האור שמנצח כל סוג של חושך • חג החנוכה הנה קרב ובא... ימים של אור ושל ניצחון. החג הזה, הוא החג היחיד שכל אחד ואחד מרגיש איזה רגש נעלה, איזו תחושה משפחתית מאחדת. אבל שם זה נעצר. מדליקים נרות, שרים זמירות, ולפעמים גם מרגישים איזו רגש וקרבה ללהבות הקטנות המאירות את חלל החושך. משם, עוברים לערבי הלביבות והאירועים המשפחתיים • מאמר הכנה לחנוכה

   
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: כ"ג כסלו תשע"ז שתף
גודל כתב:

האור שמנצח כל סוג של חושך - מאמר הכנה לחנוכה

חג החנוכה הנה קרב ובא... ימים של אור ושל ניצחון. החג הזה, הוא החג היחיד שכל אחד ואחד מרגיש איזה רגש נעלה, איזו תחושה משפחתית מאחדת. אבל שם זה נעצר. מדליקים נרות, שרים זמירות, ולפעמים גם מרגישים איזו רגש וקרבה ללהבות הקטנות המאירות את חלל החושך. משם, עוברים לערבי הלביבות והאירועים המשפחתיים.

בתוך כל אחד מאתנו יש איזו תחושה של פספוס. שמענו כל כך הרבה במהלך השנים על הימים הנשגבים ואורות החנוכה, על מסוגלות הנרות, על שמונת ימי ההודיה שניתן להרגיש בהם קרבת אלוקים מיוחדת. ולמה כל זה לא מתחבר אלינו? ימי החנוכה הם ימי החג היחידים מכל החגים שהחג יורד אלינו בניגוד לכל החגים שאנחנו מתבקשים לרומם את עצמינו אליהם. בימי החנוכה החג יורד אלינו למטה מעשרה טפחים, למטה מכל הגיון של ירידה. ודווקא שם אנחנו 'נפגעי החושך', לא מצליחים להאיר את עצמינו מתוך החשכה. כמה טוב לנו כשהכל מאיר לנו? מה אנו צריכים לעשות על מנת להמשיך עלינו מחדש את אור האמונה, ולהפוך את הלילה ל'לילה כיום יאיר'?

במלחמת האור והחושך, החושך לדאבוננו מנצח אותנו. ולא בגלל שאנחנו אוהבים חושך אלא בגלל שהחושך נדמה לנו כאור. שם זה המקום הכי מסוכן.

גם היום כמו בימים ההם לפני ניצחון החשמונאים. אנו מרגישים חלשים ביד גיבורים, מעטים ביד רבים וטהורים ביד טמאים. התרגלנו לחיות בתוך זה. יש לנו מלאי של הסברים ונימוקים מדוע אנחנו מרגישים בסדר עם המצב שלנו העגום. כי מצד הטבע, אין סיכוי שהחלש יתגבר על הגיבור, וה'קצת' יתגבר על ה'הרבה'. והתוצאה של 'וטימאו כל השמנים' היא מובנת מאליה, לאור הנסיבות שלנו. על הכל יש לנו תירוצים, אך מה לעשות שעם תירוצים לא הולכים למכולת.

אם החושך מעיק עלינו מאד, ויש בנו געגועים לאור, געגועים למעט קרבת אלוקים. אם אנחנו רוצים להחזיר לעצמינו כל מה שאיבדנו בחושך. זה הזמן להתחבר ל'אור החנוכה' שלא נבהל מהחושך.

אין צורך בהשלכת הררי החושך, החושך בעצמו יכול להיהפך לאור. ו'לילה כיום יאיר'. זה הכח של אור החנוכה. לקחת את כל מה שאנחנו לא אוהבים בעצמינו ועם החושך הזה להאיר את החיים שלנו מחדש. זה אפשרי. כי 'נר ה' נשמת אדם' (משלי כ כז). הנר הוא ההשתקפות שלנו עצמינו. גם את הנר הקדוש הזה אנחנו מפילים 'למטה מעשרה' למקום החושך והנורא, מקום שגם השכינה בעצמה לא יורדת לשם מרוב עביות החושך. ואת הנר הזה אנו מצווים להדליק. להדליק את הנר האישי, ואת מי שאנחנו.

נכון, כבר מזמן הפסקנו להאמין שנזכה לאיזה מעט אור בעולם שמייצר כמויות אדירות של חושך. נכון, כבר אין לנו כח להתאמץ אפילו מעט, לאחר כל כך הרבה אכזבות מרות. מה הפחד שלנו? שנדליק קצת את הנשמה ונמצא את עצמינו כבויים? ניסינו כל כך הרבה פעמים, בושה לנסות פעם נוספת? הרי כבר הכריעו חז''ל: (שבת כא) 'כבתה אין זקוק לה'. לכאורה מדוע אין זקוק לה? למה לא לפרסם את הנס כמה שיותר?

התירוץ הוא, כי 'הדלקה עושה מצווה' (שבת כב). זה כל מה שמבקשים מאתנו. תדליק! תדליק! גם אם זה ייכבה מיד, אל תפחד מלהדליק. כי זו הנקודה. להדליק את הלהבה. ומיד 'השלהבת עולה מאליה' גם אם היא כבתה. מה שכבה זו האש שהייתה תלותית בפתילה ובשמן. זה אש של מטה. אבל יש אש של מעלה, שאינו זקוק לפתילה ולא לשמן. זה אור הגנוז שמתגלה בנרות חנוכה. וזה ממשיך לדלוק 'אש תמיד תוקד על המזבח שלנו. לא תכבה'. אין לה יכולת להיות כבויה.

לא לחינם אמרו: (שבת כא). פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם בשבת מדליקים בהם בחנוכה. כי מה זה משנה איך הפתילה שלנו נראית, גם אם היא שחוקה מרופטת ומסמורטטת  עדיין אפשר להדליק בה ניצוץ. ומה זה משנה אם השמנים, שזה המח שלנו, נטמא. שמן גם אם נטמא, עדיין שם שמן עליו. ובכל יום ויום מימי החנוכה יורד אור גדול של 'וטיהרו את מקדשך', אור שמגלה בתוך המקדש הפרטי שלנו, 'פך שמן טהור קטן', שאותו אנו מדליקים כל יום. כי בשורש כולנו טהורים, והרצון האמיתי שלנו תמיד טהור. 

מי ביקש מאיתנו הדלקה יפה? מי ביקש מאיתנו הדלקה לטווח ארוך? ביקשו מאתנו 'וצוונו להדליק' וזהו... לא צוונו לברך 'להאיר את אור החנוכה'. אלא 'להדליק'... ואם כבתה? איננו זקוקים לה.

כל מה שקרה בבית המקדש קורה אתנו יום יום. תרבות יוון, הנהנתנית והחומרנית, חודרת לתוך המקדש הפרטי של כל אחד ואחד מאתנו, ופורצת בנו פרצות. כמו ששנינו (מדות פ"ב מ"ג) ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יוון. וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחוויות, שהם התודה וההודיה לבורא עולם. כל תודה שלנו לבורא עולם היא הכרזת פשיטת רגל של תרבות יוון. מצד מלכות יוון, שרואים כאן בעולם החולף, מציאות קיימת ומובנת, ומשום כך הם סגדו לכל הנאה שהגוף מסוגל ליהנות בעולם הזה. כל השתחוויה שלנו לבורא עולם סוגרת עוד פרצה שפרצו וטמאו את מקדשינו שלנו. ואנחנו בכל 'תודה' שאנו אומרים לבורא עולם אנחנו מודים בכך שאין כאן בעולם שום מציאות אמתית. המציאות האמתית היא רק התכלית שלשם אנו מכוונים.

רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב ב) קורא לימי ההודיה של חנוכה 'שעשוע עולם הבא' שזה עונג ללא גבולות, שאת כל זה אפשר להשיג בשמונת ימי החנוכה. שהרי הספרה 'שמונה' מהותה 'מעל הטבע', דרגה אחת מעל שבעה ימי שבתא שהם הנהגה בתוך הטבע (מהר"ל נר מצוה כב). לכן מסוגלים הימים הללו של חנוכה לרומם אותנו מעל הטבע, מעל כל התכונות והמאפיינים שלנו ומעל כל השאלות של 'למה אנחנו' ומעל כל התירוצים של 'ככה אנחנו'.

והאר"י הק' גילה (פע"ח פ"ד) כי בכל לילה ולילה מימי החנוכה מתגלים י"ג מכילין דרחמי. כל לילה מאירה מדה אחת ובלילה השמינית מתגלה ממדת נוצר חסד עד ונקה. אם בורא עולם בכבודו ובעצמו פותח את כל שערי הרחמים ואת כל שערי אורה, ומנמיך את עצמו אלינו כל כך בכזו אבהיות, למה שלא נעשה בשבילו משהו, משהו קטן. לקום על רגלינו ולהדליק בחביבות את הפתילה שלנו. ובאמצעות ההדלקה נעורר מחדש את הרצון, את נקודת האמת הפנימית שלנו. אוי... רבונו של עולם!!! רצוננו לעשות רצונך.

בהקשר לי"ג מידות של רחמים המתגלים בחנוכה, אומר רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב ז)  דע, כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה לפעל בקשתו ביום הכפורים, דהיינו בקשת סלח נא, כן יש לו חנכה, כי על ידי סלח נא נעשה חנכה. צרוף חנוכה בפסוק סלח נא, כי סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה וכו' הוא ראשי תיבות חנוכה, כי חנכה נעשה על ידי סלח נא.

זה אומר שחנוכה כל כולו ימי סליחה ימי פיוס ליושבים בחושך. בימים אלו אפשר לחדש את הקשר הישיר עם בורא עולם, כי כל פה לך יודה בשירות ותשבחות, על כך שאתה חושף בפנינו את הטבע ומגלה לנו  את ה'מעל הטבע' בתוך הטבע.

החביבות של 'נר חנוכה'.

הרמב"ם ( הלכות חנוכה פרק ד יב) רואה בנר חנוכה מצוה ייחודית מאד וז"ל: 'מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו'.

מעבר לכל העניינים הגבוהים והכוונות הקדושות של מהות הימים והדלקת נר החנוכה, יש גם משהו מאד לבבי בחג הזה. זה חג שמצד אחד נוגע בשמי מרום ומצד שני החג הזה יודע לרדת אלינו, לעומקי החושך הנוראיים ולהעניק לנו אור, חביבות ולבביות, גם במצב שלנו.

ננסה להבין לעומק, עוד כמה עניינים במהות ימי החנוכה ומשמעותם המעשית:

  • מצוות ההדלקה 'למטה מעשרה'. מה זה אומר לנו?
  • 'פרסומא ניסא' באמצעות הדלקת 'נר', בלי לספר שום סיפור. איך מתפרסם כאן הנס?
  • מהות הימים כ'ימי הלל והודאה'. מה השתנו ימי החנוכה משאר חגי השנה בהם אנו אומרים את ההלל?
  • קדושת הנרות 'לראותם בלבד'. מה רואים בנרות אם אסור לנו להשתמש באור הנרות?
  • מדוע 'נס פך השמן' משמעותי יותר מ'נס הנצחון', למרות שנס פך השמן לא בא להציל חיים?
  • מדוע דלקו הנרות דווקא 'שמונה ימים'? מה המשמעות של המספר שמונה?
  • מה המשמעות של פך השמן הטהור שהיה ב'חותמו של כהן גדול'?
  • ואיך כל זה נוגע אלינו היושבים בחושך? איך נוכל לגלות את פתחי המילוט מהחושך הנורא שאופף אותנו? האם נוכל לשאוב מעט אור גם במצב של ייאוש?

מדוע השכינה אינה יורדת למטה מעשרה?

מה טומן בחובו החושך הזה שכל השנה גם השכינה לא מסוגלת להכיל אותו, ורק בחנוכה גם השכינה יורדת לשם. ננסה להבין את המושג 'עשרה' מתוך דברי המהר"ל:

שכל זמן שאין במספר יותר מתשעה, נקראים חלקים. שכל אחד ואחד מחולק לעצמו. שהרי יש לכל אחד ואחד צד בפני עצמו ולכך הם חלקים. אבל כאשר יש עוד אחד (מעל התשעה) ששוב לא תוכל לחלקם שיהיה כל אחד ואחד בפני עצמו אז הם כלל אחד ואינם חלקים לעצמם, ולכך תשעה מספר החלקים, אבל כאשר הם עשרה יחזרו להיות כלל אחד. (גבורות השם ח)

ההבנה בדברי המהר"ל שהמספר עשר הוא האחד שמורכב מחלקים מאוחדים. ולכך אין השכינה שורה בפחות מ'עשרה' כי שם אין לחלקים אפשרות להתאחד ולצאת מהפירוד.

יש דרש ידוע שאין לו מקור בחז"ל ומובא בשם השל"ה והאלשיך הק': (באר מים חיים קרח טז) ושכנתי בתוכם (שמות כה ח) 'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם' בתוך כל 'אחד' ו'אחד'. הכוונה: בתוכו ולא בתוכם, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. כלומר: בתוך כל חלק נפרד, שיש בו אפשרות להתחבר יחד ולהיכלל ב'אחד' באמצעות החיבור ל'עשרה', שזה כבר 'ציבור' שאין בו יותר מן הפירוד.

ומה קרה בנר חנוכה שהשכינה יורדת למטה מעשרה?

ננסה להבין את העניין על פי דברי רבי נחמן (ליקו"מ קיב) שאין שום חושך בעולם שיכול להחשיך את נקודת האמת:

...ועקר הכוונה שכאשר הוא משקע בתכלית התגברות החשך והקלפה והוא כלוא ומסגר בתוך החשך אפלה המסבבת ומקפת אותו מכל צדי צדדים בכמה סבובים רחמנא לצלן ואין לו שום פתח ותקנה ותחבולה לצאת מתוך החשך. אזי עקר עצתו שימשיך עצמו להאמת ויביט על האמת לאמתו ויבקש רק האמת האמתי וכנגד זה אין שום חשך וסבוב שיחשיך לו כי האמת הוא השם יתברך בעצמו, והוא בחינות "ה אורי" וכיון שה' אור לו, אין שום חשך שיחשיך אותו.

לכן אור החנוכה אינו נבהל משום חושך בעולם. גם לא מחושך החשכים של ה'למטה מעשרה' ששכינה לא ירדה לשם מעולם. מספיק לו פך שמן טהור וקטן שיתגבר על כל שאר השמנים הטמאים, כי פך השמן היה חתום בחותמו של כהן הגדול שהוא חותם האמת חותמו של הקדוש ברוך הוא (ליקוטי הלכות או"ח חנוכה ו). ופך השמן הזה הוא נקודת האמת, שאיתו ניתן להאיר כל סוג של חושך, עד שהיא מסוגלת לשבר את טבע החושך שדרכו להחשיך, ולהפוך את החושך עצמו לאור, כמו שכתוב: (תהילים קלט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.

המהר"ל כאמור מסביר  (נר מצוה כב) את מהות המספר 'שמונה'. הנהגת עולם הטבע הוא תחת המספר שבע, שהם ששת ימי החול ויום השביעי. מה שמעל הנהגת הטבע הוא מספר שמונה, שעניינו למעלה מהטבע.  לכן אור החנוכה מתבטא בשמן, כי שמן עניינו שמונה, כלומר: אור שמאיר מעל הטבע.

ור' צדוק מסביר את ענין ה'שמונה'. (ספר רסיסי לילה נז) וידוע מטעם האריז"ל דמתתיהו תיקן ההוד שהיה מקודם 'הודי נהפך עלי למשחית' [ומקרא זה אמור בדניאל (י, ח) כאשר נתגלה לו דהנה שר יון בא עיין שם] ועל כן תיקנו על הנסים בהודאה ועל כן הם שמונה ימים כי הוד הוא ספירה שמינית וממשיכים לה על ידי הדלקת הנרות אור משמונה ספירות הקודמת עד הכתר.

ההיפוך של 'הוד' הוא 'דוה'. דוה עניינו עצב חושך ודכדוך. בימי החנוכה מאיר הספירה של 'הוד' ומבטל את כל סוגי ה'דוה' והחושך.

נס פך השמן שמצאו בחותמו של כהן גדול. הוא 'שמן אמת' שיצק יעקב איש האמת על האבן. כמובא בהקדמה לספר 'ים התלמוד' אות ל (אחיו של בעל הישועות יעקב) וז”ל:

מצאתי בספר ברכת שמואל (מראשוני האחרונים) שכתב בשם הש”ך ז”ל על התורה, (שהיה מגורי האר"י)  שאותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו, נתגלה לו אותו הפך, וראה כל הניסים שנעשו בהם, וזהו השמן שנמשח בו כל הכלים של בית המקדש, ובו נמשחו כל המלכים, וזה היה כד השמן של אליהו ז”ל, ואותו השמן נתגלה לבני חשמונאי.ע"כ.

השמן הזה שאנו מדליקים בו בחנוכה, הוא השמן שיעקב יצק על האבן, מקום 'אבן השתיה' שם נתגלה פך שמן הטהור שחתום ב'חותם אמת' של יעקב. לכן מדליקים למטה מעשרה, כי האמת מאירה תמיד בכל זמן ובכל מקום גם למטה מעשרה. כי בורא עולם שחותמו אמת עליו נאמר 'ה' אורי וישעי' כמו שרבי נחמן כותב בתורה הנ"ל.

אין שום חושך בעולם שמסוגל להתמודד עם עוצמת האור של נרות החנוכה, כי מול אמת, החושך לא מסוגל להחשיך. ואמרו חז"ל (בראשית רבה ב ד) חושך זה יוון. ובשעה שאנו ניגשים להדליק את נר החנוכה, אנו קוראים תיגר על החושך של יוון באמצעות נר קטן. כאן התחדש חידוש עצום של 'מעט האור דוחה הרבה מן החושך' שזה הנס של 'רבים ביד מעטים'. זה לא משנה כמה 'הרבה' חושך יעבור עלינו, ה'מעט' אור שאנחנו מדליקים, יכול להתגבר עליו בקלות.

רבי נחמן לימד אותנו להעריך גם את ה'קצת'. קצת גם טוב הוא היה אומר. במהלך החיים מזדמנים לנו כל כך הרבה 'קצתים' שיכולים לעזור לנו לצאת מה'הרבה' שאנו שקועים שם, אך מכיוון שלא למדנו להעריך את הכח שיש ל'מעט' מן האור לדחות 'הרבה' מן החושך, אנו מוותרים מהר מידי,  ולא נותנים לעצמינו להדליק את מה שאנחנו כן יכולים, את ה'מעט'.

איך אפשר לפרסם נס גדול באמצעות נר קטן?

כל עניין הדלקת נרות חנוכה משום 'פרסומי ניסא', צריך ביאור. בשביל לפרסם נס צריך לספר סיפור. כמו שמובא בגמרא (מגילה ג) שמקרא מגילה עדיף ממת מצווה משום פרסומי ניסא. איך ייתכן אם כן שבהדלקת נר חנוכה  יש פרסומי ניסא באמצעות הדלקת נר? את מה פרסמנו פה? מישהו סיפר כאן סיפור?

רבי נחמן אומר (ליקו"מ ס) כי יש בני אדם שנשלטים בידי תאוותיהם ועוונותיהם, והם נתונים בתרדמה וחשכה רוחנית עמוקה מאד. ופניהם של אנשים אלו חשוכים מאד, עד שלא ניכרים פניהם כלל. כי חכמת אדם תאיר פניו, ואדם נטול אור ששקוע בחושך, מתקלקלים פניו. לאחר שאדם זה ישן שנים רבות, הוא מאבד את פניו ואת פני התורה. אם ננסה להאיר לו את אור הפנים, שזה אור התורה, ולעוררו משנתו,  זה עלול לגרום לו לעיוורון ולסינוור. כמו כל מעבר חד של העיניים מחושך לאור.

וכדי להוציא את האדם מתרדמתו העמוקה של שנים, בלי לסנוור אותו, הצדיק צריך להלביש לו פנים מסוננות, כלומר: הצדיק מלביש לו אור גבוה מאד באמצעות סיפור, סיפור יכול להכיל אור גבוה מאד ללא שיגרום לסינוור. אבל אם האדם ששקע בשינה, נפל עמוק עמוק בתרדמת של שנים, הצדיק צריך לספר לו סיפור משנים קדמוניות. הכוונה, שהצדיק ממשיך לו אור ממקום גבוה מאד, אור שיש בכוחו לעורר את התרדמת העמוקה ביותר בלי לסנוור אותה.

כאן בא רבי נתן (ליקוטי הלכות אה"ע קדושין ב ) ומקשר את כל זה לאור נרות החנוכה:

על כן הקדים רפואה למכה, ועשה עמנו נס נפלא ונורא בשמונת ימי חנכה אלו, שהוא בחינת מעשה של שנים קדמוניות כנ"ל, ונקבע מצוה זו לדורות בשביל פרסומי ניסא, כדי לספר ספור מעשה הנס הזה של בחינת 'שנים קדמוניות', כדי להתעורר מהשינה אפלו בגלות הארוך הזה, אפלו מי שנפל מכל השבעים פנים, כי משם נמשכין כל השבעים פנים, ועל כן על ידי מעשה זאת יכולין להתעורר הכל כנ"ל.

רבי נתן מסביר שבאמצעות הדלקת הנרות אנו מספרים סיפור שיכול לעורר את האדם הרדום ביותר עלי אדמות, סיפור שטומן בתוכו אור גדול שאילולא הסיפור לא היינו יכולים להכיל את האור הגבוה של נרות חנוכה.

ועוד כותב רבי נתן במקום אחר (ליקוטי הלכות - מתנה ה):

כי אור נר חנכה נמשך ממקום גבה מאד, כמובא בכוונות, הינו מבחינת תורת ה' ותפלת ה' ממש, ועקר נפלאות מעלת נר חנכה הוא שנמשך ממקום גבה מאד מבחינת תורת ה' ותפלת ה' עד שיש לו כח להאיר למטה למטה בתוך חשכת אפלת התהום ממש כי כל מה שהאור גבה יותר יכול להאיר למטה למטה יותר.

אנחנו מבינים עד כאן שיש כאן סיפור. אבל מהו הסיפור שניתן לשמוע מהנר עצמו? איזה סיפור יכולים לספר לנו הנרות הקדושים בעת בעירתם?

ננסה להבין את מהותם וקדושתם של נרות חנוכה מתוך דברי ה'שפת אמת' (בראשית חנוכה תרס"א) :

איתא ברוקח כי הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית ע"ש. א"כ נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז והוא מאיר בתוך החושך הגדול. זהו שרמזו שמאיר מסוף העולם ועד סופו שאין העלם וסתר עומד נגד זה האור. כי העולם נק' הטבע שהוא מעלים ומסתיר האור. אבל אור הראשון הי' מאיר בכל אלה ההסתרות וגנזו לצדיקים. וע"ז כתיב זרח בחושך אור לישרים. וכ' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. ואותו הדור בימי יון הרשעה הלכו בחושך כמ"ש חז"ל וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל. ומ"מ אותו הדור מסרו נפשם והלכו בעבודת השי"ת גם תוך החושך. לכן זכו שהאיר להם מאור הגנוז, ונשאר הארה מזה האור לימים השפלים בכל שנה ושנה. וכל עובד ה' צריך לשמוח בימים הללו שיש בהם הארה מאור הגנוז בעבודת השי"ת, שכן עיקר כוונת הרשעים הי' להשכיחנו תורת ה' וחוקיו ונרות חנוכה מביאים זכירה.

אנחנו מבינים מכאן שגם היום בכל שנה ושנה מתגלה אור הגנוז בנרות החנוכה שלנו. שגם אם הנרות שלנו תלותיים בפתילה ושמן, אבל יש בפנמיותם של הנרות כח של אור הגנוז, שאין שום הסתרה שיכולה לעמוד מול אור זה. כי אור הגנוז מאיר מסוף העולם ועד סופו.

עוד משהו מעניין אומר השפת אמת (בראשית חנוכה תרנ"ד) דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת. שהרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף. ויש אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר והוא מאור שנברא בראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים.

ההבנה בדברי השפת אמת, שיש אור בעולם הזה שאין לו קיום אלא באמצעות פתילה וחומר בערה. אור זה מאיר כאן בעולם הזה רק את העצמים הקיימים בטווח האור שהוא מאיר, אבל האור אינו יכול לחדור מבעד העצמים והמחיצות. מכיוון שהאור הוא גבולי ותלותי לפתילה וחומר בערה, הוא נעצר מול כל גבול ומחיצה שעומדת בדרכו.

ויש אור שנברא ביום ראשון לבריאה, והאור הזה אינו מאיר מכח איזה חומר בעירה, האור הוא בלתי גבולי ולכן הוא חודר כל גבול, מחיצה והסתרה.

במילים אחרות. יש אור שכל מהותו הוא להאיר. יש לו יכולת רק להאיר את המקום סביבו, ואינו חודר את המחיצות וההסתרות. ויש אור שכל מהותו הוא גילוי, לגלות כל דבר מוסתר. אור כזה מגלה כל סוג של הסתרה, כי מהותו גילוי. וזה אור הגנוז שמאיר בכל שנה גם בנרות שלנו.

לפי זה אנו מבינים איזה סיפור מספרים לנו הנרות. וכך מספרים לנו הנרות: כשם שאתה רואה אותי להבה קטנה תלויה בפתילה ושמן, יש בי עוד מימד של אור בלתי תלוי, אור מאותו אור הגנוז שמתגלה בחנוכה. וכשם שאתה רואה אותי דולק ולא נבהל במקרה של 'כבתה' מאחר ואיני זקוק לו כי אני מחובר למימד נוסף של אור שאינו נראה אבל הוא קיים. כך אתה בן אדם 'נר ה' נשמת אדם' גם אתה אם רק תדליק את המעט שיש לך בימים קדושים אלו, תדליק את פנימיות נשמתך, תדליק כמה שאתה יכול אבל תדליק. ברגע זה תאיר נשמתך מאותו אור הגנוז, ששום הסתרה בעולם לא יכולה לעמוד מול האור הזה. ואין לך להיבהל ממצב של 'כבתה' כי הדלקה עושה מצוה ואתה את שלך עשית. גם אם אתה רואה את עצמך כבוי לגמרי, תאמין שאור הגנוז שמתגלה בחנוכה מאיר גם בנקודת האמת שלך.

זה הסיפור ש'הנרות הללו קודש הם', מספרים לכל אחד ואחד מאיתנו. וזה ה'פרסומי ניסא' של הנרות. כי הנרות מפרסמים את הנס שאור הגנוז התגלה בנס חנוכה. ומה שהספיק ליום אחד היה אור מוגבל שזקוק לשמן ופתילה, ומה שהספיק לשמונה ימים היה אור מאותו אור הגנוז שאינו זקוק לא לשמן ולא לפתילה.

לכן גם 'אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד'. כי זו מטרת ההדלקה שכל כולו של אור הנר יאיר בנו פנימה באמצעות ה'לראותם' בלבד. כל שימוש אחר שנעשה עם הנרות יפחיתו מהסיפור שיש לנרות לספר לנו.

רבונו של עולם

בהתקרב ימי החנוכה, ימים של אור ושל תקווה, באנו לשפוך לך את ליבנו, ולספר לך על מרחבי החושך שלנו. על כאב החושך והתייסרות האפלה. על דמיונות של אור שמוכרים לנו אשליות. על המון אכזבות שהחושך אחראי להם.   

רבונו של עולם.

יוצר אור ובורא חושך, אתה יודע באיזה גלות של חושך אנחנו נמצאים. אתה יודע כמה כבר לא אכפת לנו איפה אנחנו. אין לנו כבר כח להתמודד מול כוחות החושך. הוי המעמיקים מה' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו.

רבונו של עולם

ציוית אותנו להדליק נר חנוכה למטה מעשרה במקום תוקף החושך, וסיפרת לנו שבימי החנוכה אתה מוריד לנו אור ממקום גבוה מאד, עד שהחושך בעצמו הופך להיות אור. ואנחנו אנא אנו באים. לא מתרגשים בבוא החנוכה ולא מתרגשים בצאתו. ואטומים לפנים היינו.

רבונו של עולם

יושבי חושך וצלמוות אסירי עני וברזל. תם כוחנו מלזעוק. אין לנו אפילו כח לדבר אליך, חשוך לנו, אטום לנו, כעוורים המגששים באפילה דמינו. מתי יתקיים בנו: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

רבונו של עולם

אתה הוא זה שגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, ומדוע אנחנו מושרשים עמוק בחושך, בבוקר נאמר מי יתן ערב ובערב נאמר מי יתן בוקר. לא טוב לנו. מתי יתקיים בנו הכתוב: העם ההלכים בחשך ראו אור גדול?

רבונו של עולם

אתה אמרת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. את ה'אנכי ארד עמך' אנחנו מרגישים היטב בחושך. ומה עם ה'אנכי עלה'? מה כבר ביקשנו? מעט מן האור שידחה הרבה מן החושך.

רבונו של עולם

אתה גילית לנו שכאז בימים ההם אתה עושה לנו נסים גם בזמן הזה. תעשה למענך ולא למעננו, ותעשה כבר סוף לסיוט החושך שרודף אחרינו כל הזמן. תן לנו להרגיש בעומק החושך והגלות את אור הגאולה עד שיתקיים בנו הכתוב: 'ערכתי נר למשיחי'

רבונו של עולם

תפתח לנו את הלב מול הנרות הקדושים, שנזכה לדבר אליך דיבורים אמיתיים נוגעים ללב, שיתעורר בנו הרצון האמיתי שלנו, ללכת לקראת שינוי. תן לנו מילים חדשות בפה שנוכל להודות לך מתוך הכרה ברורה שכל מציאותנו וקיומנו הוא ממך. 'כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי'.

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
קמפיין השנה מבית 'שיח השדה'
חדשות ברסלב
קמפיין השנה של ארגון שיח השדה לקראת ימי הקיבוץ הקדוש באומן
ההיסטוריה חוזרת!
חדשות אומן
ראש ממשלת אוקראינה מר ולדמיר גרויסמן התחייב לפעול להחזיר את הקלויז של מוהרנ"ת זצ"ל באומן לידי חסידות ברסלב
הגרי"מ שכטר מגיע לאומן
חדשות אומן
דרמה בברסלב: שלושים שנה מאז ביקורו הראשון הרה"צ ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, ימריא מחר (חמישי) במטוס פרטי לאומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר