לכל מצרים יש יציאת מצרים! • אם היינו מסוגלים לצאת לרגע מחוץ לכדור הארץ, ולהביט על כל בני האנוש במה הם עסוקים, זה ייראה מאד מביך. עולם שלם של עבדים. עולם שלם של משועבדים להנאות לחוויות לצרכים לדחפים. כולם רצים, כולם נוסעים כולם טסים... לאן? האם אין אחד שיעצור את הטירוף של העולם? עולם שלם נדחף אל תוך ים של רצונות ותשוקות שלא נגמרים, וכל פעם ה'חומר' ממציא את עצמו מחדש, ושוב... עולם שלם ממשיך לרוץ ולרוץ ללא הרף. דור הולך ודור בא, דור מתכלה ודור נולד, ועולם כמנהגו נוהג - בפרשיות אלו של הקלקול והתיקון אנחנו מקבלים תזכורת, שכבר היו דברים לעולמים, ומה שהיה אז נועד ללמד אותנו היום דבר אחד: לכל מצרים יש יציאת מצרים! • מאמר פרשת שמות

בני ישראל משועבדים במצרים ציור ואיור: "ארט חזין"
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: כ"ב טבת תשע"ז שתף
גודל כתב:

לכל מצרים יש יציאת מצרים!

אם היינו מסוגלים לצאת לרגע מחוץ לכדור הארץ, ולהביט על כל בני האנוש במה הם עסוקים, זה ייראה מאד מביך. עולם שלם של עבדים. עולם שלם של משועבדים להנאות לחוויות לצרכים לדחפים. כולם רצים, כולם נוסעים כולם טסים... לאן? האם אין אחד שיעצור את הטירוף של העולם? עולם שלם נדחף אל תוך ים של רצונות ותשוקות שלא נגמרים, וכל פעם ה'חומר' ממציא את עצמו מחדש, ושוב... עולם שלם ממשיך לרוץ ולרוץ ללא הרף. דור הולך ודור בא, דור מתכלה ודור נולד, ועולם כמנהגו נוהג.

בפרשיות אלו של הקלקול והתיקון אנחנו מקבלים תזכורת, שכבר היו דברים לעולמים, ומה שהיה אז נועד ללמד אותנו היום דבר אחד: לכל מצרים יש יציאת מצרים!

גם אז כמו היום עם ישראל סבל מ'קוצר רוח' ומ'עבודה קשה'. גם אז כמו היום אנו רצים אחרי הרוח, ואף פעם לא משיגים את מה שרצינו. אף פעם אין לנו זמן לעצמינו, אף פעם אין לנו יישוב הדעת באמת. תמיד יש איזה מישהו שדוחף אותנו קדימה לאבדון, שלא נעצור לרגע לחשוב, מה קורה אתנו? האם באמת השתבשה עלינו דעתנו?

קל אולי לדבר על מצרים ויציאת מצרים מאשר לצאת פיזית מתוך מעיה של האומה השפלה הזו. אז מה עושים? איך מתמודדים? אם רק נלמד ונבין את מהות הגלות נוכל לצאת ממנה. כי כחומר ביד היוצר כן אנחנו בידך בתוך הגלות צועקים אליך מתוך החומר: אנא! תיצור כבר מאתנו צורה, תעשה כבר מאתנו בני אדם.

סוגיה מעניינת של 'חומר וצורה' לפנינו. ננסה להבין לעומק מה זה 'חומר'? ומה זו 'צורה'? ואיך נחזיר לעצמנו פנים של 'צורה'? ננסה להבין את מהות מצרים, לאיזה עם בני ישראל השתעבדו? מה מהות העם המצרי? למה נגזר דווקא על מצרים לשעבד אותנו?

ננסה גם להבין את תחילת הפרשה: 'ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה', האם גם השמות עצמם ירדו למצרים? ומדוע? מה הייתה מהות השעבוד 'בחומר ובלבנים' שהיו בונים את פיסום ואת רעמסס, ונחרבו או נבלעו כמובא בגמרא (סוטה יא א). איפה כאן נקודת קושי השעבוד 'בחומר ובלבנים', עד כדי שהמדרש אומר (שמות רבה א כז) : אין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט.

מצרים – ארץ של כל ה'למטה'.

ארץ מצרים הייתה ארץ עשירה מאד ומשובחת מכל הארצות (סוטה לד) וכל השפע הזה הגיע להם רק מתוך עצמם. כביכול הם ייחסו את כל השפע הגדול לידע וליכולות שלהם. במצרים לא ירדו גשמים. הם התפרנסו מעליית הנילוס אל תוך תעלות העשויות בידי בני אדם המשקה את כל ארצה (רש"י שמות ז יז) כל אחד הרגיש שהוא משיג לבד בעשר אצבעותיו את השפע שלו. בחפירת התעלה מהנילוס הם התכחשו לכך ששפע יורד משמים. הם התנתקו מן העליונים ועשו כל מאמץ להוכיח שכל השפע שיש להם מן התחתונים באו. (לילה כיום יאיר)

מצרים הייתה מאד חומרנית ונהנתנית. כמו שהמדרש (ויקרא רבה כג ז) מגדיר את מצרים כחומרניים השקועים בזימה, הנלמד מהפסוק: (יחזקאל כג)  'בשר חמורים בשרם'. והמצרים לא הסתפקו בכך הם חיפשו דרך להרחיב את יכולת החוויה של החומר מעבר לגבולות החומר. ואת זה הם השיגו באמצעות הכשפים.

הכשפים הרחיבו את גבולות החוויה מעבר לגבול.

באמצעות הכישוף הם הגדילו את יכולת ההנאה מעבר ליכולותיו של בן אנוש. (הגר"מ שפירא)  וכמו שכותב ר' צדוק (מחשבות חרוץ ז) :

שזה כל ענין הרשעים לילך בשרירות לבם ושיכריחו מערכות השמים שימלאו להם כל תאוותם, וזהו הכשפים שהיה מלא במצרים שזה כל עניינם להכחיש פמליא של מעלה (סנהדרין ס"ז ע"ב) ולהכריח הכוחות העליונים שיעשו כרצונם ומילוי תאוותם, וזהו שורש קליפת מצרים.

הם העצימו את יכולת חווית החומר למימדים מפלצתיים עד כדי כך שהמדרש אומר (ילקוט שמעוני ויקרא יח תקפו): מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצרים. תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו.

כח הכישוף דורש רצינות והשתקעות עמוקה בחומר מן הסוג הנמוך ביותר (ר' צדוק קומץ המנחה ב נט) לכן דווקא מצרים שהיתה האומה השפלה והנמוכה ביותר, ומנותקת לחלוטין מכל מה שלמעלה מהם, הם הצליחו להיות המכשפים הכי גדולים בעולם, כמו שאמרו חז"ל (קידושין מט) 'עשרה קבים כשפים ירדו לעולם. תשעה נטלה מצרים ואחד כל העולם'. עוד אמרו (אבות דרבי נתן כח): 'אין לך כשפים ככשפים של מצרים.'

הגדרת המושג 'חומר'

מצרים כאמור היתה בעצם התגלמות החומר כי 'בשר חמורים בשרם'. וישראל הם שלימות הצורה (מהר"ל גבורות ה' סוף פ"ג) ננסה להבין את המושג 'חומר וצורה' בהקשר של ישראל ומצרים, ולאיזה צורך הצורה השתעבדה לחומר?

הרמב"ן (בראשית א א ) מבאר את המושג חומר וכותב: הקב"ה ברא את כל הנבראים מאפיסה מוחלטת  והוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הראשון, הנקרא ליוונים 'היולי', ואחר ההיולי לא ברא דבר אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם.

החומר האמתי זה חומר שאין לו שום צורה. אי אפשר לומר עליו שום דבר, כי אי אפשר להגדיר אותו בשום צד. הוא לא מרובע והוא לא עגול, הוא לא משולש ולא מחומש, הוא לא זה ולא זה ולא זה. מה הוא כן? הוא מין מציאות שמעוררת תהייה. הוא מעורר שאלה. הדבר המתבקש כאשר רואים את זה, שואלים מה זה? זה דבר לא מוגדר. חומר שלא הוציא את עצמו אל הפועל. חומר שלא קיבל שום עיצוב ושום צבע מן הצבעים. אין עליו שום הגדרה. הוא חומר נקי. הוא לא אף אחד מהצבעים ולא אף אחת מהתבניות. הוא דבר שהוא שום דבר. לא נתפסת בו שום הגדרה.

אנחנו לא מכירים דבר כזה. אנו לא יכולים להכיר דבר כזה. אין לנו דבר שלא ניתן להגיד עליו שום דבר. יכול להיות שאין לו שם שאנו מכירים, אבל הוא משהו מסוים. כל דבר חייב להיות משהו. החומר האמתי הוא שום דבר מסוים. תוהו. כשבורא העולם ברא את השמים ואת הארץ כתוב על זה "והארץ היתה תהו". גם על האדם עצמו נאמר: (ישעיהו מה יח) לא תוהו בראה לשבת יצרה. מה שנקרא בכתוב הזה "תהו", זה נקרא אדם שלא הוציא את עצמו אל הפועל בצורת אדם שלימה. זה נקרא אדם שאינו מן היישוב. הוא לא לגמרי משתייך לחברת בני אדם. (הגר"מ שפירא)

המצרים היו התגלמות החומר, לכן הם נדמים לחמור 'שבשר חמורים בשרם'. עם חמור אפשר לעשות הכול. מה שרוצים. חמור אין לו שום איכות מסוימת. מה שאין כן בעלי חיים אחרים, יש להם כאילו כוון משלהם וצריך באיזה אופן להתאים אליהם. חמור הוא חמור וניתן לעשות אתו הכול. בראשונים כתוב ש'בשר חמורים בשרם' היינו שהם חומר. המילה 'חומר' זה דבר שניתן לעיצוב ומה שעושים זה לעצב אותו.

הגדרת המושג 'צורה'.

הבאנו קודם את דברי הרמב"ן שהחומר הוא 'כח', שברגע שהוא יוצא אל הפועל הוא הופך ל'צורה'. ל'צורה' יש שתי פנים, דהיינו שתי צורות של 'צורה' שכלולים בפסוק (בראשית ב ז) : 'וייצר ה' אלוקים את האדם' כמובא בזוה"ק (ח"א כז א) וייצר בשני יודין יצירה לטב ויצירה לביש. וכמובא בגמרא (ברכות סא) בשני יצרין יצר טוב ויצר רע.

אדם יכול להוציא את עצמו אל הפועל בעולם הזה בשתי צורות. צורה אחת תכליתית שלשמה בורא עולם ברא אותנו שנהפוך את החומר לצורה הסופית שעל כן בורא עולם נקרא 'צור'. וכדברי הרבנו בחיי (דברים לב ד) :

ומה שקראו הצור על שם שהוא צר כל הצורות כולן, וכמו שדרשו חז"ל אין צור כאלהינו (שמואל א ב, ב), אין צייר כאלקינו (ברכות י.), וכן צור עולמים (ישעיה כו, ד), צר שני עולמים (מנחות כט ע"ב), וכתיב באדם הראשון (בראשית ב, ז) וייצר ה' אלהים את האדם. וענין הכתוב כי הצור כשיצר אדם הראשון שהיה פעלו ומעשה ידיו היתה כוונתו בו להיותו תמים עובד ה' בארץ כמלאך בשמים, ולפי שחטא הענישו במיתה.

וישנה עוד צורה מצד הרע, שגם הצד הרע מנסה לשכנע אותנו שבאמצעותו ניתן להוציא דברים מן הכח אל הפועל. ומבחינת הרע היציאה אל הפועל זה כאן בעולם הזה. המטרה של הרע זה לראות בכל הנאות ותענוגי העולם הזה מציאות קיימת. ולמרות שכל אדם רואה כל הזמן שבעולם הזה שום דבר אינו בר קיימא. כל מימוש של החומר מסתיים בשוב פעם חומר, זו לא נקראת יציאה מן הכח אל הפועל. חומר שחוזר להיות חומר מעולם לא הפך להיות צורה באמת. המהר"ל (גבורות ה' ד) מגדיר את ה'צורה' מצד הטוב – צורה נבדלת מן החומר. ו'צורה' מן הצד הרע – צורה המוטבעת בחומר. מטרתה התכליתית של הצורה זה להפוך חומר לצורה, שהצורה נבדלת לגמרי מהחומר. מה שאין כן ב'צורה' מצד הרע הצורה מוטבעת בחומר, כלומר החומר נשאר חומר רק בצורה שונה.

עוד מבאר לנו המהר"ל (גור אריה ב יט)  בדברי רש"י על הפסוק (בראשית ב יט): וייצר ה' אלוקים מן האדמה כל חית השדה, שהכוונה וייצר זו לשון רידוי וכיבוש, כלומר: שליטה ושיעבוד. מסביר המהר"ל שהרי 'צורה' מבחינה לשונית מוגדרת כמשהו צר וגבולי, וכל דבר שיש לו גבול, משועבד תחת אחר.

מה שאנחנו מבינים כאן, זה ש'מצרים' הם חומר מוחלט גם לאחר שהם מנסים להפוך את החומריות לשיטה, לדבר שיש לו צורה. הם תמיד יישארו 'חומר', כי אין להם מטרה לזכך את החומר ומשם להפוך אותו לצורה. וכאשר החומר אינו מזוקק גם אם ניצור בו צורה הוא יתפרק ויחזור בחזרה להיות 'חומר'.

לעומת זאת ישראל במהותם הם 'צורה' וכאשר נגזר עליהם גלות מצרים, המטרה היא לקחת את ה'צורה' שלנו ושוב להפוך לחומר אבל במטרה לזכך את החומר כזיקוק הזהב מן הפסולת לאחר כניסתו לכור ההיתוך, וכמובא במדרש (שוחר טוב מזמור קז) :אמר רבי איבו בשם רבי יוסי בן זימרא, כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שנאמר (שם, כ) ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים.

המפגש בין שתי הקצוות מייצר קונטרסטיות . מצד אחד, מצרים – מקסימום 'חומר', ומצד שני, ישראל – מקסימום צורה. המהר"ל מסביר שמפגש ההפכים הזה יצר אצל כל צד רצון להתנגד לצד השני. מצרים התנגדו לישראל כי חומר אבסולוטי אקטיבי כמו 'מצרים', אינו מוכן לקבל צורה שמבטל את החומר, ולכן הוא שולל את ההפך שלו כל הזמן בצורה קיצונית, לכן מצרים לא יכלו לסבול את ישראל ושיעבדו אותם. וישראל גם בתוך שערי הטומאה של מצרים לא איבדו את צורתם כמו שמובא (מדרש לקח טוב וארא):  שלא שינו את שמם לשונם ושמלותם, אלו שלושה דברים ששומרים על ה'צורה'.

מה שמצרים עשתה לנו, זה שהיא עשתה אותנו לחומר גמור. חומר מוחלט. חומר ורק חומר. כל צורה אפשרית נמחקה על ידי העבודה הקשה והחיים הקשים שעברו שם. חיים שמחקו מהם כל צורת אדם. מה שנשאר זה רק אפשרות. וכשאין שום עיצוב, שום צורה, ניתן לקבל כל צורה. אנו בכל זאת בני האבות, ולהישאר חומר זה לא עולה על הדעת. רק בצורה כזאת שייך היה שהצורה שאנו מקבלים היא תהיה הצורה האמתית, צורת מקבלי התורה. נעשינו כאדם הראשון שעוצב על ידי בורא העולם. כשחזרנו להיות חומר גמור שמגיע להר סיני, החומר הזה יכול לקבל את הצורה באופן שלם. העינוי, העבודה הקשה, כמו שכתוב: 'ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך' עבודה שמפרכת את הגוף ושוברת אותו. כך בצורה כזאת, גוף שבור, אין כאן שום צורת אדם. כרגיל, בני אדם במצב כזה יורדים והופכים להיות בעלי חיים. אבל אנחנו בנים של האבות. 'שם אדם' לא יכול לעבור מאתנו, אז להיות מצרים אנו לא יכולים, אבל מה שלקחנו ממצרים, זה את החומר. זה היה הרכוש הגדול שלקחנו ממצרים. (הגר"מ שפירא)

כעת ניתן להבין את המובא במדרש (שמות רבה א ה):

ואלה שמות בני ישראל על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן - שנאמר (שמות ג) ראה ראיתי את עני עמי. שמעון - על שם (שם ב) וישמע אלהים את נאקתם. לוי - על שם שנתחבר הקדוש ב"ה לצרתם מתוך הסנה לקיים מה שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה. יהודה - על שם שהודו להקב"ה. יששכר - שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם בזת מצרים ובזת הים לקיים מה שנאמר (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. זבולן - על שם שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם שנאמר (שמות כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואין זבולן אלא בית המקדש שנא' (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. ובנימין - על שם (שמות טו) ימינך ה' נאדרי בכח. דן - על שם (בראשית טו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נפתלי - על שם תורה ומצות שנתן להם הקב"ה שכתוב בהם (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים. גד - על שם המן שהאכילם הקדוש ב"ה שהוא (שמות טז) כזרע גד. אשר - על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן דכתיב (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות. יוסף - על שם שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים דכתיב (ישעיה יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו'.

המדרש מביא באריכות את כל שמות השבטים ואת שייכותם לגאולה, כי השבטים ירדו עם שמותיהם לגלות מצרים. כלומר: 'שם' אפשר לתת לדבר שיש לו צורה, דבר מוגדר יש לו 'שם'. לחומר אין 'שם', ואי אפשר להגדיר אותו. ומאחר וגלות מצרים חייבה אותנו לרדת למצרים עם הצורה שלנו, ולאבד צורה מכורח השיעבוד בתוך החומריות של מצרים, ומשם לבנות את הצורה שלנו מחדש, לכן ירדו בני ישראל למצרים עם שמותיהם. לכן גם לא שינו את שמם. כי בכל זאת בני צורה אנחנו ודבר זה לא יכול להתבטל אפילו בתוככי מצרים.

העניין של חומר אמיתי, חומר שלם שכולו חומר, הוא דבר שלא ניתן בשום אופן לתת לו שם, כי אין לזה שם. שם זה הגדרה מסוימת. חומר אין לו שם. חומר זה אפשרות. שם זה דבר מסוים. שם זה משהו מהמון האפשרויות. כאשר משהו מתממש, זה שם. לחומר נקי אין שם, כמו שלחמור אין שם, כי הוא נקרא כך על שם החומר. (הגר"מ שפירא)

לאור כל מה שאמרנו, אפשר להבין מה פשר הפסוק (א יד) : וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים. 'חומר' זה המהות של מצרים שכולה 'חומר'. 'לבנים' זו הצורה השקרית להפוך את החומר לצורה. כי ה'לבנים' עשויים מהחומר עצמו ללא שום זיכוך החומר, לכן בניית פיתום ורעמסס לא החזיקה מעמד, כי החומר שממנו עשוי מצרים הוא חומר שלעולם לא יכול לקבל צורה.

מדברי רבי נחמן (ליקו"מ ח"א קע) אפשר להבין שה'מצרים' שלנו היא זו שבונה לנו את ה'צורה'. רבי נחמן מבאר שהצרה מאירה את הצורה:

ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי. כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו, כך יש לו יסורים, יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן, ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו, ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר, ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם, וכל אחד על ידי היסורים נושא עליו האנשים שיש לו יסורין מהם.

כי כשיש לו יסורין מהם, הוא נושא אותם עליו. אך איך אפשר לחומר לשא עליו כל כך אנשים? אך על ידי היסורין נכנע גופו, כי כל היסורין נקראים צרות, על שם שהם מצרין ומעיקין להגוף, וכשנכתת הגוף על ידי הצרות על ידי זה מאירה ונתגדלה הנפש, כי בהכנע ה'חומר' תגדל ה'צורה', וכמו שכתוב בזהר (שלח קס"ח): 'אעא דלא סלק בה נורא מבטשין לה, גופא דלא סלק בה נהורא דנשמתא' וכו'. (עץ שאינו מעלה אור כשמדליקים אותו מכתשים אותו עד שיאיר) ועל כן נקראת צרה לשון צורה, כי על ידי הצרה נכנע הגוף ומאירה הצורה. נמצא שעל ידי זה שיש לו יסורין וצרות מאירה הצורה, הינו הנפש, והנפש אפשר לה לשאת עליה כמה וכמה אנשים, וזה: "ה' מה רבו צרי". כל מה שנתרבין צרי, "רבים קמים עלי", כי על ידי זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם.

‏רבי נחמן מלמד אותנו איך להסתכל על הצרות, איך להסתכל על כל המוקמות הצרים שלא מאפשרים לנו לנשום. החומר כאשר הוא לא נכנע, כאשר החומר מנסה ליצור צורה שקרית, כלומר: לבנות מציאות מהחומר עצמו, אין תקנה אלא להכניע את החומר. ורבי נחמן מדגיש שהחומר נכנע באמצעות כל הצרות והקשיים שעוברים עלינו, הן הם שמכניעים את החומר ומאירים את הצורה.

צריך להבין שכל צרה מסוגלת להיהפך לצורה. צורה זה המקום שם אנחנו מרגישים אור ושמחה. צורה זה אומר להרגיש את הנעימות שבשלימות.

רבי נחמן מלמד אותנו גם, שהצדיק שהוא כל כך גדול ומסוגל להרגיש את כאבם וסבלם של כל העולם, הוא זה שמכיל גם את הכאב שלנו, והוא זה שממתיק לנו את ה'צרה' והופך אותה ל'צורה'.

זה גם ביאור הפסוק (שמות א ח) 'ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף'. כי יש ולפעמים אדם שנפל לגלות מצרים ומנסה לצאת ולהתרומם ופתאום ה'מצרים' מתחדש עליו מחדש בעוצמה יתירה ובשיא חדש שהאדם לא הכיר לפניכן. גם היום בדור שלנו אנו רואים איך שכח הרע מנסה לייצר צורות חדשות של חוויות החומר, ה'מצרים' של היום הוא זה שמביא אותנו שגם אנחנו נשכח את 'יוסף', שנשכח את שייכותינו ל'צורה' ומפיל אותנו שוב ל'חומר'. 

רבונו של עולם!

כאשר בני ישראל היו במצרים וצעקו אליך שמעת את נאקתם, הרגשת את הלחץ שמצרים לוחצים אותם. ומה עם הלחצים שלנו? מה עם הקשיים שלנו? גם כאשר אנו צועקים אליך, אנחנו לא מרגישים שאתה נענה לנו. עד מתי??

רבונו של עולם!

כל יום קם לו מלך חדש שמתגבר עלינו להמיתנו, כל יום אנו עומדים מול מלחמה חדשה, כל יום עם התמודדויות חדשות, ואתה אמרת שאילולא עזרתך לא נוכל לו. ומה לעשות שגם לאחר שאנו מבקשים את עזרתך עדיין אנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים עליו.

רבונו של עולם!

אנחנו חיים בתוך עולם מופקר, בתוך עולם שהרע שולט, ומנסה כל היום להשכיח אותך מאתנו, עד כדי כך הסתרת את עצמך מאתנו, שלפעמים אנו מרגישים בושה לדבר ממך ולהזכיר אותך ליד הסביבה שלנו. ולך זה לא כואב?

רבונו של עולם!

היום כבר כל אחד יכול להודות שהכל כבר תלוי רק בך, אין לאף אחד שליטה על תהפוכות הזמן. העולם משתגע מיום ליום, רעידות אדמה רוחניות הורסות את כל מה שנבנה כאן בכל הדורות. נותרנו חשופים בפני פגעי הזמן, ואיך אתה רוצה שנשמור על עצמינו ועל צאצאנו? אותנו הורית לחנך ולדאוג לילדנו? ומה איתך? האם אתה כאבא לא אמור לשמור עלינו? אבא! כתבת (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. אולי אפשר כבר להרגיש? 

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע לאומן
חדשות אומן
הרה"צ רבי לייביש לייזער האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע במטוס פרטי עם שלושת בניו לאומן
7 מצלמות שידור חי מאומן
חדשות אומן
מצלמות חדשות בשידור ישיר מאומן • בשורה משמחת לגולשי 'אומן שלום': הותקנו 2 מצלמות חדשות בהן תוכלו להתעדכן אונליין
בניו של ה"פני מנחם" באומן
חדשות אומן
סוד נבואתו של ה'בית ישראל' - התוצאה: בניו של ה'פני מנחם' הגיעו היום בצהריים לביקור חשאי בציון רבי נחמן מברסלב באומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר