כמה זמן אפשר 'לחיות בשקר'? • כמה פעמים שמענו בחיים את המושג 'לחיות בשקר'. ברוב המקרים שפטנו רק אחרים שהם כביכול חיים בשקר. על עצמינו, לא עלה על דעתנו לחשוד בעצמנו שאנחנו חיים ח ל י ל ה בשקר. | היעלה על הדעת? לחיות בשקר זה לחיות ב'כאילו'. | אנחנו כל כך אוהבים לשוות לעצמינו מראה שאינו מי שאנחנו באמת. אנחנו אוהבים לספר על עצמינו סיפורים שלא היו ולא נבראו, ולו רק בשביל לקבל עוד קצת הערכה עצמית מהסביבה שלנו. | וכשאנחנו 'לבד' אנחנו בודדים מאד. הכאב של השקר הוא נורא.

"ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי בורח הוא" צילום ואיור: "ארט חזין"
מאת: מערכת "אומן שלום" | פורסם: ט' כסלו תשע"ז שתף
גודל כתב:

כמה זמן אפשר 'לחיות בשקר'? - מאמר לפרשת ויצא

כמה פעמים שמענו בחיים את המושג 'לחיות בשקר'. ברוב המקרים שפטנו רק אחרים שהם כביכול חיים בשקר. על עצמינו, לא עלה על דעתנו לחשוד בעצמנו שאנחנו חיים ח ל י ל ה בשקר. | היעלה על הדעת? לחיות בשקר זה לחיות ב'כאילו'. | אנחנו כל כך אוהבים לשוות לעצמינו מראה שאינו מי שאנחנו באמת. אנחנו אוהבים לספר על עצמינו סיפורים שלא היו ולא נבראו, ולו רק בשביל לקבל עוד קצת הערכה עצמית מהסביבה שלנו. | וכשאנחנו 'לבד' אנחנו בודדים מאד. הכאב של השקר הוא נורא.

כמה אנחנו מקנאים באנשים הפשוטים שכל חיוך שלהם פשוט ואמיתי. כמה זמן אפשר לחיות ב'פוזה'. על מי אנחנו עובדים בעיניים? רק על עצמינו.

לו רק היינו יכולים להחזיר את הגלגל אחורה, לנקודת ההתחלה בתקופת התום, שם לא הרגשנו צורך להראות פנים שונות ממי שאנחנו באמת. לאט לאט התבגרנו, ופיתחנו תלות חברתית. הפכנו לתלותיים ל'מה יאמרו'? ו'מה יגידו'?  הרגשנו חוסר יכולת להתמודד עם החולשות שלנו מול אנשים אחרים. פחדנו שחשיפת המקומות הרגישים והחלשים שלנו, יגרום לנו נזק תדמיתי. נזהרנו לא לחשוף את הפנים הפחות יפות שלנו. ולשוות לעצמינו תדמית שהיא מעבר למי שאנחנו. בתוך תוכינו הרגשנו כל כך לא שווים, עם דימוי עצמי נמוך כל כך. והיינו בעינינו כחגבים, ובחוץ שידרנו 'עסקים כרגיל'.

פתאום התחלנו להתהדר בנוצות לא לנו, וכולם קנו את הסיפורים. רק אנחנו ועצמינו ידענו את הסוד, אנחנו פשוט חיים בשקר. כולם ידעו כמה אנחנו טובים ושווים, כולם הכירו את הצד החזק שלנו. את החולשות הסתרנו בפינות האפלות שלנו. לא היינו מוכנים להודות בחולשות שלנו. לא חשבנו מעולם כמה יופי יש בלהראות את הפנים האנושיות שלנו, שזה אומר מי שאנחנו באמת על החוזקות והחולשות שלנו. אין אדם יוצא לחירות כל זמן שהוא משועבד לפוזה. ל'מה יאמרו'? 'מה יגידו'?

