ עב ח"א) :

גם בעניין ההתקרבות עצמו להשם יתברך, יש יצר הרע גדול. (כלומר, שלפעמים ריבוי ההתלהבות חוץ מהמידה הוא מהיצר הרע, כי זהו בחינת 'פן יהרסו' וכמבאר גם במקום אחר. כי יש יצר הרע גדול, כשמתחיל להתקרב להשם יתברך. ועל כן בשעת מתן תורה, הזהיר השם יתברך למשה (שמות י'ט): 'רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות'. כי ישראל היו אז במעלה גדולה, והוצרכו להזהירם מהיצר הרע שיש בהתקרבות להשם יתברך.

לפעמים הייאוש מהרע כל כך גדול, שפתאום אנחנו מוצאים את עצמנו על אוטוסטרדה של הטוב דוהרים  אל עבר האין סוף. ברוב המקרים זה גדול עלינו. צעד פזיז מידי מחזיר אותנו אחורה, רחוק יותר מהמקום שהיינו בו קודם.

הסבלנות וההמתנה מצעידים אותנו אל התכלית.

רבי נחמן מזהה את הקושי הזה (ליקו"מ ו ח"א) ברגע שאדם מחליט להיות טוב, והוא רוצה 'יותר טוב'. רבי נחמן מעניק לנו עצה נפלאה בשם: 'המתן'. גם כאשר הכביש ריק וניתן לדהור בו במהירות, רבי נחמן מזהיר להפעיל את הבלמים. זה מה שנקרא 'אורות בלי כלים', ריבוי אור שמביא לשבירה. רק 'סבלנות' ו'המתנה' ייקחו  אותנו צעד אחר צעד אבל בטוח.

אדם צריך ללמוד בחיים ליהנות מהדברים הקטנים והטובים שהוא עושה. ברגע שאין לנו מסוגלות לראות את היופי בדברים הקטנים שלנו, נתרסק. בצורה כזו, היום הוא עשה משהו קטן והיה מרוצה ומחר יעשה משהו קטן ויהיה מרוצה. ככה, לאט לאט יגיע אל היעד.

גם בחיבור לתורה צריך להתחיל בקטן. מי שלא מרוצה מ'קצת ללמוד' מ'הספק קטן' בסוף גם את ה'מעט' הזה לא יהיה לו.

אנחנו עם סגולה שמחפש סגולות כל היום למזור ומרפא לגוף ולנפש, צריך לזכור שאין סגולה כתורה. החיבור לתורה זה החיבור לבלון חמצן נצחי. איפה שלא נהיה, ואיפה שלא ניזרק בעולם, גם במקומות הנידחים ביותר, החיבור לתורה מעניק לנו חיים גם שם, במקומות סותרי חיים. זה פירוש הפסוק (תהילים כג ד)  'גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע כי אתה עמדי'. שום צלמוות לא יכול לעמוד בפני נוכחות בורא עולם. בתנאי שלא נתבייש להרגיש את נוכחותו בבחינת 'אתה עמדי' גם כְּשֶׁבּוּשַת ה'צלמוות' גורמת לנו לברוח ממנו.

פתחנו בשאלה מדוע יתרון האדם הוא בהיותו 'מדבר' ולא היותו 'חושב'?

רבי נחמן (ליקו"מ סו ח"א) מבאר שכל הדברים צריכין לבוא בשלבים של 'מחשבה דיבור מעשה' והדיבור הוא הכח להוציא את המחשבה עצמה אל פועל המעשה. כלומר: הדיבור אינו  בא במטרה לגלות את למישהו מה חשבתי. הדיבור הוא המוציא מן הכח אל הפועל, הדיבור מביא את פנימיות המחשבה אל מטרתו כאן בעולם המעשה.

כל צירוף אותיות ונקודות הופך להיות 'דיבור'. אנחנו באנו לעולם הזה, לצרף נכון צירופי אותיות. באנו לעולם לברר את הטוב מתוך הרע, באמצעות אותיות התורה. כל דבר טוב שאנו עושים אנו מצרפים את האותיות בצירוף נכון, הצירוף הזה הוא ה'דיבור' שמוציא כל דבר מן הכח  אל הפועל, כלומר לקחת כל דבר אל היעוד שלו. כל כח הבחירה שלנו הוא להוציא נכון כל דבר מן המחשבה אל המעשה באמצעות הדיבור. לכן ה'חיים' נקראים 'דיבורים' כמו שהזכרנו נפש חיה – רוח ממללא. כאשר בורא עולם נפח בנו רוח חיים וככה הוא חיבר בין הגוף לבין הנשמה, זה אומר שרק באמצעות ה'דיבור' ניתן להוציא מן הכח אל הפועל את מטרת היותנו גוף ונשמה ולהגיע בכך אל עבר התכלית.

עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות.

זה מה שאמרו חז"ל (פסיקתא רבתי כא) נאמרו 'עשרת הדברות' כנגד עשרה מאמרות. כי בגלות מצרים הדיבור היה בגלות, כלומר: העשרה מאמרות לא באו לידי ביטוי בפנימיותם. לא היה גילוי אלוקותו ית' מתוך הבריאה עצמה. כמו שפרעה אמר (יחזקאל כט ג) לי יאורי ואני עשיתני.  השפת אמת (וארא תרל"ב) מסביר את המטרה להפוך את המאמרות לדברות. דיבור הוא מלשון הנהגה כמ"ש בזוה"ק על ודברת בם להנהיג הכל ע"י דברי תורה. הדיבור הוא זה שמעניק הבחנה וגילוי להיות ניכר החיות הפנימית שאין שום חיות לשום הווה רק ממנו ית'.

ב'עשרת הדברות' העולם הפך להיות עולם שמסוגל להתגלות מתוך עצמו, מתוך ההעלם. הדיבור יודע להוציא מן הכח אל הפועל כל דבר, והוא זה שמוציא מן הכח אל הפועל באמצעות צירופי האותיות, אור מתוך חושך וגלות מתוך גאולה.  

רבונו של עולם!

אהבת עולם אהבתנו, חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו. נטעת בנו את תורתך הקדושה שנקראת 'חיי עולם' כדי שנוכל לחיות כאן בעולם הזה חיים נצחיים. מה שקורה למעשה שתורתך מונחת בקרן זווית. אנחנו לא ממש מרגישים שאי אפשר לנו לחיות בלי התורה. אנחנו משתדלים ללמוד ולעסוק בתורתך אחד יותר ואחד פחות, אבל עדיין אנחנו לא מרגישים לדאבוננו שאי אפשר לנשום ללא התורה הקדושה.

רבונו של עולם!

גלוי ויודע לפניך איזה סוגי חיים 'העולם הגדול' מציע לנו. עולם שלם 'שוקק חיים' מפתה אותנו כל הזמן להצטרף אליו ולטעום שם את 'טעם החיים'. עולם שלם רודף אחר תענוגות העולם וקורא לנו 'לעשות שם חיים'. ידענו גם ידענו שתחילתו מתוק וסופו מר. כולנו למודיי 'אכזבות החיים' ולמרות האכזבות אנו חוזרים לשם ככלב ששב על קיאו. האם לעולם לא נלמד מהניסיון המר שלנו עצמינו?

רבונו של עולם!

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. אנחנו שומעים כל הזמן את הבת קול בתוך ים החרטות וההרהורי תשובה שלנו. אבל לא קורה לנו משהו מעבר לזה. מדוע הבת קול לא מצליחה להרים אותנו לקרב אותנו יותר אל תורתך הקדושה? אנחנו לא רוצים להיות כגונבים דעת עליונה, ולרמות את עצמנו כאילו הכל טוב. הימים והשנים עוברים להם ביעף בלי שהבת קול תצליח להזיז אותנו מ'לעשות חיים' בתוך ה'צלמוות של החיים. בשביל מה ובשביל מי הבת קול מכריזה את מה שהיא מכריזה אם בסופו של דבר אנחנו נשארים כמו שאנחנו?

רבונו של עולם!

בתוך תוכנו אנחנו יודעים שאין לנו שיור אלא התורה הזאת. יש לנו המון רגעים יפים בהם אנו מרגישים את מתיקות תורתך, אנחנו כל כך רוצים להידבק בסם החיים, למה כל כך קשה לנו ללמוד? אנחנו מבקשים ממך בכל יום: 'והערב נא את דברי תורתך בפינו', תן לנו להרגיש את מתיקות התורה. בעולם כזה מר וחשוך שמטעה אותנו כאילו הכל מתוק ומואר. פתח נא לבנו בתורתך שנרגיש אותך באמת, שנרגיש את אהבתך ואת קרבתך אלינו. העולם הזה כולו במרוץ. תן לנו את הכח לרוץ אליך. משכני... אחריך נרוצה.

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
תגלית מבגדד: ספרי ברסלב בכתב יד של יהודי עירק
חדשות ברסלב
באתר המכירות הפומביות 'קסטנבאום' נחשף לראשונה צילום כתב יד ספרדי של ספרי רבי נחמן
'הוא יגלה לך' - חיים גולד
חדשות מוסיקה
אמן הרגש והזמר היוצר חיים גולד לא מפסיק להפתיע והפעם עם סינגל חדש ומרגש 'הוא יגלה לך' שיר רגש שכולו ערגה וכיסופים
האיש שמפיץ את אור רבינו במדיה
חדשות ברסלב
צבי יחזקאלי - האיש שלא מתבלבל מהיריבים בתקשורת ומחוצה לה וממשיך בשליחותו בהפצת אורו של
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר