איך יוצאים מהמבול? • דור המבול טמן בתוכו גם את פוטנציאל דור הגאולה, אם היו זוכים לשמוע את רמזי הבורא אליהם. אם נדע להשכיל להרים את העיניים ולהוציא דיבור אחד מתוך האמת האמיתית שלנו בלי לעגל פינות. גם אם זה גובה מאתנו מחיר של השפלה, הדיבור הזה מסוגל להאיר לנו ולגלות לנו את פתחי המילוט מחושך עמוק לאור גדול - מאמר על הפרשה

איך יוצאים מהמבול? צילום: The Iluminated Torah /'ארט חזין'
מאת: מערכת 'אומן שלום' | פורסם: ג' חשון תשע"ז שתף
גודל כתב:

דור המבול טמן בתוכו גם את פוטנציאל דור הגאולה, אם היו זוכים לשמוע את רמזי הבורא אליהם. אנו, בני דורו של משיח משולבים מבני דור המבול ומבני דור המדבר – דור מקבלי התורה, השוכנים כאחד בתוך לבנו פנימה, ומשם שורש הקונפליקטים הקיצוניים העוברים על נפשנו בהתמודדות בין רע גמור לטוב נצחי | מאמר מקיף על הקשר האקטואלי בין תיבת נוח לתיבת התפילה העומדת כגשר בין מבול הגלות הקשה מכולם לבין גאולת הנפש | אם נדע להשכיל להרים את העיניים ולהוציא דיבור אחד מתוך האמת האמיתית שלנו בלי לעגל פינות. גם אם זה גובה מאתנו מחיר של השפלה, הדיבור הזה מסוגל להאיר לנו ולגלות לנו את פתחי המילוט מחושך עמוק לאור גדול.

במאמר שלפניכם (מאמר קצת ארוך, אך שווה) ננסה לענות על מספר שאלות על דור המבול, ואיך כל זה נוגע אלינו היום?

איך הגיעו דור המבול למצב שהרבו כל כך בחטאים חריגים כל כך? מדוע נענשו במי המבול דווקא? מדוע המבול לא השאיר אפילו פיסת יבשה קטנה בכל העולם? מה המשמעות העמוקה של מידות התיבה? והאם אכן תיבה כזו קטנה יחסית הכילה את כל בעלי החיים מכל העולם? ומדוע התורה קוראת לתיבה, תיבת נח? מדוע לא ספינת נח? והאם ייתכן שאנו שקועים עד צווארינו בתוך מבול של מים ושל אש יחד, ורק הדמיון מתעתע בנו שהכל בסדר?

כשהעולם סותר את עצם קיומו

על דור המבול כתוב (בראשית ו יא) "ותשחת הארץ לפני האלוקים, ותמלא הארץ חמס". המושג חמס מדבר על גזל, כפרש"י "שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". בעומק הענין, גזל כולל כל הנאה ותענוג שלא אמור להיות שלי, שלקחתי אותו ללא רשות מתוך חוצפה. זה מה שנקרא עונג גזול. כל הנאה שאני שואב מכח חסרונו או חורבנו של השני, הוא כלול בגזל. וכל הנאה שבאה כתוצאה משינוי הסדר הקיים לאי סדר, גם נכלל בגזל.

דור המבול חמסו וגזלו את סדר החיים עצמם, את כל מה שבונה חיים, הם השחיתו וניסו לקרוא לזה חיים. כלומר כל ההתנהלות שלהם היום יומית היתה התנהלות גזולה. הם גזלו את הסדר שנקבע על ידי מלכותו ית'. כל הנהגה שלהם היתה הפוכה ממה שראוי להתנהג. הם סגדו לאי סדר. אפילו את התשוקה לבורא עולם הם גזלו, והשתוקקו לכל מה שחריג לכל מה ששונה. (כמובא ב'שם משמואל', תרע"ג) וכאשר עולם שלם קובע ומכריז על אי סדר שהוא סדר העולם, העולם הופך להיות עולם שסותר את עצם קיומו. ואם הוא סותר את עצם קיומו, הקיום עצמו חייב להימחק.

דור המבול לקח את צלם האלוקים שאתו אנו אמורים לייצר את התבנית התכליתית, אשר לשמה נברא העולם, לבנות את המלכות, לייצר בעולם צורות ראויות שעל פיהם אנו מביאים את העולם לידי שלימות. ברגע שבני דור המבול עסקו בשיטתיות להשחית כל מה שניתן להם על מנת לבנות, הם סתרו את עצם קיומם בעולם. מרגע זה העונש הוא אך ורק במים.

מה המשמעות של מים?

מים הוא החומר היחיד שאין לו צורה, ורק בשל כך המים הוא האמצעי היחיד שאתו ניתן לגבל כל חומר ולעצב אתו כל צורה שהיא. מצד שני מים הוא החומר היחיד שממיס מפרק ומפורר כל מוצק וחומר גבישי בעל צורה. כל משפחת המתכות מאבדות ומוחקות את צורתן ברגע שהפכו לנוזל.

זה אומר, שלמים יש כח של הפיכת צורה לאיבוד הצורה באמצעות מיחוי. כל צורה שמאבדת צורה הופכת לדבר מחוי, מלשון מחיקה.

המבול משמעותו שהעולם חזר להיות כמו ביום השני של בריאת העולם, שעדיין לא נראתה היבשה. איבוד המושג יבשה, בא להגדיר את איבוד האפשרות ליצור צורה. במים אין בכח ייצור אנושי ליצור צורה. כמובא במדרש רבה (בראשית ז) "בנוהג שבעולם בשר ודם צר צורה ביבשה אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה במים שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה".

זה מה שקרה במבול: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה" (בראשית ז כג) "עונש של איבוד הצורה לדור שלם שעסק בהשחתת הצורה" (הגר"מ שפירא).

לב של מים

המים הם גם יסוד התאווה, המים תמיד גועשים, המים תמיד מתאווים לכבוש את העולם ואילולא ה'גבול שמת בל יעבורון', הם היו עוברים וכובשים את העולם.

הסיבה שעולם התאוות והתענוגים האסורים הוא מיסוד המים, מאחר והמים ביסודם אין להם גבול, המים בטבע ברייתם הם ניגרים. מה שעוצר את המים זה גבול מיסוד אחר. כמו, למשל: כלי שמחזיק מים. אילולא הכלי - המים היו נשפכים ונפרדים. כל מה שמחזיק את המים הם אלו הגבולות של הכלי. גם עולם התאוות והתענוגים, ששורשם ממקום גבוה. התאווה מבקשת לכבוש ולהתענג ללא גבולות. (כמובא בספרים ובליקוטי הלכות (טוען ונטען ג) "שכל התאוות ותענוגי עולם הזה הם אור ששורשו ברוחניות שהוא אור צח ומצוחצח תענוג אמיתי בלתי גבולי. וכאן בעולם הזה נקודת הבחירה הוא השימוש באור הזה קודם זמנו. כי עיקר החטא הוא מחמת שלוקח הדבר בלא עתו. ובאמת עיקר העת להשיג טעם הטוב האמתי הוא רק לעתיד לבוא. ואשרי מי שממתין ומתאפק על תאותו כל ימי עולם הזה וסותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי וממתין לטוב הנצחי"). כל מה שמגביל את האדם ללכת אחר תאוותיו ללא גבול, אלו גבולות הבשר ודם של האדם עצמו.

הדור שלנו הוא דור העקבתא. ומובא בזוהר הקדוש, ור' צדוק מרחיב בנושא, שהדור הזה שורשו משתי קצוות. מצד אחד שורשנו גם מבני דור המבול שהתאפיינו בתשוקה לרע, ומאידך אנו מושרשים בבני דור המדבר, דור דעה, שהתאפיינו בתשוקה לטוב. "ואז יהיה התיקון הגמור שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב" (צדקת הצדיק צה).

כלומר יש בנו מצד אחד את היכולת להתמסר לגמרי לצד הרע, ומצד שני יש בנו גם את הרצון להתמסר לגמרי לצד הטוב שנקרא חסד נעורים. זה פרדוקס שחי ופועם בנו מבוקר עד ערב. יום אחד אנו נמשכים לטוב ויום אחד לרע, בסוג של ריטואל שלא רואים לו סוף.

בכל אחד מאתנו יש מצד אחד רצונות טובים ורצון אמיתי לקרבת אלוקים. מצד שני יש לנו צדדים פחות חיוביים, יצרים אפלים, רצונות ומאוויים שאנחנו מתביישים בעצם קיומם.

ומאחר שאין לנו הבנה אמיתית איזו תועלת יש ברצונות הטובים שלנו, אם בסופו של דבר אנו נמשכים שוב ושוב לעולם של חומר. זה מביא אותנו לתסכול עצום.

"מתחזקים בפוטנציה"

לרוב, אין לנו כבר כח לשמוע כל פעם מחדש את אותם דברי התחזקות קונבנציונליים, שאסור להתייאש ובורא עולם אוהב אותנו וכדומה. ומאחר ואנחנו כבר בפעם האלף של הכשלון והבזיון גם יחד, הרי דברי ההתחזקות האלה הם חסרי משמעות (לפחות לגבינו), אם לא נחתור לגלות את עומקן ושורשן בהררי קודש ובשורש אמיתת הבריאה. ועד אז, אנו נמצאים על תקן של "מתחזקים בפוטנציה", למרות שלצערנו, אנחנו לא באמת ובתמים מאמינים שיש איזו אפשרות בעולם שנצא אי פעם מכל סבך הפיתויים עד שנזקין.

התסכול שאופף אותנו כל הזמן נובע מכך שאם כבר התחלנו להיות טובים יותר, וטועמים קצת חיים שיש בהם מנוחת הנפש, פתאום ללא התראה מוקדמת אנחנו שוב מוצאים את עצמינו בתחתית בלי שנוכל להסביר איך למרות רצוננו הטוב, התהפך עלינו הגלגל.

והלב שואג מחדריו העמוקים ביותר: עד מתי? אנו שוב מבכים את עצמינו, אנו שוב מאשימים את עצמינו על היותנו בעלי תאוות. אנחנו מפתחים תיאוריות שכנראה נועדנו ליפול בגלל היותנו אנשים שפלים יותר משאר חברינו. לכן גם קשה לשתף ולחלוק את הכאב האישי עם החברים, כי מה הם מבינים בנפילות דרסטיות? החיים שלהם נדמים לנו כגן עדן.

בעוד האמת עד לעצמו, שהחברים שלנו עוברים את אותה רכבת הרים, אלא שגם הם לא מאמינים שכל מה שעובר עליהם עובר גם עלינו ולכן במפגשים החברתיים כולם מפזרים חיוכים מאולצים, כביכול החיים דבש. בה בשעה שמרירות החטאים גומרת אותנו.

אין פתרון קסם. לא באנו לעולם בשביל להתמודד עם בעיות באמצעות 'מקל קסמים'. אבל אם רק היינו מבינים נכון יותר את השיטה, מדוע נולדנו אל תוך מערכת יצרים הפוכים זה מזה השוכנים יחד בתוך לבנו ומוחנו בשיטה מורכבת כל כך, מה זה טוב ומה זה רע? מה התפקיד של הרע?

אם רק היינו מתבוננים יותר היה לנו כח להכיל את החיים בתוך הפרדוקס המטורף הזה. היינו מבינים יותר לאיזה תכלית המטוטלת של החיים לוקחת אותנו.

אבל למה אנחנו?

ולאלה שעדיין לא שקטים ושואלים: אבל למה אנחנו? למה אצל חברי הטוב החיים עובדים לפי הספר. אדם מסודר, קם כל בוקר לתפילה. יש לו סדר יום. הוא כבר סיים את הש"ס מספר פעמים. הוא די מצליח להגן על עצמו מפני המבול של דורנו. הוא מושא לקנאה אצלי. ורק אני... ורק אצלי... למה? מדוע?

התשובה היא פשוטה.

הרי אף אחד לא מעלה בדעתו שהוא יכול לקבוע לרבש"ע באיזו צורה הוא רוצה להעניק לו נחת. אדם לא יכול לקבוע שהוא היה מעוניין שיהיה לו כסף כמה שהוא צריך, ושיהיה לו בית כנסת כלבבו צמוד לבית. ושיהיה לו את כל הנוחיות על מנת ללמוד ולהתפלל כל היום. 'תודה רבה' אומר לו בורא עולם. כאלה יש לי מספיק בשמים. אני הבאתי אותך לעולם כדי לראות אותך מתמודד.

ההבדל ביני ובינך אומר לו בורא עולם. שאני עושה את זה מתוך אהבה גדולה אליך ומתוך היכרות עם נשמתך הגבוהה שאני נפחתי בה את עצמי. ושלחתי אותך והורדתי אותך דווקא לעולם השפל הזה, ושם אתה לא מזהה תמיד את אהבתי אליך. ובתוך העולם השפל הזה הורדתי אותך לעומק השפלות שאין שפלות אחריה במטרה לגלות אותי משם, לגלות שגם השפלות עצמה מקבלת חיים ממני - ממציא השפלות. וכל הנחת והכבוד שלי הוא, שאולי מפעם לפעם תפתיע אותי במקום השפל שלך, ותחזיר לי אהבה מתוך ההתמודדות עצמה. דווקא מתוך המקום שלא חלמת שמשם אני שואב את הנחת ממך. כן כן, מתוך המקום שאתה מתבייש בו, משם, דווקא משם, אני רוצה שתגלה אותי.

ועל זה כבר מובא בכתבי הרמ"ד וואלי זי"ע שיש נשמות עליונות מאד, שיש להם תפקיד לרדת לעומק הקליפה ולברר מתוכה ולגלות משם עוד איזה כבוד אלוקי העולה מתוך ניפוץ השקר של הקליפה, ולחזור אחר כך לשרשם הקדוש. יכולת כזו אין לכל נשמה. רק הנשמות הגבוהות מאד שיש בהם כח לזעוק איזה "אוי..." מחריד, שמסוגל להחריד את כל ה'מִתַּחְתָּיו' של השאול תחתית. המקום של שקט המוות, שקט המיואשים. הם ורק הם מסוגלים לנפץ את השקר הגדול הזה בתוך התחתית של השקר אין הרבה נשמות שהיו מסוגלים להראות שם סימני חיים.

"והמשל בזה, למלך שיש לו עסק גדול לעשות בארצות אויביו, ואינו מוסרו כי אם לעבד נאמן, ולכן ישלחהו ויצוהו שיתחפש במלבוש נכרי כדי שלא יכירוהו, ויוכל להשלים את חפץ שולחו..." ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי זי"ע).

מקור האהבה העליונה

נקדים במה שמבואר בשם הבעש"ט, כלל ויסוד עצום בסדר והבנת הקורה אותנו:

"ובוודאי כל מה שמתאוה האדם לאיזה תענוג, ונתעורר בטבעו מדת האהבה לאותו התענוג שהוא אהבה נפולה ממקור האהבה העליונה, ידע נאמנה שזה הוא סיוע העליון מן הבורא ברוך הוא, בכדי שיקל לו לאחוז אז באהבתו יתברך" (בעש"ט עה"ת, תרומה).

ובהערות 'מקור מים חיים' (שם) מביא גם בשם הבעש"ט:

"כי מי שאין לו כח תאווני ואהבה, הוא פחות מן החמור, כי אי אפשר להתחיל שום עבודת יוצר בראשית, אם לא בכח התאווני, יצר הרע..."

ההבנה שיש כוח חיובי בלתי ניתן לשער בכוח התאווה בשרשה, מעניק לנו בטחון עצמי במי שאנחנו. אם יש בנו בערה ואש זרה, זה אומר שבורא עולם מבקש מאתנו משוב של אהבה. היצריות הופכת להיות המנוע לרצונות ותשוקות חדשות למקור כל התענוגים, הלא הוא בורא עולם בכבודו ובעצמו.

צריך להבין שלכשלון יש מטרה. המטרה היא להאיר באור אחר יפה יותר את ההצלחה. כיתרון האור מן החושך כן יתרון ההצלחה מן הכשלון. רק חוסר ההבנה במטרת הכשלון גורמת לנו לאכזבה מהולה במרירות גדולה, ולייאוש טוטאלי.

אך אם דור המבול היה מקשיב לנח הצדיק, במהלך מאה ועשרים השנים שבנה את התיבה והוכיח אותם לשוב אל ה'. הרי היו הם בעצמם 'מקבלי התורה', אבל הם לא זכו להפוך את הכשלון העמוק ביותר עלי אדמות לרגע הכי נשגב של כל הדורות 'מתן תורה'.

"בעת כשלון האדם, ידע שבאותו עת הוא הכנה לאותו דבר לטוב, ואם יזכה באותה שעה יוכל לעלות למדריגה גדולה מאד.

"כפי גודל החטא שהיצר מסיתו כך הוא גודל הטובה שיוכל לקלוט אז אם יהפוך תשוקה זו וחמדה זו לטוב, ומאותו ענין ממש הוא הטובה היפך הרעה. וכמו שמובא בזוהר (פנחס רט"ז סוף ע"א) כי בעת המבול היו ראוים לקבל התורה, והיה אז משה כמו שדרשו חז"ל (חולין קל"ט ע"ב) על בשגם עיין שם. ומים היינו תורה והם הפכוהו למים הזידונים, והתורה היא תכלית קיום העולם ושבשבילו נברא ואלמלא וכו' והם גרמו אבדונו ואותו עת היה מוכן, אילו זכו ממש להיפך שהוא ירידת מימי התורה לקיום העולם. (צדקת הצדיק עו)

דיבור אחד של אמת

רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן (תורה קיב) מלמד אותנו את אחת התורות היסודיות איך זוכים לצאת מכל המבול והחושך הסובב אותנו.

רבי נחמן מעניק סיכוי מובטח גם לאלו שמתגוררים שנים במרחבי הג'ונגל של הרע, גם לאלו שנשטפו במי המבול המודרני ומספרים ש'החיים סבבה'. תנאי אחד מעמיד רבי נחמן: חיבור לאמת, אפילו מתוך הרצון להיות מחוברים לאמת, אבל רצון אמיתי להיות מחוברים באמת אמיתית לאמת.

רבי נחמן מקדיש את מאמרו על אדם שנכנע ונפל במלכודות התאוות הרעות עד שנעשו אצלו מורגלות ושגרתיות. התאוות מסובבות אותו מכל עבר עד שהוא מרגיש במקום שלו את סביבתו הטבעית. ומפעם לפעם כאשר האדם מרגיש שקצה רוחו ומואס בעצמו עד שאינו מסוגל לחיות יותר את החיים הללו, ומנסה להתרומם ולהיזכר סוף סוף ש'ככה זה לא יכול להימשך', ומשם, מהמקום הנמוך הזה הוא מנסה להוציא מפיו כמה דיבורים אל השי"ת, ללא הצלחה. הוא מרגיש שיש סביבו כוחות שסובבים אותו ואינם מאפשרים לו להרים את עיניו לבורא עולם.

הוא שם לב שאותם כוחות שדוחפים אותו במרץ רב אל עבר התאוות שלו, הם אלה שעכשיו מונעים ממנו לצאת מהסבך אליו הוא נקלע. ומאחר והוא מרגיש שאין לו יכולת להוציא דיבור אחד באמת, כי התאוות עדיין מסובבים אותו וגם אם יש לו עכשיו איזו התעוררות קטנה לשוב אל ה', הוא מרגיש שזה לא אמיתי. וכל דיבור שיוצא לו הוא מכורח המצפון שמעיק עליו.

רבי נחמן מדגיש, שדיבור אחד שיוצא באמת מעומק הלב, הדיבור הזה הופך להיות כח אדיר של אור המסוגל לבקוע את כל המחיצות והמסכים המבדילים בין האדם לאבינו שבשמים. (הדיבור הזה מעלה אתו גם את כל הדיבורים שלא היו דיבורים אמיתיים לגמרי ומשום כך לא הצליחו לעלות למעלה). לדיבור הזה יש כח למרות מצבו השפל, מאחר והדיבור שלו היה דיבור אמת, והקב"ה "חותמו אמת", וברגע שהוציא מפיו דיבור אמת התלבש בו ובדיבורו אור השי"ת בעצמו, ומול אור השי"ת אין כוח לשום מחיצה לעמוד ולחצוץ מלעלות למעלה ולפעול את פעולתה.

רבי נחמן ממשיך במתק לשונו: תחושת הסגר שהכל סוגר עליך ואינך מסוגל לצאת מהסבך של עצמך, היא לא אמיתית. על פי האמת יש המון פתחי מילוט גם במקום שאתה נמצא. אלא שהכוחות הסובבים אותך מחשיכים לך את המקום עד שאינך מסוגל להבחין בפתחים הללו. וברגע שהוצאת מתוך תוכך דיבור אחד של אמת מלא אור, האור מגלה את המון פתחי המילוט בשביל לצאת מהחושך והגלות שאתה נמצא שם.

כאן רבי נחמן מתנה בתנאי קודם למעשה:

"אך צריך שיהיה האמת אמת גמור ברור וצלול בלי שום דופי. והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה' כראוי. ויש בזה כמה מדרגות.

"ומי שזוכה לבחינות אמת האמתי אזי ה' אור לו ואזי הוא מאיר בעצמו, כי נתלבש בו אור ה'. אך מי שעדין לא הגיע למדרגה עליונה של אמת ועל כל זה הוא במדרגה של אמת אף כי אינו מאיר בעצמו, מאחר שלא הגיע לאמת הנכון על כל זה האמת הועיל שיוכל אחר להאיר בו וגם בזה מדרגות וענינים, יבינם המשכיל בעצמו" (ליקוטי מוהר"ן, קיב).

אמת – בלי לעגל פינות

רבי נחמן מסביר שיש כמה מדרגות במושג אמת. יש אמת בדרגה עליונה מאד, שהיא אמת אמיתית ומוחלטת שזה רק הצדיק יכול להשיג. ויש אמת שנובעת מלב שבור מלב כואב. לאמת הזו גם אם היא גבוהה מאד עדיין זקוקה לאור נוסף שיאיר לה את הפתחים לצאת מהחושך הסובב אותה.

רבי נחמן מפרש את הפסוק: (בראשית ו טז) צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה. ומסביר רש"י את המשמעות של המילה 'צהר'. יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טוב.

רבי נחמן מתייחס למילה 'תבה' במשמעות של מילה, כמו תיבות התפלה. צהר תעשה לתיבת התפילה שלך כלומר תאיר את דיבורי התפילה שלך. ישנה אפשרות להאיר את הדיבור באמצעות אבן טוב, שמאיר מעצמו גם בחושך, וישנה אפשרות להאיר את הדיבור באמצעות חלון שמקבל אור מבחוץ רק כאשר יש אור בחוץ.

אדם, שהדיבור שלו בדרגת אמת שמסוגלת לקבל אור מבחוץ, אבל עדיין אינה בדרגת אמת עליונה כמו אבן טובה שיכולה להאיר מתוך עצמה ופנימיותה - אדם כזה צריך להתחבר בתפילותיו ובדיבוריו לצדיק שיודע להאיר לו בכל מצב, ושוב בתנאי שהאדם יוציא את הדיבור מתוך אמת אמיתית בלי לעגל פינות. גם אם דיבור האמת גובה ממנו מחיר של השפלה. שפתאום הוא רואה את האמת בהתגלמותה והיא מכאיבה לו. דווקא משום כך יש יכולת לדיבור האמת הזה להאיר לו באמצעות הצדיק את מיקומם של פתחי המילוט החוצה.

תיבת התפילה

לכאורה מה הקשר בין תיבת נח לתיבת התפילה?

ידוע מהרמ"ע מפאנו שמידות התיבה יחד, יוצרות את המילה ל'ש'ן'. (מענה 'לשון' - היינו תפילה) שלש מאות אמה אורך התיבה 'ש', וחמשים אמה רחבה 'נ'. ושלשים אמה קומתה 'ל'.

ומובא בספרים, כמו שהארון בקודש הקדשים אינו מן המדה. כלומר הארון לא תפס מקום בעולם, כמו כן תיבת נח לא תפסה מקום בעולם ומידותיה היו למעלה מן המקום, ולכן לא היתה מוגבלת מלהכיל את כל בעלי החיים בעולם.

זה אומר שכאשר אתה מרגיש בודד בתוך מבול עצום של תאוות, אתה חייב לברוח אל תיבת התפילה, ומשם לפתוח צהר קטן לבורא עולם בהתקשרות לצדיק, ולהמתין שהצדיק יאיר בך את אותיות התפילה. שיאיר בך את האותיות הקדושות בדיבורים שלך מול בורא עולם, בכל פעם שאתה פותח את הפה ומדבר אליו. ואם תבחר לדבר ולשוחח איתו דווקא מתוך המקום הלא סימפטי כל כך 'המבול'. פתאום תגלה את פתחי המילוט מכל מה שסוגר אותך ולא נותן לך לחיות.

ועל כן תיבת נח אינה מן המדה ולא תופסת מקום. להורות, שגם אם אתה מרגיש שאין בך מקום ראוי לתפילה, ומרוב שטף המבול, אינך מסוגל להאמין שיש מי ששומע ומקשיב לתפילה שלך. תדע לך שגם בשעה שכל העולם מבול, וכל העולם איבד את המקום שלו ואת עצם קיומו. דווקא משם ראויה התפילה. דווקא משם בורא עולם משקיט את המבול האישי שלך בזכות הדיבורים שלא התעקשת להעניק להם מקום, אלא נתת להם לצאת מעומק לבך גם מבלי לקבוע מקום לתפילתך.

כי נכון שהתפילה צריכה מקום כמו שמובא בגמ' (ברכות ו) "הקובע מקום לתפילתו...". אבל התפילה אינה זקוקה למקום. כשם שהארון עמד בקודש הקדשים והיה לו מקום, אבל המקום לא תפס מקום, המקום לא היה זקוק למקום ולכן הארון אינו מן המדה. כך היא התפילה. אדם אמנם צריך להתפלל מתוך קביעת מקום, אך המקום אינו נמדד במיקומו הפיזי אלא במיקומו הרוחני בנפש. לכן גם באמצע המבול, גם שם בשום מקום, אם רק ידבר דיבור אחד של אמת, הדיבור מקבל מקום גם בתוך המבול, גם במצב שאינו מאפשר את המושג מקום.

ידוע מה שכתב הזוהר הקדוש על נח שלא התפלל על דורו, "וכאשר יצא מן התיבה וראה את כל העולם חרב, החל לבכות עליו ואמר: רבש"ע! נקראת רחום היה לך לרחם על ברואיך. השיבו הקב"ה, רועה שוטה, עכשיו אתה אומר את זה? ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, עשה לך תבת עצי גופר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו' לשחת כל בשר וגו' ויאמר ה' לנח וגו'. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. כל כך נתעכבתי עמך, ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנס בלבך צער העולם, ועשית תיבה ונצלת. ועתה שנאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים?..." (זוהר, נח).

כל עצמה של תיבת נח, משמעותה תפילה.

הקב"ה רמז לנח במידות התיבה שיוצרות את המילה 'לשן'. תפתח את פיך ותתפלל על הדור אולי אוכל להציל את כל דור המבול בזכות תפילתך. בורא עולם רמז לו בזה כוחה של התפילה, שאפילו בשעת המבול התפילה הופכת להיות תיבה. תיבה ששומרת בתוכה את מי שבתוכה. צהר תעשה לתיבה. אותך ראיתי צדיק ואם אתה תפתח את פיך והדיבור שלך יאיר כמו אבן טוב, הרי שתוכל להאיר לכל בני המבול שהיו נשמות גבוהות שראויות לקבל את התורה. הלמה לא השכלת להבין את כל הרמזים שרמזתי לך עד שיצאת מן התיבה וראית את כל העולם חרב ובכית.

זכינו, ובדור המבול שלנו נשלח אלינו רבי נחמן שאמר "מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם", ובזה רמז לנו שהוא האבן טוב, שיכול להאיר בנו אם נזכה לדבר דיבור אחד של אמת. הוא זה שהבטיח לגלות לנו את מיקומם של פתחי המילוט מהרי החושך שכוחות הסט"א סובבים אותנו.

רבונו של עולם!

מתוך הרי אררט, הרי החושך, מהמקום שאיבד כבר מזמן צורה של מקום, משם אני מנסה לדבר אליך דיבור אחד של אמת. מצד אחד, מי אומר שמהמקום החשוך הזה שאני נמצא אני מסוגל להבחין מה זה אמת? אולי אני חי בדמיונות? מצד שני לימדת אותנו שעצם זה שאני רק פותח את הפה ואומר: רבונו של עולם! מהמקום השפל שאני נמצא בו. זה לבד נקודת אמת, מאחר ואני מנפץ את השקר שאני חי בו, בזה שאני צועק אליך: רבונו של עולם.

לפניך גלויים כל מחשבותיי, לפניך ידועים כל רצונותיי. ואתה יודע כמה רחוק הוא המרחק בין הצורה בפועל שאני מדבר אליך, לבין הרצון לדבר אליך מתוך אמת אמיתית, אמת פשוטה ללא התחכמויות. כאב הרצונות שאינם מקבלים ביטוי אמיתי בפועל כפי שהרצון שלי רצה שייצאו לפועל, כואב ומייסר אותי עד מאד. הכאב הזה אם לא היה מבטא את נקודת האמת שפועמת בי, הוא לא היה מכאיב לי כל כך. ואם הכאב הזה פועם בי יום יום שעה שעה, זה אומר שיש בינינו נקודת חיבור למרות המרחק הגדול שאני מרגיש כלפיך. ומאחר שחותמך אמת, ויש לך כבוד ותענוג מאמת שצומחת מתוך השקר כמו שכתבת: אמת מארץ תצמח. אבקש ממך, אנא! תתייחס לדיבורים שאני מדבר אליך כדיבורים של אמת, וככאלו שהדיבורים יאירו בי אור שיש בו לגלות את פתחי המילוט של המבול האישי שלי.

רבש"ע! נשבעת בתורתך שלא תביא יותר מבול על הארץ, ולא רק על מבול של מים נשבעת, אלא גם על מבול של אש כמו שכתוב: ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, שיותר לא תביא עלינו שום מבול שמסוגל לשחת את הארץ.

מדוע אם כן השבועה שלך אינה כוללת גם מבול של תאוות? האם אין זה כלול במבול של אש? עם שלם, בניך אהוביך, נתון שעה שעה לשטף מבול של אש, מבול שמשחית אותנו ושורף אותנו מבפנים, מבול שמוחק את כל המציאות שלנו. ולא מצאה לה יונתך אהובתך מנוח לכף רגלה, כי המבול שוטף אותנו ולא נותן לנו מקום להניח שם את כף רגלינו, מבול שמטלטל ובולל אותנו ממקום למקום ללא מקום.

ובתוך כל המבול הזה שטה לה תיבת נח קטנה, תיבת הצדיק שאמר: "העניין שלי הוא תפילה". ומאסף אותנו אל תוך תיבת התפילה, בזה הוא פותח לנו צהר קטן של אור על מנת שנמצא את הפתחים ולברוח מן המבול המטורף הזה שרק מתעצם מיום ליום.

הבטחת בתורתך: "תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה" (תהילים כא) שגם אם נהיה שקועים בתוך מבול של תאוות שאפשרת לנו ליפול בהם מכח הבחירה, נזכור היטב שאת השפתיים שלנו לא סגרת, ולא מנעת מאיתנו שנצעק ונזעק אליך מתוך אמת כואבת. אז הנה באנו לפניך בדיבור של אמת מתוך הכרה שגם בתוך המבול הזה שמוחק הכל, השארת לנו לפליטה את תיבת התפילה שאם נאחז בה באמת נינצל באמת.

את כל זה אני כותב אליך מתוך המבול , מתוך המקום הזה שגם לאחר שאסיים לדבר אליך שום דבר לא מבטיח לי שלא אֶשָאֵב שנית לפיתויי המבול. לכן אבקש ממך, הראני אות לטובה שאמת דיברתי, והאר לי את הדרך לצאת סוף סוף מכל החושך הזה שסובב אותי. אם נדבר אמת, השבועה שנשבעת שלא תביא יותר מבול לא של מים ולא של אש אמור לכלול גם את מבול אש התאוות. אתה אמת ושמך אמת.

אנא! קיים את שבועתך.

דווח הדפס שתף
הוסף תגובה
comments powered by Disqus
כתבות נוספות
האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע לאומן
חדשות אומן
הרה"צ רבי לייביש לייזער האדמו"ר מפשעווארסק שליט''א הגיע במטוס פרטי עם שלושת בניו לאומן
7 מצלמות שידור חי מאומן
חדשות אומן
מצלמות חדשות בשידור ישיר מאומן • בשורה משמחת לגולשי 'אומן שלום': הותקנו 2 מצלמות חדשות בהן תוכלו להתעדכן אונליין
בניו של ה"פני מנחם" באומן
חדשות אומן
סוד נבואתו של ה'בית ישראל' - התוצאה: בניו של ה'פני מנחם' הגיעו היום בצהריים לביקור חשאי בציון רבי נחמן מברסלב באומן
תחזית מזג אויר בישראל
שעון אומן
החדשות באתר
חדשות אוקראינה
הנושאים הבוערים מהשטח
חדשות אומן
החדשות החמות מאומן במשך כל השנה
חדשות תעופה
החדשות הקשורות לברסלב
חדשות ברסלב
מהנעשה בעולמם של חסידי ברסלב
לוח זיכרון
ייארצייטים של חסידי ברסלב
מאמרי אקטואליה
עצות לחיים הטובים בדרכו של רבינו
ראשי אודות האתר תנאי שימוש מפת האתר פרסמו באומן שלום כתבו להנהלת האתר צור קשר