אף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות בשקר. גם כשאנחנו חיים בשקר אנחנו מתכחשים לה ברוב הזמן. מי ש'חי בשקר' לא יכול לחיות עם התחושה שהוא 'חי בשקר'. לכן הוא חי באשליות, שמצדיקות את אפיון החיים שהוא התרגל אליו. שיא ההתגלמות של השקר הוא הצביעות וההתחסדות. הצביעות מאפשרת לנו להתנהג כאנשים אמיתיים. אמת סובייקטיבית, אמת שהיא נכונה רק בעינינו בלבד.

לאיזו אמת אנו משתייכים?

בשביל לחיות אמת אובייקטיבית, אמת אמיתית. צריך לשלם מחיר. מחיר של יציאה מאזור הנוחות שלנו אל מרחבים פחות נוחים. אלו מרחבים שמחייבים אותנו לשינוי, גם שינוי מזערי הוא שינוי, מה שחשוב זו מגמת השינוי. לאן אנחנו משתייכים? לאמת האובייקטיבית? או לאמת הסובייקטיבית?

יעקב אבינו מסמל את מידת האמת. למידת האמת יש שתי פנים. יש אמת שנובעת מתוך אמת, ויש אמת שנובעת מתוך השקר. תכלית האמת האמיתית שבורא עולם ברא את העולם, זו אמת שמתגלה מתוך השקר. 'אמת מארץ תצמח', אמת צומחת מלמטה, מהמקום הכי לא אמיתי, שם מתגלה הכבוד האמיתי של האמת. יעקב אבינו התנהג כביכול ברמאות מול עשיו ומול לבן. כי יש אמת שמתגלה רק באמצעות השקר. שהרי בסופו של דבר התברר שעשיו חי בשקר ובא לשאול את אביו איך מעשרים את המלח. ולבן שניסה להיתמם מול יעקב, ולטעון הכל שלי הכל בזכותי, כמו שכתוב: (בראשית לא מג) ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא.

וכך כותב ר' צדוק (דברי סופרים כח ):
וכן בירור התמימות דיעקב אבינו ע"ה הוא על ידי הרמאות שנהג עם לבן, כי תם נקרא מי שאינו יודע לרמות כדפירש רש"י, אבל תמימות יעקב לא היה מפני שאינו יודע בתולדתו רק לפי שרצון השם יתברך כך ובמקום שרצון השם יתברך שיתנהג ברמאות היה מרמה, וגם זה בתמימות דזהו עיקר התמימות להיות נמשך רק אחר רצון השם יתברך כצאן אחר הרועה:

ומדת האמת ליעקב, שהוא שורש מדת האמת שהושלך ארצה בעולם הזה דכולו שקרים (בראשית רבה ח' ה') נתברר בשעה שאמר ליצחק אנכי עשו וגו', דזה נראה כדובר שקרים חס ושלום, דלא יכון נגד עיניו. והוא דייקא אז קיבל הברכות דויתן לך אלקים, שדרשו חז"ל בבראשית רבה (ס"ו ג') יתן לך אלקותו, היינו שיהיה השם יתברך נוכח עיניו להכיר מכל דבר שהוא המנהיג ובעל הכוחות דזהו פירוש אלקותו שיתן בכל דבר שיתן לו.

מה שקורה לנו יש לזה שורש במעשה אבות

הגר"א בביאורו על תיקו"ז (תיקון יא ) מבאר ש'מעשה אבות סימן לבנים' (בראשית רבה מח ז) הכוונה 'מעשה אבות' זה סיפור 'יעקב ולבן', הגעתו של יעקב ללבן ויציאתו משם. וסימן לבנים זה גלות מצרים ויציאת מצרים והמשך ההתמודדות של הבנים לאורך כל הדורות עם גלות וגאולה.

המטרה של יעקב והתמודדותו מול לבן, במלחמת האמת מול השקר, באה ללמד אותנו הבנים, איך אנחנו מתמודדים עם האמת מול השקר.

אם האמת והשקר היו מוגדרים אמת כ'אמת מובהקת' ושקר כ'שקר מובהק', העולם היה נראה אחרת. אנחנו חיים בעולם מעורב טוב ורע, אמת ושקר מעורבים. לפעמים האמת שלנו היא שקרית, ולפעמים השקר שלנו הוא בעצם אמת.

זה ברור שלא שייך שיהיה איזה שהוא דבר שקורה לבנים, בלי שיהיה לזה שורש במעשה אבות. זה עניינם של אבות. אבות הם אבות לכל מה שקורה בתולדותיהם. זה מה שקבעו חז"ל: ב'מעשה אבות סימן לבנים'. מעשיהם הם האבות של מה שקרה לבנים. (הגר"מ שפירא)

ולמה נקרא שמו לבן?

מי זה לבן הארמי? מדוע נקרא שמו לבן? בהגדה של פסח מתחיל בעל ההגדה: 'צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל'. היכן מצינו שלבן ביקש לעקור את הכל?

לבן מסמל לדעת המקובלים את הלובן העליון כמובא בזוהר ובדברי האר"י, וכמו שמבאר האדמו"ר הזקן בעל התניא (תורה אור ויצא כג א) כי לבן הוא בחי' לובן העליון מקור החסדים שכולו רחמים פשוטים דלית שמאלא בהאי עתיקא רק שלמטה נשפל בלבן גשמי.

תקציר המושג 'לובן העליון' מסביר 'בעל הסולם' (תלמוד עשר ספירות ח"ד פ"א סעיף ג'): בטרם שהאור מתלבש בכלים הוא מכונה בשם "לובן העליון", שהוראתו, שאין בו גוון כלל, כי כל הגוונים אינם רק מצד הכלים.

גם המדרש רואה ב'לבן', הלבנת עוונותיהם של ישראל. כמובא (מדרש רבה בראשית ע י) :
ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם? ויאמרו, מחרן אנחנו. ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו. מחרונו של הקב"ה אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור? הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג? ויאמר להם, השלום לו. ויאמרו שלום, באיזו זכות והנה רחל בתו באה עם הצאן הה"ד (ירמיה לא) כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם וגו'. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו'.

מה המשמעות של צבע הלבן?

אם ננסה להגדיר את צבע הלבן. לבן הוא נטול צבע. לבן הוא הרקע הבלתי גבולי המהווה תשתית לכל הצבעים לקבל עליו את צורתן הגבולית. כל צבע מקבל ביטוי ברגע שהוא צר צורה של ציור או אות.

צבע הלבן הוא צבע שבשורשו יש בו את כל הצבעים כולם. אם תקח עיגול ותשים עליו את כל ההיקף של הצבעים, ותסובב את זה סיבוב מהיר מאד עד שאי אפשר לקלוט שום צבע, הצבע הכללי שייראה מכל הצבעים כולם, זה הצבע הלבן. גם אם אין לבן ברקע, או שיש מיעוט קטנטן ברקע. הצבעים כולם הם על גבי לבן. לבן ביסודו הוא הרקע לכל הצבעים כולם. כך שבזמן שאי אפשר לראות את הצבעים, רואים רק את הצד השווה שבהם שהוא הלבן. (הגר"מ שפירא).

הצבע השחור הוא הצבע הכי גבולי. השחור כחומר ללא צורה, הוא צבע מאיים. השחור אינו מאפשר לראות את גבולותיו, עד שהשחור הופך לצורה, בדוגמת ציור או כתיבת אות על רקע לבן. על השחור כתוב: (איוב כח ג)  קץ שם לחושך. לכאורה הרי כל דבר בעולם יגיע קיצו, מדוע הכתוב מציין דווקא את החושך כדבר שיבוא עליו קיצו? התשובה היא מאחר והחושך עצמו בטבעו מחשיך את ראיית גבולות החושך, לכן הכתוב צריך לציין שהחושך עצמו גבולי.

בעל הסולם בספרו 'אור הבהיר' (ערך ל קפה) מסביר קצת לעומק את משמעות הצבע הלבן והשחור וההבדלים ביניהם:
כשהמדובר הוא ביחסים של אור וכלי זה לעומת זה, מוגדר האור בשם לבן והכלים בשם שחור.

עיקר א': שבאור אין בו שום גוון, בדומה לצבע לבן שהוא מושלל מגוונים, וע"כ אין בו שום תפישא ואחיזה כלל, זולת אם מתלבש בכלי, והכלי הוא העושה בו איזו צורה.

עיקר ב': שהאור נערך כמו הלבן שבספר, אע"פ שאין בו שום הדגשה להמעיין, ואין המעיין דבוק רק בהאותיות ותיבות השחורים שנרשמים ע"ג הלבן, שהרי כל החכמה רק בהם נמצא ולא בלבן, עכ"ז עיקר הספר הוא גוון הלבן, הן במה שנותן מקום להאותיות והן שמשתתף ממש בכל אות ואות, כי כל אות ואות השחור אלמלא לא היה עמו הקף לבן מכל צדדיו לא היה האות נתפס בהשגה כלל.

עיקר ג': שבלבן אין בו משום חידוש, וכן באורות שבכל העולמות והכלים אין בעצמותם עצמם שום חידוש כלל, כי אין חידוש נופל אלא על מציאת החושך שהוא נברא יש מאין, כי בהכרח שאין לחושך שום מקום בטרם הבריאה ואינו כלול ח"ו במאציל ית', וא"כ נברא יש המחודש. משא"כ באורות אין בם משום חידוש כלל, כי נמשכו מהמאציל ית' בבחי' יש מיש, להיותם כלולים שם אפי' מטרם הבריאה, ונמצאו שנמשכים יש מיש.

השחור שאינו מוקף בלבן פסול.

מובא בגמרא (מנחות דף כט) וכן נפסק להלכה: אמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גוויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה. כלומר, שאם אות נדבקת לאות אחרת, שתי האותיות פסולות כי הן לא מוקפות גוויל. האותיות צריכות להישאר תמיד על גבי לבן. כאשר האות דבוקה לחברתה לא ניכר ה'על גבי לבן' והכתיבה פסולה. מה שכתוב בדין של מוקף גוויל, זה שמדיני האותיות מוכרח להיות שגם הלבן יצטרף לכתב. הכתב לא יהיה רק השחור, אלא גם הלבן, ללמדך שהשחור לא צמצם את הלבן.(הגר"מ שפירא).

רבי נחמן מבאר (ליקו"מ יח) את ענין החיבור בין השחור של האותיות ללבן של הגווילין. רבי נחמן רואה בחיבור עצמו של תחתיות האות השחורה עם הלבן שהאות יושבת עליו. לנקודת המגע הזו רבי נחמן קורא צבע תכלת שהוא התכלית.

[צבע התכלת בתורה הוא מורכב מצבע כחול כהה וירוק. רבי נחמן רואה את צבע התכלת שהוא הצבע המרכזי מתוך כל קשת הצבעים, כאשר בצד הקיצוני האחד הוא צבע השחור ובצד הקיצוני השני הוא צבע הלבן. והאמצע כולל תמיד את הראש ואת הסוף כידוע.

 בעל 'ספר הברית' (ח"א ד שני המאורות טו) נוקט גם גישה דומה לדעתו של רבי נחמן, וכך הוא כותב: ומבואר עוד שהאמצעי שבין הלובן והשחרות הוא עין התכלת, כי אם תערב צבע הלבן עם השחור ביחד יתהוה התכלת. כנראה שגם הוא נקט שהתכלת בשורשו מורכב מהשחור והלבן יחדיו.]

הצדיק יודע להטעים לנו מאותו עונג נצחי.

רבי נחמן רואה בנקודת החיבור בין שחור ללבן את צבע התכלת שהוא בחינת תכלית הכל. לנקודת החיבור התכליתי הזה רבי נחמן קורא שעשוע עולם הבא, אלו חיי נצח ללא גבולות, מלאי סיפוק ושמחה נצחיים, ורוויים בעונג אין סופי של קרבת אלוקים. שעל זה נאמר: (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלוקים זולתך, יעשה למחכה לו. והתכלית הזו קרובה למחשבה בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. אבל רק הצדיק הוא זה שיכול לתפוס במחשבתו את התכלית, ולטעום מעט מהעונג הנצחי הזה. וכל אדם כפי עוצמת חיבורו עם נשמת הצדיק, כן הצדיק יכול להטעים לו מאותו תענוג תכליתי ונצחי.

ננסה להבין. הצמצום עצמו הוא השחור. ומתוך כל העולמות שבצמצום, עולם המעשה, מקום הבחירה הוא השחור מכולם. סוף מעשה, הוא עומקו של השחור, כלומר: ההסתרה הקיצונית ביותר נמצאת בסוף המעשה.

וכאן ההבדל הגדול, בין לראות בשחור מציאות בפני עצמה, שמאכזבת בסוף. או לראות בשחור מתוך התבוננות פנימית מציאות שאמורה לקחת אותי אל עבר הלבן. ובמפגש של השחור עם הלבן נולד צבע התכלת שמאפשר לי להגיע אל צבע התכלת שהוא התכלית רק בשילוב השחור והלבן יחדיו. כי צבע התכלת הוא החיבור והגשר בין כל קשת הצבעים, שחור בצד הקיצוני האחד ולבן בצד הקיצוני האחר.

רבי נחמן מוסיף: כאן בנקודה זו אנו זקוקים לסיוע של הצדיק, שמותנה ברמת החיבור לצדיק. זה אומר עד כמה הצדיק מוטמע בתודעה שלי להסתכלות אחרת על העולם. הצדיק הוא זה שנתן לנו להבין את תפקיד הרע והשחור בעולם. הצדיק הוא זה שלימד אותנו איך לגלות מעט לבן בים של שחור, שללא הצדיק היינו נאבדים בשחור. כי צבע השחור טבעו שהוא בולע כל קרן אור ואינו מחזיר כלום כידוע. ולכן קשה לראות את הקצוות של השחור כאשר אנו שקועים בתוך השחור. הצדיק הוא זה שמגלה לנו את הסוד ש'קץ שם לחושך', שהרע השחור יש לו גבולות. וברגע שאנו מזהים את הרע ואת השחור בפרופורציות הנכונות, עם מוכנות נפשית להכיל את השחור, מתוך הבנה שיש בכח השחור למנף אותי לטוב. השחור מקבל צורה והופך לאותיות שנחקקות שחור על גבי לבן. המגע של השחור בלבן מוליד את צבע התכלת שהוא התכלית שלשם החיים שלנו מכוונים.

השפת אמת (בהעלותך תרמד) מביא את המדרש (מ"ר במדבר טו ז) א"ר חנינא, אמר הקב"ה עיניים שיש בך, יש בתוכן לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור. רמז יש כאן, שכל ההארות שהצדיקים זוכין רק מכח החושך וההסתר שיש בעולם. זה אומר שרק מתוך השחור ניתן להגיע לאור ללובן העליון.

לגבול יש אפשרות לגעת בבלתי גבול.

כעת נוכל להבין תובנה נוספת. כפי שאמרנו השחור הוא הגבולי, והלבן הוא הבלתי גבולי. אדם שחי בתוך הגבול בתוך השחור בלי לראות את גבולות השחור. בטוח שהשחור הוא כל המציאות ואין בלתו, ומשום כך הוא מנסה לבנות לעצמו מציאות בתוך השחור, שנדמה לו כבלתי גבולי, כי השחור אינו מאפשר לראות אל מחוץ לשחור. במצב כזה אדם חי חיים מלאי אכזבות ללא תקווה, ונופל אל תהום הייאוש. רק כאשר האדם מבין שלא ייתכן לחיות בתוך השחור, הוא מבין שלמרות שהשחור אינו מאפשר לו לראות אל מעבר לשחור, הוא מבין שהשחור לא מסוגל להעניק תשובות לסיבת הסבל והתייסרויות החיים. ומתוך חוסר ההבנה הזו הוא בודק את עצמו מתוך נקודת אמת שפותחת לו צוהר אל עבר הלבן. שם הוא מבין שאת השחור צריך להביא במגע עם הלבן. וכפי שההלכה קובעת שאות אחת שאינה מוקפת גוויל מכל צדדיה פסולה. הכוונה היא שתפקיד השחור לגעת בלבן מכל צדדיו. זה אומר שהגבול יש לו אפשרות לגעת בבלתי גבולי גם אם אמנם אין לנו השגה בבלתי גבולי שהוא אור אין סוף, אבל נגיעה בו היא מחוייבת המציאות. וכאשר אנו נוגעים נכון מכל הצדדים, שהשחור מוקף גוויל מכל הצדדים, נולד צבע התכלת, שאומר שאנו מכוונים נכון אל עבר תכלית הבריאה.

כאשר אנחנו מבינים שלשחור יש תפקיד בעולם ורק דרכו ניתן ליצור צורה על הלבן. אפשר גם להבין שאין מה להתבייש בשחור של עולם הבחירה, אין מה להתבייש בעצם מציאות הרע בעולם. כי רק באמצעות הרע מתברר הטוב. כל זה בתנאי שאנחנו רואים ברע תפקיד של קליפה קודמת לפרי. זה אומר שאם אנחנו מוצאים את עצמינו מוקפים ושקועים בכל כך הרבה רע, צריך לחבר אותו לטוב. כאשר מחברים את הרע לטוב, כלומר: המגמה שלנו היא להשתייך לטובים באמצעות מינוף הרע שאנו שקועים בו. שם בחיבור בין השחור והלבן נוצר התכלת, שהוא התכלית ושעשוע עולם הבא, מקור כל התענוגים הנצחיים.

איך יוצאים מחיים של דמיונות?

איפה כאן הבעיה? כאשר אנו רואים ברע טוב. כשאין לנו כח להכיל את עצם מציאות הרע שעובר עלינו, אנו כביכול רואים ברע טוב, כביכול אין רע בעולם. כלומר: אנו רואים בשחור לבן. זה נקרא לבן הארמי. זו התגלמות ה'לחיות בשקר'. לבן הארמי ראה את החיים בשקר כמשהו אמיתי שכך ראוי לחיות. במקום לחבר את השחור ללבן מתוך הכרת הכרחיות השחור בעולם, לבן הארמי אימץ לעצמו פנים של צדיק כמו שכתוב (בראשית לב א) וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו. בה בשעה שהתנהג עם יעקב לכל אורך הדרך ברמאות כמו שכתוב: (בראשית לא מג) ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי.

רבי נחמן מתרגם את המושג 'לחיות בשקר' (ליקו"מ א) ל'יצר הרע מתלבש במצוות'. רבי נחמן מצטט את דברי רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג א) האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא".[ אותו גל שמטביע את הספינה מתגלה בתחילה כניצוץ של אש לבנה.] ומפרש הרשב"ם: צוציתא דנורא חיוורתא, אש לבנה, ומלאך מזיק הוא.

רבי נחמן רואה במלאך הלבן יצר הרע מסוג אחר. יצר הרע שמשכנע אותך לחיות בשקר וברמאות. זה אומר לחיות את השחור בלבן מדומה ושקרי.

רבי נתן (לקוטי הלכות חו"מ גנבה ג) מרחיב על העניין ואומר: היצר גונב את דעתו של האדם ומתלבש עליו בלבן, בתחושה עילאית ובאיצטלא של קדושה. ומשם הוא מורה לו היתר לראות ברע טוב. עד שהאדם אינו מרגיש בעצמו לאיזה בוץ היצר הפיל אותו. ורק הצדיק שמכיר את נבכי הרמאות של היצר, ויודע להתנהג בערמה וברמאות מולו, בדיוק כמו שיעקב אבינו התנהג ברמאות ובערמה מול עשיו ולבן. הוא זה שיודע לכוון כל אחד איך להינצל מערמומיותו של היצר.

אזהרה נוספת מזהיר רבי נתן מפני ה'לחיות בשקר' (לקוטי הלכות חו"מ פקדון וארבעה שומרים ד):

כי זה כלל גדול שבכל דבר ובכל מדה שבעולם יש בו טוב ורע והבעל דבר אורב על האדם תמיד ללכדו במצודתו חס ושלום, בכל מיני תחבולות ורמאות וערמימיות שבעולם מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. וצריכין לשום לב אל האמת תמיד ולהסתכל היטב בכל דבר מה יצא מזה כדי שלא יהיה נלכד ברשתו חס ושלום.

רבי נתן אומר מאחר ובכל דבר יש טוב ורע, ועיקר תחבולות היצר, הוא להעניק תחושה טובה גם בלחיות את השקר, לכן בכל דבר אדם צריך לעשות חשבון אמיתי עם עצמו, מה ייצא לי מזה? לאן זה לוקח אותי? האם זה מקדם אותי? רק במצב כזה אדם יכול למנף את הרע שהוא שקוע בו כבר, אל עבר הטוב.

מובא במדרש (שיר השירים א לד) שחורה אני ונאוה. שחורה אני במעשי, ונאוה במעשה אבותי. שחורה אני ונאוה. אמרה כנסת ישראל: שחורה אני בפני עצמי, ונאוה בפני קוני.

הכוונה היא גם אם שחורה אני במעשי, אבל למדתי מאבותי לראות את היופי שבשחור, היופי שבהסתר, כי היא מקדמת אותי ללבן ששם נוצר התכלת. ובהמשך המדרש, שחורה אני בפני עצמי, שעצם זה שאני מרגיש בתוך עצמי את השחרות, ואני לא מנסה לרמות את עצמי ולטעון שזה לבן, לכן נאוה אני בפני קוני.

היכן ביקש לבן לעקור את הכל?

המהר"ל (גבורות השם נד) שואל: איך ייתכן שלבן ביקש לעקור את הכל יותר מעשיו, למרות שהסברא אומרת הפוך, שלבן היה צריך להיות אוהבו של יעקב, שהרי היה חתנו. הרי יעקב לא עשה מאומה ללבן שביקש לעוקרו מן העולם.

השנאה התהומית בין יעקב ללבן נובעת מהשנאה התהומית שהשקר שונא לאמת. ומאחר ובמהותם הם שני הפכים. יעקב מצד האמת ולבן מצד השקר. הבין לבן שבלי לעקור את האמת ואת כל האמת, לשקר שלו לא יהיה קיום. כי גם נקודת אמת מנפצת הר של שקר. לכן הוא ביקש לעקור את האמת ולהשאיר את השקר כברירת מחדל של אמת מדומה. ואילולא שהקב"ה הזהיר את לבן לא לגעת ביעקב כמו שכתוב (בראשית לא כד) השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע. היה לבן מאבד את יעקב חלילה. ומה שכתוב: ארמי אובד אבי מביא המהר"ל את הספרי (פרשת כי תבוא): ארמי אובד אבי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ומעלה עליו כאלו אבדו. מאחר שלבן הביע התנגדות כזו חזקה ליעקב מידת האמת, מעלה עליו הכתוב כאילו אבדו.

מלחמת האמת והשקר היא מלחמת הלבן שהוא לובן העליון ללבן הארמי, שמנסה להפוך את השחור ללבן. וזו מלחמה תמידית עד בוא הגאולה. העצה היחידה שיכולה להציל אותנו מחיים מדומים, חיים מרומים. לנפץ את השקר מתוך נקודת האמת הטמונה בתוכנו גם במצב של שקר. הנקודה הזו לא נאבדת לעולם גם במרתפי החושך העמוקים, למרות שלבן הארמי ניסה לאבד גם את נקודת האמת הקטנה שלנו, והאמת ניצחה.

רבונו של עולם!

גלוי וידוע לפניך כמה קשה לנו עם העולם השקרי הזה. רק אתה יודע מי אנחנו באמת. עליך אי אפשר לעבוד בעיניים. אתה יודע כמה אנחנו עסוקים כל היום מה יגידו עלינו, ומה יספרו עלינו. אתה יודע כמה  קשה לנו להיות פשוטים ואמיתיים. האמת היא שקשה לנו להביט בתוך עצמינו בעיניים אמיתיות. כי המצב שלנו כואב ומייסר. כי מה הספקנו בעצם בעולם הזה חוץ מלחיות בדמיונות. או שחיפשנו כבוד, או שחיפשנו יספרו עלינו שאנחנו בורחים מהכבוד.

רבונו של עולם!

ותהי האמת נעדרת. עולם שלם רץ ומסתובב סביב עצמו ומתכחש לאמת הפשוטה שהעולם הזה הוא כלום. עם אילו השגים נשאר העולם הגדול הזה שרץ סביב עצמו? עם אפס ביד. וגם כשאנחנו עוצרים לשניה ומדברים איתך, אנחנו עדיין לא אמיתיים איתך עד הסוף. למה? למה?? אנחנו כל כך אוהבים להראות לכולם דמות אחרת ממי שאנחנו באמת. את מי אנחנו מנסים להרשים? אין לנו כבר כוחות לסאגה הזאת. עד מתי?  למה אנו שוכחים שאותך ניתן להרשים בלהיות מודה על האמת.

רבונו של עולם!

לפני בריאת העולם טענה בפניך האמת שלא תברא אותנו מפני שכולנו שקרים. השלכת את האמת ארצה והצמחת אותה שוב מהארץ, כי רצית לגלות לנו, שאתה יודע שכולנו שקרים ועם כל זה בראת אותנו כי ידעת שבנקודת אמת קטנה נוכל להראות את פרצופו האמיתי של השקר.

רבונו של עולם!

אתה אמרת דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ואיך אנחנו יכולים להרים ראש אליך כשכל היום אנו עסוקים בלהראות שאנחנו יותר טובים מאחרים. מה ייצא לנו מזה? כמה שווה כבר תהילת עולם כאן בעולם הזה. תעזור לנו להיות כנים ושקופים אליך. תן לנו להרגיש קרובים אליך בלי לעשות עליך פוזה.

 

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
במסגרת השיפוצים הוחלפו חלונות חדשים מעל הציון
חדשות אומן
במסגרת עבודות השיפוץ הנרחב המתקיימות בימים אלו בציון רבינו הק' באומן, פירקו אמש...
שיר שנולד בעקבות המסע לאומן
חדשות אומן
צביקה רוזנטל אברך מוסיקאי ליטאי ממודיעין עילית שהוזמן למסע גיבוש באומן עם נתיבים ...
גרמניה תגדר בית העלמין בקרימנצ'וג
חדשות ברסלב
בעקבות חילול קברה של בת רבינו הק' בפעם הרביעית, ר' ישראל מאיר גבאי בראיון ל'אומן שלום':
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
אתרי ברסלב
  • אגודת אהלי צדיקים אהלי צדיקים
  • אתר צילומים אתר צילומים
  • שער ברסלב שער ברסלב
  • כולל חצות כולל חצות
  • מוסדות ברסלב מוסדות ברסלב

קישורים לאתרי ברסלב

ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת אתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר