מה חסר לנו ב'גלות הדעת'? • אם היה זה כל כך פשוט לצאת מהגלות של עצמנו, היינו כבר מזמן במקום טוב יותר. כמה שמדברים מהגלות וכמה שמרחיבים על היציאה מן הגלות. נדמה שיש מרחק רב בין הרצוי למצוי. אמנם אנו מאד רוצים להשתחרר מכל מה שמשעבד אותנו, אנו מוכנים לשמוע ולהבין תובנות שונות שיש בהם להוציא אותנו ממרירות הגלות. אך כמו תמיד ברגע האמת אנו מתבררים כלוזרים קטנים • מאמר לפרשת וארא

בני ישראל בגלות מצרים ציור ואיור: "ארט חזין"
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: כ"ח טבת תשע"ז שתף
גודל כתב:

מה חסר לנו ב'גלות הדעת'?

אם היה זה כל כך פשוט לצאת מהגלות של עצמנו, היינו כבר מזמן במקום טוב יותר. כמה שמדברים מהגלות וכמה שמרחיבים על היציאה מן הגלות. נדמה שיש מרחק רב בין הרצוי למצוי. אמנם אנו מאד רוצים להשתחרר מכל מה שמשעבד אותנו, אנו מוכנים לשמוע ולהבין תובנות שונות שיש בהם להוציא אותנו ממרירות הגלות. אך כמו תמיד ברגע האמת אנו מתבררים כלוזרים קטנים.

רוחות של שטות נושבות בנו ומכות אותנו ללא הרף, כמויות אדירות של 'חוסר שפיות' הופכות את החיים שלנו לגלותיים ומרירים, ללא רגע אחד של אושר. אנחנו כל הזמן מנסים להחזיק את המקל משני צדדיו, ומה לעשות שאין חיה כזאת. שלמה המלך כבר זעק על זה (משלי א כב) 'עד מתי פתיים תאהבו פתי'. עד מתי נתפתה כשוטים? מפעם לפעם גם אנחנו מנסים להוציא את הראש מהמים, ושואלים את עצמנו, איפה אנחנו בעולם? באיזה עולם אנחנו חיים? מה יהיה הסוף אתנו? ושוב חוזרים אנחנו לצלול אל מצולות התהום.

בעצם אם אנחנו מדברים כל הזמן על איך יוצאים מגלות הנפש, גלות הדעת, ועדיין אנחנו תקועים עמוק בתוך מיצרי הגלות, זה אומר דָרְשֵנִי. מותר לנו לפעמים לעשות בדק בית בתוך הנפש פנימה. עד כמה אנחנו מסכימים לשינוי? האם הדיבורים סביב הגלות והיציאה מן הגלות באים לשלם 'מס שפתיים' למצפון? האם יש בנו מוכנות לשינוי? ולו השינוי הקטן ביותר? האם אנו מוכנים לוותר איזה קמצוץ של וויתור, ולהוכיח שיש בנו רצון אמיתי וכנה לשינוי?

אם חפצי אושר אנחנו, אם אנחנו מחפשים באמת מעט קרבת אלוקים. זה מחייב אותנו, להביט במראה ולשאול את עצמנו, מה אנחנו מוכנים להקריב בשביל לשפר את היחסים שלנו עם בורא עולם? אף אחד לא מבקש מאתנו להשתנות ביום אחד. אבל אם נוכיח שאנחנו במגמת שינוי, ונביע את הרצון האמיתי והכנה שלנו בפני בורא עולם באמצעות 'צעקת החיים'. אם רק נקיים את ה'ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו' (דברים כו ז) אין ספק שיתקיים בנו המשך הפסוק: וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו ואת עמלנו ואת לחצנו.    

ההיתכנות של הגלות, קיימת רק במצב של 'בבלי דעת'

מובא בדברי האר"י (שער הכוונות פסח דרוש א) שסיבת גלות מצרים הייתה כתוצאה מפגם הדעת, כלומר: חטא עץ הדעת של אדם הראשון היה פגם הדעת שהיה לו המשך ושיקוע בקליפות, מאה ושלושים שנה, שבהם הם הצליחו להיאחז ולינוק כל שפע הנמשך מספירת הדעת. ולכן ישראל נשתעבדו לפרעה ולמצרים שהם הקליפה שיושבת באחוריים של דעת עליון, כלומר: מצרים נקראת מצר הגרון [הגרון מפסיק בין המח ללב] ו'פרעה' זה אותיות 'הערף'. ואותם הקליפות יונקים שפע מן הדעת במצב אחוריים, ללא קשר של קירוב בין המשפיע והמקבל [הפוך ממצב של פנים בפנים], שזו יניקה לא מצד מקום החיבור אלא ממקום של ניתוק. את כל זה מגדיר האר"י הקדוש כ'גלות הדעת'.

ננסה לגעת במקצת ולהבין את המושג 'דעת', ואיך כל זה יכול להעניק לנו מבט עמוק יותר על הגלות ועל היציאה מן הגלות {המאמר מבוסס חלקית על שיעוריו של הגר"מ שפירא}.

ידוע מאמר חז"ל (נדרים מא א) דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית. הדעת זה הכל ואם אין לך דעת גם אם יש לך הכל, אין לך כלום. 'דעת בגלות' זה אומר שאם הדעת לא יכולה לבוא אצלך לידי ביטוי, הרי שהדעת עצמה נמצאת בגלות. וכלשון הכתוב המופיע בהרבה מקומות (ישעיהו ה יג):  'גלה עמי בבלי דעת'. הדעת קיימת אצל כל אחד, ואם  יש כאן מצב של 'חסרון הדעת', הרי שהדעת נתונה ברשות אחרת. ההיתכנות של הגלות, קיימת רק במצב של 'בבלי דעת', ובמידה ויש דעת לא תיתכן גלות.

מה אומר לנו המושג דעת?

קיימים עשר ספירות שהם כוחות אלוקיים בהם הקב"ה מתלבש על מנת להתגלות בעולמו. שלשת הספירות העליונות חב"ד 'חכמה בינה ודעת' נקראות ספירות המוחין, [בתורת הקבלה לפעמים הכתר נמנה כספירה ראשונה מבין שלש ספירות המוחין, במצב כזה ספירת הדעת אינה נמנית עם הספירות. ויש פעמים שהכתר נמצא ברובד החיצוני כמו כתר שיושב מעל הראש, ואז ספירת הדעת נמנית כאחת משלש ספירות המוחין] שאר הספירות נקראות מידות.

ספירת ה'חכמה' היא זו שמקבלת את ההבזק הראשוני של הולדת הרעיון השכלי. ספירת ה'בינה' היא זו שמקבלת את ההשכלה מספירת ה'חכמה', שמתבוננת ומרחיבה את הרעיון השכלי.

ספירת ה'דעת' נמשכת מחכמה ובינה שתפקידה לחבר את האדם עצמו לשכל ולהבנה שהגיע אליה מצד ה'חכמה' וה'בינה'.

כל תפיסת המציאות נמצאת בשכל. 'שכל והבנה' הם אלו שבונים אצלנו את אופן תפיסת המציאות. השכל יודע לתפוס את המציאות ולהבין ממנה דברים. כאן מגיע תפקיד ה'דעת'. דעת מהותו חיבור אל החיים עצמם, כמו שכתוב (בראשית ד א) והאדם ידע את חוה אשתו, חיבור שמוליד חיים. 

תפקידו של השכל לתפוס אמיתויות ומציאויות ולתפוס אותם נכון. לתפוס אמת. השכל כשלעצמו נמצא בשלימות בחכמה ובבינה. תפיסת הדבר עצמו והאפשרות של הבנת דבר מתוך דבר - אלה הם ה'חכמה' וה'בינה'. כאן בעצם מונחת כל ההשכלה כולה. כל התפקיד של השכל. הדבר שבלעדיו אין כלום, זה ה'דעת'.  באיזה מקום אנו משתמשים בדבר הזה שנקרא  'דעת'. הדעת היא מימד נוסף. היא דבר נוסף על ה'חכמה' שאדם שומע מאחרים, ועל ה 'תבונה' שהאדם מבין דבר מתוך דבר.

הכוונה היא כך, כשאדם מבין דבר או כשאדם מקבל דבר כדְּבַר חכמה שמתקבל אצלו מאחרים, הוא קולט את מה שנמסר לו, או שהוא קולט ומעמיק ומבין דבר מתוך דבר. לכל זה אין עדיין כל שייכות ונגיעה לעצם חייו של אותו אדם. התפיסה היא תפיסה והיא נמצאת כמציאות לעצמה. הכוח הזה שנקרא  'דעת' זה לְחַבֵּר. אם זאת המציאות האמתית, פירוש הדבר שהדבר הזה מצורף לעצם חיי. אם הדבר הזה קבוע בדעתי באופן מוחלט אז אני אחראי לזה בחיי. זה מצורף לעצם החיים. זה החיבור. כשאני יודע דבר, אני יודע אותו. אם קבלתי דבר, קלטתי דבר או נמסר לי דבר והבנתי אותו, אז הוא נשאר דבר. ה'דעת' היא מערכת מיוחדת שמצרפת את כל אותם מושגים שנתבררו אצלי כאמיתות, דברי אמת, והיא מצרפת אותם אלי. אל עצמי. אם זה כך - אז אני חי את זה. 

יש מצב להכריע באמצעות 'חוש הריח'

במצב שיש לאדם ספיקות בנושא הלכתי או כל נושא אחר, שאין לו ראיה או אסמכתא להכריע לצד כל שהוא. ההכרעה נעשית באמצעות כח שנקרא 'שיקול הדעת'. או שאדם מצליח להכריע בכוחות עצמו או שהוא מתייעץ עם אדם חכם שיש לו מה שנקרא, 'שיקול הדעת'.

משמעות המושג הפעלת 'שיקול הדעת' צריך ביאור. אדם שוקל בדעתו לכאן או לכאן מתוך מה שהוא קלט והבין בשכלו, ומכריע. איזה סוג כח זה?  

רבי נתן כותב (ליקו"ה סוכה ו ובעוד מקומות)  שהשגת שלימות הדעת הוא על ידי הריח. ועל ידי הדעת גדלים כל הריחות הטובים. מובא גם בגמרא (סוכה מב ב) כל קטן שאין בו דעת אין מרחיקין מצואתו שנאמר (קהלת א יח) יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ורש"י על המקום מבאר: 'מכאוב' הכוונה 'מסריח'. והמהר"ל מסביר (נצח ישראל ה) שכל זמן שאין בו דעת אין בו את מציאות ההפכים, לכן כאשר יש 'דעת', האדם מקבל מציאות של שני הפכים ריח טוב וריח רע. הדעת מעניקה כושר הבחנה ושיפוט לפי חוש הריח.

על משיח מובא בגמרא (סנהדרין צג ב) דמורח ודאין - שיריח וידון, כלומר: משיח ידון מי חייב ומי פטור, לפי חוש הריח, שנאמר: (ישעיהו יא, ג) והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.

המהר"ל מבאר בחידושי אגדות (סנהדרין צג ב) ש'ראיה ושמיעה' אדם יכול לשמוע ולראות גם דבר שאינו הגון, באותה מידה שהוא שומע ורואה דבר הגון. לעומת זאת חוש הריח לא יכול לטעות בין ריח טוב לריח רע. כך יהיה כאשר ישפוט מלך המשיח לפי חוש הריח. ע"כ.

כל מה שמחובר לחיים - ריחו טוב, כל מה שמנותק מהחיים - ריחו רע.

עדיין צריך להבין איך ניתן באמצעות חוש הריח לפתור ולהכריע בכל נושא? מה יש בו בחוש הריח שיש בו כושר הבחנה ברור ומוחלט?

בבריאת האדם כתוב (בראשית ב ז)  'ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה'. 'נשמת חיים' הכוונה, שבורא עולם נפח בנו רוח חיים עם כושר הבחנה בין דבר חי לדבר שפירש מהחיים. לעולם זה הכלל - כל דבר חי ריחו טוב, וכל דבר שפירש מהחיים ריחו רע. חוש הריח נמצא במקום הזה של ה'נשמת חיים', כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף מג ב) מנין שמברכין על הריח? שנאמר: כל הנשמה תהלל י-ה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח.

אנו רואים במציאות החיים, כל דבר שהתנתק ממקורו, מבאיש. כל סוגי הזבלים יש להם ריח אחד, ריח של דבר לא מחובר. כל סוג של פסולת או הפרשה מסוימת מעלה צחנה. 'פסולת' זה דבר שאינו מסוגל להעניק יתרון קיומי. 'הפרשה' זה דבר שפירש מלהיות דבר חי.

שיקול הדעת עניינו, כושר הבחנה שנובע מחיבור לחיים. כאשר יש דעת, מצליחים לחבר את ה'חכמה והבינה' אל עצם החיים. זה אומר לחיות את הדברים שהצלחנו ללמוד ולהבין. כאשר יש דעת אנחנו מסוגלים להבחין בכל דבר שהוא טוב, ולחבר אותו אל עצם החיים שלנו. בעומק העניין, הדעת שעניינה חיבור לחיים,  מעניקה הבחנה בין דבר המחובר לחיים לדבר שפרש מהחיים.

למדנו אם כן ש'דעת' זה מימד בפני עצמו. זאת תפיסה מסוג אחר. לא האינטלקט מכריע כאן אלא החיים עצמם מכריעים. הדבר הזה חי או לא. כאן נמצאת ההכרעה של הדעת.  

במצב של גאולה ניתן להבחין ולשפוט דברים לפי חוש הריח וחוש החיים. במצב של גאולה מתקיים (ישעיהו יא ט) ומלאה הארץ דעה את ה'. הכל מחובר לשורש. לעומת זאת 'גלות הדעת' זה מצב שאינו מאפשר לחבר את מה שקלטנו לעצם החיים שלנו.

כל החסרונות שלנו, בעקבות חסרון אחד.

רבי נחמן אומר (ליקו"מ ח"א כא):

כל הצרות והיסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת, וכשנשלם הדעת, אזי נשלם כל החסרונות, בבחינת (נדרים מ"א): 'אם דעת קנית מה חסרת', וכתיב (ישעיהו ה): 'לכן גלה עמי מבלי דעת'. ועקר החיים נצחיים יהיה לעתיד מחמת הדעת, שירבה הדעת, שידעו הכל את ה', ועל ידי הדעת יכללו באחדותו, ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו, כי על ידי הידיעה נכללים בו, כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו'.

רבי נחמן מקפל את הצרות, הייסורים והגלויות ב'חסרון הדעת'. אם יש לך חסרון, יש לך אך ורק חסרון אחד - 'חסרון הדעת'. וכשיש לך 'דעת', לא חסר לך כלום. במצב של 'חסרון הדעת', אנו מרגישים שאנו מלאי חסרונות, ושחסר לנו כל כך הרבה דברים. כל זה נובע אומר רבי נחמן, מחסרון אחד - חסרון הדעת.

צעקת החיים מוציאה אותנו מ'גלות הדעת'.

רבי נחמן מסביר גם (ליקו"מ ח"א כ)  איך עם ישראל יצא מגלות הדעת? וירעו לנו המצרים והפילו אותנו לפגם הדעת, ונצעק אל ה' אלוקינו, וישלח מלאך - פרשו חז"ל זה משה [משה זה הצדיק שנקרא בר-דעת (ליקו"מ ח"ב פט)] הצדיק נשלח כתוצאה מהצעקה, מאחר והקול מעורר הכוונה (ברכות כד ב) והצעקה הביאה ל'וישמע ה' את קולנו' והקול מעורר הדעת שזה הצדיק משה רבנו, ועל ידי התגלות הדעת כתקונו אז 'ויוציאנו'. [עניינו של קול מעורר הכוונה. 'כוונה' זה חיבור נכון וקולע. כמובא במדרש (ילקוט שמעוני איוב מ תתקכז) 'כוונה' כמה דאת אמר, קולע באבן אל השערה ולא יחטיא].

יש דבר אחד שיכול להוציא אותנו מ'גלות הדעת', וזו ה'צעקה'. כאשר אנחנו מרגישים שהחיים שלנו נובלים, החיים איבדו מ'חיוניותם', איבדנו את החשק ואת המרץ לקחת את החיים למקור החיים, אנו שקועים עמוק בהסתרות שבתוך ההסתרות. הפסקנו להרגיש כמה לא טוב לנו. מתוך דממת המוות צריכה לבקוע צעקה אדירה, שמביעה את כאב הפיזור, את כאב החסרון - חסרון הדעת.

גם החכם ביותר יכול להתנהג כמו ילד.

במהלך החיים אנו נתקלים בהמון פרדוקסים. ניתן לראות אדם חכם ואינטלקט, שיש לו המון ידע והמון חכמה, ואין קשר בין החכמה שלו לבין ההתנהגות שלו. אם פוגעים בו למשל, הוא יכול לצאת מהכלים. הוא יכול לדבר יפה ולהרצות דברים ברומו של עולם, אבל בתוך תוכו הוא בתחתיתו של עולם. יש לו 'חכמה ובינה' אבל הוא 'חסר דעת'. אדם חכם מנותק מהדעת, מזהה בעיות רק בזולתו, מאחר והוא חכם הוא יודע לזהות איפה השני לא בסדר. אבל כל זה לא נוגע אליו. כי הוא בעצמו אינו מחובר לחכמתו. החכמה אינה מונעת מאתנו 'התנהגות ילדותית' אם אנחנו לא מחברים את החכמה לעצם החיים שלנו. 

כאן יש נקודה נוספת להבנה. לפעמים אנחנו כועסים על עצמנו מתוך תסכול, מדוע כל מה שאנחנו יודעים, וכל מה שקלטנו ולמדנו איננו מצליחים ליישם אותם. וכל זה למה? מאחר ולא נָתַנּוּ את הדעת לחבר את כל הידע העצום שלנו אל עצם החיים שלנו. בצורה כזו אפשר להיות נאה דורש ואין נאה מקיים, מאחר ואנו פועלים מתוך מצב של פירוד בין הידע שלנו למי שאנחנו באמת. דבר זה דורש המון ביטול ורצון כנה לחיבור. זה מה שנקרא 'גלות הדעת'. ואם אמת חפצנו ויש לנו רצון עז לִמְעַט קרבת אלוקים. העצה היא לצעוק, וכשצועקים אז 'וישמע את קולנו'.

כשצועקים בדממה זה נשמע רחוק יותר.

רבי נחמן (שיחות הר"ן טז) מחדש לנו שניתן לצעוק בקול דממה דקה, ואדרבה צעקה כזו קלה יותר לביצוע מכמה סיבות:

דע, שיכולין לצעק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל רק הצעקה היא בקול דממה דקה וזה יוכל כל אדם. דהינו שיציר במחשבתו הצעקה ויכנס קול הצעקה במחשבה ויציר בדעתו קול הצעקה ממש עם הנגון כדרך שצועקין. ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת קול דממה דקה ושום אדם לא ישמע כלל.

‏כי באמת אינו ציור כלל רק צעקה ממש, כי יש סמפונות בראה שמשם יוצא הקול וגם יש סמפונות דקים היוצאים מן הראה אל המח, ועל כן יכולים להכניס הקול דרך הסמפונות הדקים ההולכים אל המח עד שיצעק ממש במחו על ידי מה שמציר במחשבתו קול הצעקה ממש שבזה הוא מכניס קול הצעקה אל המח, ויוכל לעמד בין כמה בני אדם ויצעק מאד ושום אדם לא ישמע כנ"ל. ולפעמים יוכל להשמט מזה איזה קול דק שיהיה נשמע, כי מחמת שנכנס הקול דרך הסמפונות של המח אל המח יוכל להשמט לפעמים שיצא הקול דרך הסמפונות המוציאין קול אבל הוא בדקות גדול.

ובלא דבור (הינו כשאין מוציאים שום דבור בשעת הצעקה הנזכר לעיל) קל יותר לצעק כנ"ל, כי כשצריך להוציא הדבור קשה יותר לתפס את הקול אל המחשבה ולבלי להניחו לצאת דרך הקנה המוציא קול, אבל בלא דבור קל יותר.

המקום היחיד עלי אדמות שאינו מאפשר לחבר את החכמה לעצם החיים שזה ה'דעת'. זה מצרים. מצרים הייתה ידועה בחכמתה כמו שכתוב (מלכים א ה י): ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל 'חכמת מצרים'. אך כאשר משה ואהרן באו אליו בשליחות 'שלח את עמי', ענה להם פרעה: 'לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח'. 'לא ידעתי' הכוונה, אין חיבור אצלנו בין ה'חכמה' שלנו ל'דעת' שזה חיבור לעצם החיים. החכמה שלנו לא מחייבת אותנו בכלום. ואכן כאשר משה ואהרן הגיעו לערוך מולו את האותות והמופתים, פרעה לא ראה בזה הזדמנות לחשוב אחרת, אלא השתמש בחכמותיו ובחרטומיו ללעוג למושג 'חיבור אלוקי'.

זה מה שנקרא שה'דעת' גלתה עמוק בגלות מצרים, כי מצרים הוא היפך החיבור. מצרים מנותקת מכל מושג של חיבור ללמעלה. מרוב הניתוק של מצרים היא לא הזדקקה מעולם לגשם (רש"י שמות ז יז), לא היה בה שמץ של חיבור למה שנקרא שמים.

על פרעה נאמר (יחזקאל כט ג) הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאריו אשר אמר 'לי יארי ואני עשיתני'. פרעה אמר על עצמו: אני עשיתי את עצמי, אני בראתי את עצמי. הרי פרעה היה חכם גדול, איך מתאים לו לומר כאלו דברי שטות? הרי כתוב מפורש (בראשית מ כ) 'יום הולדת את פרעה' ופירש רש"י: יום לידתו וקורין לו יום גינוסיא. כלומר, פרעה ידע שהוא נולד, ואף חגג את יום הולדתו. איך הוא אומר על עצמו: 'אני עשיתני' וכל המצרים עוד מאמינים לו?

רק אדם שחי בחיבור אדוק למקסימום ניתוק, יכול לשכנע את עצמו ואת עמו שהוא 'מחוייב המציאות' והוא ואין בלתו. הגמרא בסוף מנחות (קי א) אומרת שגדולי עובדי העבודה זרה היו מכנים את בורא עולם 'אלוקי האלוהים'. גם הם ידעו שיש אלוקים מעל האלוהים שלהם. רק פרעה שמוגדר כתר כל הכתרין דמסאבותא (זוה"ק ח"ב מ), מקום הטומאה הכי נמוך שיש, רק הוא יכל להגיד דברים מחוסרי הגיון 'אני עשיתני', כי הוא היה הצד ההפוך של החיבור, ה'זה לעומת זה' בצורה הקיצונית ביותר. ובמקום המנותק הזה השתעבדו בני ישראל למצב של 'גלה עמי בבלי דעת' (ישעיהו ה יג).

אנו מצווים לזכור פעמיים ביום את יום צאתנו ממצרים, כי 'גלות הדעת' פוגשת אותנו כל יום ומבקשת להטביע אותנו בתוך העשרה כתרין דמסאבותא, והצדיק שהוא ה'דעת דקדושה' הוא זה שיודע איך להפוך אותנו מ'גלות הדעת' ל'התגלות הדעת'. הצדיק הוא זה שהכריז, שאין מקום בתוך עומק הקליפות שהייאוש תקף שם, אין מקום מנותק שאי אפשר לחבר אותו תמיד מחדש.

 רבונו של עולם!

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, גם היום אנו צריכים לראות את עצמנו יוצאים ממצרים. האם זה מה שאנחנו מרגישים? ממש לא ! אנחנו מרגישים היום שכל הדור נכנס מחדש למצרים. המִצְרַיִם של היום משעבד אותנו ומפעיל עלינו את חרטומיו בלהטוטיהם הנוצצים, וכמו שאז עבד אחד לא חשב לברוח ממצרים גם היום כל מי שנכנס תחת כנפי השעבוד המודרני, לא מצליח להשתחרר מהם.

רבונו של עולם!

אולי הגיע הזמן גם היום להכות את מִצְרַיִם של היום בעשר מכות נגד עשר כתרין דמסאבותא שכוחות הרע מושכים אותנו היום יותר מתמיד. הקלות בו ניתן היום להרחיק ממך נשמות פשוט מדהימה. מיום ליום המצב לא עובד לטובתך. ולמרות שאנו צריכים להאמין שבסופו של דבר הכל יתברר לטובה, אבל בינתיים כאב ההתנפצות קשה מלהכיל.

 רבונו של עולם!

הבט משמים וראה, הבט על גלותנו ועל דלות דעתנו, אמנם אכשר דרא ויש המון רצון לקרבתך, אבל איפה הלב? איפה החיבור? איך אתה רוצה שנתחבר אליך אם אתה מסתתר כל הזמן בהסתרות שבתוך הסתרות, בניתוק שבתוך ניתוק. הכל הפך להיות חיצוני, משפה ולחוץ, את האמת העגומה כל אחד מאתנו שומר לעצמו. למרבה האבסורד, עדיין יש כאלה שנדמה להם שיוכלו להסתיר ממך את האמת העגומה שלהם.

רבונו של עולם!

הרינו מגלים דעתנו שגם במצב של גלות הדעת, גם במצב של חוסר חיבור אתך, אנחנו עדיין רוצים אותך ומבקשים אותך. בסופו של דבר שום דבר לא ישווה מגעגוע אחד אליך, שום דבר לא ישווה לדיבור אחד אתך. ואם בזכות זה שאנו מגרדים את התחתית שבתחתית של השאול תחתית, תתפרץ לה מאליה צעקת הסבל, צעקת השעבוד, שתזעזע את כל העולמות, דיינו.

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
במסגרת השיפוצים הוחלפו חלונות חדשים מעל הציון
חדשות אומן
במסגרת עבודות השיפוץ הנרחב המתקיימות בימים אלו בציון רבינו הק' באומן, פירקו אמש...
שיר שנולד בעקבות המסע לאומן
חדשות אומן
צביקה רוזנטל אברך מוסיקאי ליטאי ממודיעין עילית שהוזמן למסע גיבוש באומן עם נתיבים ...
גרמניה תגדר בית העלמין בקרימנצ'וג
חדשות ברסלב
בעקבות חילול קברה של בת רבינו הק' בפעם הרביעית, ר' ישראל מאיר גבאי בראיון ל'אומן שלום':
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר